מיז-אנ-אבּים (בשפת המקור - צרפתית: Mise en abyme) הוא מונח מתחום האמנות ותורת הספרות שפירושו: "הצבה לתוך האינסוף". השימוש הנפוץ של ביטוי זה מתאר את החוויה החזותית של אדם העומד בין שתי מראות, וצופה באינסוף שעתוקים של עצמו.

דוגמה למיז-אנ-אבים של הערך הצרפתי

בתולדות האמנות המערבית מיז-אנ-אבים היא טכניקה שבה דימוי מכיל העתק קטן יותר של עצמו, כך תוך חזרה אינסופית.

בספרות עריכה

מיז-אנ-אבים מתרחש בתוך טקסט (יצירה נרטיבית) כאשר יש הכפלה של דימויים או מושגים אשר מתייחסת אל היצירה בכללותה. מיז-אנ-אבים הוא משחק של מסמנים בתוך טקסט, של סאבטקסטים המשקפים אחד את השני.

ליליאנה שולמן מתארת את תולדות חקר התופעה כך: "הסופר אנדרה ז'יד (Gide) תיאר לראשונה את התופעה מיז-אנ-אבים ב-1893 כרצף נרטיבי מזערי המרכז את מאפייני הטקסט בכללותו. מהמחצית השנייה של המאה העשרים עורר המיז-אן-אבים עניין רב בקרב חוקרים. ב-1977 ראה בו לוסיאן דלנבאך השתקפות, מעין השתקפות במראה (récit spéculaire) של הוורסיה הגדולה". לינדה התצ'ן הגדירה את הקשר בין המיז-אנ-אבים לטקסט הראשי כ"מיזוג בין שתי רמות שונות של מציאות מדומה (fictive reality)", ובראיין מקהייל מבחין בקיומם של מיז-אנ-אבים חלקיים שיוצר פורס לאורך יצירתו, ושמיזוגם מייצג את תמצית הנרטיב בזעיר-אנפין[1].

בקולנוע עריכה

סרט בתוך סרט הוא דוגמה למיז-אנ-אבים. הסרט, שנעשה בתוך הסרט, מתייחס אל העולם שבו הסרט נעשה. ניתן לראות את ציוד הסרט, את הכוכבים המתכוננים לקחת בו חלק, את הצוות העומד לדרישותיו של הבמאי. הנרטיב של הסרט בתוך הסרט עשוי ישירות לשקף את הסרט האמיתי.

בקולנוע, המשמעות של הביטוי למיז-אנ-אבים דומה להגדרתו האמנותית, אולם כוללת בתוכה גם את הרעיון של "חלום בתוך חלום". לדוגמה: דמות מתעוררת מחלום, ומאוחר יותר מגלה כי היא עדיין חולמת. פעילות דומה לחלום, כגון חוסר הכרה או מציאות מדומה, גם כן מכונים מיז-אנ-אבים. דוגמאות לכך ניתן למצוא, למשל, בסרט "אקזיסטנז", שבו שני הגיבורים לא באמת יודעים אם הם נמצאים מחוץ למשחק. דוגמה עדכנית יותר ניתן למצוא בסרט "התחלה".

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיז-אנ-אבים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ליליאנה שולמן, קולנוע כמחולל נס החייאת האם: אוטוביוגרפיות ואינטרטקסטואליות בסרט "לחזור" של פדרו אלמודובר., חיבור לשם קבלת התואר "מוסמך אוניברסיטה" של אוניברסיטת תל אביב 2010