פרנסה מלימוד תורה – הבדלי גרסאות

רבי [[יוסף קארו]] נוקט בדרך דומה לזו של הרשב"ץ, שמותר ללומד לקבל כסף מהציבור, ובפרט אם הוא מלמד אחרים או דיין. גם הוא מסיים בטענת "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", אך הוא אינו מזכיר במפורש שהדבר נובע מ[[ירידת הדורות]]. רבי [[יוסף קארו]] מתיר את קבלת השכר עבור העיסוק בתורה כשיעסוק בהוראת התורה או אם הוא דן דין אמת{{הערה|כסף-משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג' הלכה י'; אבקת רוכל סי' ב.}}.

רבי [[חיים אבן עטר]], ה"אור החיים", כותב על מאמר הגמרא "גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים", בגישה קרובה לטענתו השנייה של הרשב"ץ: "ואני הצעיר אומר, כי לא דיבר החכם אלא בזמנם שהיה להם דעת זך ורוב תורה, לזה יותר טוב ליהנות מיגיעו. מה שאין כן בזמננו כי נתמעטו הדעות, והלואי ואולי ילמוד כל היום וכל הלילה ויוכל להשיג לידע ולהבין בתורה ולידע כל דיני התורה הצריכים, ונתמעטה בעוונות התורה ולומדיה, פשיטא כי יודה ויאמר החכם דהאידנא ילמוד כל היום ויסתפק מהזולת". {{הערה|'''חפץ ה'''', מסכת ברכות, דף ח עמ' א.}} אולם, הוא מגביל היתר זה לכךאך שהלומדורק לאלמצב יכפהשאחרים אחרים לשלםנותנים לו מעצמם, אבל לבקש אסור, ואפילו אם הוא אינו מבקש שיתמכו בו, אלא שיושב ולומד ובהכרח על הציבור לפרנסו, גם בזה "פשיטא שהוא נוטל חייו מן העולם"{{הערה|ראשון-לציון יורה-דעה סימן רמו סעיף כא}}.