אברהם יצחק הכהן קוק – הבדלי גרסאות

התנגדותו הנחרצת לאווירת ה[[לינץ']] הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו בקרב אנשי היישוב, וגרמה לחצי ביקורת רבים להשלח כנגדו, ואף לתייגו כשייך למחנה הימני. היו אף שכתבו [[כתובת נאצה|כתובות נאצה]] על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מחפים על רוצחיו"{{הערה|1=[[שמואל הכהן אבידור]], '''האיש נגד הזרם''', עמ' רפ. אבינועם רוזנק, '''הרב קוק''', עמ' 271.}}. [[חיים נחמן ביאליק]] תיארו באותה תקופה כנידון למוות בצל הגרדום{{הערה|1=שמואל הכהן אבידור, "האיש נגד הזרם" עמ' רעט}}. מקורביו העריכו כי גלי ההתנגדות והביקורת, והשסע שנפער אל ציבור שכה אהב, קיצרו את ימיו. מספר חודשים לאחר שניתן פסק הדין המזכה את סטבסקי, בעת שהרב קוק חזר לירושלים מטקס שבו קיבל [[אזרחות כבוד]] של העיר [[תל אביב]] חש הרב קוק כאבים בבטנו, ומחלת הסרטן החלה לתת בו את אותותיה{{הערה|1=אבינועם רוזנק, '''הרב קוק''', עמ' 272 ואילך.}}.

 

בסוף ימיו נאבק הרב קוק במחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]]. עצרות תפילה נערכו בקיץ תרצ"ה בירושלים והוכרז יום תפילה כלל־עולמי בכ"ד בתמוז. לשמו של הרב [[שינוי שם#שינוי שם כסגולה ביהדות|נוסף השם]] "יחזקיהו"{{הערה|הודעת הרבנות הראשית לארץ ישראל, בראש כתב העת [[שערי ציון (כתב עת)|שערי ציון]], שנה ט"ו גיליון ז'-ט'. על מאמר תורני פרי עטו שהתפרסם באותו גיליון, נקרא שמו: מרן הרב אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק.}}. הרב קוק נפטר בגיל שבעים, ביום [[ג' באלול]] [[ה'תרצ"ה]] ([[1 בספטמבר]] [[1935]]), בבית ההבראה ב[[קריית משה]], ונקבר ב[[הר הזיתים]] ב[[ירושלים]].