וולפגנג לוץ – הבדלי גרסאות

לוץ נולד ב[[מנהיים]] שב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] לאם [[יהדות גרמניה|יהודי]]יה ולאב גרמני נוצרי, שניהם אנשי [[תיאטרון]]{{הערה|שם=מאירי|{{חדשות|יהושוע מאירי|עסקי הביש - 1965 - פרשת לוץ|19920423|157}}}}. מהוריו ירש, ככל הנראה, את כישרון המשחק שלימים בא לביטוי בשליחותו. בשל מוצאו המשפחתי ה[[התבוללות|מתבולל]] לא [[ברית מילה|נימול]] בלידתו, עובדה שהייתה מכרעת בעתיד בבניית סיפור הכיסוי שלו.{{הערה|שם=מלמן|{{הארץ|יוסי בשנתמלמן|מה [[1931]]אגיד התגרשולאמא|0000017f-e392-df7c-a5ff-e3fada8a0000|27 הוריובפברואר (ולפי2007}}}} גרסהשהיה אחרתבן אביושנתיים התאבד).{{הערה|שם=מלמן}} ועם בשנת [[1933]], עם עליית [[היטלר]] לשלטון ב[[גרמניה הנאצית|גרמניה]] בשנת [[1933]] [[העלייה החמישית|עלה לוץ עם אמו]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. האם הייתה לשחקנית ב[[הבימה]], בעוד וולפגנג לומד ב[[כפר הנוער בן שמן]], שם פיתח את חיבתו ל[[סוס]]ים והתמחותו ב[[רכיבה]]{{הערה|שם=מאירי}}. בגיל 15 הצטרף ל"[[ההגנה|הגנה]]", ומשימותיו כללו סיור רכוב על סוס סביב בית הספר, ואבטחת ה[[אוטובוס]] ה[[משוריין]] ששימש את בית הספר המבודד כאמצעי הקשר עם העולם החיצון.

בשנת [[1939]], עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], גויס לוץ ל[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]], שנזקק לשליטתו בשפות [[גרמנית]], [[ערבית]] ו[[אנגלית]]. הוא נשלח ל[[מצרים]], שם צורף ליחידת [[מודיעין צבאי|מודיעין]] ועסק בעיקר בתיחקור [[שבוי|שבויי מלחמה]] גרמנים מ[[המערכה בצפון אפריקה|החזית הצפון-אפריקאית]]{{הערה|שם=מאירי}}. הוא נשאר במצרים בשנות המלחמה, ולאחריה חזר לארץ ישראל ועסק ב[[הברחה|הברחת]] [[נשק]] עבור "ההגנה".

ב[[מלחמת העצמאות]] היה קצין בדרגת [[דרגות צה"ל#סרן|סרן]] ב[[צה"ל]], ונטל חלק בקרבות באזור [[לטרון]]. ב[[מבצע קדש]] ב־[[1956]] השתתף כקצין בדרגת [[רב-סרן]], ואחר כך שירת ב[[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]]. הוא התחתן עם רבקה לבית מירקיס, ירושלמית במקורה, ולזוג נולד בנם עודד (אודי). לאחר מספר שנים שינה הזוג את שם משפחתם ל"גור אריה".{{הערה|שם=כספית|{{מעריב|בן כספית|נשארה מאחור|19901007|260}}}}

בשנת [[1959]] נשלח על ידי מפעיליו באמ"ן לגרמניה במטרה לבסס לעצמו סיפור כיסוי, כהכנה לקראת צאתו למצרים{{הערה|שם=מאירי}}. על פי סיפור הכיסוי היה לוץ [[איש עסקים]] בעל עבר [[נאצי]], קצין ב[[ורמאכט|וורמאכט]] לשעבר, ששירת ב[[צפון אפריקה]], חי במשך 11 שנים ב[[אוסטרליה]] שם עסק בגידול סוסים ובהשבחתם, ושב עתה למצרים על מנת להקים בה מועדון רכיבה. הרקע של קצין גרמני בצפון אפריקה נוצר על בסיס היכרותו המעמיקה של לוץ עם הווי הקצינים והחיילים הגרמנים שאכן שירתו שם, מתוקף ניסיונו בתחקור מאות שבויים גרמנים בשרות [[הצבא הבריטי]] בצפון אפריקה. הוא יכול היה בנקל, אם יישאל, לנקוב בשמות ובמספרי יחידות, ואף בשמות חיילים וקצינים וסיפוריהם האישיים של "חבריו לנשק". הפעלת מועדון רכיבה נועדה לאפשר ללוץ יצירת קשרים קרובים עם אנשי החברה הגבוהה המצרית, קציני צבא ואנשי ממשל, שחייהם החברתיים התנהלו סביב מועדוני הרכיבה.

"המוסד" (מחלקה 131 ב[[אמ"ן]], שהפעילה אותו, עברה בינתיים לתחום אחריותו של "המוסד") נחרד ושקל לבטל את שליחותו, אך לבסוף החליט ראש "המוסד", [[איסר הראל]], לאשר את המשך הפעלתו של לוץ, ורעייתו הטרייה ולטראוד הצטרפה אליו במצרים. בהמשך התגרש מאשתו הראשונה.{{הערה|שם=כספית}} תוך זמן קצר עמדה על עיסוקו האמיתי, ונרתמה לסייע לו בפעילות הריגול. על פי דיווחים אחדים שמהימנותם אינה ברורה, לא הייתה ולטראוד אלא סוכנת של [[שירות הביון הפדרלי (גרמניה)|שירות הביון המערב גרמני]] (Bundesnachrichtendienst,{{כ}} BND), שנשלחה לסייע לו במסגרת שיתוף הפעולה בין שירותי המודיעין של שתי המדינות.

ב־[[21 באוגוסט]] [[1965]] נגזר עונשו של לוץ ל[[מאסר עולם]] עם עבודות פרך, ורעייתו נידונה לשלוש שנות מאסר.{{הערה|{{דבר||לוץ נידון למאסר עולם|19650822|7}}{{ש}}{{קול העם||מאסר עולם ללוץ|19650822|10}}}} בפועל, לא ביצע לוץ עבודת פרך, וגם בכלא הצליח לתמרן את סוהריו ולזכות בכבודם והערכתם. בכלא הכיר את אסירי "[[העסק הביש]]" – [[רוברט דסה]], [[ויקטור לוי (פעיל ציוני)|ויקטור לוי]] ו[[פיליפ נתנזון]], והתיידד אתם. בתחילה לא חשף אף בפניהם את זהותו האמיתית, אולם בהמשך הזדהה בפניהם כישראלי.{{הערה|{{דבר|יוסף פריאל|נידוני קאהיר הכינו ב-1965|19760818|21}}}} הוא אף הורשה מדי פעם להתראות עם ולטראוד, שהייתה אסורה בכלא לנשים יחד עם [[מרסל ניניו]], מנידוני "העסק הביש".

ביוני [[1973]] נפטרה ולטראוד, שבריאותה הייתה רופפת בעקבות החקירות האלימות בידי המודיעין המצרי ותקופת המאסר, מ[[שבץ מוחי]]. לוץ התקשה להתמודד עם אובדן זה. הוא נישא בשלישית לאשה ישראלית בשם נעמי, ועם רעייתו עזב את ישראל. לוץ נכנס לשותפות עסקית בחברת פרסום ב[[סיאטל]], אבל שותפו הונה אותו והוא עבר בחוסר כל לגרמניה. הוא ניסה להתקבל לתפקיד מפעיל מכונות הימורים ב[[קזינו]], אך נדחה בשל גילו, ועבד כזבן קשה יום במחלקת הדיג בבית כלבו ברשת "קאופהוף" (ולפי גרסה אחרת: כמנהל מחלקת הספורט באחד מבתי הכלבו של רשת זו). לאחר שצהובונים גרמניים גילו אותו והחלו להטרידו, הוא פוטר מעבודתו ושב לישראל. אולם בסוף שנות השבעים, כשקיבל הצעה ממו"ל גרמני לכתוב ספר על חייו, שב לגרמניה.{{הערה|שם=מלמן}}