מילנה יסנסקה

מילנה יסנסקה (בצ'כית: Milena Jesenská‏, 19 באוגוסט 1896 – 17 במאי 1944) הייתה עיתונאית צ'כית, כתבת אופנה, עורכת ומתרגמת. היא הותירה את חותמה בשל קשר האהבה שהיה לה עם פרנץ קפקא וחליפת המכתבים שערכה עמו משנת 1920 עד 1923, אך יותר מכל, בשל הסיכונים שלקחה על עצמה בעת פלישת הגרמנים לצ'כיה בשנת 1939. היא הסתירה בביתה פליטים פוליטיים מבני ארצה ויהודים רבים, וסייעה להבריח אותם לפולין. ב-11 בנובמבר 1939, אסר הגסטפו את מילנה יסנסקה ושלח אותה למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק, שם היא נספתה. ב-14 בדצמבר 1994, הכיר בה יד ושם כחסידת אומות העולם.

מילנה יסנסקה
Milena Jesenská

לידה	10 באוגוסט 1896 פראג
פטירה	17 במאי 1944 (בגיל 47) ראוונסבריק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית, צ'כוסלובקיה
מקצוע	סופרת, פובליציסטית, מתרגמת, עיתונאית, עורכת תורמת
בן או בת זוג	Jaromír Krejcar Ernst Polak (1918–1925)
צאצאים	Jana Černá
מידע חסידת אומות העולם
פרסים והוקרה	מסדר טומאש מסריק, דרגה 2 (1996) חסידת אומות העולם (14 בדצמבר 1994)
קישורים חיצוניים
יד ושם	מילנה יסנסקה

ראשית חייה

יש הסוברים כי משפחת יסנסקי היא מצאצאי יאן יסניוס, פרופסור לרפואה באוניברסיטת קארל בפראג שהיה אחד מ-27 מורדים פרוטסטנטים שהוצאו להורג ב-1621 כעונש על מעשיהם נגד הקיסר פרדיננד השני מבית הבסבורג. לסברה זו, לא נמצאו תימוכין עד היום. מילנה יסנסקה נולדה בפראג למשפחה קתולית שמרנית ומבוססת. אביה יאן יסנסקי היה כירורג לרפואת שיניים ופרופסור באוניברסיטת קארל. כשהייתה בת 3, נולד אחיה שנפטר זמן קצר לאחר לידתו. אמה מילנה הייזלרובה נפטרה כשהייתה בת 16, והותירה אותה לבד עם אביה הנוקשה שהטיל את מוראו עליה. מאז מות אמה, היא נאלצה להתמודד עם דעותיו השמרניות והאנטישמיות, שהיו מנוגדות לאופיה המרדני, לחשיבתה העצמאית ולערכי המוסר שסיגלה לעצמה עוד בימי נעוריה.

יסנסקה למדה ב"מינרווה", גימנסיה יוקרתית לנערות שהקימה האימפריה האוסטרו-הונגרית, שם התוודעה לראשונה לרעיונות פמיניסטיים וליברליים. בתקופה זו היא עשתה כרצונה. היא גנבה גלולות וקוקאין מהקליניקה של אביה ועשתה בכספו ככל העולה על רוחה. לאחר סיום לימודיה, היא נרשמה ללימודי רפואה בפראג, אך נטשה אותם לאחר שני סמסטרים בלבד.

נישואין ראשונים

בגיל 20 התאהבה יסנסקה בארנסט פולק, אינטלקטואל יהודי שהיה מבוגר ממנה ב-10 שנים. הוא התפרנס למחייתו כמתרגם בבנק, אך את עיקר זמנו השקיע בישיבה בבתי הקפה של פראג עם אנשי רוח, עמם שוחח על אמנות, ספרות ופוליטיקה. יסנסקה הצטרפה לבילויים בבתי הקפה, שם הציג בפניה ארנסט את חבריו, ביניהם פרנץ קפקא, מקס ברוד ופרנץ ורפל.

שנים רבות מאוחר יותר, העידה בתה יאנה צ'רנה, כי בראשית היכרותם, טרם נישואיהם, הרתה אמה לארנסט פולק אך בעקבות החלטתה שלא לשמור על הריונה, היא ביצעה הפלה. לאחר שנודע לאביה, כי בתו מתעתדת להינשא ליהודי, ולאחר שלא הצליח לשכנעה לעזוב אותו, הוא אשפז אותה בבית חולים לחולי נפש, שם שהתה מחודש יוני 1917 עד חודש מרץ 1918. לאחר שחרורה מבית החולים, היא נישאה לפולק. כתוצאה מהנישואין הללו, ניתק אביה של יסנסקה את קשריו עימה ואת תמיכתו הכספית בה.

החיים בווינה

מיד לאחר הנישואין, עבר הזוג להתגורר בווינה. החיים בעיר הזרה, ללא אנשים מוכרים וחוסר שליטתה של מילנה בשפה הגרמנית הקשו על הסתגלותה למקום החדש. אך המשבר העיקרי שפקד את מילנה, היה בעת שגילתה, כי זמן קצר לאחר המעבר לווינה, החל בעלה להתרועע עם נשים אחרות. בנוסף לקשיים הללו, סבלו מילנה ופולק גם מקשיי פרנסה, שנבעו מהמשבר הכלכלי העמוק שפקד את אוסטריה בעקבות התפוררותה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. משכורתו של פולק נשחקה וכיוון שלא היה בה די כדי לכלכל את שניהם, נאלצה מילנה להשלים את הכנסת המשפחה. היא החלה לעבוד כמורה לצ'כית ובמקביל מצאה עבודה נוספת ככתבת לענייני אופנה וינאית עבור עיתון מפראג.

קשריה עם קפקא

לקראת סוף שנת 1919, לכד את תשומת לבה של מילנה, סיפור קצר שהתפרסם - 'Der Heizer' - 'המסיק' - פרי עטו של פרנץ קפקא. במכתב ששלחה לו, היא ביקשה את רשותו לתרגם את הסיפור לשפה הצ'כית. קפקא שלח מכתב תשובה למילנה בו הוא מביע את הסכמתו לבקשתה. באותו מכתב הוא הזכיר גם את המפגש בבית הקפה בפראג, שם ראה אותה לראשונה עם ארנסט פולק: "אני לא זוכר שום דבר מיוחד אודותייך, אבל אני זוכר את הדרך בה הִתְנוֹעעת בין שולחנות בית הקפה". בתחילת שנת 1920 שלחה מילנה לקפקא את הסיפור שתרגמה, שהיה הראשון מבין יצירותיו שתורגמו לשפה זרה. כך החלה להירקם ביניהם פרשת אהבה שהתנהלה ברובה על דפי המכתבים שכתבו האחד לשנייה עד שנת 1923. קפקא העיד כי מכתביה של מילנה "היו הדבר היפה ביותר שקרה בחיי", אם כי בהמשך, מכתבים אלה גרמו לו ייסורים קשים. מילנה האמינה, כי נוכחותה בקרבת קפקא, תוכל לרפא אותו ממחלותיו, והיא נסתה ככל יכולתה לשכנעו לפגוש בה. במהלך ההתכתבות, נפגשו מילנה וקפקא פעמיים בלבד. המפגש הראשון נערך בווינה במשך 4 ימים ומאוחר יותר הם נפגשו יום אחד, בעיר גמינד השוכנת בגבול שבין צ'כיה ואוסטריה.

מתוך הביוגרפיה מילנה שכתבה מרגרט בובר נוימן על מילנה יסנסקה, עולה כי הייתה זו מערכת יחסים מלאת תשוקה, שאת עיקר פרטיה, ניתן ללמוד בעיקר ממכתביו של קפקא למילנה, שכן המכתבים ששלחה מילנה לקפקא, לא נמצאו עד עצם היום הזה.

מכתביו פורסמו בספר "מכתבים אל מילנה", שיצא לאור לראשונה ב-1952, בגרמנית.

ציטוטים ממכתבי קפקא למילנה

המכתבים ששלחה מילנה לקפקא נכתבו בתחילה בשפה הגרמנית, אך בהמשך התעקש קפקא כי מילנה תכתוב בשפה הצ'כית, כדי שיוכל לקלוט כל ניואנס הקשור בה. לאחר המכתב הראשון שכתבה לו בשפת אם, הוא כתב לה כך:

"אני רואה אותך בבהירות רבה יותר, את תנועות גופך, ידייך כה מהירות, כה נחושות. זוהי כמעט פגישה, אך כאשר אני מנסה לשאת את עיניי אל פנייך, מה שבוקע אל זרם המכתב...הוא אש, ואינני רואה דבר אלא אש".

"האהבה שלי כלפייך היא כאהבתי את כל העולם... צודקת את באמירתך, כי אנחנו ישות אחת וכי אין בה כדי לייסר אותי. נהפוך הוא, משמעותה עבורי היא שמחה... או שהעולם קטן מאוד, או שאנו גדולים מדי כדי למלא אותו באופן מושלם".

לאחר מספר חודשים של התכתבות, קפקא ומילנה תכננו להיפגש בווינה. קפקא שהיה חרד מפגישה שכזו, חיפש סיבות שונות לבטל אותה או לדחותה. באחד ממכתביו הוא כתב לה כי פער הגילאים ביניהם גדול מדי, במכתב אחר הוא ציין כי המתח והעצבנות שהוא חש, קשים מנשוא עבורו.

"קרוב לוודאי שלא אגיע אבל אם בכל זאת אגיע לווינה ולא אתקף בהלם, לא אזדקק לארוחת בוקר או ערב, אלא לאלונקה".

"הייתי מאורס פעמיים (3 פעמים אם תרצי, כי פעמיים הייתי מאורס לאותה אשה), זו הסיבה שנפרדתי 3 פעמים מנישואין...יחסי עם האשה הראשונה הסתיימו לחלוטין...עם השנייה אין סיכוי לנישואין..." "נישואין, הקמת משפחה, קבלת הילדים שיגיעו, התמיכה בהם בעולם לא בטוח, הדרכתם במקצת... אני בטוח שרק אדם משכמו ומעלה, יכול להצליח לבצע זאת".

בסופו של דבר, השלים קפקא עם רעיון הפגישה:

"את לא צריכה לדאוג, ברגע שאכנס לכרכרה בדרכי לווינה, אני יותר מבטוח שהקשיים שאחווה עם הגיעי, ישקפו רק את קשיי ההגעה "

לאחר הפגישה בווינה, מילנה וקפקא המשיכו להתכתב והעלו במכתביהם את החששות מפני עתיד משותף. הטון הלוהט שאפיין את המכתבים הראשונים, החל להשתנות בהדרגה וקיבל מפנה עם ההחמרה במחלתו של קפקא ועם ההפנמה של שניהם, כי אין די באהבתם כדי לגרום להם לחיות יחדיו. באחד ממכתביו של קפקא שנשלחו בשנת 1921, הוא תיאר חלום שחלם אודות מילנה, המשקף את החרדות מפני האש שמכלה אותו.

"אתמול בלילה חלמתי עלייך. את פרטי האירוע אינני זוכר במדויק, כל מה שידוע לי הוא שהתמזגנו זה בזו. אני הייתי את, את היית אני. בסופו של דבר עלית באש. ביודעי כי הדרך היעילה ביותר לכיבוי אש היא באמצעות בגדים, נטלתי מעיל ישן וחבטתי בך. אבל שוב החלו שינויי הצורה ואלה הרחיקו לכת כל כך עד שכבר לא היית שם, ובמקום, היה זה אני שעלה באש והיה זה אני שעדיין חבט את מעילו בלהבות. אבל החבטות לא הועילו, דבר שרק אישש את הפחד הישן שלי שפעילות מעין זו אינה יעילה כלל ללוחמה באש. בינתיים הגיעו מכבי האש ובאיזשהו אופן ניצלת. אבל היית שונה מדמותך הקודמת, היית דמות רפאים מצוירת בגיר לבן אל מול החשכה ואז נפלת בזרועותיי חסרת חיים, או אולי התעלפת מאושר על כי ניצלת. אבל גם כאן מעורבת אי בהירות שקשורה בשינויי הצורה, אולי היה זה אני שנפל לזרועותיו של מישהו".

מילנה כתבה לקפקא, כי אין בכוחה לעזוב את בעלה. על כך השיב קפקא:

"זה היה מרומז כמעט בכל מכתבייך... זה היה בתוך עינייך"

"לעולם לא נוכל לחיות יחדיו באותה דירה, גוף לצד גוף, ליד אותו שולחן. לעולם לא. אפילו לא באותה עיר".

מילנה הציעה לקפקא להיפגש פעם נוספת, אך לא היה בכוחו לשאת יותר את הייסורים שנגרמו לו כתוצאה מהקשר.

"אי אפשר לעמוד בפני קולך החזק. קולך דורש ממני שתיקה...המכתבים הללו הם לא יותר מאשר ייסורים שנוצרו מייסורים חשוכי מרפא..."

היה זה קפקא שסיים למעשה את הקשר עם מילנה. במכתבו האחרון באותה תקופה, הוא ביקש ממנה לחדול מכתיבת מכתבים ומשלוחם אליו:

"אל תכתבי והימנעי מפגישה עימי. רק מלאי את בקשתי בשתיקה. זו הדרך היחידה עבורי להמשיך להתקיים באופן כלשהו..."

בשנת 1922, הפקיד קפקא את כל יומניו בידי מילנה ושנה לפני מותו הוא שלח לה מכתב נוסף בו דיווח לה במרומז על הכרותו עם דורה דיאמנט – האשה שהייתה עמו וסעדה אותו בחוליו עד לרגעיו האחרונים.

לאחר שקפקא נפטר משחפת בגרון בשנת 1924, פרסמה מילנה בשבועון 'נרודני ליסטי', הספד שכתבה:

הוא נידון לראות את העולם בבהירות כה מסנוורת... הוא היה חכם מדי כדי לחיות וחלש מדי כדי להילחם, עד כי לא יכול היה לעמוד בכך ובחר ללכת אל מותו.

חזרה לפראג

רק לאחר מותו של קפקא, אזרה מילנה כוחות והתגרשה מבעלה. היא עזבה את וינה וחזרה להתגורר בעיר הולדתה. בפראג החלה מילנה לבסס את הקריירה שלה כעיתונאית, כעורכת וכמתרגמת. היא כתבה עבור מספר עיתונים ומגאזינים וערכה ותרגמה ספרי ילדים. כמו כן היא תרגמה שני סיפורים קצרים שכתב קפקא, טקסטים של הרמן ברוך, פרנץ וורפל, אפטון סינקלר ואחרים. חלק מהמאמרים שכתבה באותה תקופה, התפרסמו בשני אוספים נפרדים על ידי בית ההוצאה לאור 'טופיק' בפראג.

בשנת 1927, נישאה מילנה לארכיטקט ירומיר קרייצר (Jaromír Krejcar), מהפכן צ'כי ושנה לאחר מכן נולדה בתם יאנה. נישואין אלה הסתיימו בשנת 1934, כאשר נתנה את הסכמתה לגירושין ואפשרה לבעלה לשאת אשה לטבית אותה פגש בביקור שערך בברית המועצות.

בשנת 1930, החלה מילנה לאמץ את הרעיונות הקומוניסטיים שרווחו באותה תקופה בקרב רבים מהאינטלקטואלים הצ'כים. היא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית וכתבה מאמרים ל'סביט פראצה' - כתב העת של המפלגה. בשנת 1936, נטשה מילנה את המפלגה הקומוניסטית בעקבות הטיהורים הגדולים שביצע סטלין בארצו. בין השנים 1938–1939, ערכה מילנה את המגזין היוקרתי לענייני פוליטה ותרבות 'פריטומנוסט' שנוסד ויצא לאור על ידי הפרשן הפוליטי הדמוקרט פרדיננד פרוטקה. במגזין זה היא כתבה מאמרים על עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, על האנשלוס - סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי ועל ההשלכות שעלולות להשפיע על צ'כוסלובקיה כתוצאה מהמהלכים הללו.

פעילותה בתנועת ההתנגדות הצ'כית

הרוזן פון יואכים זדטביץ

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בספטמבר 1938, נחתם הסכם מינכן על ידי מנהיגי בריטניה, צרפת, איטליה וגרמניה. הסכם זה העניק להיטלר את הלגיטימציה לספח את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, שהיה מיושב ברובו על ידי תושבים ממוצא אתני גרמני, לבעלות הרייך הגרמני, בתנאי שלא יפתח במלחמה באירופה. בעקבות הסיפוח, הגיעו לפראג פליטים רבים, שרובם היו יהודים. חצי שנה לאחר סיפוח חבל הסודטים הפר היטלר את הסכם מינכן וכבש את בוהמיה ומוראביה.

מילנה הצטרפה לתנועת ההתנגדות הצ'כית והחלה לסייע בהברחת פעילים פוליטיים אנטי נאצים ויהודים לפולין, בתקווה כי משם הם ימצאו את דרכם מערבה. האדם שסייע לה בפעולות אלה, היה ידידה, הרוזן יואכים פון זדטוויץ, גרמני במוצאו יליד 1910, שהיה באותם זמנים סטודנט לרפואה בפראג. הוא יידע את מילנה על קיומו של נתיב בריחה באזור מורבסקה אוסטרבה הסמוך לגבול, וכי ניתן לחצותו בעזרתם של מורי דרך מקומיים ולהגיע לקטוביץ שבפולין, שם שכן משרד שמנהליו הבריטים סייעו לנמלטים להגיע לאנגליה.

מילנה וזדטביץ החליטו לנצל את נתיב הבריחה לצרכיהם. דירתה של מילנה ברחוב קורמסקה מספר 6, החלה לשמש כמקום מסתור עבור הפליטים, עד שנמצאה ההזדמנות הנאותה להעבירם בבטחה אל מעבר לגבול. בזמן שהותם במקום, דאגה מילנה לכל מחסורם וסיפקה להם מסמכים מזויפים שישמשו אותם בהמשך דרכם. כשהעיתוי לעזיבה, היה בטוח, נטל זדקביץ את מכוניתו הדו-מושבית והסיע בה את הפליטים לגבול. בין האנשים שנצלו הודות לתושייתם של יסנסקה וזדקביץ, היה העיתונאי הקומוניסטי היהודי, אויגן קלינגר שהצליח לאחר חצייתו את הגבול, להגיע ללונדון ולשרוד שם את המלחמה. עוד בהיותו בפראג, ניסה קלינגר לשכנע את יסנסקה להימלט מארצה, אך היא סרבה בכל תוקף מתוך אמונה שהסכנה בה היא נמצאת קטנה לאין ערוך מהסכנה המרחפת מעל ראשם של ידידיה היהודים. התעקשותה של מילנה להמשיך בפעולות ההצלה, הייתה בסופו של דבר בעוכריה.

6 חודשים לאחר כיבוש השטחים הצ'כיים, ב-1 בספטמבר 1939, פרצה מלחמת העולם השנייה וגרמניה פלשה לפולין. כתוצאה מכך, נחסמו כל דרכי המילוט ולא ניתן היה להבריח פליטים נוספים לפולין.

אחריתה בראוונסבריק

צריפי המגורים במחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

חודש לאחר כיבוש פולין, ב-11 בנובמבר 1939, הוזמנו מילנה וזדביץ לארוחת צהריים בביתם של משפחת מאייר. מילנה לא הופיעה לארוחה זו. באותו יום היא נלקחה מביתה על ידי הגסטפו ולאחר ששהתה בבתי סוהר שונים, היא נשלחה למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק.

הגסטפו מצא בביתה של מילנה 3 מכתבים שכתב לה זדביץ, בהם הוא הזכיר את כוונתו להגר לאנגליה. מכתבים אלה הובילו למאסרו ב-27 במרץ 1940. לפי עדותו של זדביץ, הגסטאפו לא ידע כלל על פעילותם המשותפת שלו ושל מילנה בהברחת פליטים מעבר לגבול, לפיכך הוא נחקר בעיקר אודות מילנה. במהלך חקירותיו, הצליח זדביץ לזייף מחלת נפש ושוחרר מכלאו ללא משפט לאחר 15 חודשים.

במחנה הריכוז ראוונסבריק, פגשה מילנה את מרגרט בובר נוימן, אלמנתו של הקומוניסט הגרמני היינץ נוימן שנורה בידי הסובייטים ב-1937 (הייתה נשואה עד 1929 לרפאל בובר, בנו הקומוניסט של הפילוסוף היהודי מרטין בובר). בובר נוימן שנדונה ל-5 שנות מאסר בסיביר, הוסגרה ב-1940 לידי הגסטפו, ונכלאה בראוונסבריק. בזמן שהותן במחנה, הן התחברו והבטיחו האחת לשנייה כי אם מי מהן תינצל, היא תכתוב ספר שיתעד את התופת אליהן הן נקלעו.

תנאי החיים ששררו בראוונסבריק היו קשים מנשוא. הצפיפות הרבה, המזון המצומצם והעבודות הקשות שהוטלו על האסירות, גרמו להתפרצות של מגפות ולמותן של אלפי אסירות. התנאים הללו הובילו להידרדרות במצב בריאותה של מילנה והיא נפטרה בשנת 1944, שלושה שבועות לפני פלישת בעלות הברית לנורמנדי.

בשנת 1963 קיימה מרגרט בובר נוימן את הבטחתה, וספרה "Kafkas Freundin Milena" ("ידידתו של קפקא, מילנה"), יצא לאור ותורגם לשפות רבות, בהן עברית.

ב-14 בדצמבר 1994, הכיר יד ושם הן במילנה יסנסקה והן ברוזן יואכים פון זדטביץ כחסידי אומות העולם.

עבודותיה

אסופת כתבים ומאמרים של מילנה יסנסקה שהתפרסמו בחייה

• Cesta k jednoduchosti (The Road to Simplicity), Praha: Topič, 1926
• Člověk dělá šaty (Man Makes Clothes), Praha: Topič, 1927

אסופת כתבים, מאמרים, והתכתבויות של מילנה שפורסמו אחרי מותה

• Ludmila Hegnerová, ed. 'Milena Jesenská zvenčí a zevnitř: Antologie textů Mileny Jesenské, (Anthology of Jesenská's texts.) Praha: Prostor, 1996
• Václav Burian, ed. Nad naše síly: Češi, židé a Němci 1937-1939, (Articles published in Přítomnost), Olomouc: Votobia, 1997.
• Kathleen Hayes, ed. The Journalism of Milena Jesenska: A Critical Voice in Interwar Central Europe, Translated from Czech and with an introduction by Kathleen Hayes, New York: Berghahn Books, 2003.
• Alena Wágnerová, ed. Dopisy Mileny Jesenské. (Jesenská's letters) Prague: Prostor, 1998

בעקבות מילנה

• קפה מילנה - בכיכר המרכזית של העיר העתיקה בפראג, לא הרחק מהבית בו גדל קפקא ממוקם בית קפה מילנה, שנקרא על שמה של מילנה יסנסקה.
• קנטטה מילנה - מילנה יסנסקה, הייתה נושא ליצירת קנטטה לסופרן ולתזמורת שנקראה על שמה. הקנטטה נכתבה על ידי המלחין הארגנטינאי, אלברטו ג'ינסטרה בהשראת מכתביו של קפקא למילנה.
• מילנה - סרט קולנוע - בשנת 1991 ביימה ורה בלמונט, סרט ביוגרפי על חייה של מילנה, בהשתתפותה של השחקנית Valérie Kaprisky שגלמה את דמותה.

ספרי ביוגרפיה

• Margarete Buber-Neumann. Milena: The Tragic Story of Kafka's Great Love. Arcade Publishing, 1997. ISBN 1559703903
• Mary Hockaday. Kafka, Love, and Courage: The Life of Milena Jesenská. New York: The Overlook Press, 1997. ISBN 087951731X
• Jana Černá. Kafka's Milena . Souvenir Press, 1988. ISBN 028565070X - ספר זה נכתב על ידי בתה של מילנה יסנסקה.

לקריאה נוספת

• מרגרט בובר-נוימן, מילנה (תרגם: גרשון ריטרמן), תל אביב: עם עובד, 1996.
• פרנץ קאפקא, מכתבים אל מילנה (תרגמה: עדנה קורנפלד), ירושלים: שוקן, תשל"ה.
• פרנץ קפקא, מכתבים אל מילנה (תרגם: יונתן ניראד), ירושלים: כרמל, 2014. תרגום חדש לפי המהדורה השלמה והמתוקנת בגרמנית (ראו הסבר בערך מכתבים אל מילנה).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מילנה יסנסקה בוויקישיתוף

• מילנה יסנסקה אהבתו של קפקא, באתר יד ושם
• מילנה יסנסקה (1896-1944), דף שער בספרייה הלאומית

• Milena Jesenska 1896 - 1944, Victorian fortunecity website(הקישור אינו פעיל)
• Milena Jesenska - A Living Flame By Jiri Kunc, IPS News website(הקישור אינו פעיל)
• Franz Kafka and Milena Jesenska ,kafka-franz website, Text from Famous Love Letters, Messages of Intimacy and Passion, Edited by Ronald Tamplin
• Kafka's notification - Letters to Milena, themodernword website