ויקיפדיה

מייקל בול

שחקן וזמר אנגלי

מייקל אשלי בול (באנגלית: Michael Ashley Ball;‏ נולד ב-27 ביוני 1962) הוא שחקן, זמר, קומיקאי ושדרן אנגלי, הידוע בעיקר בגין עבודותיו בתיאטרון המוזיקלי. הופעת הבכורה שלו בווסט אנד הייתה בשנת 1985, כאשר גילם את דמותו של מריוס פונמרסי במחזמר "עלובי החיים", כחלק מצוות השחקנים המקורי של לונדון; לאחר מכן, בשנת 1987, כיכב בתפקיד הוויקונט ראול דה־שאניי במחזמר "פנטום האופרה"; בשנת 1989 הוא הגיע למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי עם "Love Changes Everything", שיר נלקח מתוך המחזמר "היבטים של אהבה", בו הוא גילם את דמותו של אלכס דילינגהם, הן בלונדון והן בברודוויי.

מייקל בול
Michael Ball
מייקל בול, אוקטובר 2006
מייקל בול, אוקטובר 2006
לידה 27 ביוני 1962 (בן 61)
ברומסגרוב, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מייקל אשלי בול
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1984
מקום לימודים בית הספר למשחק של גילפורד, Plymouth College, Farnham College עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, זמר, קומיקאי, שדרן
סוגה פופ, רוק, קומדיה, תיאטרון מוזיקלי
סוג קול בריטון
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Universal Records
בן או בת זוג קאתי מקגוואן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.michaelball.co.uk
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בשנת 1992, בול ייצג את הממלכה המאוחדת באירוויזיון, והגיע למקום השני עם השיר "צעד אחד מחוץ לזמן". בשנת 1995 הוא חזר לגלם את תפקידו של מריוס בקונצרט לציון 10 שנים למחזמר "עלובי חיים". בין התפקידים האחרים שגילם בווסט אנד: ג'ורג'יו ב-"Passion"‏ (1997); קראקטוס פוטס במחזמר "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" (2002). הוא זכה פעמיים בפרס אוליבייה עבור השחקן הטוב ביותר במחזמר: בשנת 2008, על תפקידו כעדנה טורנבלאד ב-"היירספריי",[1] ובשנת 2013 על תפקידו כסוויני טוד ב-"סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט".[2]

בול הוא חבר במסדר האימפריה הבריטית, תואר שהוענק לו בשנת 2015 כחלק מאירועי יום הולדתה של המלכה, בגין הישגיו בתיאטרון המוזיקלי.[3]

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

בול נולד בעיירה בשם ברומסגרוב שבווסטרשייר, לאם וולשית ולאב אנגלי. אביו הוכשר כשוליה במפעל בברמינגהאם, והמשיך להיות איש עסקים מצליח, למרות שבמקור הוא רצה להיות שחקן. סבו מצד אמו של בול היה כורה פחם. סבתו מצד אמו שמרה על המשפחה. לבול יש אחות, קתרין, שצעירה ממנו בכמעט עשור. הוא עבר לדארטמור שבדבון עם הוריו כשהיה בן שלוש שנים. הוא מעולם לא לקח שיעורי שירה, אבל כילד הוא למד לשיר בעזרת מוזיקה מוקלטת: למשל, שירים של אלה פיצג'רלד, מהליה ג'קסון ופרנק סינטרה. כשהיה בן 11 הוא נסע ללמוד בפנימייה בעיר פלימות', כי ההורים שלו חשבו שזה יעניק לו חינוך טוב, אבל הוא לא מצא את מקומו באותו בית ספר באותו הזמן, והיה אומלל שם.[1]

בול התעניין בתיאטרון, ואביו לקח אותו לראות הצגות במהלך החופשות מבית הספר, ביניהן הפקת "המלך ליר" של הלהקה השייקספירית המלכותית שהוצגה ב-Royal Shakespeare Theatre, שהרשימה אותו מאוד כנער בן 14. הוא הצטרף לתיאטרון-נוער, ובעקבות כך המשיך ללימודי דרמה בבית הספר למשחק בגילפורד שבסארי, בו מצא סביבה לטעמו. כסטודנט, הוא השתתף במופעי רחוב ברחבי העיר גילפורד, במהלך ימי השבת, ביחד עם חברה ללימודים, על מנת להרוויח קצת כסף. הוא סיים את לימודיו בשנת 1984. לאחר סיום לימודיו, קריירת השירה של בול התקדמה במהירות גבוהה. סבתו מצד אמו, שיש לה אוזן מוזיקלית, הייתה גאה בהישגי שירתו המוקדמים של בול; היא נפטרה באופן פתאומי, עם זאת, מהתקף לב כשבוע לפני הופעת הבכורה שלו באופרה הקומית "הפיראטים של פזנסטן".[1]

קריירה עריכה

תיאטרון עריכה

בשנת 1984, לאחר שעזב את בית הספר לדרמה, התפקיד הראשון של בול היה במחזמר "Godspell" במרכז לאמנויות שבאבריסטווית', לאחר שעבד במשך מספר חודשים בבייסינגסטוק.[4] הפריצה הגדולה הראשונה שלו הייתה באופרה הקומית "הפיראטים של פזנסטן" שעלתה בבית האופרה של מנצ'סטר; באודישן פתוח הוא נבחר מבין כ-600 מועמדים שעמדו בתור על מנת לשיר, לשחק, לרקוד ולהתראיין, באודישנים שנערכו בשלושה חדרים נפרדים. התפקיד החשוב הבא שלו הגיע כאשר קמרון מקינטוש ליהק אותו לתפקיד מריוס פונמרסי בהפקת לונדון המקורית של "עלובי החיים"; אך בול חלה במחלת הנשיקה ולקח לו 6–7 שבועות להתאושש מדלקת שקדים ותסמונת התשישות הכרונית שנלוו למחלת הנשיקה. כאשר חזר לעבודה, הוא עדיין סבל מעייפות, ולקה מספר פעמים בהתקפי פאניקה על הבמה. בהמשך, הוא החל ללקות בהתקפים גם בדרכו לעבודה. בתשעת החודשים שלאחר מכן, בול חי לבדו בדירתו, עם תחושות דיכאון; הוא לא פנה לקבלת טיפול ועזב את "עלובי החיים".[1]

זכיינית הטלוויזיה הבריטית Thames Television הזמינה את בול לשיר בתחרות "מיס אנגליה", אירוע טלוויזיוני בשידור חי, והוא שר מספיק טוב, למרות שסבל מחרדה. כשצפה בהקלטה מאוחר יותר, הוא הבין שאף אחד לא שם לב עד כמה הוא היה עצבני, והדבר הפך אותו לפחות מודאג בנוגע לבעיית החרדה שלו.[1] בערך באותו זמן, קמרון מקינטוש ביקש מבול לגלם את דמותו של ראול בפנטום האופרה בלונדון, לאחר שמייקל קרופורד (ששיחק את הפנטום) וסטיב ברטון (ששיחק את ראול) עזבו את ההפקה בלונדון, על מנת להופיע בברודוויי, ניו יורק. מקינטוש חשב שהתפקיד של ראול לא יהיה מעמסה גדולה מדי עבור בול, וכי התפקיד נכון עבורו.[1]

בול גילם את דמותו של אלכס במחזמר "Aspects of Love", הן בלונדון והן בניו יורק, ואת דמותו של ג'ורג'יו בהפקת הלונדונית של "Passion" מאת סטיבן זונדהיים. "Alone Together" היה שמו של מופע היחיד שלו, שהועלה לראשונה ב-Donmar Warehouse. בשנת 1998 בול לקח חלק בשלוש הופעות גדולות: חגיגת יום הולדתו ה-50 של המלחין אנדרו לויד ובר באלברט הול (הופעה שצולמה והופצה ב-DVD); "Sondheim Tonight" שהתקיימה במרכז האמנויות ברביקן (והופצה על גבי CD); וכן "Hey, Mr. Producer" - ערב מחווה למפיק התיאטרון קמרון מקינטוש (אשר הופץ הן ב-DVD והן על גבי CD). בשנת 2002 הוא גילם את דמותו של קרקטקוס פוטס במחזמר של האחים שרמן "צ'יטי צ'יטי בנג בנג" (תפקיד שנחשב במידה רבה לקאמבק שלו).

בשנת 2004 הוא כיכב לצידה של פטולה קלארק בהפקה של המחזמר "שדרות סאנסט" מאת אנדרו לויד ובר שעלתה ב-Cork Opera House, ובהמשך שודרה בטלוויזיה ברשת BBC. מאוחר יותר באותה השנה הוא היה כוכב-אורח בהופעה חיה של קלארק, שגם היא שודרה על ידי ה-BBC. בהופעה הוא שר סולו שלושה שירים מתוך האלבום האחרון שלו, "Since You've Been Gone", כמו גם שני דואטים יחד עם קלארק. בין ההופעות הנוספות שלו: מופע לכבוד יום דוד הקדוש של ה-BBC; וכן גילום דמותו של מריוס פונמרסי במופע לציון יום השנה העשירי של המחזמר "עלובי החיים" בשנת 1995; בול גילם גם את דמותו של ז'אן ולז'אן במופע מוזיקלי מיוחד של "עלובי החיים" שהועלה בפני מלכת אנגליה ואורחיה, בטירת וינדזור בשנת 2004. בשנת 2005, בהתראה של עשרה ימים בלבד, בול החליף את מקומו של מייקל קרופורד בתפקיד הרוזן פוסקו בהפקה של המחזמר "The Woman in White", לאחר שקרופורד נאלץ לוותר על התפקיד בשל מצבו הבריאותי הלקוי.

בנובמבר 2005, בול שב להופיע בברודוויי, בתפקיד הרוזן פוסקו במחזמר "The Woman in White", בהפקה שהמשיכה מהווסט אנד של לונדון. עם זאת, הוא נאלץ לפרוש מההצגה בשל זיהום נגיפי, שככל הנראה נגרם כתוצאת משימוש בתלבושת מיוחדת הנדרשת לתפקיד; על פי דיווחים, התלבושת העלתה את טמפרטורת הגוף של בול במספר מעלות במהלך ההצגה.

בספטמבר 2005, בול הופיע לראשונה באופרה של ניו יורק בתפקיד רג'ינלד באנת'ורן בהצגה "פיישנס" מאת גילברט וסאליבן. את הרבעון הראשון של שנת 2006 העביר בול במנוחה, בעקבות המחלה שגרמה לו לעזוב את "The Woman in White" בברודוויי. עם זאת, באמצע יולי של אותה השנה, בול לקח חלק במופע חגיגי של מופע האימים של רוקי בתיאטרון רויאל קורט. הוא גילם את התפקיד הראשי במחזמר "קיסמט" בחודשים יוני ויולי 2007 עבור האופרה האנגלית הלאומית, והופיע בתוכנית הטלוויזיה "Richard & Judy" של ערוץ 4 ב-22 ביוני 2007 על מנת לקדם את ההפקה הזו.

בין אוקטובר 2007 ליולי 2009 בול שב והופיע בווסט אנד, בדמותה של עדנה טורנבלד במחזמר המצליח "היירספריי". במרץ 2008 הוענק לו פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר במחזמר על גילום דמות זו. ב-2012 כיכב בול בהפקה מחודשת של "סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט" בתיאטרון אדלפי בווסט אנד, לצידה של אימלדה סטונטון בתפקיד גב' לובט. ההפקה הועלתה לראשונה בצ'יצ'סטר לתקופה מוגבלת של שישה שבועות בשלהי 2011, בטרם עברה ללונדון במרץ 2012. על הופעתם, הוענקו לבול ולסטונטון פרסי אוליבייה עבור השחקן והשחקנית הטובים ביותר במחזמר.

הקלטות עריכה

בול הופיע בקונצרטים רבים: הוא עורך סיבובי הופעות ברחבי בריטניה בתדירות גבוהה, כמו גם באוסטרליה ובארצות הברית. הייתה לו הצלחה במצעדי הפזמונים עם שיריו המוקלטים. לאחר שהגיע למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי עם השיר "Love Changes Everything" מתוך המחזמר "Aspects of Love", בול לא הצליח לשחזר את ההצלחה עם סינגלים שהוציא לאחר מכן, והוא התמקד בהוצאה של אלבומים, שכולם הגיע למעמד של אלבום זהב בתוך מספר שבועות, ובמקרה של האלבום משנת 1988‏ "The Movies" - לאלבום פלטינה בתוך 7 שבועות (האלבום שוחרר ב-26 באוקטובר, והפך לפלטינה ב-12 בדצמבר).

בול ייצג את הממלכה המאוחדת באירוויזיון 1992 שנערכו במאלמה, שוודיה, עם השיר "One Step Out of Time", שסיים במקום שני. הסינגל הגיע למקום 20 במצעד הבריטי, בעוד שהאלבום שכלל את הסינגל, ואשר שוחרר אותה השנה, הגיע למקום מס' 1.‏[5] בעקבות הצלחה זו, בול המשיך והוציא עוד 20 אלבומים במהלך שני העשורים הבאים. בחודש יולי 2006, בול היה אמן-אורח באלבום "Unexpected Songs" של ג'וליאן לויד ובר, ובנובמבר של אותה השנה שוחרר מארז DVD המכיל את שיריו הטובים ביותר לאורך השנים, אשר בוצעו בהופעות חיות. המארז מחולק לחמישה חלקים: מחזות זמר, שירי אהבה, שירים האהובים על בול באופן אישי, שירים קצביים, ואנפלאגד. המארז כלל גם קטעי אנפלאגד שהוקלטו במיוחד עבור ה-DVD, עם ארבעה מוזיקאים אחרים באולפן. ה-DVD שוחרר ב-20 בנובמבר 2006. בול לקח חלק בפעילויות קידום מכירות רבות בסוף שנת 2006, במקביל לשחרור אלבומו "One Voice". קידום המכירות כלל ביצוע השיר "Home" במספר תוכניות בוקר בטלוויזיה.

אלבום אוסף חדש בשם "Michael Ball: The Silver Collection" שוחרר ביולי 2007, יחד עם גרסת ה-DVD של הסרט "England My England" (ששוחרר במקור בשנת 1995). לקראת סוף שנת 2007, בול הקליט את אלבום הסולו שלו ה-15, אשר שוחרר ב-15 באוקטובר של אותה שנה. האלבום - "Back to Bacharach" שמו - מכיל שירים שנכתבו על ידי ברט בכרך. הוא שוחרר יחד עם ה-DVD של סיבוב הופעות שקיים בול במהלך 2007, תחת השם "One Voice Live", שצולם ב-Hammersmith Apollo שבלונדון. פעילויות קידום המכירות למהדורות אלו התקיימו לאורך אוקטובר-נובמבר 2007, וכללו מספר הופעות בטלוויזיה הבריטית.

בפברואר 2013, הוציא בול את אלבומו "Both Sides Now", הכולל את השיר "Fight the Fight" מתוך המחזמר החדש של טים רייס "From Here to Eternity the Musical".[6][7]

בנובמבר 2014 הוציא בול אלבום חדש בשם "If Everyone Was Listening". סיבוב הופעות לקידום האלבום התקיים באפריל-מאי 2015.

באפריל 2020 שר בול את השיר "You'll Never Walk Alone" לכבודו של קפטן טום מור בן ה-99 ומסע גיוס הכספים שלו למען שירות הבריאות הלאומי בבריטניה (ה-NHS). הסינגל של השיר, בהשתתפות בול, קפטן טום מור, ומקהלת "NHS Voices of Care", הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי, הפעם הראשונה שבול הגיע לראשות המצעד.

טלוויזיה עריכה

כשחקן, בול הופיע לתקופה קצרה כמלקולם נאטל בסדרת הטלוויזיה "Coronation Street" בשנת 1985. כמו כן, בול שימש כמנחה, הן בתוכניות טלוויזיה והן בתוכניות רדיו. לבול הייתה תוכנית טלוויזיה משלו, "Michael Ball", אשר שודרה בשנים 1993–1995, ותוכנית נוספת, "Ball in the Hall", בשנת 1998. בול הנחה את מופע הגרלת הלוטו הלאומית למען ילדים במצוקה. הוא הנחה את תוכנית הבוקר "This Morning" למשך תקופה קצרה, בזמן שהמנחים הקבועים היו בחופשה.

בול שימש כשופט בעונה השנייה של תוכנית הריאליטי של ITV‏ "Soapstar Superstar", בשנת 2007. בשנת 2010 בול השתתפו בתוכנית "Coming Home" של ערוץ הטלוויזיה המקומית של ה-BBC בוויילס, שהציגה את ההיסטוריה המשפחתית הוולשית שלו. בשנת 2010, בול הינחה 30 תוכניות של תוכנית הבידור שלו "The Michael Ball Show". ב-2010–2011 בול שימש כמנחה אורח למשך שש תוכניות של תוכנית הבוקר "Lorraine".

ב-10 באפריל 2013, בול שימש לראשונה כמנחה אורח של תוכנית הטוק שואו "The One Show", ומאז הנחה שוב את התוכנית בעוד מספר הזדמנויות. ב-18 בנובמבר 2013, בול החליף את מנחה התוכנית "The Paul O'Grady Show", שנעדר עקב מחלה.[8] ב-24 בנובמבר 2013 בול הופיע בתפקיד עצמו בהופעת אורח בסיטקום הבריטי "Toast of London". ב-29 בדצמבר 2013 בול השתתף כמתחרה בשעשועון "Catchphrase", במהדורה מיוחדת לכבוד חג המולד.

ב-3 בינואר 2014, ערוץ BBC Four שידר ערב מחווה מיוחד לפזמונאי דון בלאק בשם "Diamonds are Forever: A tribute to Don Black" אשר התקיים ברויאל פסטיבל הול בלונדון. בול שר שני שירים במסגרת תוכנית זו; הראשון היה השיר "לחופש נולדה" שזכה בפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר ואשר היה ללהיט של הזמר הבריטי מאט מונרו בשנת 1966. השיר נכתב על ידי בלאק (מילים) וג'ון בארי (לחן) עבור סרט הקולנוע באותו השם - "לחופש נולדה". השיר השני שביצע בול היה "Love Changes Everything" אותו כתב בלאק יחד עם הפזמונאי צ'ארלס הארט עבור המחזמר "Aspects of Love" שהלחין המלחין אנדרו לויד ובר. שיר זה שוחרר כסינגל של בול בשנת 1989, ושהה במצעדי הפזמונים הבריטיים במשך 14 שבועות. תזמורת ה-BBC ליוותה מוזיקלית את בול במהלך ביצוע שני השירים במופע זה.

ב-26 בדצמבר 2014, בול כיכב במחזמר של ויקטוריה ווד "That Day We Sang", במסגרתו שב לשתף פעולה עם אימלדה סטונטון, שכיכבה לצידו בעבר בהפקה של המחזמר "סוויני טוד: הספר השטן מרחוב פליט".

רדיו עריכה

בול מגיש מספר תוכניות רדיו: "Ball over Broadway" ב-BBC Radio 2, שנמצאת כעת בעונה הרביעית שלה, "The Greenroom" וכן מספר תוכניות חד-פעמיות עבור ה-BBC Radio 2 בנושאים כגון נט קינג קול, קמרון מקינטוש, וסי קולמן.

תוכנית הרדיו הראשונה שלו הייתה "Michael Ball's Sunday Brunch" בשנת 2008, אשר החליפה את תוכניתו של מייקל פרקינסון "Parkinson's Sunday Supplement" שהסתיימה בשנה הקודמת. התוכנית שודרה עד לספטמבר 2011, במשבצת שידור של ימי ראשון בבוקר, בשעות 11:00–13:00, לסירוגין עם התוכנית "Weekend Wogan" של טרי ווגן.

לאחר הפסקה קצרה, בשנת 2013 בול חזר ל-BBC Radio 2 עם תוכנית חדשה, "Michael Ball on Sunday", ששודרה בימי ראשון בערב בשעות 19:00–21:00. בעקבות מותו של טרי ווגן, בול חזר למשבצת השידור של יום ראשון בבוקר ב-10 באפריל 2016, עם תוכנית ששמה "The Michael Ball Show".[9] בהמשך אותו החודש, קלאודיה וינקלמן השתלטה על משבצת השידור שהתפנתה בימי ראשון בערב.

כמו כן, בול משמש מנחה-מחליף עבור קן ברוס באותה תחנת רדיו.

קריירה בשנים האחרונות עריכה

בול ערך סיבוב הופעות ברחבי בריטניה במהלך החודשים מרץ ואפריל 2007, במהלכם הופיע 23 פעם, באנגליה, סקוטלנד, צפון אירלנד וויילס. הסיור החל עם שני לילות בבלפסט, שקדמו למספר הופעות בצפון ובמרכז אנגליה. לאחר מכן בול המשיך אל גלאזגו ואל אברדין, לפני שההפקה שבה למופעים בלונדון, ברמינגהאם ונורת'המפטון. לאחר מכן, בול שב לביתו הישן שבפלימות', לחופשה קצרה לפני היציאה אל כברת הדרך האחרונה של הסיור - הופעות באיפסוויץ', נורת'המפטון ולבסוף - בקארדיף. לאחר שסיבוב ההופעות הסתיים, בול הופיע לראשונה בבית האופרה האנגלית הלאומית בתפקיד הראשי ב-"קיסמט" - ההפקה החדשה של רוברט רייט וג'ורג' פורסט.

באוגוסט 2007 בול הופיע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הקלאסית הפרומס בהפקת ה-BBC עם מופע בשם "An Evening with Michael Ball" שנערך באלברט הול, והייתה זו הפעם הראשונה שכוכב התיאטרון המוזיקלי מופיע בקונצרט סולו בפסטיבל זה. בול הופיע במופע "Royal Variety Performance" שנערך בליברפול ב-3 בדצמבר 2007, במסגרתו שר את השיר "You Can't Stop the Beat" ביחד עם שאר צוות שחקני "היירספריי", המחזמר בו הופיע באותה תקופה, בתפקיד עדנה טורנבלד. בתפקיד זה הופיע בתיאטרון שאפטסבורי עד ל-29 באפריל 2009. ב-2 במרץ 2008, בול התארח ב-"Desert Island Discs", תוכנית רדיו של BBC Radio 4, שבמהלכה הוא דיבר על חייו בראשית הקריירה שלו, לרבות המאבק שלו עם פחד במה ומעט על החיים האישיים שלו.[1] בול ביצע מספר הופעות בקיץ, ביניהם בפסטיבל המוזיקה בהמפטון קורט ב-14 ביוני 2008. מאז 6 באפריל 2008, בול החליף את מייקל פרקינסון במשבצת השידור שלו ב-BBC Radio 2 בימי ראשון בשעות 11:00–13:00. בשנת 2008, בול זכה בפרס השחקן הטוב ביותר במחזמר, במסגרת חלוקת פרסי בחירת הקהל של אתר האינטרנט Whatsonstage.com. עוד בשנת 2008, בול זכה לראשונה בפרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר במחזמר.

אלבום הסולו של בול "Past and Present" שוחרר ב-9 במרץ 2009 על ידי יוניברסל מיוזיק גרופ. האלבום כולל אוסף של שיריו של בול, שהוקלטו ושוחררו בעבר, לאורך 25 שנות הקריירה שלו בתעשיית המוזיקה, וכן שישה שירים חדשים, לרבות "You Can't Stop the Beat" מתוך "היירספריי". בול הופיע במספר תוכניות טלוויזיה ורדיו כדי לקדם את האלבום. בסתיו של אותה השנה, הוא ערך סיבוב הופעות בבריטניה עם תזמורת ביחד עם חמישה כוכבי וסט אנד נוספים, לציון 25 שנים בתעשיית המוזיקה. המופע שלו באלברט הול ב-19 בספטמבר 2009 צולם והופץ למכירה על גבי DVD. ב-12 בדצמבר 2009, בול הופיע במופע צדקה חד-פעמי לקראת חג המולד לסיוע קרן הצדקה The Shooting Star Children's Hospice בה הוא תומך. כל הרווחים מהמופע הלכו לצדקה זו.[10] אל קרן צדקה זו חברה בשנת 2011‏ "The Shooting Star Children's Hospice and CHASE Hospice Care for Children", ויחד הפכו ל-"Shooting Star CHASE" ובול הפך לפטרון של קרן צדקה זו.[11]

ב-14 בפברואר 2010, בול שימש כשופט-אורח בתוכנית הטלוויזיה "Dancing on Ice" של ITV1 ומילא את מקומו של רובין קוזינס, שבאותה העת שהה בוונקובר שם התקיימה אולימפיאדת ונקובר. ב-10 בפברואר 2010 בול השתתף בפיילוט עבור ITV1, שהפך לתוכנית הטלוויזיה "The Michael Ball Show" ששודרה במהלך הקיץ של אותה השנה.

קונצרט לציון יום השנה ה-25 של המחזמר "עלובי החיים" התקיים ב-O2 ארנה שבצפון גריניץ' ב-3 באוקטובר 2010, בשעה 13:30 ובשעה 19:00. במופע השתתפו אלפי בו בתפקיד ז'אן ולז'אן, נורם לואיס בתפקיד ז'אבר, ליאה סלונגה בתפקיד פנטין, ראמין כרימלו בתפקיד אנז'ולרא, האדלי פרייזר בתפקיד גרנטייר, קייטי הול בתפקיד קוזט, מאט לוקאס בתפקיד ת'נרדייה, ג'ני גאלווי בתפקיד מאדאם ת'נרדייה, סמנתה בארקס בתפקיד אפונין וניק ג'ונאס בתפקיד מריוס - התפקיד אותו גילם בול בהפקת לונדון המקורית של מחזמר זה. במופע השתתפו, בין השאר, צוותי שחקנים מהפקת לונדון הנוכחית, מהפקת סיבוב ההופעות הבינלאומי ומהפקת לונדון המקורית משנת 1985, ובסך הכול הופיע אנסמבל של כ-300 אמנים ומוזיקאים. בול הופיע במסגרת ההדרן, יחד עם קולם וילקינסון - ז'אן ולז'אן המקורי - שחבר לשלושה שחקנים נוספים שגילמו את אותה הדמות לאורך השנים, וארבעתם שרו יחד את "Bring Him Home": ווילקינסון (מצוות השחקנים המקורי של ההפקה הלונדונית), ג'ון אוון-ג'ונס (מהפקת סיבוב ההופעות הבינלאומי לציון 25 שנה למחזמר), סיימון באומן (מהפקת לונדון הנוכחית) ואלפי בו (שביצע את התפקיד בקונצרט). לאחר מכן, צוות השחקנים המקורי משנת 1985 ביצע את השיר "One Day More". לאחר נאומיהם של המפיק קמרון מקינטוש, הפזמונאי אלן בובליל והמלחין קלוד-מישל שנברג, המופע הסתיים עם כניסתם של תלמידים המופיעים בהפקות בתי-ספר של "עלובי החיים". המופע שודר בשידור חי לבתי קולנוע ברחבי בריטניה ואירלנד וכן ברחבי העולם. ב-29 בנובמבר 2010 שוחרר למכירה בבריטניה צילום של המופע, על גבי Blu-ray ו-DVD. בצפון אמריקה החלה ההפצה של הקלטה זו ב-22 בפברואר 2011.

יחד עם אימלדה סטונטון, בול הנחה את טקס פרס אוליבייה שנערך ב-13 במרץ 2011 בתיאטרון דרורי ליין. אלבומו האחרון, "Heroes", שוחרר ב-14 במרץ 2011 ונכנס למקום העשירי במצעדי מכירות האלבומים של בריטניה.

בשנת 2013 הוענק לבול תואר דוקטור לשם כבוד באמנות מאוניברסיטת פלימות'.[12]

חייו האישיים עריכה

בול מתגורר יחד עם המגישה לשעבר של תוכנית הטלוויזיה "Ready Steady Go!‎", קאת'י מק'גוון. השניים נפגשו בסביבות שנת 1989, והם חיים ביחד מאז שנת 1992. בשנת 2000 היא הצילה את חייו משרפה כאשר גררה אותו מחוץ לבית בוער.[1][13]

דיסקוגרפיה עריכה

מחזות זמר עריכה

אלבומי סולו עריכה

  • Michael Ball ‏(1992)
  • Always ‏(1993)
  • One Careful Owner ‏(1994)
  • First Love ‏(1995)
  • The Musicals ‏(1996)
  • The Movies ‏(1998)
  • The Very Best of Michael Ball – In Concert at the Royal Albert Hall ‏(1999)
  • Christmas ‏(1999 & 2000)
  • This Time... It's Personal ‏(2000)
  • Centre Stage ‏(2001)
  • A Love Story ‏(2003)
  • Love Changes Everything – The Essential Michael Ball ‏(2004)
  • Music ‏(2005)
  • One Voice ‏(2006)
  • Back to Bacharach ‏(2007)
  • Past and Present: The Very Best of Michael Ball ‏(2009)
  • Heroes ‏(2011)
  • Both Sides Now ‏(2013)
  • If Everyone Was Listening ‏(תאריך השקה: 17 בנובמבר 2014)[14]

Compilation albums עריכה

  • The Best of Michael Ball ‏(1994)
  • Stages ‏(1996)
  • The Collection ‏(1997)
  • Songs of Love ‏(1998 & 2009)
  • Secrets of Love ‏(2000)
  • Michael Ball – The Collection ‏(from M&S) ‏(2000)
  • Stage and Screen ‏(2001)
  • A Song For You ‏(2003)
  • I Dreamed A Dream ‏(2003)
  • Seasons of Love ‏(2006)
  • Stage and Screen ‏(from Readers Digest) ‏(2006)
  • The Silver Collection ‏(2007)
  • Encore ‏(2010)
  • Songbook ‏(from Readers Digest) ‏(2011)
  • Love Changes Everything: The Collection ‏(2012)

DVD עריכה

  • עלובי החיים - קונצרט לציון 10 שנים (1995) – מריוס פונמרסי
  • Michael Ball – the Musicals & More‏ (1996)
  • אנדרו לויד ובר: חגיגה באלברט הול (1998) – צוות הקונצרט
  • Hey, Mr. Producer: The Musical World of Cameron Mackintosh ‏(1998) – ראול בפנטום האופרה, מריוס בעלובי החיים
  • Michael Ball – Live at the Royal Albert Hall ‏(1999)
  • Michael Ball – This Time... It's Personal – Live ‏(2000)
  • Alone Together: Michael Ball – Live At The Donmar ‏(2001)
  • Michael Ball – Live In London ‏(2004)
  • The Best of Michael Ball – Live ‏(2006)
  • Michael Ball – One Voice, One Special Night – Live ‏(2007)
  • מופע המחווה של רוקי (2008) פרנק נ'פורטר (הוקלט בשנת 2006 – בול חלק את התפקיד עם אנתוני הד)
  • Michael Ball – Past and Present – 25th Anniversary Tour ‏(2009)
  • Michael Ball – A Life on Stage ‏(2010)
  • עלובי החיים - קונצרט לציון 25 שנים (2010)
  • Michael Ball – Heroes Live ‏(2011)
  • Michael Ball: Both Sides Now – Live Tour 2013‏ (2013)

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: מייקל בול
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מייקל בול

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Desert Island Discs with Michael Ball". Desert Island Discs. 2 March 2008. BBC. Radio 4. http://www.bbc.co.uk/radio4/factual/desertislanddiscs_20080302.shtml.
  2. ^ "Olivier Awards 2013: Michael Ball and Imelda Staunton are the toast of the West End - Daily Mail Online". Mail Online. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "2015 Birthday Honours" (PDF). www.gov.uk. נבדק ב-15 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Professional Biography". Justball.net. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "ChartArchive - Michael Ball - Michael Ball". Chartstats.com. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "The lover who's saved my life twice: Michael Ball says there's only one older woman for him... Sixties pop presenter Cathy McGowan". Daily Mail. 28 בפברואר 2013. נבדק ב-25 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Michael Ball CD, "Both Sides Now," Features New Songs by Tim Rice, Andrew Lloyd Webber". Playbill. 26 בפברואר 2013. נבדק ב-25 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ https://www.theguardian.com/tv-and-radio/2013/nov/19/paul-ogrady-off-air-angina-attack
  9. ^ http://www.bbc.co.uk/news/entertainment-arts-35841965
  10. ^ "Shooting Star Chase". Shootingstar.org.uk. אורכב מ-המקור ב-2000-08-23. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Shooting Star CHASE Royal Patron, Vice Presidents and Patrons (PDF), Shootingstarchase.org.uk, אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-04-26, נבדק ב-19 בפברואר 2013 {{citation}}: (עזרה)
  12. ^ "Michael Ball". Plymouth.ac.uk. אורכב מ-המקור ב-2014-06-25. נבדק ב-2014-07-04.
  13. ^ "Personal Biography". Justball.net. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Michael Ball". Michael Ball. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מייקל_בול&oldid=37105835"