מצוות מינוי מלך – הבדלי גרסאות

ה[[רמב"ן]] בפירושו לתורה{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|מט|י}}.}} כתב שמהפסוק "לא יסור שבט מיהודה" שבצוואת יעקב אבינו עולה איסור למנות מלך שלא מ[[שבט יהודה]] בצורה של קביעות, ולפי דבריו מלכי ישראל בימי בית ראשון עברו על איסור זה, ואף [[החשמונאים|בני בית חשמונאי]] בימי בית שני נכחדו כולם, למרות צדקותם והישועה שהביאו לעם ישראל בימי היוונים, כעונש על שעברו על איסור זה, שלקחו המלוכה לעצמם לגמרי. עוד הוא כותב שלשיטה אחת בירושלמי{{הערה|[[מסכת הוריות]] פ"ג ה"ב - בהסבר דין "אין מושחין מלכים כהנים"}} יש איסור מיוחד למשוח מלכים [[כהן|כהנים]], משום שלכהנים תפקיד אחר בעם ישראל – עבודת [[בית המקדש|המקדש]]. לפי השיטה האחרת שם מבאר הרמב"ן דין זה בהתאם לדברי התלמוד הבבלי{{הערה|הוריות יא}}, ולא כדין מיוחד לכהנים:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אע"פ שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה{{הערה|כלומר, שמותר למנות מלך כזה באופן זמני אם צריך}}, אין מושחים אותן, שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים, שאע"פ שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות; וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא שאין מושחין אלא מלכי בית דוד}}

 

== מצוות המוטלות על המלך ==