מנקס
מַנְקְס (Manx) הוא גזע של חתול בית חסר זנב.
 | |
| ארץ מוצא | האי מאן[1] |
|---|---|
| מיון | |
| משפחה | חתוליים |
| מין | חתול בר |
מבנה כללי עריכה
מבנה גופו של המנקס דומה לזה של קצר השער הבריטי, אלא שרגליו האחוריות ארוכות מרגליו הקדמיות והדבר מקנה לו "הליכת ארנבת". פרוותו צפופה ויכולה לבוא כמעט בכל הצבעים והתבניות האפשריות, מלבד שוקולד ולבנדר.
חלק מהחתולים חסרי זנב לחלוטין ונקראים באנגלית "Rumpy" ("עכוזי"). קיימים גם חתולים עם שרידי זנב המכונים "Stumpy" ("בעל גדם"), או חתולים עם זנב בחצי אורך או אפילו זנב שלם.
משקלו של המנקס נע בין 4-5.5 ק"ג.
אופי עריכה
חברותי ואנרגטי. חתולי מנקס שחיים גם מחוץ לבית הם ציידים טובים. רבים מכנים את המנקס כ"חתול כלב" בגלל תשוקתו העזה להיות עם בעליו, ולעקוב אחריו מחדר לחדר. קולו של המנקס בדרך כלל שקט מאוד ביחס לממדי גופו (וזה כולל גם נקבות בתקופת הייחום). המנקס משמיע סלסול קול ייחודי (בעיקר נקבות המדברות עם הגורים), אבל גם כתגובה לדיבור של בעליהם. מנקסים רבים מגוננים על בתיהם, במיוחד מפני כלבים זרים. מסתדרים טוב עם ילדים אם הם גדלו איתם ביחד. למנקס בוגר יהיו קשיים להסתגל לבית רועש עם ילדים אם לא היה מורגל לכך, ויעדיף סביבה שקטה.
אגדות ומיתולוגיה עריכה
המנקס יוצא דופן בכך שאין לו זנב. קיימות אגדות רבות סביב גזע מיוחד זה, והסיבות שגרמו לו לאבד את זנבו. אחת האגדות קשורה בתיבת נוח: המנקס שהיה האחרון להיכנס לתיבה, הספיק בקושי להגיע בזמן והדלת של התיבה נטרקה על זנבו. גרסה נוספת לסיפור התיבה מאשימה את כלבו של נוח בהעלמת הזנב. המנקס הכועס עזב את התיבה ושחה לאי מאן (אי בין אנגליה לאירלנד), שם מצא לו בית.
אגדה נוספת מספרת כי הוויקינגים חטפו גורי חתולים כדי להשתמש בזנבם בתור קמיעות למזל, וכדי לשמור על הגורים, אמהות הגורים היו קוטעות להם את הזנב בנשיכה.
קיימים גם סיפורים על כך שהמנקס הובא לאי מאן במאה ה-16 על ידי ספינות שהגיעו מהמזרח הרחוק. כיום משערים כי המנקס הוא גזע טבעי שהתפתח באי מאן לפני מאות שנים, כאשר מוטציה גנטית טבעית גרמה לחתולים לאבד את זנבם ובגלל בידודו הגאוגרפי של האי, הונצח חוסר הזנב בדורות הבאים. המנקס הוא מבין הגזעים הראשונים שנרשמו באירופה וצפון אמריקה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מנקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)