מלניק
מלניק (בבולגרית: Мелник, ביוונית: Μελένικο) הוא יישוב עירוני קטן בהרי פירין בדרום־מערב בולגריה סמוך לגבול עם יוון, במחוז בלגואבגרד, בשטח השיפוט של הרשות המקומית סנדנסקי.
 סמל מלניק | |
 | |
| תצפית על העיירה מלניק | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | בלגואבגרד |
| ראש העיר | חריסטו טאשב |
| גובה | 437 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 257 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 41°31′N 23°24′E / 41.517°N 23.400°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
במהלך השנים חל פיחות דרסטי במספר תושבי העיר, נכון ל-15 בספטמבר 2022 גרים בעיר 179 תושבים, חלק ניכר מהם צוענים. עובדה ההופכת את מלניק לעיר הקטנה ביותר בבולגריה. עקב היותו של האזור מקור משיכה לתיירים ובגלל יופייה של העיר, חלק ניכר מימות השנה יש בעיר מספר תיירים רב יותר ממספר תושבי העיירה.
האזור בו שוכנת העיר הוא אזור גידול גפנים ובעיר יש מספר יקבים, בהם כאלו המפורסמים בתוצרתם.
סמוך לעיר נמצא מנזר רוז'ן (Роженски манастир) מהמאה ה-13.
היסטוריה עריכה
על פי ממצאים ארכאולוגיים, ישבו במקום בני שבט Maedi התרקיים. על פי האמונה העממית הרווחת במקום, היה ספרטקוס מבני המקום.
בימי הקיסרות הרומית הייתה במקום עיר, מתקופה זו שרד "הגשר הרומי" הנמצא עדיין בשימוש. הסלאבים הם אלו שנתנו למקום את שמו (מל = טיט לבן).
ב-1209 קבע בה הדספוט אלקסי סלאב את בירתו, והביא לפריחה כלכלית ותרבותית של העיר. שגשוג העיר נמשך גם כאשר שולבה העיר באימפריה הבולגרית הראשונה, תחת שלטונו של הצאר איוואן אסן, זאת הודות להסכמי סחר עם הרפובליקה של ונציה ודוברובניק.
העיר, כמו שאר חלקי בולגריה, הוכפפה לשלטון האימפריה העות'מאנית עד לשחרורה בהמלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) אולם הוחזרה לשלטון עות'מאני עד למלחמת הבלקן הראשונה ב-1912. במהלך כל אותן שנים התבססה כלכלת העיר בעיקר על ייצור יין וטבק שיוצאו לארצות שונות ומאמני גילוף וחיתוך עץ שקישטו כנסיות ובתי ספר בכל רחבי בולגריה.
עם שחרורה מעול האימפריה העות'מאנית העיר מנתה כ-1,300 משקי בית ואוכלוסייה של כ-20,000 נפש. מאז ירדה חשיבות העיר וירד מספר תושביה עד למצבה היום.
