מי שפיר
מי השפיר (באנגלית: Amniotic fluid) הוא נוזל המצוי בשק השפיר שברחם במהלך ההיריון. למי השפיר מספר תפקידים בשמירה על העובר והזנתו. בין השאר, הם מספקים הגנה פיזית לעובר מפני טראומה במקרה של פגיעה בבטן האישה, מגנים על חבל הטבור, מגנים על העובר מפני זיהומים ומשמשים כמאגר של נוזלים ונוטריינטים מהאם, כגון חלבונים, נוגדנים, ויטמינים ואלקטרוליטים.[1]
 | |
| עובר בן 10 שבועות אשר מוקף במי שפיר בתוך שק שפיר | |
| שיוך |
portion of body fluid solution, particular anatomical entity  |
|---|---|
| תיאור ב |
Armenian Soviet Encyclopedia, vol. 8 (602) |
| מזהים | |
| קוד MeSH |
A12.098 |
| מזהה MeSH |
D000653 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0002638 |
  | |
מי השפיר מיוצרים ממקורות שונים. בתחילת ההיריון, המקור העיקרי הוא הפלזמה של האם ולקראת סוף ההיריון המקור העיקרי הוא שתן עוברי. הפרשות שונות תורמות גם כן להרכב מי השפיר. העובר משתתף ברגולציה של כמות מי השפיר על ידי שתן והפרשות, מצד אחד, ובליעה של מי שפיר וספיגה שלהם למערכת הדם, מצד שני.[1][2]
כמות מי השפיר חשובה להתפתחות תקינה של העובר ומטרתן של חלק מהבדיקות הרפואיות במהלך ההיריון היא לבדוק שכמות זו תקינה. לצורך כך נעשה שימוש באולטרה סאונד. בנוסף, בדיקת מי שפיר (amniocentesis) פולשנית יותר נועדה לאסוף מידע על הכרומוזומים העובריים, שנמצאים בתאים של העובר שהגיעו למי השפיר. בדיקת מי שפיר מאפשרת לקבוע את הקריוטיפ של העובר או לבדוק חלקים תת-מיקרוסקופיים של הכרומוזום (מכונה "בדיקת צ'יפ גנטי").
מקור מי השפיר עריכה
שק השפיר מתחיל להתמלא, בעיקר על ידי מים, בערך כשבועיים לאחר ההפריה. כעשרה שבועות לאחר מכן הנוזל מכיל חלבונים, פחמימות, שומנים ופוספוליפידים, אוריאה ואלקטרוליטים, אשר מסייעים בתהליך הגדילה של העובר.
- במהלך השליש הראשון של ההיריון, המקור העיקרי למי השפיר הוא הדם האימהי שעובר תהליך של סינון (פילטרציה).
- במהלך השליש השני של ההיריון, המקור העיקרי של מי השפיר הוא בנוזל חוץ-תאי שפעפע החוצה מעור העובר.
- במהלך השליש האחרון של ההיריון, עיקר מי השפיר הם ממקור של שתן עוברי, ומקורות נוספים כגון הריאות ונוזל שעבר סינון מהשליה. ההפרשות מהריאות והשליה תורמים עד 20% מכמות מי השפיר בשליש האחרון של ההיריון.
מחקרים שבוצעו על ידי חוקרים בראשות אנתוני אטלה (Anthony Ataka) באוניברסיטת Wake Forest בשיתוף עם צוות מאוניברסיטת הרווארד מצאו שנוזל מי השפיר הוא מקור עשיר בתאי גזע, שמקורם כנראה בעובר. תאים אלה הוכחו כבעלי יכולת התפתחות לתאים אחרים מסוגים שונים, כולל תאי מח, כבד ועצם.[3]
שתן עוברי מכיל אוראה, קריאטינין, תאים עובריים שנשרו, ורמיקס, ולנוגו. הכליה מייצרת שתן החל מהשבוע השנים-עשר להיריון, כאשר שיא יצור השתן הוא בשבוע 32, רמת ייצור הנשמרת עד שבוע 36. לאחר מכן יש ירידה ביצור השתן עד שבוע 40 ולאחר מכן יש ירידה חדה יותר.
ספיגת מי השפיר עריכה
המנגנון העיקרי בו נספגים מי השפיר הוא בבליעה עוברית, החל משבוע 18. קרוב למועד הלידה, העובר בולע בין 200–500 סמ"ק ביום של מי שפיר. דרכים נוספות לספיגת מי השפיר הן ספיגה דרך השליה לדם האימהי ולכלי הדם העובריים.
תפקיד מי השפיר עריכה
למי השפיר מספר תפקידים, ובהם:
- הגנה מחבלה בטנית.
- מי השפיר מאפשרים התפתחות של שלד ושרירים- במנגנון של תנועה בתוך מי השפיר (ללא תנועה לא יתפתחו איברים בגוף העובר). מי השפיר מאפשרים התפתחות של לב וריאות, וכן מערכת העיכול- העובר בולע ו"נושם" מים ובכך מאפשר את התפתחות האיברים הללו.
- שמירה על טמפרטורה קבועה.
- מי השפיר מכילים גורמי גדילה שונים כגון EGF, PTHrP.
הערכת כמות המים עריכה
הערכת כמות מי השפיר יכולה להיעשות במספר דרכים.
הערכה על ידי בדיקה פיזיקלית: במישוש הבטן ניתן להעריך האם קיים ריבוי מי שפיר, במצב כזה יהיה קושי במישוש רגליים והראש למשל. במיעוט מי שפיר תהיה בטן קטנה יחסית למועד ההיריון. עם זאת, בדיקה בטנית אינה כל כך מדויקת בהערכת כמות מי השפיר.
בדיקת נפח מי השפיר (או AFI): בדיקה בה משתמשים באולטראסאונד, מחלקים את הבטן ל-4 רביעים דמיוניים לפי היחס לטבור, ובודקים את הכיס הגדול ביותר של מי שפיר בכל רביע. סוכמים את כל הכיסים ומתקבל מספר בס"מ, כאשר מספר הנמוך מ-5 ס"מ מעיד על מיעוט מי שפיר ומספר הגדול מ-24–25 ס"מ מעיד על ריבוי מי שפיר. למעשה, ערך AFI בשבוע 20 הוא 14.1 (אחזון 50), בשבוע 30 – 14.5, ובשבוע 40 – 12.3[4]
סיבוכים הקשורים למי השפיר עריכה
מיעוט מי שפיר או ריבוי מי שפיר עלולים להוות אינדיקציה למחלה או לבעיה אצל העובר והאם.
בשלבי ההריון הראשונים, נפח מי השפיר רב יחסית לנפח העובר. קרוב למועד הלידה, נפח מי השפיר הופך לנמוך יחסית לנפח העובר. אצל נשים בעלות משקל גבוה נוצר לעיתים רושם מוטעה שקיימים מעט מי שפיר.
במצבי מיעוט מי שפיר, נפח מי השפיר במחצית השנייה של ההריון קטן מ-300–500 סמ"ק. מדידת ה-AFI תהיה 5 ס"מ.[5][6]
מצבי מיעוט מי שפיר קשורים לרוב בהפרעה בתפקוד מערכת השתן העוברית, בפיגור בגדילה תוך־רחמית או בירידת מים מוקדמת. כאשר קיים מיעוט קיצוני או חוסר במי שפיר בשק ההריון ללא פקיעת קרומים, ייתכן שקיים כשל כלייתי בעובר, חוסר כליות (תסמונת פוטר), חסימה בצינורות השתן, אי-ספיקה שלייתית חמורה המתבטאת בפיגור קשה בגדילת העובר, ואף מוות עוברי.
פקיעת קרומים מוקדמת (ירידת מים מוקדמת, premature rupture of membranes, או PROM), מהווה מצב שבו קרום מי השפיר נקרע טרם התחלת תהליך הלידה, כאשר בחלק מן המקרים פקיעת הקרומים תהיה בשבוע מוקדם יחסית של ההיריון. הסיבות לכך יכולות להיות רבות, וכוללות זיהום או בעיה כלשהי של השק, הרחם או צוואר הרחם. במרבית המקרים של פקיעת מים מוקדמת, תתפתח לידה תוך זמן קצר, ולכן קיימת חשיבות לשבוע ההיריון, סיבת פקיעת הקרומים, וניהול הטיפול בהריון (לידה או טיפול שמרני הכולל טיפול אנטיביוטי ומתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר).
ריבוי מי שפיר מוגדר כעודף מי שפיר בשק ההריון, בכמות שבין 1500–2000 סמ"ק. מדידת ה-AFI תהיה מעל 24 ס"מ. מצבים של ריבוי מי שפיר קשורים בסיבוכי הריון לאם ולעובר. ריבוי מי שפיר יכול להופיע בסוכרת הריון, אך גם במקרים של הפרעות בבליעת מי שפיר כתוצאה מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, בעמוד השדרה, וכן חסימות במערכת הבליעה כולל לוע, ושט, ועד לאזור המעי הדק. כמו כן דווח על מומי לב, פגיעה בדופן הבטן של העובר, חסימות בדרכי השתן, והפרעות בשלד ובשריר. גם תסמונות כרומוזומליות יכולות לגרום לריבוי מי שפיר. ריבוי מי שפיר יכול לגרום לירידת מים מוקדמת, לצירים מוקדמים ואף ללידה טרם המועד בשיעור הנע בין 11.1%–29.4%[7]
קיימת חשיבות גם לצבע מי השפיר עצמם: מי שפיר ירוקים יעידו על תוכן מקוניאלי (העלול לגרום לתסמונת שאיפת מקוניום); מי שפיר צהובים יעידו על מחלה המוליטית ומי שפיר חומים לעיתים מרמזים על זיהום תוך רחמי.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Emily D. Fitzsimmons and Tushar Bajaj, "Embryology, Amniotic Fluid, StatPearls Publishing LLC (2022), NBCI website
- ^ Anderson et al., "Regulation of intramembranous absorption and amniotic fluid volume by constituents in fetal sheep urine, American Journal of Physiology – Cardiovascular and Renal Integration 305(5) (2013)
- ^ Paolo De Coppi, Georg Bartsch, M. Minhaj Siddiqui, Tao Xu, Isolation of amniotic stem cell lines with potential for therapy, Nature Biotechnology 25, January 2007, עמ' 100–106 doi: 10.1038/nbt1274
- ^ Moore TR et al. Am J, 162:1168.1990, Obstet Gynecol
- ^ Brace RA et al.. Am J, Normal amniotic fluid volume change throughout pregnancy, Obstet Gynecol 161:382,989
- ^ Larmon JE et al., Clinical utilityof amniotic fluid volume assessment, Obstet Gynecol Clin North Am 25:639,1998.
- ^ Phelan J et al., Polyhydramnios and perinatal outcome, J Perinatal 10:347,1990
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.