מייק ניקולס

מייק ניקולס (באנגלית: Mike Nichols‏; 6 בנובמבר 1931 – 19 בנובמבר 2014) היה במאי תיאטרון ובמאי קולנוע יהודי, שנולד בגרמניה והיגר לארצות הברית. ניקולס זכה בכל ארבעת פרסי הבידור האמריקני: האוסקר, האמי, הטוני וגראמי. ידוע בעיקר בזכות סרטיו "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"הבוגר".

מייק ניקולס
Mike Nichols

מייק ניקולס
לידה	6 בנובמבר 1931 ברלין, רפובליקת ויימאר
פטירה	19 בנובמבר 2014 (בגיל 83) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Michael Igor Peschkowsky
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1955–2014 (כ־59 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת שיקגו
בן או בת זוג	פטרישה סקוט (1957–1960) דיאן סויר (אפריל 1988–19 בנובמבר 2014) Margot Callas (1963–1974) אנאבל דייוויס-גוף (1975–1986)
צאצאים	דייזי ניקולס, מקס ניקולס, ג'ני ניקולס
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	Great Immigrants Award (2006) פרס אמי לבידור בפריים טיים לבימוי מיני סדרה, סרט או ספיישל דרמטי (2001) פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר (1969) פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (2010) פרס גראמי לאלבום הקומדיה הטוב ביתר (1961) פרס אמי לבידור בפריים טיים לבימוי מיני סדרה, סרט או ספיישל דרמטי (2004) פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר (1969) פרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע (1968) פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר (1967) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזמר (2005) פרס וילצ'יק (2009) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1964) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1965) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (2012) פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (1968) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1968) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1984) פרס טוני לבמאי הטוב ביותר למחזה (1972) פרס ליגת הדרמה פרס מרכז קנדי פרס גילדת הבמאים האמריקנית המדליה הלאומית לאומנויות
פרופיל ב-IMDb
חתימה

מייק ניקולס ואיליין מיי, 1960

ביוגרפיה

ניקולס נולד בשם איגור פֶּשְקוֹבְסְקי למשפחה יהודית בברלין בירת גרמניה. אביו פאבל פשקובסקי היה רופא במקצועו, וכשנאסר על יהודים בגרמניה לעבוד כרופאים, הבין דוקטור פשקובסקי את הסכנה והיגר לניו-יורק, שם הצליח לקבל עבודה במקצועו, עד שנוצרו התנאים להבאת שני בניו ואשתו ב-1939. אמו בריגיטה לנדאואר היא ממשפחה יהודית מגרמניה וניקולס עצמו הוא בן דוד של אלברט איינשטיין.

בצעירותו קיבל ניקולס חיסון נגד שיעול קשה, והתוצאה הייתה תגובה אלרגית שבעטיה הוא לא יכול היה לגדל שיער לכל שארית חייו. לאורך כל חייו חבש ניקולס פאה נכרית. הוא סבל מהתמוטטויות עצבים מספר פעמים בחייו ולא פעם התאשפז מרצון ומיוזמתו במחלקה פסיכיאטרית.

בשנות החמישים למד באוניברסיטת שיקגו והחל להגיש תוכנית רדיו של מוזיקת פולק. לאחר מכן חבר לשחקנית איליין מיי ויחד הם הופיעו כצמד קומי בטלוויזיה, בתיאטרון, ברדיו ואף הקליטו שלושה אלבומים מצליחים. מספר מערכונים שלהם תורגמו לעברית בידי דני רווה והוצגו בישראל על ידי רבקה מיכאלי וגדי יגיל ("בגידה", "מודיעין 14"), ועל ידי רבקה מיכאלי ויוסי בנאי ("אמא יהודיה"). ב-1961 נפרדו דרכיהם, וניקולס הפך משחקן לבמאי. הוא ביים בתיאטרון ארבע הצגות מצליחות מאת ניל סיימון: "יחפים בפארק" (1963), שהזניק את הקריירה של רוברט רדפורד, "הזוג המוזר" (1965), "האסיר מהשדרה השנייה" (1971) ו"מלון פלזה", בו כיכבה מורין סטייפלטון. על ארבעתן קיבל ניקולס את פרס הטוני על הבימוי, אולם לא זכה לביים את העיבוד הקולנועי לאף אחת מההצגות הללו. רק שנים אחר כך, ב-1988 ביים את "טירונות", על פי המחזה של ניל סיימון, אף על פי שאת ההצגה לא ביים. במשך חמשת העשורים האחרונים ביים ניקולס עשרות הצגות תיאטרון, שהביאו לו 7 פרסי טוני: 5 פעמים כבמאי מחזות, פעם אחת כמפיק ופעם אחת כבמאי מחזמר, וכך היה לאחד הבמאים הבודדים שזכו בפרס הטוני על בימוי מחזה ועל בימוי מחזמר.

סרטו הראשון כבמאי קולנוע היה הדרמה עטורת השבחים "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966), עיבוד למחזהו הנודע של אדוארד אלבי. הסרט היה להצלחה קופתית מרשימה וזכה בחמישה פרסי אוסקר (מתוך 13 מועמדויות). שנה אחר כך זכה באוסקר, כבמאי הטוב ביותר, על סרט הפולחן "הבוגר", שהפך את דסטין הופמן לכוכב. מאוחר יותר הוא ביים יצירות קלאסיות נוספות, כדוגמת: "מלכוד 22" (1970), על פי ג'וזף הלר, "כלוב הציפורים" (1996) ו"קרוב יותר". גם בקולנוע הפגין ניקולס רב-גוניות כשביים דרמות מצליחות כ"סילקווד" ו"בנוגע להנרי" לצד קומדיות כ"צביטה בלב" ו"גלויות מהחיים" ואף סרטי מדע בדיוני ופנטזיה כ"זאב" ו"מאיזה כוכב אתה?". השחקנים האהובים עליו הם ג'ק ניקולסון, מריל סטריפ, האריסון פורד ואמה תומפסון, אותם הירבה ללהק לסרטיו. בנוסף, 16 שחקנים שונים אותם ביים ניקולס בסרטיו קיבלו מועמדות לפרס האוסקר.

בשנות האלפיים התמקד בבימוי מחזות לקולנוע. הוא ביים שתי יצירות לטלוויזיה: "שנינות", עם אמה תומפסון, אשר זכתה בשלושה פרסי אמי, כולל על הבימוי, ושנתיים אחר כך ביים את המיני-סדרה עטורת השבחים "מלאכים באמריקה", בת שישה פרקים, אשר זכתה בלא פחות מ-11 פרסי אמי (המספר הגבוה ביותר של זכיות למיני-סדרה או סרט טלוויזיה בודד בתולדות האמי), ומתוכם ניקולס זכה בשניים: כבמאי וכמפיק. ב-2004 ביים את סרט הקולנוע "קרוב יותר", עיבוד למחזה זוכה פרס הטוני של פטריק מארבר, שהביא לנטלי פורטמן ולקלייב אוון מועמדות ראשונה לפרס האוסקר. בשנת 2010 זכה בפרס על מפעל חיים מטעם מכון הסרטים האמריקני.

ניקולס התחתן ארבע פעמים (אשתו האחרונה הייתה דיאן סויר לה נישא ב-1988). הוא אבא לשלושה ילדים. בנו מקס ניקולס התחתן עם רייצ'ל ניקולס בטקס יהודי שנערך בוונציה.

זכיות בפרסים

פרסי אוסקר

5 מועמדויות, זכייה אחת:

• "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966) - בימוי
• "הבוגר" (1967) - בימוי
• "סילקווד" (1983) - בימוי
• "נערה עובדת" (1988) - בימוי
• "שארית היום" (1993) - הפקה

פרסי אמי

6 מועמדויות, 4 זכיות:

• "משפחה" (1976) - הפקה (יחד עם ארון ספלינג)
• "שנינות" (2001) - תסריט, בימוי והפקה
• "מלאכים באמריקה" (2003) - בימוי והפקה

פרסי טוני

13 מועמדויות: 9 כבמאי מחזה, 2 כבמאי מחזמר, 2 כמפיק - 7 זכיות:

• "יחפים בפארק" (1964) - בימוי מחזה
• "הזוג המוזר" (1965) - בימוי מחזה
• "עץ התפוח" (1967) - בימוי מחזמר
• "מלון פלאזה" (1968) - בימוי מחזה
• "האסיר מהשדרה השנייה" (1972) - בימוי מחזה
• "דוד ונייה" (1974) - בימוי מחזה
• "הבדרנים" (1977) - בימוי מחזה
• "אנשי הזרם" (1977) - בימוי מחזה
• "אנני" (1977) - מפיק, מחזמר
• "משחק הקלפים" (1978) - בימוי מחזה ומפיק
• "הדבר האמיתי" (1984) - בימוי מחזה
• "Monty Python's Spamalot" (שנת 2005) - בימוי מחזמר

פרסי גראמי

זכייה אחת:

• זכה יחד עם איליין מיי בקטגוריית "ההופעה הקומית הטובה ביותר" - 1961.

סרטיו כבמאי

• "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966)
• "הבוגר" (1967)
• "מלכוד 22" (1970)
• "ידע הבשרים" (1971)
• "יום הדולפין" (1973)
• "ההון" (1975)
• "גילדה חיה" (1980) - דוקומנטרי
• "משחק הקלפים" (1981) - סרט טלוויזיה
• "סילקווד" (1983)
• "צרבת" (1986)
• "טירונות" (1988)
• "נערה עובדת" (1988)
• "גלויות מהחיים" (1990)
• "מאיזה כוכב אתה?" (2000)
• "בנוגע להנרי" (1991)
• "זאב" (1994)
• "כלוב הציפורים" (1996)
• "צבעי השלטון" (1998)
• "מאיזה כוכב אתה?" (2000)
• "שנינות" (2001) - סרט טלוויזיה
• "מלאכים באמריקה" (2003)
• "קרוב יותר" (2004)
• "מלחמתו של צ'ארלי וילסון" (2007)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מייק ניקולס בוויקישיתוף

• מייק ניקולס, ברשת החברתית Goodreads
• מייק ניקולס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מייק ניקולס, באתר AllMovie (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• מייק ניקולס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מייק ניקולס, באתר אייטונס (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר ספוטיפיי
• מייק ניקולס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר דיזר
• מייק ניקולס, באתר Discogs (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר Songkick (באנגלית)
• צ'ארלס מקגראת, הניו יורק טיימס, הבוגר, "הארץ", 20 באפריל 2009
• ביוגרפיות [1] [2]
• www.pbs.org
• מת מייק ניקולס, במאי "הבוגר", באתר ynet, 20 בנובמבר 2014
• נירית אנדרמן, מת במאי "הבוגר", מייק ניקולס, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
• אורי קליין, מייק ניקולס: נער זהב עם טביעת יד אינטליגנטית, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
• אייל שרף, מגרמניה הנאצית לאוסקרים: החיים שלא ייאמנו של במאי ״הבוגר״, מייק ניקולס, באתר הארץ, 15 ביולי 2021
• מייק ניקולס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מייק ניקולס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: 1966: פרד זינמן (אדם לכל עת)

פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 1967: מייק ניקולס (הבוגר)

הבא: 1968: אנתוני הארווי (אריה בחורף)