מילאן (כדורגל)

מילאן (כדורגל)
AC Milan.svg
מידע כללי
כינוי Rossoneri (אדומים-שחורים)
תאריך ייסוד 16 בדצמבר 1899
אצטדיון ג'וזפה מיאצה, סן סירו, מילאנו
(תכולה: 80,074)
בעלי הקבוצה סילביו ברלוסקוני
מאמן מסימיליאנו אלגרי
ליגה סרייה A
תארים
מספר אליפויות 18
מספר גביעים 5
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

מילאן (איטלקית: AC Milan; שם מלא: Associazione Calcio Milan - "אסוצ'אציונה קאלצ'ו מילאן") הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר מילאנו, המשחק בסרייה א'. המועדון נוסד ב-1899 על ידי קבוצת גולים בריטים, בראשם אלפרד אדוארדס והרברט קילפין.

המועדון הוא בין המצליחים והגדולים בעולם. בנוסף ל-29 תארים מקומיים רשמיים, מילאן זכתה ב-20 תארים בינלאומיים המוכרים על ידי אופ"א ופיפ"א, יותר מכל מועדון אחר בעולם (יחד עם בוקה ג'וניורס).

צבעי הקבוצה הם האדום והשחור. משחקי הבית של הקבוצה נערכים בסן סירו שבמילאנו, אצטדיון הכדורגל הגדול באיטליה. את האצטדיון חולקת עם מילאן יריבתה העירונית אינטר מילאנו, ומשחקי הדרבי בין שתי הקבוצות הם בין משחקי הכדורגל הנצפים בעולם.

מאז שנות השמונים עומד בראש המועדון סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת וראש ממשלת איטליה. לפי הדירוגים השנתיים של מגזין פורבס, המועדון הוא בין העשירים בעולם.

היסטוריה

מועדון הכדורגל של מילאן נוסד ב-16 בדצמבר 1899 על ידי אלפרד אדוארדס. שמו הראשון היה "מועדון הקריקט והכדורגל מילאן". אדוארדס, סגן הקונסול הבריטי בעיר לשעבר ודמות מוכרת בחברה הגבוהה בה, שימש כנשיאו הראשון של המועדון. כמשתמע משמו הראשון, בתחילת דרכו למועדון היה גם נבחרת קריקט.

לכבודו של אדוארדס נקרא המועדון מילאן, כשם העיר באנגלית, ולא מילאנו, כפי שהיא נהגת באיטלקית[1]. באותה עת צבעיו הרשמיים של המועדון היו אדום ושחור.

מועדון הכדורגל מילאן הפך לאחד הבולטים באיטליה תוך שנים ספורות. כבר בשנת 1900 זכה המועדון בפרס "מדליית המלך" ובשנים 1901, 1906 ו-1907 זכה המועדון באליפות הליגה הלאומית. זכיית המועדון באליפות הליגה בשנת 1901 קטעה שרשרת של אליפויות בהן זכתה קבוצת ג'נואה.

בשנת 1908 פרצה מחלוקת במועדון, על רקע החתמת שחקנים זרים ומן המועדון פרשה קבוצה "פרוגרסיבית" שהקימה את מועדון אינטר מילאנו. בשנת 1916 זכתה הקבוצה בגביע הפדרלי - מפעל איטלקי לאומי שבא במקומם של משחקי הליגה שהושעו עקב מלחמת העולם הראשונה. זכייה זו לא הוכרה למועדון כזכייה באליפות.

בשנת 1919 שינה המועדון את שמו ונקרא מאותה עת "מועדון הכדורגל מילאן". בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים לא הצליח המועדון לשוב ולהוביל את הליגה האיטלקית ובדרך כלל היה במרכז הטבלה, אף שלאורך כל התקופה המשיך להשתתף בליגה העליונה באיטליה.

בשנת 1938 שונה שמו של המועדון בהחלטת השלטונות הפשיסטיים ונקרא Associazione Calcio Milano, אולם שם זה שונה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום נקרא המועדון Associazione Calcio Milan.

שנות החמישים

גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם במדי מילאן

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה נמנה מועדון מילאן עם שלושת המועדונים הבולטים בליגה האיטלקית וזכה באליפות הליגה בשנת 1951, לראשונה מאז 1907. באותה עת בלטו בקבוצה שלושה שחקנים שבדיים, אשר זכו עם נבחרתם הלאומית במדליית זהב אולימפית: גונאר גרן, גונאר נורדאהל ונילס לידהולם. החיבור בין שלושתם קיבל את הכינוי שלישיית גרה-נו-לי. בין השחקנים האיטלקיים שבלטו בקבוצה באותה עת היו לורנצו בופון וצ'זארה מלדיני, אביו של פאולו מלדיני ששיחק בקבוצה בתחילת המאה ה-21 ונחשב לאחד מסמליה של מילאן.

המשחק הבולט ביותר של המועדון באותה תקופה היה זה שבו הביס המועדון את קבוצת יובנטוס בתוצאה 7-1 בטורינו ב-5 בפברואר 1950‏. במשחק הבקיע השבדי גונאר נורדאהל שלושער.

המועדון זכה באליפות הליגה האיטלקית גם בשנים 1955, 1957 ו-1959 וכן זכה פעמיים בגביע הלטיני בשנים 1951 ו-1956. החל מעונת המשחקים 1947/1948 ועד לעונת 1956/1957 סיימה הקבוצה את הליגה בכל עונה בין שלושת המקומות הראשונים.

שנות השישים

בעונת המשחקים 1961/1962 שבה מילאן וזכתה באליפות הליגה. את הקבוצה ניהל באותה עת נראו רוקו, מאמן כדורגל חדשני, הידוע כמי שהביא לאיטליה את מערך המשחק קטנאצ'ו. בקבוצה שיחקו באותה עת ג'אני ריברה הצעיר וז'וזה אלטפיני. בעונת המשחקים 1962/1963 זכתה מילאן לראשונה ב"גביע אירופה" (אשר נודע לימים כליגת האלופות) כאשר ניצחה את בנפיקה בתוצאה 2-1. הייתה זו גם הפעם הראשונה שבה זכתה קבוצה איטלקית במפעל זה.

למרות הנאמר לעיל הצלחתה של מילאן בשנות השישים הייתה צנועה יחסית, בעיקר הודות לתחרות העזה מצידה של אינטר מילאנו בראשות הלניו הררה. בעונת 1967/1968 זכתה מילאן באליפות הליגה פעם נוספת, הרבה בזכות השחקן פיארינו פרטי, שהיה מלך השערים בליגה באותה עונה. באותה עונה הקבוצה זכתה גם בגביע אירופה למחזיקות גביע כשגברה על המבורג. בעונת 1968/1969 זכתה הקבוצה פעם נוספת ב"גביע אירופה", כאשר ניצחה 4-1 את אייאקס אמסטרדם וכן זכתה לראשונה בגביע הביניבשתי, לאחר שגברה על קבוצת אסטודיאנטס דה לה פלטה מארגנטינה בסיכום שני משחקים (1-2, 3-0).

שנות השבעים

בשנות השבעים מטרתה העיקרית של מילאן הייתה לזכות באליפות העשירית שתזכה אותה בכוכב מעל סמל הקבוצה[דרושה הבהרה]. אליפות מיוחלת זו הגיעה רק בסוף העשור, בעונת 1978/1979. במהלך שנות השבעים ידעה מילאן הצלחה צנועה יחסית למועדון ברמתה כשזכתה בגביע אירופה למחזיקות ושלושה גביעי איטליה.

בסוף עונת 1979/1980 הורדה מילאן לליגה השנייה בעקבות פרשת שחיתות גדולה.

שנות השמונים ואילך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לאחר עונה טובה בליגה השנייה חזרה מילאן לליגה הראשונה, אולם שם חוותה את העונה הגרועה ביותר בתולדותיה ונשרה לליגה השנייה. בסיום העונה, הצליחה להעפיל שוב לליגה הראשונה בתום עונה אחת בלבד. באותה תקופה נקלעה מילאן לקשיים כלכליים שבאו לידי ביטוי גם בחוסר הצלחה מקצועית. בסופו של דבר, בשנת 1986, קנה את מילאן סילביו ברלוסקוני, איל הון איטלקי וראש ממשלת איטליה לעתיד.

בזכות כספו וניהולו של ברלוסקוני הייתה מילאן לאחד המועדונים המצליחים ביותר בעולם, ואולי אף למצליח ביותר, בתקופת בעלותו. בתקופה זו הופיעה מילאן ב-8 משחקי גמר של גביע האלופות, וניצחה ב-5 מהם[2]. כמו כן זכתה הקבוצה 7 פעמים באליפות איטליה. ביחד עם התארים מהשנים הקודמות ותארים נוספים מתקופת ברלוסקוני, צבר המועדון מספר תארים בינלאומיים רב יותר מכל מועדון כדורגל אחר בעולם.

במשך תקופת בעלותו של ברלוסקוני למועדון היו שתי תקופות שבהן הוא נחשב לקבוצה הדומיננטית בכדורגל האירופי. התקופה הראשונה הייתה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, בתחילה תחת הדרכתו של אריגו סאקי ולאחר מכן תחת הדרכתו של פאביו קאפלו. כוכבי המועדון באותה תקופה היו שלושת ההולנדים (ון באסטן, חוליט ורייקארד). התקופה השנייה הייתה בתחילת המאה העשרים ואחת, תחת הדרכתו של קרלו אנצ'לוטי.

בעונת 2002/2003, זכתה מילאן בליגת האלופות לאחר ניצחון בגמר על יובנטוס בפנדלים. לראשונה בהיסטוריית המפעל הגמר היה "כל איטלקי".

בשנת 2005, הגיעה מילאן לגמר ליגת האלופות והתמודדה מול ליברפול. מילאן, שהייתה פייבוריטית, כבר הובילה 3-0 במחצית המשחק אך קאמבק מדהים של ליברפול הביא לשוויון 3-3 בתום 90 הדקות ולניצחונם של האנגלים בפנדלים. משחק זה נחשב לאחד המשחקים הגדולים בתולדות ליגת האלופות.

בשנת 2007, "נקמה" מילאן בליברפול כשניצחה אותה בגמר ליגת האלופות 2-1. באותה שנה זכתה גם באליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון בגמר על הקבוצה הארגנטינאית בוקה ג'וניורס 4-2, בגמר שנערך ביפן באצטדיון יוקוהמה. בכך הייתה מילאן לקבוצה האירופאית הראשונה שזוכה במפעל. לאחר 7 שנים ללא אליפות איטליה וללא תואר משנת 2007 מילאן זכתה בסקודטו (אליפות הליגה האיטלקית) לעונת 2010/2011.

תלבושת, סמל ובעלים

תלבושתה המסורתית של מילאן

תלבושת הקבוצה היא בצבעים אדום-שחור (מכנסיים בצבע לבן) המייצגים את אש ההתלהבות שבוערת באנשי הקבוצה וגרמה ליריבים לפחד לשחק נגדם. את תלבושות הקבוצה מייצרת ענקית הספורט הגרמנית אדידס. חברת אדידס מספקת לקבוצה את כל הציוד הספורטיבי הדרוש לה. לפני אדידס מילאה תפקיד זה חברת הספורט האיטלקית לוטו. סמל הקבוצה מציג את שנת ייסוד הקבוצה, צבעי הקבוצה והדגל של עיריית מילאנו בעבר. בעל הקבוצה כיום הוא סילביו ברלוסקוני, איל תקשורת בקנה מידה עולמי והשלישי בעושרו באיטליה, שכיהן בעבר כראש ממשלת איטליה. הספונסרית הראשית של הקבוצה כיום היא ענקית ההימורים באינטרנט בווין (Bwin) האוסטרית. לפני כן, במשך 12 שנה הייתה הספונסרית הראשית יצרנית המכוניות אופל. מקיץ 2010 הספונסר של הקבוצה "Fly Emirates", חברת התעופה מאיחוד האמירויות. ובנוסף השתתפה הקבוצה בטורניר אימרויות שבו הפסידה לארסנל. הספונסרית הראשונה של מילאן הייתה יצרנית המכוניות מרצדס.

אצטדיון

אצטדיונה של הקבוצה הוא אצטדיון ג'וזפה מאצה, המוכר יותר בתור אצטדיון סן סירו, והיא חולקת אותו עם יריביתה העירונית אינטר מילאנו. האצטדיון קרוי על שם שחקן העבר ג'וזפה מאצה ששיחק בשני המועדונים. סן סירו הוא שם האזור במילאנו שבו נמצא האצטדיון. תכולתו של האצטדיון היא 80,074 מקומות ישיבה. ב-19 בדצמבר 2005 הודיע נשיא הקבוצה אדריאנו גליאני שמילאן פועלת לעזיבת האצטדיון ולהקמת אצטדיון חדש שיהיה מיועד לכדורגל בלבד (כיום מכיל הקומפלקס של האצטדיון גם היפודרום למרוצי סוסים) וייקרא על שם הספונסר שיהיה לקבוצה בעתיד.

מתקן האימונים

מתקן האימונים של מילאן הוא ה"מילאנלו", הממוקם בפאתי העיר מילאנו במרחק כ-50 ק"מ מהעיר. המתקן הוקם בשנים 1961-1963, ומתפרס על שטח של כ-160,000 מ"ר, בו חורש טבעי רב ואף אגם קטן. המילאנלו נחשב לאחד ממתקני האימונים המפותחים והמתקדמים בעולם, והוא אף משמש לעתים את התאחדות הכדורגל האיטלקית להכנת הנבחרת לקראת טורנירים גדולים.

מספרים שמורים

כאות הוקרה לשחקנים פאולו מאלדיני ופרנקו בארזי קבע המועדון שמספרי החולצות בהם הם השתמשו (3 ו-6, בהתאמה) לא ישומשו יותר במועדון.

במידה ואחד משני בניו של פאולו מלדיני יעבור לשחק בצורה מקצוענית עבור המועדון אחד מהם יוכל ללבוש את חולצה מספר 3.

סגל הקבוצה

נכון ל-22 במאי 2012
מס' עמדה שם
1 איטליה שוער מרקו אמליה
5 צרפת בלם פיליפ מקסס
4 מאלי קשר בקאייה טראורה
7 ברזיל חלוץ פאטו
8 איטליה קשר ריקרדו מונטוליבו
11 שבדיה חלוץ זלאטן איברהימוביץ'
14 גאנה קשר סאלי אלי-מונטארי
15 אלג'יריה קשר דג'מיל מסבה
16 צרפת קשר מת'יו פלאמיני
18 איטליה קשר אלברטו אקווילני
20 איטליה מגן איניאציו אבאטה
21 ארגנטינה חלוץ מקסי לופז
22 איטליה קשר אנטוניו נוצ'רינו
23 איטליה קשר מאסימו אמברוזיני (קפטן)
24 סיירה לאונה קשר רודני סטראסר
מס' עמדה שם
25 איטליה בלם דניאל בונרה
27 גאנה קשר קווין-פרינס בואטנג
28 הולנד קשר אורבי עמנואלסון
32 איטליה שוער כריסטיאן אביאטי
33 ברזיל בלם טיאגו סילבה
37 גרמניה קשר אלכסנדר מרקל
52 איטליה מגן מתיאה דה שילייה
57 איטליה קשר מתיאה וולאטי
70 ברזיל חלוץ רוביניו
76 קולומביה בלם מריו יפס
77 איטליה מגן לוקה אנטוניני
92 איטליה חלוץ סטפן אל שאראווי
99 איטליה חלוץ אנטוניו קסאנו
-- ניגריה חלוץ קינגסלי אומנגבו

שחקנים בולטים בתולדות המועדון

להלן רשימת שחקנים בולטים לאורך היסטוריית המועדון. הרשימה אינה כוללת שחקנים נוכחיים בקבוצה.

מאמני המועדון

  • הרברט קליפין (1900-1908)
  • דניאלה אנגלוני (1906-1907)
  • הנציבות הטכנית (1907-1910)
  • ג'ובאני קאמפריו (1910-1911)
  • הנציבות הטכנית (1911-1914)
  • גידו מודה (1915-1922)
  • פרדי אופנהיים (1922-1924)
  • ויטוריו פוצו (1924-1926)
  • גדיו מודה (1926)
  • הרברט בורגס (1926-1928)
  • אנגלברט קוניג (1928-1931)
  • יוזף באנאס (1931-1933)
  • יוזף ויולה (1933-1934)
  • אדולפו באלונסיירי (1934-1937)
  • וויליאם גארבוט (1937)
  • יוזף באנאס והרמן פלסנר (1937-1938)
  • יוזף ויולה (1938-1940)
  • אנטוניו בוסיני וגידו ערה (1940-1941)
  • מאריו מאגנוצי (1941-1943)
  • ג'וזפה סאנטאגוסטינו (1943-1945)
  • אדולפו באלונסיירי (1945-1946)
  • ג'וזפה ביגוגנו (1946-1949)
  • לאיוש זאיזלר (1949-1952)
  • גונאר גרן (1952)
  • מריו ספרונה (1952-1953)
  • בלה גוטמן (1953-1954)
  • אנטוניו בוסיני (1954)
  • הקטור פוריסלי (1954-1957)
  • ג'וזפה ויאני (1957-1960)
  • פאולו טודסצ'יני (1960-1961)
  • נראו רוקו (1961-1963)
  • לואיס קרניליה (1963)
  • נילס לידהולם (1963-1966)
  • נראו רוקו, ארטורו סילבסטרי וג'ובאני קאטוצו (1966-1973)
  • צ'זארה מלדיני (1973-1974)
  • ג'ובני טראפאטוני (1974)
  • גוסטבו ג'יאגנוני (1974-1975)
  • נראו רוקו (1975)
  • פאולו באריסון (1975-1976)
  • ג'ובני טראפאטוני (1976)
  • ג'וזפה מרקיורו (1976-1977)
  • נראו רוקו (1977)
  • נילס לידהולם (1977-1979)
  • מאסימו ג'יאקומיני (1979-1981)
  • איטלו גאלביאטי (1981)
  • לואיג'י ראדיס (1981-1982)
  • איטלו גאלביאטי (1982)
  • פרנצ'סקו זאגטי (1982)
  • לאריו קאסטנגר (1982-1984)
  • איטלו גאלביאטי (1984)
  • נילס לידהולם (1984-1987)
  • פאביו קאפלו (1987)
  • אריגו סאקי (1987-1991)
  • פאביו קאפלו (1991-1996)
  • אוסקר טאברז (1996)
  • ג'ורג' מוריני (1996-1997)
  • אריגו סאקי (1997)
  • פאביו קאפלו (1997-1998)
  • אלברטו זאקרוני (1998-2001)
  • מאורו טסוטי וצ'זרה מלדיני (2001)
  • פתיח טרים (2001)
  • קרלו אנצ 'לוטי (2001-2009)
  • לאונרדו (2009-2010)
  • מסימיליאנו אלגרי (2010- )

נשיאי המועדון

  • אלפרד אדוארדס (1899 - 1909)
  • ג'יאנינו קאמפריו (1909, פחות משנה)
  • פיירו פירלי (1909 - 1928)
  • לואיג'י ראבאסקו (1928 - 1930)
  • מריו ברנאצולי (1930 - 1933)
  • לואיג'י ראבאסקו (1933 - 1935)
  • פיאטרו אנוני (1935 - 1936)
  • אמיליו קולומבו (1936 - 1939)
  • אקילה אינברניזי (1939 - 1940)
  • אומברטו טראבטוני (1940 - 1944)
  • טוני בוסיני (1944 - 1945)
  • אומברטו טראבטוני (1945 - 1954)
  • אנדרה ריזולי (1954 - 1963)
  • פליצ'ה ריבה (1963 - 1965)
  • פדריקו סורדילו (1965 - 1966)
  • לואיג'י קרארו (1966 - 1967)
  • פרנקו קרארו (1967 - 1971)
  • פדריקו סורדילו (1971 - 1972)
  • אלבינו בוטיצ'י (1972 - 1975)
  • ברונו פארדי (1975 - 1976)
  • ויטוריו דינה (1976 - 1977)
  • פליצ'ה קולומבו (1977 - 1980)
  • ג'אטנו מוראזוני (1980 - 1982)
  • ג'וזפה פארינה (1982 - 1986)
  • רוסריו לו-ורדה (1986, פחות משנה)
  • סילביו ברלוסקוני (1986-היום)

תארים

1901, 1906, 1907, 1951, 1955, 1957, 1959, 1962, 1968, 1979, 1988, 1992, 1993, 1994, 1996, 1999, 2004, 2011.

1967, 1972, 1973, 1977, 2003.

1963, 1969, 1989, 1990, 1994, 2003, 2007.

1988, 1992, 1993, 1994, 2004, 2011.

1968, 1973.

1989, 1990, 1994, 2003, 2007.

1969, 1989, 1990.

2007.

1951, 1956.

משחקי גמר של גביע האלופות

שיאי מועדון

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מילאן

הערות שוליים

  1. ^ (ראוי לציין שכיום הוגים האיטלקים את שם המועדון עם הטעם על ההברה הראשונה, שלא כמו בהגייה האנגלית של שם העיר)
  2. ^ (לשם השוואה, נכון לשנת 2007 יש רק שלושה מועדונים שזכו בגביע האלופות יותר מ-4 פעמים במשך כל תולדות המפעל. השניים האחרים, מלבד מילאן, הם ריאל מדריד וליברפול)


איטליה ליגת העל האיטלקית, עונת 2011/2012

אודינזה • אטלנטה • אינטר מילאנו • בולוניה • גנואה • יובנטוס • לאציו • לצ'ה • מילאן • נאפולי • נובארה • סיינה • פאלרמו • פארמה • פיורנטינה • צ'זנה • קטאניה • קייבו ורונה • קליארי • רומא
ליגת האלופות - 2011/2012
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניה באיירן מינכן איטליה אינטר מילאנו אנגליה מנצ'סטר יונייטד ספרד ריאל מדריד אנגליה צ'לסי אנגליה ארסנל פורטוגל פורטו ספרד ברצלונה
ספרד ויאריאל רוסיה צסק"א מוסקבה פורטוגל בנפיקה ליסבון צרפת אולימפיק ליון ספרד ולנסיה צרפת אולימפיק מרסיי אוקראינה שחטאר דונצק איטליה מילאן
אנגליה מנצ'סטר סיטי צרפת ליל שוויץ פ.צ. בזל הולנד אייאקס אמסטרדם גרמניה באייר לברקוזן יוון אולימפיאקוס רוסיה זניט סנקט פטרבורג בלארוס באטה בוריסוב
איטליה נאפולי טורקיה טרבזונספור רומניה אוצלול גאלאץ קרואטיה דינמו זאגרב בלגיה ראסינג גנק גרמניה בורוסיה דורטמונד קפריסין אפואל ניקוסיה צ'כיה ויקטוריה פילזן