מייקל (אונייה, 1511)

(הופנה מהדף מייקל (ספינה))

מייקלאנגלית/סקוטית: Michael, נודעה גם בכינוי Great Michael) הייתה אוניית מלחמה מסוג קאראק של הצי המלכותי הסקוטי בראשית המאה ה-16. היא הייתה האונייה הגדולה ביותר שנבנתה על ידי ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד, כחלק מתוכניתו להקמת צי מלחמתי חזק.

"מייקל" וגם "גרייט מייקל"
Michael, also Great Michael
דגם האונייה "מייקל"
דגם האונייה "מייקל"
דגם האונייה "מייקל"
תיאור כללי
סוג אונייה קאראק
צי הצי המלכותי הסקוטי (1511–1514)
הצי הצרפתי (1514–1545 ?)
דגל הצי
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנת ניו הייבן באדינבורו
הוזמנה 1505
תחילת הבנייה 1507
הושקה 12 באוקטובר 1511
תקופת הפעילות 18 בפברואר 1512 – 1545 [?]
אחריתה לא ידוע
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 1,000 טון
אורך 240 רגל (73.2 מ')
רוחב 35 רגל (11 מ')
גודל הצוות 1,420 אנשים: 300 מלחים, 120 תותחנים ו-1,000 חיילים
מספר תרנים 4
הנעה מפרשים
חימוש 24 תותחים על הסיפון הראשי
3 תותחי בסיליסק, אחד בחרטום ושניים בירכתיים
30 תותחים קטנים על הסיפון העליון

בניית האונייה ותיאורה עריכה

האונייה נבנתה במספנה החדשה בניוהייבן (אנ') שבאדינבורו. הבנייה החלה ב-1507 בפיקוחו של קפטן אנדרו ווּד מלארגו (אנ') ובונה האוניות ומנהל המספנה ז'ק טרל (Jacques Terrell). רוברט לינדזי מפִּיטסקוֹטי (אנ') (1580–1532), מחבר הכרוניקה הראשונה של סקוטלנד, כותב כי לצורך בנייתה "נכרתו כל יערות פייף, לבד מיער פוקלנד, וזאת בנוסף לעצים הרבים שהובאו מנורבגיה."[1] מספרי החשבונות אנו למדים כי העצים נרכשו מחלקים אחרים של סקוטלנד וגם מצרפת ומארצות הים הבלטי.

לינדסי מביא את מידותיה של האונייה: אורכה 240 רגל (73.2 מ'), רוחבה 35 רגל (11 מ') והדחקה 1,000 טון, פי שניים מההדחק המקורי של אוניית המלחמה האנגלית בת זמנה – "מרי רוז", שהושקה ב-1509. היו לה ארבעה תרנים, היא נשאה 24 תותחים (שנרכשו בפלנדריה) שסודרו לאורך הדפנות, תותח בַּסיליסק (אנ') אחד בחרטום ושניים בירכתיים, ו-30 תותחים קטנים (שמספרם הוגדל לימים ל-36 תותחים גדולים יותר) על הסיפון העליון. צוותה מנה 300 מלחים, 120 תותחנים וכ-1000 חיילים.

"מייקל" הושקה ב-12 באוקטובר 1511 והתקנתה לשיט הסתיימה ב-18 בפברואר 1512. בעת השקתה נחשבה לאונייה הגדולה בעולם.[2] הנרי השמיני, מלך אנגליה, הורה בתגובה לבנות אונייה גדולה כמוה, את "אנרי גראס א-דייה" בת 1000 הטונות, שהושקה ב-1512 לערך ונודעה גם בשם "גרייט הֶרי" (Great Harry). השתיים היו "האוניות הגדולות" (Great Ship) הראשונות, שבישרו את אוניות הקו של המאה ה-17.

תולדותיה עריכה

האונייה נקראה על שמו של המלאך מיכאל (אנ'), שר צבא השמיים, ונבנתה כדי להגשים את תוכניתו (הלא ריאלית) של המלך לצאת למסע צלב לכיבוש ארץ הקודש מידי העות'מאנים.

ג'יימס ה-4 ומרגרט טיודור, מלכת סקוטלנד, ביקרו באונייה ב-3 באוגוסט 1512.[3] בנובמבר 1512 הטילו האוניות "מייקל" ו"מרגרט" עוגן בחופי טירת בלֶקנֶס. המלך ג'יימס ה-4 עלה לאונייה "מייקל" ביום חג סנט אנדרוז לפגישה עם השגריר הצרפתי שארל דה טוק, סניור דה לה מוֹט. בפגישה אושרר חוזה הברית בין סקוטלנד וצרפת (Auld Alliance) (אנ').[4]

על פי חוזה הברית התחייבה סקוטלנד לשלוח את צבאה לעזרת לואי השנים עשר, מלך צרפת, במלחמתו נגד אנגליה (ראו: המלחמות האיטלקיות). באוגוסט 1513 נאסף חיל משלוח סקוטי בפיקודו של ג'יימס המילטון, אֶרְל אראן (אנ'), לקראת התקפה על נחלות אנגליה בצרפת. האוניות העיקריות בצי המשלוח היו "מייקל", "מרגרט" ו"ג'יימס". במקום לצאת מיד נגד האנגלים, פשט אראן על מצודת קאריקפרגוס (אנ') באירלנד, שב עמוס שלל, ואחר כך המשיך אל צרפת.

אחזקת אונייה מגודלה של "מייקל" הייתה יקרה ביותר, במיוחד למדינה קטנה כמו סקוטלנד. ב-2 באפריל 1514, לאחר מותם בקרב פלודן (ספטמבר 1513) של ג'יימס ה-4 ורבים מאצילי סקוטלנד, נמכרה האונייה ללואי השנים עשר, מלך צרפת במחיר אפסי של 40,000 ליברות (livres).[5] בצרפת היא נודעה בשם La Grande Nef d'Ecosse ("האונייה הגדולה מסקוטלנד"). במרץ 1514 הוכנסה "מייקל" למעגנה (dock) בנמל אונפלר, משום שגודלה העצום לא איפשר לה להיכנס למעגנה בדייפ.[6]

רוב החוקרים מקבלים את תיאורו של ההיסטוריון הסקוטי ג'ורג' בּיוּקֶנֶן (אנ'), כי לאחר מכן הניחו הצרפתים לאונייה להירקב בברסט. ההיסטוריון הסקוטי נורמן מקדוגול סבור כי אפשר שהאונייה, בשמה הצרפתי החדש, השתתפה ב-1545 בקרב סולנט, בין הצי הצרפתי לצי האנגלי, במהלכו טבעה האונייה האנגלית "מרי רוז".[7]

מורשתה עריכה

שלושה רחובות בניוהייבן שבאדינבורו (אנ') נקראים בשם האונייה: Great Michael Rise, ‏Great Michael Square ו-Great Michael Close.[8]

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Mackay (1899), vol. 1, p. 251.
  2. ^ Oliver, Neil (4 January 2011). A History of Scotland. Orion Publishing. p. 191.
  3. ^ Accounts (1507-1513), Vol. 4, p. 356.
  4. ^ Hannay (1953), pp. 276-277.
  5. ^ Hannay (1932), pp. 39-50.
  6. ^ Brewer (1920).
  7. ^ Macdougall (1991).
  8. ^ Stuart (19960, p. 286.