טענות למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: לא רלוונטי |
|||
שורה 102:
[[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת לישראל]] ו[[הסוכנות היהודית]] רכשו במהלך השנים קרקעות רבות בישראל במטרה שאלו ימכרו אך-ורק ליהודים, כדי לעודד הגירה של יהודים לישראל. ארגונים אלו הוקמו ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]]. למרות זאת, הם ממשיכים להיות קיימים היום, ונתמכים בידי חוקים ישראלים, ומקבלים מימון נרחב ממדינת ישראל. כך נוצר מצב, שבו מרבית הקרקעות של ישראל ניתנות לרכישה אך ורק בידי יהודים, ואף על פי שאין שום חוק שאוסר על מי שאינו יהודי לרכוש קרקע, הדבר נהיה לא אפשרי בפועל.
במרץ 2000, [[בית המשפט העליון]] פסק כי ליישוב [[קציר (יישוב)|קציר]] כדאי לשקול את קבלתו של קעאדן ליישוב ולמכור לו קרקע, למרות היותו ישראלי-פלסטיני ולא יהודי. רבים רואים בפסיקה זו תקדימית וכוללנית, אבל בפסק הדין עצמו השופט הדגיש כי מדובר על פסיקה שתקפה אך ורק למקרה הספציפי. למרות זאת, השופט אמר כי "האופי היהודי של המדינה לא מאפשר הפליה על בסיס דתי או לאומי. עיקרון זה תקף גם לחלוקת קרקע".{{הערה|Qadan v. Israel Lands Administration, HCJ (Israeli Supreme Court) 6698/95, 8 March 2000, as cited by Alan Dershowitz, The Case for Israel (Hoboken: John Wiley & Sons, 2003), p. 157, n. 7 (see p. 253).|כיוון=שמאל}} בעקבות פסיקה זו, הפילוסוף הבריטי ברנארד האריסון טען כי לא נכון להתייחס אל ישראל כמדינת אפרטהייד, מאחר שפסיקה שכזו לא הייתה יכול לעבור בבית המשפט בדרום אפריקה תחת האפרטהייד.{{הערה|Bernard Harrison, The Resurgence of Anti-Semitism: Jews, Israel, and Liberal Opinion (Lanham: Rowman & Littlefield, 2006), p. 133.|כיוון=שמאל}}
טענות לאפליה קיימות גם בהקשר של מתן היתרי בנייה לטובת בנייה לפלסטיניים, כאשר במזרח ירושלים, לא נעשה תכנון מגורים והתרחבות עבור פלסטינים ב[[מזרח ירושלים]], וזאת בניגוד למדיניות התכנון כלפי מגורים ליהודים בשכונות היהודיות במזרח ירושלים וכן [[ירושלים|במערב העיר]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://peacenow.org.il/jerusalem-construction-permits|כותרת=היתרי בניה בירושלים: פלסטינים מופלים לרעה וקרוב למחצית מהבניה הישראלית היא מעבר לקו הירוק|אתר=שלום עכשיו|תאריך=2019-08-28|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2021-01-15}}</ref> נוסף על כך, 98.6% מבקשות להיתר בנייה בשטחי C שהוגשו על ידי פלסטינים נדחו על ידי המנהל האזרחי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.8403764|כותרת=פלסטינים הגישו כ-1,500 בקשות בנייה בשטח C בשלוש שנים. ישראל דחתה 98.6% מהן|אתר=Haaretz הארץ|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-01-15}}</ref>
ב-2006, [[כריס מקגריל]] {{אנ|Chris McGreal}} טען כי השליטה של המדינה דרך הקרן הקיימת והסוכנות היהודית על כמעט כל הקרקעות בישראל מובילה לכך שהיא לא נגישה ללא-יהודים.{{הערה|שם=שמונה|[https://www.theguardian.com/world/2006/feb/06/southafrica.israel עולמות נפרדים]}} בעקבות עצומה של [[עדאלה]] מ-2004, ב-2007 פסק בית המשפט שמדיניות אי מכירת הקרקעות לאזרחים ישראלים לא יהודים מפלה, ושיש לחייב את הקרן הקיימת למכור קרקע גם למי שאינו יהודי; אולם, הקרן הקיימת תפוצה על מכירה שכזו בקרקע חלופית, כך שמאזן חלוקת הקרקע בין יהודים לשאינם יהודים יישאר זהה.{{הערה|[https://www.haaretz.com/1.4978168 בית המשפט העליון מעקב את הקביעה על אדמות קק"ל]}}
| |||