חילונים – הבדלי גרסאות

'''חילונים''' (בעבר '''חופשיים''') הם [[סוציולוגיה|קטגוריה חברתית]] במדינת ישראל, המתייחסתהנחקרת לחלקבתור הקבוצה בציבור היהודי שזיקתושזיקתה ל[[יהדות אורתודוקסית|דת]] היא הנמוכה ביותר. הקטגוריה מכסה מגוון רחב של תפישות דתיות, ונשענת בעיקר על הגדרה עצמית. ב-2018, 43.2% מיהודי ישראל הבוגרים דיווחו על עצמם כ"חילונים" או "לא דתיים". החלוקה של הציבור היהודי בישראל על פי מפתח של אמונה וזיקה למסורת מכילה גם את המגזרים ה[[מסורתיים|מסורתי]], ה[[דתי לאומי|דתי]] וה[[חרדי]].

בעוד שלהזדהות כחילוני יש קשר חלקי בלבד למידת הדתיות של היחיד – לבד מן הטשטוש ביחס למסורתיים, אפילו התוויות "דתי" ו"חילוני" משמשות, לדברי חזקי שהם, {{ציטוטון|אמצעי הזדהות יותר מאשר תוכן חיובי של זהות}} – יש לה מתאם גבוה יחסית עם פרטים כמו השקפה פוליטית, אזור מגורים ושאר מאפיינים של הציבור החילוני כסקטור בחברה הישראלית.{{הערה|שוהם, 45-46}}{{הערה|נוימן, עמ' 104.}} 89% מהנשאלים החילונים במחקר אחד השיבו ש"כמעט כל חבריהם" חילונים אף הם.{{הערה|פרס ובן-רפאל, עמ' 114.}} למעשה, במובנו הרחב, המגזר החילוני או "הממלכתי" הואלא קטגוריהמוגדר כקטגוריה על בסיס דת בהכרח, אלא כקטגוריה שִיוּרית המכילה את כל מי שאיננו [[ערביי ישראל|ערבי]], [[חרדי]] או [[דתי לאומי]] – שלוש הקבוצות המובחנות האחרות בחברה, שיש להן אוטונומיה חינוכית ומוסדות נבדלים, ולעיתים קרובות גם שטחי מגורים נפרדים. מערכת החינוך של המגזר היא [[חינוך ממלכתי|בתי-הספר הממלכתיים הכלליים]]. מבחינה זו, הסקטור כולל בתוכו גם את מרבית המסורתיים, השולחים את ילדיהם תכופות לחינוך הממלכתי, ומקיימים את חייהם במרחב שלו.{{הערה|זאקס, עמ' 9-10.}}

תת-הקבוצה המזוהה ביותר עם החילונים, היא המעמד הבינוני הוותיק, ה[[אשכנזים (ישראל)|אשכנזי]] רובו ככולו, שהיווה את שכבת האליטה בישראל במשך רוב שנותיה ואת הנשא של תרבותה ההגמונית. קבוצה זו איישה את עמדות המפתח השונות במנהל ובשירות הציבורי, ונהנית מייצוג-יתר בולט בחיי הכלכלה, באקדמיה, בתרבות, בתקשורת ועוד.{{הערה|שם=קמ1}} אף מבחינת הייצוג בתקשורת ההמונים, הדמויות ה"נורמליות" בקולנוע ובטלוויזיה היו חילוניות באופן מובהק,{{הערה|1=ליבמן וידגר, תרבות פופולרית, עמ' 167-170.}} אם כי הדבר השתנה מאז שנות ה-2000, עם כניסתם של יוצרים דתיים ומסורתיים לתחום.{{הערה|פלד, Nationalism and religion in the visual fine arts field, עמ' 202-209.}} אף על פי שעודנו דומיננטי, המעמד האשכנזי-הוותיק מצוי בשקיעה מזה עשורים.{{הערה|שם=קמ1|קימרלינג, עמ' 13–14, 357.}} מזרחים חילונים נטו על פי רוב להתבולל בתוך קבוצה זו ולהטמיע את ארחותיה.{{הערה|קימרלינג, עמ' 312-313.}} על אף שהחילונים נחקרים כסקטור שהוא חלק מהאוכלוסייה היהודית בישראל, גם [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90|המהגרים מברית-המועצות לשעבר]], למשל, מזוהים במובהק עם החילונים.,{{הערה|אפרים יערי, מגמות בחברה הישראלית, כרך 2. האוניברסיטה הפתוחה, 2001. עמ' 1182.}} על אף שחלקם רשומים כ"[[חסר דת (ישראל)|חסרי דת]]". הפוסט-סובייטים, בעת הגעתם בשנות ה-90, היו מנוכרים למסורת הדתית, וסבלו קשיים מן הממסד הרבני בשל האחוז הגבוה של לא-יהודים בקרבם –{{הערה|שם=פורת|בן-פורת, עמ' 221-223}} רבים מהאחרונים (הרשומים במדינה כ"[[חסר דת (ישראל)|חסרי דת]]") עברו [[חיברות]] ניכר, אך לא שלם, בציבור היהודי; גם בקרב החילונים, הרוב מצפים מהם לעבור המרת דת פורמלית ליהדות, לפחות כתנאי לנישואין.{{הערה|1=נתנאל פישר, [https://www.academia.edu/28639535 אתגר הגיור בישראל: ניתוח מדיניות והמלצות], [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 2015. עמ' 129-131.}} המהגרים עברו הדתה בשל הצורך להתערות בחברה הישראלית, וברית נציגיהם הפוליטיים עם הימין ניכרה אותם מן המעמד האשכנזי הוותיק.{{הערה|שם=פורת}}{{הערה|ראו גם: [[תומר פרסיקו]], [https://tomerpersico.com/2014/11/11/viki_interview/ הדתה ומסורתיות בקרב הציבור ה"רוסי" – ריאיון עם ויקי אידזינסקי].}}