ויקיפדיה

מלטה (אי)

אי במלטה

מלטה (באנגלית: Malta) הוא האי הגדול מבין שלושת האיים הגדולים המהווים את הארכיפלג המלטזי. למטרות סטטיסטיות מכונה הארכיפלג המלטזי ולטה כדי להבחין בין האי הראשי הנקרא מלטה לבין המדינה כולה. האי מלטה נמצא באמצע הים התיכון מדרום לאיטליה ומצפון ללוב. אורך האי הוא 27 קילומטרים, רוחבו 14.5 קילומטרים והשטח הכולל שלו הוא 246 קילומטרים רבועים. בירת הארכיפלג המלטזי היא העיר ולטה, בעוד שהעיר הגדולה ביותר היא רבאט (אנ'). באי ישנן מספר גדול של עיירות קטנות, היוצרות יחד רצף מטרופוליני גדול שאוכלוסייתו מונה כ־516,862 תושבים נכון לשנת 2021.[2] הנוף של האי מאופיין בגבעות נמוכות ושדות הפרוסים על גבי טרסות.

מלטה
Malta
צילום מלוויין של האי מלטה
צילום מלוויין של האי מלטה
צילום מלוויין של האי מלטה
אתר מורשת עולמית
מקדשים מגליתים ב- Ħaġar Qim
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°53′01″N 14°27′00″E / 35.883738562498095°N 14.449931081686046°E / 35.883738562498095; 14.449931081686046
ארכיפלג האיים המלטזים
שטח 246 קמ"ר
אורך 27 ק"מ
רוחב 14.5 ק"מ
היקף החוף 197 ק"מ
גובה מרבי 253 מטר
נתונים מדיניים
מדינה מלטהמלטה מלטה
אוכלוסייה 516,862[1] (2021)
צפיפות 1,664 תושבים/קמ"ר
אזור זמן UTC +1
עיר ראשית ולטה, עיר הבירה
מפת מלטה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

 
חג'ר קים - Ħaġar Qim

בני אדם אכלסו את מלטה בסביבות שנת 5200 לפני הספירה, הם היו ציידים או חקלאים מתקופת האבן שהגיעו מסיציליה. יישובים נאוליתיים מוקדמים התגלו באי בשטחים פתוחים וגם במערות, כמו מערת אר דאלם (Għar Dalam).[3] בסביבות שנת 3500 לפני הספירה, חייתה באי אוכלוסייה בעלת תרבות של בוני מקדשים מגליתים. קיימת הערכה שהם מהמבנים העתיקים ביותר בעולם בצורה של מקדשים כמו אלה הנמצאים ב-Ħaġar Qim (אנ') ו-Mnajdra (אנ').[4] בסביבות שנת 2500 לפני הספירה, האי מלטה התרוקן מאוכלוסייתו, מאידך תוך תקופה קצרה התיישבו באי מתיישבים מתקופת הברונזה, שהתיישבו באתרים כגון בור אין-נאדור (אנ') ובנו את הביצורים הראשונים במלטה.[5]

מלטה נשלטה מאוחר יותר על ידי הפיניקים, הקרתגים, הרומאים, הביזנטים והערבים לפני שנכבשה על ידי ממלכת סיציליה בשנת 1091. לאחר מכן האי הפך לחלק של ממלכת סיציליה עד שנמסר למסדר ג'ון הקדוש יחד עם האי גוזו השכן והעיר טריפולי שבצפון אפריקה בשנת 1530. בשנת 1192 טנקרד, מלך סיציליה הקים באי את הרוזנות של מרגריטוס מברינדיסי (אנ'), שהיה הרוזן הראשון של מלטה. בשנת 1565, המסדר "יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים" הידועים גם בכינוי הוספיטלרים, והמלטזים עמדו מול פלישה העות'מאנית הגדולה אשר נודעה בשם המצור הגדול על מלטה. המסדר שלט במלטה במשך יותר מ-250 שנה ובנה באי מבנים גדולים רבים בארכיטקטורה ייחודית, כולל את עיר הבירה ולטה. בשנת 1798, הצרפתים תחת נפוליאון בונפרטה כבשו את מלטה ושלטו באי בין השנים 1798–1800. נפוליאון שהה באי במשך כשבוע ימים והתגורר במלון בפאלאצו פריסיו (אנ') שבולטה. הצרפתים נשארו באי עד שהמלטים בסיוע הבריטים מרדו בהם והסירו את המצור הצרפתי על מלטה (אנ'). בשנת 1800, הבריטים השתלטו על מלטה והאי הפך בתחילה למדינת חסות בריטית. הבריטים שלטו במלטה כ-150 שנה. בשנת 1964 מלטה קבלה את עצמאותה. עשר שנים מאוחר יותר הפכה מדינת מלטה לרפובליקה של מלטה. מלטה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-2004 ואימצה את מטבע היורו ארבע שנים מאוחר יותר.[6]

גאוגרפיה עריכה

 
נוף מלטזי, אגם Għadira

מלטה היא האי הגדול ביותר בארכיפלג שבמרכז הים התיכון, הנמצא כ-80 קילומטרים מדרום לאי סיציליה האיטלקי מעבר לתעלת מלטה. האי מלטה ממוקם מזרחית לאיים השכנים לו גוזו וקומינו. הוא מהווה את רמת מלטה, במדף הרדוד שנוצר מהנקודות הגבוהות של הגשר יבשתי בין סיציליה לצפון אפריקה שהפך לשרשרת איים עם עליית פני הים לאחר עידן הקרח האחרון.[7] האי מלטה ממוקם באזור שבין הלוחות הטקטוניים האירו-אסייתי והאפריקאי.[8]

מפרצים רבים לאורך קו החוף המחורץ של האיים מספקים מקומות טובים לנמלים. הנוף מורכב מגבעות נמוכות עם שדות המעובדים על גבי טרסות. הנקודה הגבוהה ביותר במלטה נמצאת בחלקו הצפוני של האי במצוקי Ta' Dmejrek (אנ'), המתנשאים לגובה של 253 מטרים, ליד העיירה דינגלי (אנ'). באי ישנם מספר ואדיות הזורמים רק בעונת הגשמים, אין באי נהרות או אגמים קבועים. עם זאת, בחלק מהוואדיות ישנם מים מתוקים כל השנה, כמו בראס איר-ראב (אנ') ליד באריה (אנ') וב-l-Imtaħleb.

מבחינה פיטוגאוגרפית, מלטה שייכת למחוז ליגורו-טירני של אזור הים התיכון. על פי הקרן העולמית לשימור חיות הבר, השטח של מלטה שייך לאזור האקולוגי של "יערות ים תיכוניים, חורשות וסבך שיחים ובני שיח".[9]

ליד מלטה נמצאים 9 איים קטנים המאוכלסים בעיירות דייגים, במנזרים או כנסיות וחלקם אפילו מחוברים בגשרים לאי הראשי.

עיור עריכה

לפי ארגון Eurostat (אנ') (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה האירופית), האי מלטה מוגדר כאזור עירוני גדול במיוחד, המכונה בשם "וואלטה". למעשה כל מדינת האי מזוהה כאזור עירוני.[10][11] לפי האומות המאוחדות, כ-95% משטח מלטה הוא אזור עירוני והמספר גדל מדי שנה,[12] הנתון משתווה גם לתוצאות המחקרים של ESPON ונציבות האיחוד האירופי.[13]

אקלים עריכה

האקלים במלטה הוא אקלים סובטרופי - ים תיכוני ( סיווג אקלים Köppen Csa ),[14] עם חורפים מתונים מאוד וקיץ חם. הגשמים יורדים בעיקר בחורף והקיץ יבש בדרך כלל. לפי ה-International Living, מלטה היא המדינה עם האקלים הנח ביותר בעולם.[15]

הטמפרטורה השנתית הממוצעת באי היא סביב 23°C במהלך היום ו-16°C בלילה. בחודש הקר ביותר, חודש ינואר, הטמפרטורה המקסימלית נעה בין 12°C ועד 20°C במהלך היום והטמפרטורה המינימלית נעה בין 7°C ועד 12°C במהלך הלילה. בחודש החם ביותר חודש אוגוסט הטמפרטורה המקסימלית נעה בין 28°C ועד 34°C במהלך במהלך היום והטמפרטורה המינימלית נעה בין 20°C ועד 24°C במהלך הלילה. הקיץ נמשך כ-8 חודשים ומסתיים בנובמבר. גם ב-4 החודשים הנותרים הטמפרטורות מגיעות לפעמים ל־20°C. בין כל הבירות ביבשת אירופה, בולטה בירת מלטה עם חורפים החמים במיוחד. תנודות גדולות בטמפרטורה הן נדירות. כמו כן, האי מלטה הוא אחד המקומות הבודדים באירופה שהם "ירוקים" כל השנה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת של הים היא 20°C.[16]

משך שעות השמש באי מסתכמות בסביבות 3,000 שעות בשנה (אחת התוצאות הגבוהות באירופה), בממוצע מעל חמש שעות שמש ביום בחודש דצמבר ועד לממוצע שמעל 12 שעות בחודש יולי.[17] ממוצע זה הוא כפול מזה שקיים בערים בחצי הצפוני של אירופה, לשם השוואה: בלונדון יש רק 1,461שעות שמש בשנה;[18] אולם, בחורף יש במלטה פי כמה יותר שמש; לשם השוואה: בדצמבר, בלונדון יש 37 שעות שמש[18] ואילו במלטה יש כ-160 שעות שמש.

אקלים במלטה
Malta
נתוני מזג האוויר הממוצעים במלטה בין השנים 1985–2022
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 16.1 16 17.8 20 24.2 28.5 33.72 36.34 28.4 25.2 21 17.5 23.16
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 10.3 9.9 11.3 13.3 16.6 20.3 22.8 23.6 21.6 18.6 15 11.9 16.26
משקעים ממוצעים (מ"מ) 94.7 63.4 37 26.3 9.2 5.4 0.2 6 67.4 77.2 108.6 107.7 603.1
מקור: [19]

כלכלה עריכה

 
נמל ולטה מהווה אזור התעשייה הימי של האי
 
מיכלי נפט בבירז'בואה

האי מלטה תורם באופן משמעותי לכלכלה הכוללת של המדינת האיים מלטה, כלכלת האי מסווגת ככלכלה מתקדמת על פי קרן המטבע הבינלאומית (IMF).[20] כלכלתה של מלטה זכתה לחיזוק עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869, כאשר החלה עלייה מסיבית של תנועת ספינות אזרחיות שנכנסו לנמלי האי, לצורכי תדלוק ואספקה והיו ספינות שהביאו גם סחורות לאחסון זמני במחסני ערובה שהוקמו באי וסייעו למסחר באנטרפוט (אנ'), תחום האחסון הביא יתרונות כלכליים נוספים לאי. לקראת סוף המאה ה-19 כלכלת האי החלה להיחלש. עד שנות ה-40 של המאה העשרים הייתה הכלכלה של מלטה במשבר חמור. אחד הגורמים למשבר היה הגדלת טווח השייט של אניות הסוחר לשוט ללא צורך בתדלוק ביניים במלטה. כלכלת האי התחזקה שוב לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר האי נבנה מחדש.

 
מחצבות אבן גיר בזיגיווי Siġġiewi

משאבי הטבע באי דלים ביותר. המשאב העיקרי הקיים באי הוא אבן גיר הנחצבת ומשמשת לבנייה,[21] משאבים כלכליים נוספים שיש לאי הוא המיקום גאוגרפי שלו על נתיבי השייט בים התיכון וכוח עבודה זול ויצרני. תושבי האי מייצרים רק כ-20% מתצרוכת המזון שלהם, יש באי אספקת מים מתוקים מוגבלת בגלל הקיץ השחון יחסית. אין באי נהרות, נחלים ואגמים. אין באי מקורות אנרגיה מהטבע כגון נפט או גז (נעשו מספר ניסיונות למצוא נפט או גז בים אך הם לא נמצאו), מלבד הפוטנציאל של אנרגיות מתחדשות וחלופיות כגון אנרגיית רוח ואנרגיה סולארית על בסיס אור השמש ורוח מהים,[22] ישנן במלטה תחנות כוח טרמיות באיים מלטה וגוזו.[21]

הפיתוח התעשייתי המשמעותי של האי החל במחצית השנייה של שנות ה-60, ובתחילת המאה ה-21. המגזר היצרני תרם כחמישית מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). מאז שנות ה-80 של המאה העשרים הוכנס לאי תחום הייצור של חלקי מחשב, מכשירי אלקטרוניקה, כמו גם של מגוון גדול של מוצרי צריכה (צעצועים, קוסמטיקה, חומרי ניקוי ומוצרי מזון). בתחילת שנות ה-2000, החל גם ייצור של תרופות, מוליכים למחצה וחלקי רכב ומטוסים ותוכנה. תחום התעשייה הקלה החליף חלק גדול מהייצור עתיר-העבודה, שמילא בעבר תפקיד חשוב בייצור המלטזי. ייצור התרופות בפרט גדל במהירות כתוצאה מיתרונות דיני הפטנטים שהוענקו למלטה בשעה שהיא נכנסה לחברות באיחוד האירופי.[21]

תחום תיקון ובניית אניות היו הבסיס לכלכלת מלטה מאז שאבירי מלטה (ההוספיטלרים) הגיעו למלטה והתמקמו סביב הנמל הגדול בולטה בשנת 1570. מאז אמצע המאה ה-20, תעשיית בניית הספינות פעלה בהפסד והייתה תלויה בסבסוד ממשלתי. עם הצטרפות מלטה לאיחוד האירופי, ממשלת מלטה החלה להפריט את תחום תיקון ובניית אניות. תחום הפקת הסרטים תורם נתח גדל והולך בכלכלה המלטזית. האי הוא מושך הפקות סרטים בינלאומיות מרחבי העולם. הסרט הראשון שצולם במלטה היה "בני הים" בשנת 1925. מאז, הופקו באי למעלה מ-100 סרטים אחרים שצולמו באופן חלקי או מלא במלטה, כולל "סיפור מלטה" (1953), אקספרס של חצות (1978), פופאי (1980), גלדיאטור (2000), מינכן (2005), מלחמת העולם Z בשנת (2013) וקפטן פיליפס בשנת (2013).

תחומי כלכלה נוספים המתקיימים באי הם, סחר חוץ, בעיקר הייצוא של תעשיות האלקטרוניקה, הטקסטיל. והתיירות.

כהכנה לחברותה של מדינת מלטה באיחוד האירופי, שאליו הצטרפה ב-1 במאי 2004, הופרטו מספר חברות שהיו בשליטת המדינה שהופנו לשוק החופשי. לדוגמה, הממשלה הודיעה ב-8 בינואר 2007 שהיא מוכרת את 40% ממניותיה בחברת הדואר של מלטה MaltaPost, כדי להשלים תהליך הפרטה שנמשך חמש שנים. עד 2010, מלטה הפריטה את התקשורת, שירותי הדואר, המספנות ותעשיית בניית הספינות.

  •  
    יעדי היצוא של מלטה לשנת 2019
  •  
    מקורות יבוא חומרי הגלם של מלטה לשנת 2019

בנקאות ופיננסים עריכה

 
מגדל העסקים פורטומאסו, הבניין הגבוה ביותר במלטה.

במלטה ישנם שני בנקים מסחריים גדולים בנק ולטה ו-HSBC בנק מלטה, שניהם קיימים באי מהמאה ה-19. הבנק המרכזי של מלטה (Bank Ċentrali ta' Malta) אחראי על שני תחומי אחריות מרכזיים: גיבוש ויישום המדיניות המוניטרית של המדינה וקידום מערכת פיננסית איתנה ויעילה. הבנק הוקם על בסיס חוק הבנק המרכזי של מלטה ב-17 באפריל 1968. ב-4 במאי 2005 ממשלת מלטה נכנסה למנגנון שער החליפין האירופי - ERM II ואימצה את האירו כמטבע של המדינה רק כעבור שלוש שנים, ב-1 בינואר 2008.[23][24]

תחבורה עריכה

 
אוטובוסים מלטזיים המופעלים על ידי התחבורה הציבורית של מלטה[25]
 
גרנד הארבור
 
נמל חופשי של מלטה
 
נמל התעופה הבינלאומי של מלטה

כיוון התנועה במלטה בצד שמאל. עלות אחזקת מכוניות באי גבוהה מאוד, בהתחשב בגודלו הקטן מאוד של האי.

שיטת התחבורה ציבורית העיקרית באי היא באמצעות אוטובוסים. שירות האוטובוסים, הוקם בשנת 1905 ועבר רפורמה נרחבת ביולי 2011. מבנה הניהול השתנה מנהגים עצמאיים שנהגו ברכבם לשירות המוצע על ידי חברה אחת במכרז פומבי. במכרז הציבורי שהתקיים בשנת 2011 זכתה החברה Arriva Malta, אך החברה הפסיקה את פעילותה ב-1 בינואר 2014 לאחר שהולאמה לתחבורה ציבורית של מלטה על ידי ממשלת מלטה.[26][27]

למלטה שלושה נמלים טבעיים גדולים:

  • הנמל הגדול (או נמל איל-כביר), הממוקם בצד המזרחי של עיר הבירה ולטה, היה נמל מאז התקופה הרומית. יש בו כמה רציפים ימיים, כמו גם מסוף אניות נוסעים. הטרמינל בגרנד הארבור משרת מעבורות המקשרות את מלטה לפוזאלו וקטאניה שבסיציליה.
  • נמל מרסמשט, הממוקם בצד המערבי של ולטה, מכיל מספר מרינות ליאכטות.
  • נמל מרסקסלוק (הנמל החופשי של מלטה), הנמצא ב-Birżebbuġa (אנ') בצד הדרום-מזרחי של מלטה, הוא מסוף המטענים הראשי של האיים. Malta Freeport הוא נמל המכולות הנמצא במקום ה-11 העמוס ביותר ביבשת אירופה ובמקום ה-46 בעולם עם נפח סחורות של 2.3 מיליון TEU (אנ') בשנת 2008.[28]

בנקודה הצפונית ביותר של האי מלטה נמצא הנמל מלאכותי הנקרא Ċirkewwa (אנ'). נמל זה מחובר לנמל מגאר שבאי גוזו על ידי המעבורות של חברת מצר גוזו, המשרתות את הציבור במשך רוב שעות היום בתדירות גבוהה בין שני האיים מלטה וגוזו.

שדה התעופה היחיד במלטה הוא נמל התעופה הבינלאומי של מלטה. שדה התעופה נבנה על שטח של שדה התעופה של חיל האוויר הבריטי שנקרא RAF Luka (אנ'). במהלך מלחמת העולם השנייה ובשנות ה-60 של המאה העשרים הופעלו שני שדות תעופה נוספים בטא' אלי ובחאל פאר, אך לקראת סוף המאה העשרים הם נסגרו. שדה התעופה בטא' אלי הפך לפארק לאומי, אצטדיון, לכפר אמנים ולמוזיאון התעופה של מלטה. מוזיאון זה משמר מספר כלי טיס, כולל מטוסי קרב מימי מלחמת העולם השנייה הוריקן וספיטפייר שהגנו על האי בימי המלחמה. חברת התעופה הלאומית של מלטה נקראת אייר מלטה.

 
מופע הדולפינים בפארק הימי מדיטרנו

תיירות עריכה

האי מלטה הוא יעד תיירותי פופולרי. בשנה מגיעים לאי 1.2 מיליון תיירים.[29] שהם פי שנים יותר תיירים מאשר האוכלוסייה המקומית נכון לשנת 2021. תשתית התיירות גדלה מאוד במהלך השנים ובאי ישנם מספר בתי מלון באיכות טובה. מספר הולך וגדל של מלטזים נוסעים לחוץ לארץ לחופשות.[30]

האי מלטה ידוע כיעד של תיירות מרפא.[31] ספקי תיירות המרפא מפתחים את ענף התיירות ככל שעולה מספרם. עם זאת, אף בית חולים מלטזי לא עבר הסמכה בינלאומית. עיקר תיירי המרפא המגיעים למלטה מגיעים מבריטניה,[32] עובדה הדוחפת את ממשלת מלטה לקבל הסמכה רפואית לפחות מבריטניה, על בסיס תוכנית ההסמכה של טרנט (אנ'). לקליטת תיירות מרפא מהמזרח הרחוק, אמריקה הלטינית וארצות הברית בתי החולים של מלטה צריכים לקבל הסמכה כפולה מטעם ארגון Joint Commission (אנ') האמריקאי.

דמוגרפיה עריכה

 
ולטה, עיר הבירה של מלטה

ילידים מלטזים מהווים את רוב תושבי האי. עם זאת, ישנם מיעוטים נוספים, המיעוט הגדול שבהם הם בריטים. לפי מפקד האוכלוסין לשנת 2021, אוכלוסיית מלטה עמדה על 516,862 נפש.[2] מתוכם כ-95.2% מכלל אוכלוסיית המדינה הם מלטזים.[21] העיר הגדולה ביותר היא בירקירקארה עם 22,319 תושבים. בבירה ולטה האוכלוסייה קטנה יחסית עם 6,675 תושבים.[33]

השפה העיקרית המדוברת במלטה היא השפה המלטזית, שהיא שפה שמית שהייתה נפוצה בדרום איטליה.[34] השפה שואלה מילים וביטויים רבים מהשפה הסיציליאנית, איטלקית, מעט צרפתית, ואנגלית.[35] השפה כוללת ניבים שונים שיכולים להשתנות מאוד מעיירה אחת לאחרת או מאי אחד למשנהו.

הארגון Eurobarometer קבע כי 100% מהאוכלוסייה המקומית מדברת מלטזית. כמו כן, 88% מהאוכלוסייה דוברים אנגלית, 66% מדברים איטלקית ו-17% מדברים צרפתית.[36] הידע הנרחב הזה של שפות משניות הפך את מלטה לאחת המדינות הרב-לשוניות ביותר באיחוד האירופי. מחקר בדק את דעת הקהל לגבי איזו שפה "מועדפת" על התושבים ונמצא ש-86% מהאוכלוסייה מעדיפים מלטזית, 12% מעדיפים אנגלית ו-2% מעדיפים איטלקית.[37] למרות זאת, ערוצי טלוויזיה איטלקיים, כמו Mediaset ו-RAI, דוברי איטלקית המשודרים במלטה שומרים על הפופולריות שלהם בקרב הציבור המלטזי.[37][38][39]

  •  
    התפלגות האוכלוסייה במלטה לפי גיל

חטיבות אדמיניסטרטיביות עריכה

 
חטיבות אדמיניסטרטיביות של מלטה.

מערכת השלטון המקומי הוקמה במלטה בשנת 1993, היא מבוססת על האמנה האירופית לממשל עצמי מקומי (אנ'). האי הראשי מחולק לארבעה אזורים, שלכל אחד יש ועדת ממשל אזורית משלו:[40]

  • אזור מרכזי
  • אזור הצפון
  • אזור דרום מזרח
  • אזור דרומי

כל אזור מחולק למועצות מקומיות. בחלק מהכפרים יש ועדות מנהליות, שהן חלק ממועצות מקומיות גדולות יותר. יש במלטה 54 מועצות מקומיות ו-13 ועדות מנהליות.

האי מחולק גם לחמישה מחוזות, אך אלה משמשים בעיקר למטרות סטטיסטיות:

  • מחוז צפון
  • מחוז הנמל הצפוני
  • מחוז דרום מזרח
  • מחוז הנמל הדרומי
  • מחוז מערב

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: מלטה (אי)
  מדריך למטייל בוויקימסע: מלטה (אי)
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלטה (אי)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר הבנק הבינלאומי
  2. ^ 1 2 Population, total - Malta | Data, data.worldbank.org
  3. ^ Robin Skeates (2010). An Archaeology of the Senses: Prehistoric Malta. Oxford University Press. pp. 124–132. ISBN 978-0-19-921660-4.
  4. ^ "Archaeology and prehistory". Aberystwyth, The University of Wales. אורכב מ-המקור ב-12 בדצמבר 2008. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Borg in-Nadur". Tourist Link. אורכב מ-המקור ב-30 בדצמבר 2014. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Cyprus and Malta set to join eurozone in 2008". Euractiv. 18 במאי 2007. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Island Landscape Dynamics: Examples from the Mediterranean". נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Geothermal Engineering Research Office Malta". אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Mediterranean Forests, Woodlands and Scrub – A Global Ecoregion". Panda.org. אורכב מ-המקור ב-13 במרץ 2008. נבדק ב-28 בנובמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Demographia: World Urban Areas" (PDF). נבדק ב-20 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Study on Urban Functions" (אורכב 24.09.2015 בארכיון Wayback Machine) – European Spatial Planning Observation Network, 2007
  12. ^ "World Urbanization Prospects" – Department of Economic and Social Affairs/Population Division, United Nations (Table A.2; page 79)
  13. ^ "Interim Territorial Cohesion Report" – Preliminary results of ESPON and EU Commission studies
  14. ^ Central Intelligence Agency (CIA). "Malta". The World Factbook. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Malta tops International Living’s 2011 Quality of Life Best Climate Index
  16. ^ "Valletta Climate Guide". נבדק ב-5 ביוני 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Climate Data for Luqa". National Oceanic and Atmospheric Administration. נבדק ב-15 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 "Met Office: Climate averages 1971–2000". Met Office. אורכב מ-המקור ב-28 ביוני 2014. נבדק ב-20 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ נתוני מזג האוויר הממוצעים במלטה בין השנים 1985–2022
  20. ^ "IMF World Economic Outlook (WEO) – Recovery, Risk, and Rebalancing, October 2010 – Table of Contents". Imf.org. 6 באוקטובר 2010. נבדק ב-1 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 3 4 Malta - Economy | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  22. ^ "Power Solutions - 7 Reasons Why You Need to Invest in Solar Energy". www.powersolutions.com.mt. נבדק ב-24 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Cyprus and Malta to adopt euros". BBC News Business. 10 ביולי 2007. נבדק ב-12 באוקטובר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "promoting financial services in Malta". FinanceMalta. נבדק ב-12 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Malta Public Transport". www.publictransport.com.mt. נבדק ב-2021-12-30.
  26. ^ "Arriva Future Decided". di-ve.com news. 22 בדצמבר 2013. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Sansone, Kurt (23 בדצמבר 2013). "New Year in, Arriva out". Times of Malta. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "AAPA World Port Rankings 2008" (PDF). נבדק ב-14 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Malta in Figures – National Statistics Office, Malta, 2008 ISBN 978-99909-73-64-8
  30. ^ "More Maltese travel abroad". The Malta Independent. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2007. נבדק ב-12 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "INDEPENDENT online". אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2009. נבדק ב-2008-01-07. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Malta popular with UK medical tourists". Treatmentabroad.net. 2 במאי 2008. אורכב מ-המקור ב-16 בדצמבר 2009. נבדק ב-31 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Estimated Population by Locality" (PDF). Malta Government Gazette. 31 במרץ 2013. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 ביולי 2014. נבדק ב-23 בינואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Joseph M. Brincat Maltese – an unusual formula, MED Magazine (February 2005)
  35. ^ Felice Pace, Joseph. "The Evolution of the Maltese Language". About Malta. נבדק ב-25 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Europeans and their Languages, 2006
  37. ^ 1 2 Ignasi Badia i Capdevila; A view of the linguistic situation in Malta (אורכב 04.07.2008 בארכיון Wayback Machine); NovesSl; 2004; retrieved on 24 February 2008
  38. ^ Country profile: Malta. BBC News
  39. ^ "Europeans and languages" (PDF). European Commission. בספטמבר 2005. p. 4. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 בינואר 2007. נבדק ב-29 בינואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Regions of Malta". Statoids. נבדק ב-2 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מלטה_(אי)&oldid=37301660"