מים מינרליים
מים מינרליים הם מים המכילים מינרלים או חומרים מומסים אחרים המשנים את טעם המים או מעניקים להם ערך טיפולי. חומרים מסיסים נפוצים הם מלחים, תרכובות גופרית וגזים. מים מינרליים לרוב יכולים לעבור פחמון, כלומר תהליך שבו תכולת הפחמן מתגבשת בתהליך בעירה שאינו צורך חמצן. מים מינרליים מופקים בטבע במקורות תת-קרקעיים.
לעיתים מים מינרליים נצרכים באופן מסורתי ישירות ממקום נביעתם, כמו במרכזי ספא ובארות. לעיתים קרובות אתרי תיירות יוקמו סביב אתר מים מינרליים. התפתחויות תיירותיות כאלו הן ערי ספא ומלונות הידרופתיים.
בימינו נפוץ לשווק מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק לצריכה אישית. ההגעה ישירות אל מקורות המים המינרליים אינה נפוצה כיום ולעיתים אף חסומה בגלל זכויות בלעדיות של בעלי המקום. כיום יש מעל 3,000 מותגי מים מינרליים בעולם[1].
השאלה האם מים מינרליים עדיפים מבחינה בריאותית על פני מי ברז רגילים, תלויה בעיקר באיכות המים המקומית. על פי משרד הבריאות הישראלי וחוקרים נוספים, ישראל נמצאת בין המדינות המובילות בעולם באיכות מי שתייה ובאחוז חריגות נמוך, ולכן אין כל יתרון בריאותי לצריכת המים המינרליים על פני מי הברז כשמומחים רבים טוענים כי דווקא מי הברז בריאים יותר. בנוסף, נטען כי במבחני טעימה עיוורת מי ברז זוכים בדרך כלל לציון גבוה יותר ממים מבוקבקים וכי אלו שמעדיפים את טעמם של מים מינרליים עושים זאת בעיקר ממניעים פסיכולוגיים.
טענה נוספת כלפי יצרני המים המינרליים, היא שהשימוש הגובר במכלי הפלסטיק לצריכת מים מגביר את צריכת הנפט, פליטת גזי החממה ותורם לזיהום הסביבה. בשל הביקורת, פועלות החברות להקטין את תכולת הפלסטיק בבקבוקים.[2]
בניגוד למדינות אחרות, בישראל הביטוי "מים מינרליים" יכול להתייחס למי שתייה המשווקים בבקבוקי פלסטיק גם אם לא מדובר במי מעיינות מיוחדים. קיימים מפעלים שאורזים ומשווקים מים מאספקת המים הכללית (municipal water או community water). מפעלים אלו מעבירים את המים שמתקבלים מאספקת המים הכללית מספר תהליכים של סינון ובקרת איכות לפני אריזתם בבקבוקים. ברוב העולם לא מתייחסים למוצר זה כ"מים מינרליים" אלא כ“מים מבוקבקים” (bottled water). למרות שאלו אינם מים מינרליים בהגדרה הקלאסית, מים מבוקבקים נחשבים בדרך כלל לבטוחים לשתייה גם כאשר באספקת המים הכללית מתגלות תקלות שמחייבות הרתחה. למרות זאת, רשויות בריאות רבות בעולם, ובכללם משרד הבריאות הישראלי ממליצות להרתיח מים המשמשים להכנת מזון לתינוקות עד גיל שנה, גם אם משתמשים במים מבוקבקים או מינרליים[3].
מים מינרליים אינם עוברים הכלרה והפלרה כמו מי ברז רגילים, ולכן המתנגדים להפלרה מקפידים לשתות מהם, ומנגד התומכים בהפלרה קוראים לא להסתמך עליהם. כמו כן, יצרנים של מוצרים מותססים נוטים לטפל במים מאספקת המים הכללית לצורך הוצאת ההלוגנים לפני תהליך ההתססה למנוע השפעה על אוכלוסיית המיקרואורגניזמים המשמשים בתהליך התסיסה.[1]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- יורם שורק, למה לבקבוק מים מינרלים יש תאריך תפוגה?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- ארנה קזין, מה רע במים מהברז?, באתר הארץ, 10 ביולי 2009
- אלכסנדר אבירם ויעקב מעוז, המומחים ממליצים: שתו מים מהברז, זה בריא, באתר ynet, 20 באוקטובר 2009
- יורם שורק, האם יש הבדל בין מים מינרלים למי ברז?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- יורם שורק, מה מוכרים לנו בבקבוק הכחול?, באתר "הידען", מאי 2010
- גרג קוטלר, מים מבעבעים חודרים עמוק, "יין וגורמה" גיליון מספר 117
- בלדד השוחי, עדיף מים מינרליים?, כלכליסט , 19.02.15
- מהמעיין לבקבוק: מאיפה באמת מגיעים המים המינרליים בעולם?, באתר וואלה!, 26 באוגוסט 2015
- מים מינרליים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מים מינרליים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ מתוך אתר mineralwaters.org
- ^ נעמי דרום, אם יש לכם ברז - למה לבזבז כסף על מים מינרליים?, באתר TheMarker, 6 בנובמבר 2010
- ^ "דף מידע לדיאטניות:שימוש במים להכנת תמל"ים": הנחיות משרד הבריאות להרתחת מים להכנת מזון לתינוקות עד גיל שנה