מנזר טיסמנה
מנזר טיסמנה (ברומנית: Mănăstirea Tismana) הוא המנזר העתיק ביותר הפעיל עדיין בחבל ולאכיה, ונמצא ביתר דיוק בחבל אולטניה הנחשב לחלק מוולאכיה ההיסטורית ("הארץ הרומנית"). הוא שוכן בעיירה טיסמנה במחוז גורז', 36 ק"מ מרחק מן העיר טרגו ז'יו.
.JPG) | |
| הכניסה למנזר עם מגדל הפעמונים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מנזר נשים |
| על שם | הבתולה הקדושה |
| כתובת |
Tismana  |
| מיקום | טיסמנה, מחוז גורז', חבל אולטניה |
| מדינה |
 רומניה |
| בעלים | הארכיבישופות האורתודוקסית הרומנית של קראיובה |
| מייסדים | ניקודים הקדוש, ולדיסלב הראשון (ולייקו וודה), ראדו הראשון |
| זרם | נצרות יוונית-אורתודוקסית רומנית |
| נוסח תפילה | ביזנטי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1364 – 1378-1377 עם תוספות מאוחרות יותר |
| קואורדינטות | 45°04′50″N 22°55′37″E / 45.080572°N 22.927°E |
  | |
מיקום עריכה
מנזר טיסמנה נמצא על צוק שעל ההר סטרמיה (Stârmina), מוקף בפסגות מיוערות וסלעיות, בסמוך לפתח מערתו של ניקודים הקדוש ומתחת לחומותיו זורם מפל מגובה של 40 מ' אל הנחל טיסמנה. ביולי 1657 ביקר במקום הנוסע המפורסם הדיאקון פאולוס מחלב שליווה את הפרטאירך היווני-אורתודוקסי של אנטיוכיה, מקריוס. פאולוס מחבל ציין, בין היתר, בספר המסע שלו הכתוב בערבית :
אכן, אין (למנזר זה) שני לו לא בארץ הזאת ולא בארץ אחרת, ביופי הנוף ומיקומו, במימיו השופעים ובביצורו, המסתיע גם בחומותיו המגנות עליו מסביב
היסטוריה עריכה
המנזר נבנה מיוזמת הנזיר ניקודים ("הקדוש ניקודים החסוד") (1406-1310) במקביל לעוד מנזר - המנזר וודיצה הראשון שנהרס זמן קצר אחרי בנייתו. המנזר טיסמנה נותר למשך מעל שש מאות שנה מבצר יחיד של הנצרות האורתודוקסית בסביבה. שני המנזרים נבנו תחילה מעץ בימי השליטים (ולדיסלב הראשון) הידוע כ"ולייקו הראשון" (1377-1364) ואחיו, ראדו הראשון, שהיה שליט שותף בשנת 1372 וב-1377 ירש את כס הנסיכות. 1372.ניקודים כיהן כאב (stareț - סטראץ) שני המנזרים. השליט ולייקו וודה בנה אחר כך את מנזר וודיצה השני ממלט ובימי ראדו הראשון נכנסה גם בטיסמנה כנסייה ממלט. ניקודים החסוד מטיסמנה שהיה יוזם בניית המנזר היה זה שבחר את הסגנון האדריכלי ואת קישוטיו. הבנייה במלט הוגשמה בעזרת תרומות משליטים מבית בסאראב - ראדו הראשון (1383-1377), ובניו דן הראשון (1386-1383) ומירצ'ה הזקן (1418-1386)
ניקודים, שהיה יליד אזור מקדוניה הצרפונית הקים בטיסמנהאת בית הספר הראשון לקליגרפים וכתבנים שהעתיקו ספרים כנסתיים משפות שונות. במקום פעל גם בית ספר ראשון ללימודי כמורה ומנהל שבו למדו נזירים מלומדים שמתוך שורותיהם נבחרו הבישופים, המיטרופוליטים, מנהלי לשכות השליטים והבויארים הבכירים. בטיסמנה נשמרו התעודות העתיקות ביותר החל מהמאה ה-14 שהיוו בסיס להיסטוריוגפיה הרומנית. בימי מלחמת העולם הראשונה חפצי ערך מכאן הועברו למקום בטוח במוסקבה.[1]
בשנת 1406 במנזר התקיים מפגש בין השליט הוולאכי מירצ'ה הזקן והקיסר זיגמונד לבית לוקסמבורג מתוך ניסיון להקים ברית נגד הטורקים העות'מאנים. במפגש נכח גם ניקודים הבא בימים. ב-1458 אירח המנזר את השליט ולאד המשפד. כמו כן המקום שימש מפלט לניאגויה בסאראב שהסתתר מפני השליט מיכניה הרע. המנזר נהרס בדליקה ונבנה מחדש ב-1542 ב-12 במאי 1818 הטיל השליט הפנריוט יואן גאורגה קאראג'ה על 26 פנדורים את משימת השמירה על המנזר. אחד מהם, טודור ולדימירסקו ארגן מתוך המנזר את המרד שלו נגד המשטר המושחת של השליטים הפנריוטים. משם הוא הפיץ את "הצהרת פאדש" מ-22 בינואר 1821. הוא דאג לתגבר את חיל המצב במנזר.
הכנסייה עריכה
כנסיית המנזר הוקדשה בטקס שהתקיים ב-15 באוגוסט 1378 לרגל חג הדורמיציון או עלייתה השמיימה של מרים הקדושה. היא הוקדשה לאירוע זה, באישורו של השליט דן הראשון ב-3 באוקטובר 1385 הנשמר עד היום. הכנסייה בנויה ב סגנון ביזנטי, מתוכננת עם שלושה אפסיסים, חומות עבות מאוד מאבן, שלושה צריחים מעל הספינה, לפרונאוס ולאכסדרה והיא מחושקת על ידי קונטרפורטים ועל ידי האכסדרה המקיפה את הפרונאוס וחלק מהספינה.
.JPG)
למשך הזמן, בעקבות פשיטות ופלישות רבות של המוסלמים בוולאכיה, ניזוק המנזר ונזקק לשיפוצים חוזרים, עזרת תרומות השליטים והדרגטורים של הנסיכות. המנזר נחשב למקום בחסות השליט ומקום אסטרטגי מדרגה ראשונה. ב-1520 השליט ניאוגיה בסאראב כיסה את הכנסייה בעופרת. ב-1541 השליט ראדו פאיסיה הגדיל את המסגרות ואת דלתות הכנסייה. מאתיי בסאראב בנה את הכנסייה הקטנה של בית החולים של המנזר (1650). מגדל הפעמונים נתרם בבפעמון גדול. הבאן הגדול של קראיובה, קורניה בראילויו שיפץ את הכוכי הנזירים ואת הבתים של הנזירים הבכירים ותרם למנזר תרומות משמעותיות. בתרומת הבויארית ("ז'ופניאסה") סטנקה גלוגוביאנו ב-1733 וב-1766 שופצו הציורים וב-1782 שופצו דלתות הכנסייה. תרופות חשובות התקבלו גם מידי השליט קונסטנטין ברנקוביאנו. ב-1855 נבנה המנזר מחדש על ידי האדריכל הרומני קרול בנש, שמוצאו בשלזיה.
הציורים עריכה
בהחלתה צוירה הכנסייה בצבע אחיד:אוקר, עם צורות גאומטרייות ופרחוניים. הציור האיקונוגרפי הראשון בוצע ב-1564 על ידי הצייר דוברומיר מטרגובישטה. ציור זה בצבעים צמחיים נמצא גם היום על קירות הפרונאוס ונחשב לציור הראשון בסגנון ביזנטי ששרד בוולאכיה. ב-1766 צויר מעליו פרסקו חדש על ידי הצייר דימיטריה דיאקונו. ב-1955 במסגרת עבודות השיפוץ בניהולו של ג'ורג'ה רוסו הפרסקו הזה נשאב החוצה - פעולה יחידה במינה - והועבר על קירות מוזיאון המנזר ושל פרוזדורי הכוכים ונחשף מחדש הציוק המקורי מ-1564. ב-1732 בעזרת הבויארית סטנקה גלוגוביאנו שופץ הציור בספינה והמזבח החדש.
האוצר עריכה
אוצר המנזר טיסמנה היה גדול מאוד אבל במשך מאות השנים אבד במידה רבה. חלק מחפצי הערך של המנזר נשמרים במוזיאון לאמנות של רומניה בבוקרשט. במוזיאון המנזר נמצא אוסף עשיר של ציורי קיר (שמקורם בפרונאוס, הציור מ-1766, איקונות ישנות מעץ, כלי פולחן, תלבושות, הדלתות הישנות של הכנסייה (1782) וכו'. בכנסייה נמצא ארון כסף שיוצר על ידי האמן גאורגה סטויקה מבוקרשט והוא כולל שלושה קטעים של שרידים קדושים:האצבע הימנית של ניקודים הקדוש, צלב העופרת שהוא תלה בצוואר, כמו כן קטעי שרידים של איגנטיוס הקדוש מאנטיוכיה "תאופורוס" ושל יוחנן כריסוסטומוס המנזר מוכר כ"מונומנט אומנות" בזכות יצירות אמנות כגון:האיקונוסטאזיס (ברומנית מכונה גם "קאתאפטיאזמה") עשוי עץ אלון, מיוצר בשנת 1766 בסגנון פוסט-ברנקובאני עם קישוטים פרחוניים, מוזהבים, ואיקונות קיסריות (1844); איקונוסטאזיס קטן מגולף בעץ תרזה, מוזהב, יצירה של הנזיר גנאדיה (1742-1741),קלירוסים (עם דוכן מסוג אנלוגיון או טטרפודיון)", מפוסלים על ידי הנזירים בשנים 1731 ו-1735; נברשת (פוליקנדלון, ברומנית - פוליקנדרו) גדולה מפליז מבריק מהמאה ה-19, סמנטרון בצורת העיט הדו-ראשי - סמל האימפריה הביזנטית שאומץ בכנסיות האורתודוקסיות וכו'. בהתחלת המאה ה-20 המשורר ג'ורג'ה קושבוק תרם לקפלה הנבנתה על ידי מאתיי בסראב שני ויטראז'ים מ-1916 לזכר בנו אלכסנדרו. גם ג. ספטיה תרם ויטראז' נוסף לזכר אמו מריה. הוויטראז'ים נמצאים במוזיאון המנזר.
הסגנון עריכה
פרונאוס הכנסייה מקושט על ידי ציורי קיר, פרי יצירתו של דוברומיר הצעיר מן העיר טרגובישטה משנת 1564. התווספו בספינת הכנסייה ציורים מאת צוותו של גריגוריה ראניטה מ-1732. ב-1766 צייר דומיטרו דיאקונו מעליהם פרסקו בימינו הכנסייה, בנויה מחדש ב-1855 בסגנון רומנסקי עם יסודות קישוט נאו-גותיים.
סוג המנזר כיום עריכה
בשנת 1949 בימי המשטר הקומוניסטי הפך מנזר טיסמנה לקומונה (קנוביון) של נזירות המשלבת עבודת כפיים עם תפילה. עבודת הקודש מתבצעת לפי המסורת: ליטורגיה כל יום, תפילות גם בערב (וצ'רניה) ובחצות. השירה הדתית היא פסלטית ביזנטית בשפה הרומנית. במנזר כיום חיות 60 נזירות, מתוכן חמש חיות בהרמיטאז'ים (סקיט) של המנזר. אם המנזר היא מזה למעלה מ-40 שנה הסטברופורה ירוסלימה גליגור.
ניקודים. לאוורה גדולה עריכה
הקדוש ניקודים ולד בפרילפ כיום במקדוניה הצפונית) במשפחה בעלת שורשים רומנים (ארומנים) וסרביים..לפי המסורת מצד האם היה מיוחס לבני בית בסאראב ומצד האב לקניאז לזר חרבליאנוביץ' של סרביה. בגיל 16 הוא עזב את בית הוריו ובעזרת כמהנזירים הגיע למנזר חילנדר על ההר אתוס. שם השתלם במקצועות לימוד רבים - לימוד השפות יוונית סלבונית, ובאמנות אנשי אתוס - קליגרפיה, ציור, צורפות בכסף, אדריכלות, בנאות, בייצור חישוקים וכו'. לפי התגלות אלהית, ניקודים נקרא לפי המסורת להקים בוולאכיה מנזר במקום נבחר על ידי האל. הוא הקים מנזרים כאלה גם בסרביה - וראטנה ומנסטיריצה ובפריסלופ בחבל חאצג שבטרנסילבניה. ניקודים משך איתו קבוצת נזירים וישב איתם בהתחלה במערה הנמצאת על יד המנזר העתידי. הוא התבקש לתווך בין הכנסייה הסרבית להפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול כדי להשיג ב-1375 הסרת הנידוי שהוכרז ב-1346 ביניהן. הפטריארך פילתאוס של קונסטנטינופול העריך מאוד את ניקודים, העניק לו במתנה את מטה הכמורה שלו, שלוש חלקי שרידי קדושים ומינה אותו כארכימנדריט. מנזר טיסמנה זכה איפוא להיות לאוורה גדולה והארכימנדריה הראשונה בארץ ולאכיה.
במנזר טיסמנה הקים ניקודים כאמור את בית הספר לקליגרפיה עבור מעתיקי ספרי ם כנסייתיים בשפות שונות. הוא עצמו בשנת 1405 העתיק, כתב בקפדנות ואייר ספר על קלף ארבעת האוונגליונים (טטרוונגליון), עטף אותו בעטיפות מכסף מוזהב, מלאכת מחשבת שהיוותה נכס צאן ברזל של תקופה. הטטרוונגליון של ניקודים הוא הספר המתוארך הראשון שהוצא לאור בוולאכיה והוא שמור במוזיאון להיטוריה של בוקרשט. ניקודים הלך לעולמו ב-26 בדצמבר 1406 ונקבר באכסדרת הכנסייה. קברו נשמר על ידי נר תמיד.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ http://cimec.ro/Monumente/LacaseCult/default_ro.htm Lăcașe de cult באתר CIMEC]