ויקיפדיה

ברל כצנלסון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏1936–1940: נפגש לראשונה עם ז'בוטינסקי בגדוד
תגית: גרשיים שגויים
Dorian Gray Wild (שיחה | תרומות)
11,277 עריכות
←‏ברל כצנלסון: יותר פשוט
שורה 71:
ביוני 1921 יצא כצנלסון לחוץ לארץ ובנובמבר הגיע לארצות הברית, כחבר במשלחת מטעם ההסתדרות (יחד עם [[יוסף ברץ]] ו[[מניה שוחט]]) שנבחרה כדי לגייס כספים למען הקמת בנק פועלים. הייתה זו המשלחת הראשונה שיצאה בשם כל הפועלים המאורגנים בארץ ישראל. עם הגעתו, התארח ברל אצל אחיו, חיים. הוא לא ידע אנגלית ולכן היה מוגבל בפעילותו שם לחוגים יהודיים דוברים [[יידיש]] בלבד. כאשר נפגש עם יהודים ילידי ארצות הברית, נאלץ להיעזר במתורגמן או שהשיחה התנהלה בגרמנית, אותה ידע מעט. הוא הצליח בפעילותו להביא בדצמבר להקמת "ועד הפועלים האמריקנים למען בנק פועלים בארץ ישראל". בינואר 1922 התפצלה המשלחת למסעות ברחבי ארצות הברית כדי למכור את מניות הבנק. כצנלסון תר את [[צפון-מזרח ארצות הברית]] ואזורים נוספים. הוא שהה בארצות הברית שמונה חודשים. הוא היה מאוכזב מהסכום שגויס למען הבנק, כמה עשרות אלפי דולרים, אולם הקשרים שנרקמו על ידי המשלחת נשאו פרי במחצית השנייה של שנות ה-20, בהזרמת הכספים מתנועת הפועלים היהודים האמריקנית לטובת מפעלי ההסתדרות בארץ ישראל. עם הקמת [[בנק הפועלים]], נבחר כצנלסון לאחד משבעת הדירקטורים שלו. הוא עסק בענייני הבנק עוד כשנה ובתוקף תפקידו אף הייתה לו מזכירה, כמעט בפעם היחידה בכל שנות פעילותו.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 204, 206, 209–211, 213–214, 217.}} באוגוסט 1922 הפליג מאמריקה לאירופה ונפגש בווינה, אחרי למעלה משנה, עם לאה ואחותו, חנה, שקיבלה שם טיפול רפואי. באותו חודש השתתף כציר מפלגתו בוועידה הציונית השנתית ("קונגרס קטן") ב[[קרלסבאד]]. בסוף נובמבר, לאחר היעדרות של כשנה וחצי, חזר לארץ ישראל. בסוף דצמבר 1922 הגיעה אמו לארץ ישראל. היא הסתגלה במהירות, אולם על ברל הוטל עול פרנסתה.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 219–221.}} בשנים 1922–1923 התגורר בחדר ברחוב יונה הנביא בתל אביב. משם עבר להתגורר עם לאה בדירה קטנה ב[[רחוב אלנבי]].{{הערה|שם=ברל 297|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 297–298: יונה הנביא פינת אלנבי ולאחר מכן אלנבי 13 (פינת הירקון). מספר הטלפון שלו היה "34".}}
 
ב-1923, בוועידה החקלאית שקדמה לוועידה השנייה של ההסתדרות, נבחר כצנלסון לחבר "[[המרכז החקלאי]]". באותה שנה גם הצטרף להנהלת "המשביר". בניסן תרפ"ג הוציא שוב לאור את ה"קונטרס", בעריכתו, לאחר שהופעתו נפסקה כששהה בארצות הברית. ב[[אחד במאי]] 1923 נשא את הנאום המרכזי של היום באולם הגדול של [[ראינוע]] דן בתל אביב, ובכך החל במסורת שנמשכה שנים רבות.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 224–226, 232.}} ביולי אותה שנה נבחר לציר מטעם אחדות העבודה לוועידה השישית של ברית פועלי ציון ב[[ברלין]], ל[[קונגרס הציוני]] ה-13 בקרלסבאד ולוועידה שעתידה לקום לענייני ארץ ישראל העובדת.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 233.}} באייר תרפ"ד נערכה ב[[עין חרוד]] הוועידה הרביעית של אחדות העבודה, בה תבע כצנלסון "הגמוניה של ארץ ישראל" בתנועת פועלי ציון. הוא לגלג על הצעתו של [[שלמה קפלנסקי]], שהגיע מחו"למאירופה, להקים בארץ ישראל פרלמנט שאחד משני בתיו יורכב מנציגי האוכלוסייה (בו יהיה רוב לערבים), והציג אותה כתוצאה של מצבם הלא-נוח של חברי התנועה "הבאים תדיר בדברים עם העולם החיצוני – ועליהם להסביר שם את עניינינו".{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 237–238.}}
 
====הקמת "דבר" והקמת מפא"י 1925–1930====
שורה 99:
לאחר הקונגרס נסע עם [[ברכה חבס]] למעיינות מרפא בכפר קטן ב[[צ'כוסלובקיה]] וכעבור עשרה ימים (ב-25 בספטמבר 1933) יצא לסיור בן חודש ימים במקומות יישוב של יהודים בפולין. הוא ביקר באזור הגבול בין [[יהדות טרנסילבניה]] ל[[יהדות גליציה]], ב[[מונקאטש]] וסביבתה, ב[[לבוב]], ב[[ורשה|וורשה]], ב[[לודז']] וב[[ווהלין]], ואף טס ל[[וינה|ווינה]]. את רוב הסיור הקדיש לביקורים בקיבוצי הכשרה. ב-26 באוקטובר סיים את סיורו וחזר לוורשה, שם השתתף בשיחה קשה עם השליחים במרכז "[[החלוץ]]". מוורשה נסע ללונדון לוועידה בענייני [[יהודי גרמניה הנאצית]] ומשם המשיך ל[[פריז]], שם ביקר אצל פליטים יהודים מגרמניה. מצרפת נסע לברלין, כדי לבחון את מצב "החלוץ" שם ולאחר מכן חזר לשיחה נוספת במרכז "החלוץ" בוורשה. לאחר שובו לארץ ישראל, השתתף בנובמבר ב[[כפר סבא]] בישיבת המזכירות הרחבה של [[הקיבוץ המאוחד]] (ששלט ב"חלוץ"), ובה סיפר על התרשמותו הקשה מן הנעשה בפולין.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 431–436.}} סיורו בפולין נועד להכשירו לקראת משימה חינוכית גדולה שנטל על עצמו – הקמת המרכז לתרבות ולנוער. מיד עם שובו לארץ, החליט הוועד הפועל של ההסתדרות על הקמת מחלקה לחינוך הנוער בהנהלתו, וגם מרכז מפא"י נענה לקריאתו של כצנלסון והחליט גם הוא על הקמת המחלקה לענייני נוער ותרבות בהנהלתו. הייתה זו הפעם הראשונה שקיבל על עצמו מינוי רשמי מטעם ההסתדרות או המפלגה, מאז נתמנה לעורך "דבר".{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 448–449.}}
[[קובץ:BERL KATZENELSON ADDRESSING THE YOUTH RALLY "FROM TOWN FOT VILLAGE" AT BEN SHEMEN. ברל כצנלסון נושא דברים בכינוס הקורא להגירה מהעיר אל הכפר, בבן שמן.D4-046.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ברל כצנלסון נושא דברים בבן שמן, 1934.]]
לאחר שובו לארץ ישראל, לא עשה כצנלסון שום ניסיון להפעיל את ועדת החקירה של הקונגרס. במרכז המפלגה נערך ויכוח לגבי השימוש באלימות. כצנלסון נשאר במיעוט במפלגה בהתנגדותו לשימוש בה. בסיום הוויכוח ניסח את המסקנות: מלחמה פוליטית נגד הרוויזיוניסטים, אך עמידה על זכותם לעבודה והבעת רצון בהסכם עם כל ארגון פועלים שיבטיח עבודה עברית והגנה על תנאי העבודה. סעיף נוסף קרא להקמת לשכת עבודה נייטראלית שתבטל את טענות פועלי בית"ר על קיפוח. בנוגע לאלימות, דרש את הסכמת הוועד הפועל של ההסתדרות לכל שביתה הקשורה ברוויזיוניסטים וכן את הקמתו של מוסד במפלגה שיהיה אחראי על שימוש מאורגן ומבוקר באלימות, במידהאם ואיןאין מנוס בשימוש בה. המפלגה קיבלה את מסקנותיו, מלבד הקמת הלשכה הנייטראלית. ביוני 1934 נמצא [[אברהם סטבסקי]] אשם ברצח ארלוזורוב ונדון לתלייה. כצנלסון, רובשוב ובילינסון החליטו לבקש במאמר מערכת ב"דבר" חנינה לנאשם. בעקבות זאת, פלש [[זלמן ארן|זיאמה אהרונוביץ']] בראש חמישים איש למערכת העיתון ואיים לשבור את המכונות. מעשה זה הביא להחלטת הוועדה הפוליטית של מרכז המפלגה, בניגוד לדעת כצנלסון, להימנע מבקשת החנינה. לאחר שחרורו מחוסר הוכחות, עלה סטבסקי לתורה ב[[בית הכנסת הגדול (תל אביב)|בית הכנסת הגדול]], שם פתחו עשרות פועלים במהומה אלימה, מבלי שכונסה המפקדה שהוקמה כדי להחליט על פעולות מסוג זה. בעקבות זאת, שוב הודיע כצנלסון על התפטרותו ושוב חזר בו, אולם נטש את הנהגת המוסד "לאלימות מבוקרת". לדברי הביוגרפית [[אניטה שפירא]], בשנת 1934 החל "תהליך ניכור בין ברל ובין חלקים נכבדים בתנועתו".{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 409–414.}} בנובמבר אותה שנה תמך ב[[הסכמי בן-גוריון - ז'בוטינסקי (הסכמי לונדון)|הסכמי בן-גוריון - ז'בוטינסקי]] למניעת אלימות וחלוקת העבודה, אולם בשל האיום בפילוג, הסכימו בן-גוריון וכצנלסון להעביר את ההכרעה מהמפלגה להסתדרות ושם נדחה הסכם העבודה במשאל בין חברי ההסתדרות. כישלונו של כצנלסון להשפיע על ההחלטה היה ביטוי לכך שלא חיבר את עצמו למנגנוני-כוח בהסתדרות, במפלגה, בקיבוץ או בהסתדרות הציונית.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 420, 423–425.}}
בשנת 1934 עברו ברל ולאה להתגורר בדירה ב"[[מעונות עובדים]]" שבנתה ההסתדרות ב[[רחוב מזא"ה]]. בדירה זו הותקן עבורו מכשיר [[טלפון]], שהיה חיוני עבורו, משום שהרבה לעבוד בבית.{{הערה|שם=ברל 297}}
 
שורה 114:
בתחילת מאי 1938 פתח כצנלסון את הוועידה הגדולה של מפא"י ב[[רחובות]] בתביעה ל"איחוד המפלגה": איחוד התנועה הקיבוצית, איחוד תנועות הנוער והקמת בית מדרש לחינוכו של נוער מפא"י. הוועידה החליטה פה אחד "כי הגיעה השעה לעשות כל המאמצים לאיחודה של התנועה הקיבוצית כולה", בירכה על הסכמת הקיבוץ המאוחד וחבר הקבוצות לפתוח במשא ומתן, הטילה על מרכז המפלגה לקחת חלק פעיל בתהליך האיחוד, וחייבה אותו לכנס את נציגי תנועות הנוער במטרה לאחדן. אלא שבחירת מזכירות המפלגה ביטאה את החלוקה הגושית בה וכצנלסון התפטר ממרכז המפלגה. מצב בריאותו הידרדר והוא שקע בייאוש בשל העובדה שלא הצליח להוציא לפועל את תוכניותיו. בקיץ אותה שנה עבר להתגורר בירושלים. את שובו לפעילות במפלגה התנה בביצוען של החלטות ועידת רחובות.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 489–490, 493–494, 499–502.}}
 
בספטמבר 1938 נסע כצנלסון ללונדון, לקראת פרסום דו"ח [[ועדת וודהד]]. כשנודע שהממשלה הבריטית נטשה את תוכנית החלוקה ועומדת להטיל מגבלות קשות על [[הבית הלאומי]], וזאת במקביל להחמרת מצוקת הפליטים היהודים מגרמניה, החל לגייס כספים למען [[העפלה|עלייה ב']]. בתחילת פברואר 1939 חזר ללונדון, שם היה חבר ב"פאנל" יהודי שהשתתף לצד הנהלת הסוכנות במשא ומתן עם ממשלת המנדט ב[[ועידת סנט ג'יימס]].{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 569, 572, 574.}} באביב שב לארץ ישראל.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 512.}} בימי המאבק נגד [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] החל גל חדש של טרור יהודי, שזכה לאהדה בקרב בני נוער רבים, גם בחוגי תנועת הפועלים. ביוני 1939 היה כצנלסון היחיד מעסקני תנועת הפועלים שצירף את חתימתו ל"קול קורא נגד הטרור מבפנים", שעליו חתמו גם [[הנרייטה סאלד]], [[ש''"י עגנון]] ו[[הוגו ברגמן]], וביולי נאם באספות נוער "למען טוהר מלחמתנו".{{הערה|שם=ברל 588|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 588–592.}} באוגוסט 1939 השתתף בקונגרס הציוני ה-21 ב[[ז'נבה]]. נאומו ביידיש ב-20 באוגוסט בזכות [[עלייה בלתי חוקית|העלייה ה"בלתי ליגאלית"]] זכה לתשואות ממושכות.{{הערה|שם=ברל 579|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 579–581, 583.}} בקונגרס גם דיבר בזכות [[מדיניות ההבלגה]] והסביר: "הבלגה משמע: יהי נשקנו טהור... אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו. אך איננו רוצים שנשקנו יוכתם בדם נקיים".{{הערה|שם=ברל 588}} הופעתוהופעה המרשימהזו של כצנלסון הייתה גם האחרונה שלו בקונגרס הציוני. לאחר סיום הקונגרס, נקרא לפריז, שם נפגש עם ז'בוטינסקי, שהזמין אותו אליו ללונדון.,{{הערה|שם=ברל 579}} לא היתה זו הפגישה הראשונה בין השניים. הםאחרי נפגשושנפגשו לראשונה בזמן השירותששירתו בגדוד העברי.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 384–385.}} ב-31 באוגוסט נערכה פגישה בין השניים בביתו של ז'בוטינסקי בלונדון, שנמשכה מהבוקר ועד הערב, ולמחרת הגיע ז'בוטינסקי אל כצנלסון. בסך הכל נערכו ארבע שיחות שנסתיימו ללא הסכם כלשהו. נושאן העיקרי היה פעולות הטרור של [[אצ"ל]] והבעיה שעמדה במרכזן היתההייתה שאלת מרותה של [[ההסתדרות הציונית]]. ב-21 בספטמבר חזר כצנלסון לארץ ישראל ומאז לא עזביצא אותהממנה יותר.{{הערה|שם=ברל 588}}
 
ב-1939 החל כצנלסון לערוך קובץ שהוקדש לאיחוד התנועה הקיבוצית. כאשר נודע על כך לטבנקין, שלח ב-1 במאי מכתב לכצנלסון, בו אסר עליו להכניס מדבריו לקובץ. באוגוסט שלח מכתב נוסף, בו פסל את כצנלסון מלשמש עורך-יחיד בעניין האיחוד, שבו הוא אינו נייטרלי, ודרש עריכה משותפת עם נציגי הצד השני. לאחר שקרא את הקובץ הערוך טרם הדפסתו, טען גם כי עריכתו מוטית לרעת הקיבוץ המאוחד. בעקבות זאת, הסיר כצנלסון מעליו את האחריות להוצאתו והעביר אותה לידי מזכירות הוועד הפועל של ההסתדרות, וזאת על אף שכבר השלים את עריכתו ועיצובו והעניק לו את השם "הקיבוץ והקבוצה". הספר הודפס בנובמבר, אך לא יצא לאור וקיבל את הכינוי "הספר הגנוז". לאחר שביולי 1940 עלו מחדש הערעורים על עריכת הספר, הודיע כצנלסון ב-31 ביולי למזכ"ל ההסתדרות [[דוד רמז]] על התפטרותו מעריכת "דבר" ונימק: "מי שפסול לערוך קובץ בעניין השנוי במחלוקת – פסול לעריכת עיתון ההסתדרות".{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 513, 518–522.}} עוד במהלך שנות ה-30 חלה התרחקות של כצנלסון מהעיתון, במקביל לירידה ברמתו שחלה בעקבות נסיונותיו של כצנלסון לשוות לו צביון פופולרי יותר. על אף ששמו הופיע על גבי העיתון כעורך האחראי, פעילותו של כצנלסון בעיתון הלכה ופחתה. אכזבתו מהעיתון הביאה לכך שאיבד את העניין בעבודת העריכה ואת מקומו מילא בילינסון. לאחר מותו ב-1936, עברה מלאכה זו לידי רובשוב.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק א, עמ' 267–268.}}
 
כצנלסון היה בצד האקטיביסטים בפולמוס הגדול עם המתונים, וקבע שלושה תחומים שבהם על היישוב היהודי להתנגד לשלטון הבריטי: מניעת עלייה לארץ ישראל, מניעת התיישבות ואיום בפירוק מנשק. האקטיביזם היה כלי במאבק על דעת הקהל בבריטניה ובארצות הברית, אולם כצנלסון ראה בו גם כלי חינוכי חשוב להכשרת היישוב היהודי לעמידה בסבל ונשיאה בקורבנות.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 595–597.}} לאחר טביעת אניית המעפילים "[[פאטריה]]" בנובמבר 1940, בשל פעולת חבלה כושלת של ה"הגנה", האשימו המתונים את האקטיביסטים בשפיכת הדם. בתגובה לכך, אמר כצנלסון במועצת ההסתדרות שנערכה ב-9 בדצמבר בכפר סבא, כי ייתכן שהאירוע היה נמנע, אילו ההתנגדות לגירוש היתההייתה מתבצעת מוקדם יותר, וטען: "הנכונות להסתכן, יש שהיא מצילה מסכנות!". מספר ימים לאחר מכן הותקף [[יצחק לופבן]], עורך "[[הפועל הצעיר (עיתון)|הפועל הצעיר]]", בשל מאמר בעיתונו שתקף את פעולת "פאטריה", וכצנלסון הואשם במפלגתו בהתרת דמם של המתונים.{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 602–603.}} במועצת האיחוד העולמי של "פועלי ציון" שהתכנסה ב"[[עיינות]]" ב-17 בדצמבר, קבע כי [[מלחמת העולם השנייה]] היא קיצה של [[יהדות אירופה]], ש"גורלה נחתם". ב-9 בינואר 1941 ביטא את מסקנתו במרכז מפא"י, כי יש "להרים את הדגל של פתרון שאלת היהודים, של מדינה יהודית". אולם הן נבואתו לגבי יהדות אירופה והן מסקנותיו, לא נתקבלו על דעת תנועתו. כצנלסון פרשׂ בפני חברי מפלגתו את מחשבותיו לגבי עתיד ארץ ישראל ופתרון הבעיה הערבית. הוא לא ראה דרך להידברות עם [[התנועה הלאומית הפלסטינית]] ובעקבות בן-גוריון, שהציע זאת קודם, הציע עתה גם הוא תמיכה בהקמת הפדראציה הפאן-ערבית תמורת הסכמת הערבים להפיכת ארץ ישראל המנדטורית למדינה יהודית, אלא שעשה זאת מתוך הנחה שתכניתשתוכנית זו לא תתקבל על דעתם. מאז שהועלה רעיון ה[[טרנספר]] בהצעותיה של ועדת פיל ב-1937, ראה בו כצנלסון תשובה אמתיתאמיתית ופתרון לטווח ארוך לבעיית [[ערביי ארץ ישראל]], על פי דוגמת [[חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה]], שבוצעו לאחר מלחמת העולם הראשונה ופתרו בעיה דמוגרפית לשתי האוכלוסיות. עתה, בהיותה שותפה בממשלת בריטניה, אישרה מפלגת ה"לייבור" מחדש את תמיכתה בתנועה הציונית וכללה בהחלטותיה את הטרנספר כחלק מן הפתרון לשאלת ארץ ישראל (בדרכי שלום ומתוך הסכם הדדי). כצנלסון שמח על כך והאמין כי לאחר מלחמת העולם השנייה, ניתן יהיה לבצע שינויים מהפכניים ובהם גם [[חילופי אוכלוסין]].{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 604–609.}}
 
====1941–1944====
שורה 143:
==הגותו==
[[קובץ:BERL KATZENELSON. פורטרט, ברל כצנלסון.D193-090.jpg|שמאל|180px]]
ברל כצנלסון היה אידאולוג שלא השאיר אחריו משנה סדורה. הוא מעולם לא ניסה לסכם את תורתו בכתב, מאחר שלא סיכם לעצמו את השקפת עולמו. על דעותיו ניתן היה ללמוד מתוך הרצאותיו על תולדות [[תנועת הפועלים]]. הוא הטיף לציונות וסוציאליזם, אך בשונה מהתיאורטיקניםמהתאורטיקנים הסוציאליסטיים, לא כבל את האידאולוגיה שלו בניסוחים. [[אניטה שפירא]] מציעה לכנות את השקפתו "סוציאליזם לאומי ו[[הומניזם|הומניסטי]]" ומכתירה אותו כ"אדריכל החברה הסוציאליסטית הארצישראלית".{{הערה|אניטה שפירא, '''ברל''', חלק ב, עמ' 730–731.}}
 
כצנלסון היה מן הראשונים שהטילו ספק בהצלחת [[מהפכת אוקטובר|המהפכה]] ב[[ברית המועצות]], ונמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ול[[דת]] ה[[יהדות|יהודית]]. בניגוד ל[[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי]], שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון שזוהי מהפכנות פרימיטיבית וילדותית שלא תחזיק מעמד. לדבריו יש צורך במהפכנות בונה ששלובה בחיים רוחניים ולא זורקת לגל האשפה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעיתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ה[[התבוללות]] של חלק מ[[תנועת ההשכלה|המשכילים]] והסוציאליסטים, הגלותיות של [[הבונד]], הערצת התארים והדיפלומות של "אינטליגנציה", והשתעבדות לחזון המהפכה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]].{{הערה|1=מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, '''כתבים''', כרך ו.}}
שורה 209:
* [http://tnuathaavoda.info/people/home/people/1108038213.html ברל כצנלסון], באתר תנועת העבודה הישראלית
* [http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=563 ברל כצנלסון], בלקסיקון לתרבות ישראל
* [https://hebrew-academy.org.il/2015/03/17/%D7%91%D7%A8%D7%9Cברל-%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9Fכצנלסון/ ברל כצנלסון], באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]
* {{אישי רחוב|ברל-כצנלסון-בארי}}
* {{סימניה|4958}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ברל_כצנלסון"