מייקל צ'ימינו

מייקל צ'ימינו (באנגלית: Michael Cimino;‏ 3 בפברואר 1939 - 2 ביולי 2016) היה במאי קולנוע אמריקאי, זוכה פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר על סרטו "צייד הצבאים" בשנת 1978.

מייקל צ'ימינו

לידה	3 בפברואר 1939 ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	2 ביולי 2016 (בגיל 77) לוס אנג'לס, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1974
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל אוניברסיטת המדינה של מישיגן בית הספר ייל לאמנות Westbury High School
פרסים והוקרה	פרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע (1979) פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (1979) פרס פטל הזהב לבמאי הגרוע (1982) פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1979) פרס גילדת הבמאים האמריקנית אביר מסדר האמנויות והספרות
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

צ'ימינו נולד בניו יורק, דור שלישי להורים אמריקאים ממוצא איטלקי, גדל בלונג איילנד. הוא נחשב כילד פלא ונשלח לבתי ספר פרטיים על ידי הוריו, אך מרד כנער התחבר לעבריינים, נקלע למריבות וחזר הביתה תכופות שיכור. צ'ימינו סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1956 והחל ללמוד באוניברסיטת מישיגן עיצוב גרפי, שם היה חבר במועדון הרמת משקולות. הוא סיים את לימודיו ב-1959 בהצטיינות.

בהמשך הוא קיבל תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת ייל ב-1961, ותואר השני ב-1963. בשנת 1962, בעודו בייל, הוא התגייס לכוחות המילואים של צבא ארצות הברית, הוא התאמן במשך חמישה חודשים בפורט דיקס, ניו ג'רזי ועבר חודש של הכשרה רפואית בפורט סם יוסטון, טקסס.

תחילת הקריירה

צ'ימינו כתב תחילה תסריטים לסרט המדע הבדיוני "Silent Running", ולסרט "שובו של הארי המזוהם" (הסרט השני בסדרה "הארי המזוהם"). ב-1974 כתב את התסריט לסרט "חזיז ורעם", שנקנה על ידי חברת ההפקות של קלינט איסטווד, "מאלפאסו". איסטווד התכוון לביים את הסרט בעצמו, אך שוכנע על ידי צ'ימינו לאפשר לו לביים את הסרט. הסרט בבימוי של צ'ימינו הפך להצלחה מסחרית.

לאחר הצלחת "חזיז ורעם", נהנה צ'ימינו מיד חופשית יחסית בליהוק שחקנים ובבימוי סרטו השני, "צייד הצבאים" בשנת 1978. הסרט נחל הצלחה רבה בקופות, והביקורות היו אוהדות. הסרט זכה במספר פרסי אוסקר, ביניהם לסרט הטוב ביותר, וצ'ימינו עצמו זכה בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר.

כישלון הסרט "שערי החופש"

סרטו הבא של צ'ימינו, "שערי החופש", יצא ב-1980. צ'ימינו, רכוב על ההצלחה הגדולה של צייד הצבאים, היה על גג העולם. ניתן לו חופש חסר תקדים על ידי האולפנים, והוא היה יכול להחליט כל דבר בנוגע לסרט, מבלי להתייעץ עם המפיקים. בשל כך, עלות הסרט תפחה מיום ליום ועלתה בהרבה על התקציב הראשוני, מצב שכמעט והביא את האולפן, "יונייטד ארטיסטס", לסף פשיטת רגל. לצ'ימינו היה סכסוך נוסף עם המפיקים לגבי בחירתו בשחקנית הצרפתייה איזבל הופר לגלם את התפקיד הראשי. המפיקים התנגדו לבחירה זו מכיוון שאופר לא הייתה מוכרת לציבור האמריקאי, ואף יותר מכך, משום שהם סברו שהיא לא מוכשרת.

תאגיד "טרנסאמריקה" (Transamerica Corporation), הבעלים של "יונייטד ארטיסטס", איבד את אמונו בחברת הסרטים ובמנהליה, ומכר את החברה. כישלון הסרט בקופות ועלותו הגבוהה שיצאה מכלל שליטה, סימנו את סיומה של תקופה שכונתה "הוליווד החדשה". למעשה, ניתן לומר ש"צייד הצבאים" שנתיים לפני כן, אמנם גרם להצלחתו המטאורית של הבמאי הצעיר, אבל בדיעבד הוא זה שגרם לנפילתו. רוג'ר איברט, מבקר הקולנוע של ה"שיקגו טיימס", אמר שצייד הצבאים היה מתנה לצ'ימינו מאת השטן, ושערי החופש, היה התשלום שהשטן גבה ממנו. במילים פשוטות, ההצלחה הייתה כל כך גדולה עד שניתן בו אמון רב כל כך, שגרם לו לעשות עוד ועוד שגיאות מבלי שאף אחד מההפקה ישים לו גבול, וכך הוא הביא את האולפנים לפשיטת רגל.

הסיפור שמאחורי הסרט ונפילתה של "יונייטד ארטיסטס", תועדו בסרטו של סטיבן באך, "Final Cut". גם ספרו של פיטר ביסקין, "Easy Riders, Raging Bulls", עוסק באירועים במהלך ולאחר ההפקה, וזאת כרקע לשינויים שהתרחשו בהוליווד בעקבות מקרה זה. צ'ימינו עצמו התראיין לעיתונות מעט יחסית, ובראיונותיו הוא לרוב לא דן ב"שערי החופש". בספרו של ג'ורג' היקנלופר, "Reel Interviews", מתועדות מספר שיחות גלויות לב עם צ'ימינו על הסרט והאירועים שהתרחשו סביבו.

אחרי הכישלון בהפצת הגרסה הערוכה מחדש והמקוצרת של "שערי החופש", הוקרנה בטלוויזיה הגרסה המקורית של צ'ימינו, שארכה 219 הדקות, בערוץ הכבלים בתשלום Z. הגרסה זכתה לביקורות משבחות וטבעה את המונח גרסת הבמאי "Director's cut" (העריכה שאותה מעדיף הבמאי, לפני שהעורך ודרישות האולפנים יוצרים את העריכות הסופיות).

אולם, צ'ימינו לא התאושש מהמכה הקשה, וכך הסתיימה בעצם הקריירה של אחד מילדי הפלא של הוליווד ומהבמאים היותר מסקרנים של המחצית השנייה של המאה ה-20.

ב-1984, הציעה חברת סרטי פרמאונט לצ'ימינו לביים את הסרט "פוטלוס". צ'ימינו התדיין במשך מספר חודשים עם סרטי פרמאונט לגבי דרישותיו להפקה ותפאורה מושקעת ל"פוטלוס". פרמאונט חששו מכישלון חרוץ כפי שקרה ב"שערי החופש", ולכן פיטרו את צ'ימינו ושכרו את הרברט רוס לביים את הסרט.

לאחר מקרה זה נתפס צ'ימינו בתעשיית הסרטים כמי שלא למד לקח מ"שערי החופש". לפיכך, כל הסרטים שביים צ'ימינו לאחר מכן, מומנו באופן עצמאי ולא כחלק מהאולפנים, שחששו להעסיק אותו.

פרויקטים מאוחרים

צ'ימינו היה חתום על חוזה עם יונייטד ארטיסטס מ-1979, שבמסגרתו אמור היה לביים סרטים רבים. לאחר כישלון "שערי החופש", נמנע ממנו בימוי סרטים נוספים בחברה. כך למשל, צ'ימינו לקח על עצמו לביים את הסרט "המרד על הבאונטי" לאחר שדייוויד לין עזב, אולם הוא הוחלף לאחר כישלון "שערי החופש". צ'ימינו המשיך בתחום התסריטים, וכתב עבור החברה תסריט לספר "כמעיין המתגבר". הוא השלים 27 טיוטות של התסריט, כדי שהחברה תבחן את הפקתו. הצילום החל לאחר "שערי החופש", אולם החברה זנחה אותו.

צ'ימינו כתב גם את התסריט ל"כלבי המלחמה" בכיכובו של כריסטופר ווקן וגם היה חתום על הבימוי, אולם נטש לבסוף את הפרויקט. בסופו של דבר נכתב התסריט מחדש ב-1981. תסריט נוסף כתב צ'מינו בשיתוף פעולה עם פרנק קוסטלו וג'יימס טובק, לסרט "The Life and Dreams", אך לאחר בדיקת אפשרויות הפקתו בשלושה אולפנים שונים (יונייטד ארטיסטס, וורנר, ודינו דה-לורנטיס), בשנים 1979 עד 1989, נזנח הסרט, ומעולם לא בוים. גם התסריט שכתב לסרט "Perfect Strangers", המתאר סיפור אהבה, נכנס לשלב של טרום-הפקה בסרטי פרמאונט, ולבסוף נגנז. צ'ימינו כתב גם את התסריט הראשוני ל-"Pearl", על חייה של ג'ניס ג'ופלין, אך התסריט שוכתב פעמים אחדות ובסופו של דבר הפך לסרט "השושנה", וצ'ימינו לא קיבל על כך קרדיט.

צ'ימינו היה הבמאי המקורי של סרט המדע הבדיוני אזור הדמדומים, אולם פוטר לפי בקשתו של סטיבן קינג, משום שהתסריט שעיבד לקולנוע היה שונה במידה משמעותית מזה שכתב קינג.

צ'ימינו מילא את פונקציית הבמאי במקומו של סטיוארט רוזנברג לקראת סיום ההפקה של מלך השכונה, כשרוזנברג חלה. עם זאת, הקרדיט על הסרט המוגמר ניתן לרוזנברג בלבד.

בהמשך כתב צ'ימינו תסריטים ביוגרפיים אודות חייהם של פיודור דוסטויבסקי וריימונד קארבר. חברת הסרטים סרטי קולומביה בחנה את הפקתם, אולם הדבר לא הגיע לכלל ביצוע. גם עיבוד לרומן מרתון האופניים הצרפתי "The Yellow Jersey", בו יועד לשחק דסטין הופמן, עמד להיות מופק בשנת 1985 בחברת לורימר, אך המגעים שהתנהלו לשם כך לא נשאו פרי.

צ'ימינו עיבד לקולנוע עם דן ריסנר, תסריט לפי הספר "Handcarved Coffins" של טרומן קפוטה, אך באותה שנה ביים צ'ימינו את "שנת הדרקון", והפרויקט נפל לאחר שהאולפן פיטר את ריסנר.

ב-1985 ביים צ'ימינו את הסרט האפי "שנת הדרקון", אותו הוא עיבד בצוותא עם אוליבר סטון לפי רומן של רוברט דייל. בעקבותיו הוענקה לצ'ימינו דרגת קולונל של כבוד בחיל האוויר המלכותי של תאילנד. אך הסרט ספג ביקורות שליליות, בין השאר גם מכיוון שביטא סטריאוטיפים על סינים-אמריקאים. הסרט אף היה מועמד לחמישה פרסי "רייזי" (פרסים שניתנים כניגוד לפרסי האוסקר, ונועדו לציין את הסרטים הגרועים של השנה). במסע הפרסום לסרט הופיעו התייחסויות רבות ליצירת המופת של צ'ימינו "צייד הצבאים", שרמזו על כך שהיה זה סרטו האחרון לפני "שנת הדרקון", תוך התעלמות מ"שערי החופש" וכישלונו.

בשנת 1987 ביים את הסרט "הסיציליאני", בו שיחק בתפקיד הראשי כריסטופר למברט. הסרט היה מבוסס על הספר של מריו פוזו באותו שם. בסרט מספר על סלבטורה ג'וליאנו, שודד אגוצנטרי שנלחם בכנסייה הקתולית, במאפיה ובאצולת בעלי הקרקעות, תוך שהוא מוביל תנועה פופוליסטית לעצמאות סיציליה. האולפנים קיצצו את עריכת הסרט של הבמאי. באופן שהיה פחות מוצלח מהגרסה המקורית, והסרט קיבל קבלת פנים פושרת על ידי המבקרים והיה בקושי רווחי. אולם גרסת הבמאי זכתה לביקורות טובות יותר עם יציאתה לאקרנים בצרפת.

בשנות התשעים המוקדמות כתב צ'ימינו תסריט והיה מעורב בטרום-הפקה על הסרט "מייקל קולינס". במשך למעלה משנה התנהלו מגעים עם גבריאל ביירן על מנת שיככב בסרט. צ'ימינו פוטר בשל הדאגה שהוא יחרוג מהתקציב, והוחלף על ידי ניל ג'ורדן.

ב-2001 פרסם צ'ימינו את הרומן הראשון פרי עטו, "Big Jane". מאוחר יותר באותה שנה העניק לו שר התרבות הצרפתי חברות במסדר האמנויות והספרות (Ordre des Arts et des Lettres). ב-2008 החל לעבוד על בימוי הרומן זוכה הפרסים "Man's Fate", שכתב אנדרה מאלרו.

צ'ימינו מת ב -2 ביולי 2016, בגיל 77 בביתו בבוורלי הילס, קליפורניה.

פילמוגרפיה

במאי

• חזיז ורעם (גם תסריט) ב-1974.
• צייד הצבאים (גם תסריט) ב-1978.
• שערי החופש (גם תסריט) ב-1980.
• מלך השכונה (לא ניתן קרדיט) ב-1984.
• שנת הדרקון (גם תסריט) ב-1985.
• הסיציליאני ב-1987.
• שעות גורליות ב-1990
• מרדף השמש ב-1996.
• Man's Fate ב-2009.

תסריטאי בלבד

• Silent Running ב-1972.
• שובו של הארי המזוהם ב-1973.
• השושנה ב-1979 (לא ניתן קרדיט).
• כלבי המלחמה ב-1981 (לא ניתן קרדיט).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייקל צ'ימינו בוויקישיתוף

• מייקל צ'ימינו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מייקל צ'ימינו, באתר AllMovie (באנגלית)
• מייקל צ'ימינו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מייקל צ'ימינו, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• מייקל צ'ימינו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מייקל צ'ימינו, באתר Discogs (באנגלית)
• אתר צרפתי על מייקל צ'ימינו
• אחרון המבזבזים הגדולים, ריאיון עם צ'ימינו, 2002
• מייקל צ'ימינו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: 1977: וודי אלן (הרומן שלי עם אנני)

פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 1978: מייקל צ'ימינו (צייד הצבאים)

הבא: 1979: רוברט בנטון (קרמר נגד קרמר)