מיזותאיזם

מיזותאיזם היא "שנאת האל או האלים" (נגזרת מהביטוי היווני הקדום μισόθεος, צירוף של μίσος "שנאה" ו-θεός "אל"). במספר דתות הדוגלות בריבוי אלים רווחה האמונה כי ניתן להעניש את האלים עם הפסקת הסגידה להם. היו שטענו כי במיתולוגיה הנורדית, לדוגמה, מוזכרים לפרקים בני תמותה אשר, בשלב מסוים בחייהם, נמלאו תיעוב כלפי האמונה באל, ותחתיו שמו מבטחם ואמונתם בכוחם שלהם ובמעלותיהם האנושיות.

בדתות הדוגלות באל יחיד, הרגש המיזותאיסטי עולה לעיתים בהקשרי בעיית הרוע. דוגמה לכך היא בחיבורו של גתה "פרומתאוס", אשר חובר בשנות ה-70 של המאה ה-18, במקביל לביטוייו המודרניים הראשונים של האתאיזם. בהקשר זה יוזכר המונח דיסתאיזם (ביוונית δύσθεος, "בלתי אלוהי"), האמונה כי האל אינו טוב ואף במובנים מסוימים - מרושע. במערכות אמונה פוליתאיסטיות, אלים הנוקטים בתכסיסים ובתחבולות במגעיהם עם בני התמותה הם בעלי טבע דיסתאיסטי. כך, אשו, אל תכסיסן מהמיתולוגיה היורובית, חולל בכוונה מלחמות וסכסוכים בין בני האדם למען הנאתו האישית, בציינו כי "יצירת שסעים היא הגדולה שבהנאותיי".

אולם, אלים פוליתאיסטיים משחר ההיסטוריה הדתית נתפסו כנייטרליים בציר המוסרי, לעיתים ללא מאפיינים של טוב ורע, לעיתים עם שניהם. לפיכך, המונח דיסתאיזם משמש על פי רוב לתיאורו של האל היחיד שבמרכז האמונה המונותאיסטית. ההנחה כי האל המונותאיסטי אינו טוב באופן מוחלט, ואגב כך אינו שלם, היא סתירה פנימית ביחס לאמונה זו.^{[דרושה הבהרה]}

מושגים עריכה

מיזותאיזם מקביל במידת מה למונח היווני ἄθεος ("אתאוס") שמשמעו "דחיית האלים" או "נזנח על ידי האלים". השוני המהותי הוא, כי במיזותאיזם מובע רגש ממשי כלפי האל (שנאה), בעוד שבאתאיזם ישנה אמירה בנוגע לטבעו (הבלתי קיים). היו שראו במונח בבחינת נקיטת עמדה הומניסטית אמיצה כנגד הכוחות השולטים ביקום.
דיסתאיזם היא האמונה כי אלוהים קיים, אולם אינו טוב באופן מוחלט ואף עשוי להיות מרושע. המונח ההפוך הוא יותאיזם, האמונה כי האל קיים וטוב באופן מוחלט. בניגוד למיזותאיזם, ייחוס חוסר מוסר לאל אינו מעיד בהכרח על קיומה של שנאה כלפיו.
מלתאיזם הוא פיתוח מודרני של החשיבה המיזותאיסטית, ובבסיסה הרעיון כי האלוהים אינו אחראי לבריאת העולם, כי אם דווקא להשמדתו. לפי תפיסה זו, גם אם האל התנ"כי אכן קיים, אין הוא ראוי לסגידה נוכח חוסר המוסריות שבמעשיו.
אנטיתאיזם הוא ניגוד מוחלט לתאיזם, כלומר, ההתנגדות לעצם האמונה באל ולא לאל עצמו. אנטיתאיזם, על פי הגדרה זו, אינה מהווה אמונה בפני עצמה.
דואליזם, בתצורות מסוימות, גורס כי הישות אליה סוגדים בני התמותה בעולמנו היא למעשה מתחזה מרושע. לפי תפיסה זו, האל הטוב והמטיב קיים מחוץ לעולם זה. הגנוסטים מאמינים כי האל המופיע בתנ"ך ובברית החדשה הוא למעשה בורא מרושע אשר חוצץ בין המאמינים לבין ישות אלוהית קדושה וטהורה יותר. לא ברור מדוע האל הנשגב אינו האחראי למעשה הבריאה, או מדוע הוא מתיר למתחזה המרושע להמשיך ולפעול בעולם. מרקיוניסטים טענו, באופן דומה, טענות מלתאיסטיות בבסיסן, המציגות את האל התנ"כי כשד מרושע, זועם ואלים המפיק עונג מלמחות את האנושות מעל פני האדמה.
שטניזם, כפי שהוא מיוצג על ידי כנסיית השטן, אינה דוגלת בסגידה לשטן כישות קיימת, כי אם במרד כנגד האל הגלוי. כדבריו של אנטון שאנדור לאוויי, מייסד הכת, "הטענה שהאל דואג לשתויים ולשוטים אינה מדויקת. למען האמת, הוא כלל לא מודע לקיומם. זוהי הסיבה שדברים רעים קורים לאנשים אלו. לכן אני מניח כי אלוהים הוא אידיוט, אשר דואג דווקא למי שאינו זקוק ל"טיפולו" המפוקפק: הרגישים, הצדיקים, העשירים, המוכשרים, המחוננים. הם הפרפרים שאת כנפיהם האל תולש. צריך להיות מישהו מיוחד כדי שהוא יקלל אותך." בפועל, שטניזם מסוג זה הוא אתאיסטי ומורד באמונה ולכן כנסיית השטן מהווה מעין דת פרודית.

בעיית הרוע עריכה

ערך מורחב – בעיית הרוע

החשיבה הדיסתאיסטית עולה בעיקרן מבעיית הרוע - השאלה מדוע האל, הנמצא בכל ומטיב עם הכל, יאפשר לרוע להתקיים בעולם. בראייה הדיסתאיסטית אין סתירה בין קיומו של הרוע בעולם לבין המשך האמונה באל: למעשה, התשובה הדיסתאיסטית (לפיה האל אינו טוב באופן מוחלט) עשויה להיתפס, כשלעצמה, כפשרה לבעיית הרוע.

מסקנה זו מהווה בסיס לדילמת אותיפרון, התוהה האם המוסר (הטוב והרע) קיים בנפרד מאלוהים. היסטורית, מושג ה-"הטוב האבסולוטי" מקושר לאל ולמעשיו. במובן זה, התשובה הדיסתאיסטית מנוגדת באופן קיצוני לאחד מעיקרי האמונה המונותאיסטית: ההנחה שהטוב המוחלט גלום באל.

ארתור שופנהאואר כתב "לא ייתכן שהעולם נוצר על ידי ישות מלאת אהבה, כי אם על ידי שטן שברא יצורים רק כדי ליהנות ממראה סבלם." בדומה לכך, מבקריה של תפיסת הפרדסטינציה שגיבש קלווין טענו כי הלה כשל בניסיונותיו להימנע מלתאר את האל כ"אבי הרשע".

החשיבה התאולוגית שהתפתחה בעקבות שואת יהודי אירופה, ובמיוחד בתפיסה היהודית, מוקדת בחלקה לחשיבה מחדש אודות מוסריותו של האל. תאולוגים יהודיים מודרניים טענו כי לאלוהים יכולת להתערב ולהשפיע באופן מכריע בכל רגע כדי לשפר את מהלך ההיסטוריה, ואולם הוא בוחר שלא לנצל יכולת זו. כך, למרות היותו ריבון העולמים ואולי דווקא בשל כך, הואשם האל בשורת עבירות, החל מהזנחת חסרי ישע וכלה ברצח המונים.^[^{דרוש מקור]}

פאול ארדש, מתמטיקאי הונגרי מפורסם, התייחס לאלוהים בתור "הפאשיסט העליון", אשר נוהג להסתיר דברים מבני האדם - החל מארנקים וגרביים וכלה בנשגבות שבהוכחות המתמטיות.

טענות לרשע אלוהי בכתבי הקודש עריכה

ישנן מספר דוגמאות בכתובים המעלות שאלות דיסתאיסטיות בדבר אופיו של האל. לעיתים, דוגמאות אלה מצוטטות כנימוקים לביסוס האתאיזם. דוגמה בולטת היא ספר איוב, אבן בוחן קלאסית לבעיית הרשע - דיון גלוי ומודע בשאלות דיסתאיסטיות.

תומאס פיין כתב ב"עידן ההיגיון" כי "כל אימת שאנו קוראים את הסיפורים המזעזעים ... הממלאים את ספרי התנ"ך, מוטב שנכנה את הכתובים כדבר השד ולא כדבר האל." השקפתו של פיין, יש לומר, הייתה מנוגדת לעצם האמונה באל ולא כנגד האל עצמו.

טענות דיסתאיסטיות הנסמכות על התנ"ך עריכה

אלוהים טמן מלכודת לאדם וחוה בגן העדן (בראשית ב' ט"ו).
אלוהים העניש בקנאתו את האנושות לאחר שבני האדם ניסו להצליח בכוחם שלהם (מגדל בבל, בראשית י"א' א').
האל התערב ישירות ברצונו החופשי של פרעה וגרם לו להתנהג באופן שיגרום לו להיענש מאוחר יותר.

(הקשחת לב פרעה במהלך ניסיונותיו של משה רבנו לשחרר את עם ישראל מעבדות במצרים)

עקדת יצחק - אלוהים גרם לאברהם אבינו להעלות את יצחק בנו לקורבן (בחלק מן המדרשים הוא אף שיסף את גרונו והאל החיה אותו).^[^{דרוש מקור]}
אלוהים קרא לגילויי אכזריות כלפי הכנענים ואף להשמדתם. (דברים ז': א'-ו', ט':י"ז-י"ח)
אלוהים התווכח עם השטן וגרם בעקיפין לאדם צדיק לסבול. (ספר איוב)
אלוהים התוודה מפורשות אודות קנאתו והענשת ילדים תמימים בגין חטאי אבותיהם. (דברים ה':ח'-י')

טענות דיסתאיסטיות הנסמכות על הברית החדשה עריכה

האל מוצג כמרושע, ובמיוחד כשהוא קרוי "נסיך העולם" (יוחנן, י"ד: ל'), או "אלוהי העולם הזה" (השנייה אל הקורינתים, ד': ד'), אשר "עיוור בהם מחשבותיהם". התאולוגיה הנוצרית המודרנית רואה בפסוקים אלה התייחסות לשטן, אולם הגנוסטים והמרקיוניסטים סבורים שמדובר בהתייחסות לאלוהים עצמו, כאשר ישו מורד, לכאורה, כנגדו. קבוצות דואליסטיות אלה החזיקו, כאמור, ברעיון לפיו קיים אל טוב יותר מחוץ לעולם זה, וכי האל הנוכחי הוא מתחזה מרושע.

חנניה ורעייתו שפירה הושמדו על ידי האל בגין טענת שווא שתרמו לכנסייה אף שלא עשו כן. (מעשי השליחים, ה':א-י"א)
באל הרומאים, ט', פאולוס פירט (ט':ט'-י"ג') כיצד גורלם של יעקב ועשיו נקבע מראש על ידי אלוהים לפני שביצעו כל מעשה (טוב או רע), והסיק (ט': י"ד-י"ח) כי גאולת נשמתו של האדם - או ענישתה בגיהנום - אינן נקבעות על בסיס רצונו או מעשיו, כי אם על פי רצון האל. לדבריו (ט':כ-כ"ב) - האל רשאי לברוא אנשים מרושעים למטרותיו הוא, ובפרט - המחשת זעמו ועוצמתו כאשר הוא מביא להשמדתם.
- האל איים על מי שאינם מאמינים בו בעונש נצחי של השלכה לאגם גופרית בוער. (חזון יוחנן, כ"ב:ח')

מיזותאיזם בספרות ובאמנות עריכה

ביטויים מיזותאיסטיים או דיסתאיסטיים שזורים בתולדות הספרות והאמנות. דוגמאות בולטות הן "פרומתאוס" של גתה ועבודותיו של המרקיז דה סאד.

גן העדן האבוד של ג'ון מילטון מצוטט לעיתים קרובות כהצדקת המרד שהוביל השטן כנגד האל, בטענה שאם עליונותו של האל מוצדקת בשימוש בכוח בלבד, הרי שהשטן רשאי למרוד כנגד רודנות זו.
שירה של אמילי דיקינסון כפי הנראה - ללא הפתעה מציג את האל כמי שמתיר לסבל לשרור בעולם.
מארק טוויין העלה טענות כנגד האל בספר שפורסם לאחר מותו, התנ"ך על פי מארק טוויין: רשמים אודות גן העדן והמבול. בין היתר מזכיר טווין את "החולי המרדים" באפריקה, המלריה.
איוון קרמזוב, גיבור האחים קרמזוב מאת דוסטויבסקי, מביע טיעונים דיסתאיסטיים במהלך הספר.
במחזהו של אלי ויזל "משפט האל" (1979), ניצולי פוגרום שבוצע בכפר יהודי במאה ה-17 מעמידים את אלוהים למשפט באשמת אכזריות ואדישות לסבלם. המחזה מבוסס על "משפט" דומה בו השתתף ויזל יחד עם אסירים נוספים במחנה הריכוז אושוויץ בשואה הנאצית, אך מתייחסת גם לאירועים דומים בהיסטוריה היהודית דוגמת המשפט שערך הרב החסידי לוי יצחק מברדיצ'ב: "גברים ונשים מוכרים, מעונים ונרצחים. אכן, הם קורבנות של בני תמותה. אך הרוצחים רוצחים בשם האל. אמנם, לא כולם. אך די בכך שאחד מהם יהרוג למען תפארת האל - והאשמה תרבץ לפתח האל. כל הסובל או הגורם לסבל, כל אישה הנאנסת, כל ילד המעונה - כולם מרשיעים אותו... שמע נא - או שאחראי הוא למעשים, או שאינו אחראי. אם כן - הבה נשפוט אותו. אם לאו - יחדל הוא מלשפוט אותנו."
ה-BBC הפיק בשנת 2008 סרט טלוויזיה על פי מחזהו של אלי ויזל, שנקרא: God on Trial- משפט האל

טענות דומות באשר למוסריות קלוקלת של האל העלו כותבים כסלמאן רושדי ("פסוקי השטן") ואנה פרובוסט: "מדוע לכם לבטוח באל שמעולם לא העניק לנו את הספר הנכון? לאורך ההיסטוריה, העניק ספרים ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. ישנם קווי דמיון רבים בין הספרים, אך יש גם סתירות רבות. עליו לשוב וליצור בהירות ולא ... לגרום לבני האדם להילחם על צדקתם. תשובתי האישית לשאלתך, 'האם עלינו לבטוח באל שכזה' - שלילית."

ביצירות מדע בדיוני ופנטזיה רבות מוצגות השקפות דיסתאיסטיות ואף מלתואיסטיות נוקבות. כך, לדוגמה, בסדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים נדרש צוות האנטרפרייז להתמודד עם ישויות אלוהיות ולמנוע מהן להשליט שלטון רודני על גזעים שונים ואילו בספרי חומריו האפלים נדרש הלורד עזריאל להתמודד עם אלוהים המכונה בספר "הסמכות".