מילאנו צ'נטראלה
תחנת מילאנו צ'נטראלה (איטלקית Milano Centrale) היא תחנת הרכבת הראשית של מילאנו ואחת מתחנות הרכבת הראשיות באיטליה ובאירופה כולה.
 | |
| מידע על הבנייה | |
|---|---|
| חנוכת התחנה |
1931  |
| אדריכל |
אוליס סטצ'יני |
| מיקום | |
| מיקום |
Piazza Duca d'Aosta |
| מדינה |
 איטליה |
| קואורדינטות | 45°29′08″N 9°12′14″E / 45.485658°N 9.203988°E |
| תחנות סמוכות |
Milano Greco Pirelli railway station, Milano Porta Garibaldi railway station, Milano Greco Pirelli railway station, Milano Lambrate railway station |
| מידע על התחנה | |
| שם המערכת |
Treno Alta Velocità |
| רציפים |
24 |
| קווים העוברים בתחנה |
Domodossola–Milan railway, Genoa–Milan railway, Milan–Venice railway, Milan–Verona high-speed railway, Turin–Milan railway, Chiasso–Milan railway, Milan–Bologna railway, Milan–Bologna high-speed railway, Lecco–Milan railway, Turin–Milan high-speed railway |
|
(למפת מילאנו רגילה)   מילאנו צ'נטראלה | |
  | |
היסטוריה עריכה
הצורך בהחלפתה של תחנת הרכבת המרכזית של מילאנו שנבנתה ב-1864, הורגש עם פתיחתה של מנהרת סימפלון (Traforo del Sempione) בהרי האלפים ב-1906. המלך ויטוריו אמנואלה ה-3 הניח את אבן הפינה למבנה התחנה בכיכר דוקה ד'אאוסטה (Piazza Duca d'Aosta) ביום 28 באפריל 1906 אף שעדיין לא נערכו תוכניות לבנין. ב-1912 נבחרה הצעתו של האדריכל אוליסה סטקיני, ועבודות הבניה החלו בשנת 1913 ונמשכו בעצלתיים בשל המשבר הכלכלי שפקד את איטליה בזמן מלחמת העולם הראשונה. תוך כדי הבניה, ובמיוחד לאחר שבניטו מוסוליני היה לראש ממשלת איטליה, נערכו שינויים בתוכניות המבנה במטרה להופכו לחלון ראווה של הישגי המשטר הפשיסטי במדינה (ראה להלן). בין היתר נוספה כיפת פלדה ענקית באורך של 341 מטר ובשטח של 66,500 מ"ר. רוחבה של חזית המבנה הוא 200 מטר ובה שלושה שערים לאולם הכניסה והקופות המכונה "גלריה דלה קרוצה" (Galleria delle Carrozze, "אולם הקרונות"). שלוש הקשתות המחפות על אולם זה הן בגובה של 72 מטר, ומבנה התחנה כולו מצופה שיש בגוונים שונים. התחנה נחנכה לבסוף ב-1 ביולי 1931.
בתחנה הוקם אתר זיכרון ל-605 יהודי מילאנו, אשר נשלחו בשנת 1944 מרציף 21 להשמדה. שמותיהם מופיעים על קיר הזיכרון במנהרה העולה לרציף זה. האתר משתרע על שטח של 7 מ"ר, והיוזמה להקמתו באה מהממשל האיטלקי והנהלת חברת הרכבות[1].
תוכנית השיפוץ עריכה
ב-2006 הוחלט על שיפוץ המבנה בעלות של 100 מיליון אירו תוך שימור סגנונו המקורי וערכו האדריכלי והאומנותי. הכוונה היא לחדש כל חלק במבנה בחומרים זהים לאלה מהם הוא עשוי, וכשהדבר אינו אפשרי, בחומרים הקרובים ככל הניתן לחומרים המקוריים. מיזם השיפוץ כולל את החלפת התאורה, שיפוץ הקשתות וחידוש האולם המלכותי (Sala Reale) הנגיש ישירות מכיכר דוקה ד'אאוסטה ואשר שימש כחדר המתנה לבני משפחת המלוכה.
שירות הרכבות עריכה
בתחנת הרכבת 24 מסילות רכבת ובכל יום עוברים דרכה כ-320,000 נוסעים וכ-500 רכבות (סך כולל של כ-117 מיליון נוסעים בשנה). התחנה היא תחנת הרכבת היחידה באיטליה בה אמורים להצטלב מספר קווים של הרכבת המהירה האיטלקית (TAV): קו טורינו-מילאנו-ונציה, קו מילאנו-ג'נובה וקו מילאנו-רומא-נאפולי. מתחת לתחנת הרכבת נפגשים קווים 2 ו-3 של הרכבת התחתית של מילאנו.
גלריה עריכה
-
חזית התחנה -
רציפים בתחנה -
אולם הכניסה - "גלריה דלה קרוצה"
