מסביב לעולם בשמונים יום

מסביב לעולם בשמונים יום (בצרפתית: Le tour du monde en quatre-vingts jours) הוא רומן הרפתקאות בצרפתית שכתב הסופר ז'ול ורן. הספר הוא אחד מרבי המכר של ורן. הרומן, שיצא לאור בשנת 1872, לאחר שפורסם בהמשכים באחד מעיתוניו של פייר־ז'ול הצל, מתאר את מסעם מסביב לעולם של הג'נטלמן הבריטי פֿילְיַאס פֿוֹג ומשרתו, זַ'אן פַּספַּרטוּ. הוא מסביר לפוג כי אימץ שם זה בשל מנהגו להחליף בתדירות רבה מקצועות - מלוליין קרקס לכבאי ועוד. חלק מקסמו של הרומן נובע מתיאורו של ורן את הבדלי המזג בין פספרטו, המייצג את תכונותיו של בן פריז הצרפתי הפועל בהתאם לרגשותיו וניחן בתושייה הטבעית, ובין פוג, הג'נטלמן האנגלי, קר המזג ובעל התבונה.

מסביב לעולם בשמונים יום
Le tour du monde en quatre-vingts jours

עטיפת אחת המהדורות העבריות
מידע כללי
מאת	ז'ול ורן
איורים	אלפונסו דה נוביל
שפת המקור	צרפתית
סוגה	הרפתקה
מקום התרחשות	סין, סינגפור, מצרים, יפן, עדן, איטליה, הודו, לונדון, הונג קונג, ליברפול, ניו יורק, סן פרנסיסקו, צרפת
הוצאה
הוצאה	ספרית מעריב
מקום הוצאה	פריז
תאריך הוצאה	1872
מספר עמודים	240
הוצאה בעברית
תרגום	רשימת תרגומים
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה מוערת	"מסביב לעולם בשמונים יום", כנרת זמורה־ביתן, 2008, הערות: ז'אן־פייר ורדה, תרגום: אביטל ענבר.
סדרה
ספר קודם	ארץ הפרווה
הספר הבא	אי התעלומות
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002749505, 002043412, 002621007, 002687525, 003661194, 003033348, 001793467, 001312515, 001312539, 003519195, 002195676, 001312540

הרומן פורס בפני הקורא את העולם, כפי שראה אותו בן המערב בסוף המאה ה־19, את חידושי הטכנולוגיה של אותם הימים ואת ראיית העולם המערבית, בכל הנוגע לתרבויות שונות, באירופה ומחוצה לה. הספר מתאר כיצד הסוחרים והמתיישבים מאירופה מנסים להנחיל את תרבות המערב לעמים "חסרי התרבות", שאת מנהגיהם השונים מנסה ז'ול ורן לחשוף בפני הקורא. הוא פורש, בסגנון המיוחד לו, את המידע הגאוגרפי וההיסטורי של ארצות העולם בתקופתו. בספר מופיעים גם היבטים מדעיים, אך פחות מאשר בספרים אחרים שכתב ורן, כגון מסע לבטן האדמה או אי התעלומות.

הספר אינו רק תיאור מסע, אלא גם עלילה בלשית העוסקת במרדפו של פיקס, בלש אובססיבי, אחר פוג. פיקס חושד כי פוג הוא שגנב עשרות אלפי לירות שטרלינג מקופת ה"בנק אוף אינגלנד" ושואף לזכות בפרס המובטח למי שיביא לתפיסת השודד. עלילת משנה נוספת מתארת את התאהבותו של פוג באלמנה הודית, בתו של סוחר פרסי, שקיבלה חינוך אנגלי, אותה הציל פספרטו ממנהג הסאטי, לפיו נשרפת האישה כקרבן לאחר מות בעלה.

אפיון התקופה

המסלול מוצג על גבי מפת העולם

הספר נכתב במהלך תקופה קשה בחייו של ורן, כמו גם בהיסטוריה של צרפת. צרפת הפסידה במלחמת פרוסיה צרפת ב־1870 וחבלי הלידה של הרפובליקה הצרפתית השלישית היו מלווים במהומות ובמלחמת אזרחים, בעת דיכוי הקומונה הפריזאית. בזמן המלחמה גויס ורן כשומר חופים, הוא סבל מחיסרון כיס ואביו נפטר.

פתיחתם של נתיבי תחבורה חדשים בעולם, נושא שתפס את דמיונו של ורן כמו גם את דמיון קוראיו, הביאה לכתיבת הספר. הנתיבים שנפתחו בין השנים 1869 ל־1870 היו: מסילת הרכבת החוצה את ארצות הברית, המסילה החוצה את חצי האי ההודי ופתיחת תעלת סואץ. ההנחה הייתה שזה תחילתו של עידן בו יכול היה הנוסע מסביב לעולם ליהנות מנוחות ומוודאות יחסית בהמשך מסעו. פיליאס פוג גיבורו של ז'ול ורן מנסה להוכיח זאת.

ורן מתואר לעיתים כסופר עתידני, הודות לחלק מספריו, אך ספר זה רחוק מלהיות יצירה של מדע בדיוני. הספר הוא תיאור מהימן ומדויק של ההתפתחות והקדמה הטכנולוגית בזמנו ושל האימפריה הבריטית בה "אין השמש שוקעת לעולם" בשיא תפארתה; ואכן התאריך בו מסתיים מסעו של פוג מסביב לעולם, 22 בדצמבר 1872, הוא גם תאריך ההוצאה לאור של ספרו. דבר זה הביא לכך שכמה קוראים אכן האמינו כי המדובר בתיאור של מסע אמיתי.

הרעיון למסע

עטיפת הספר המקורי בצרפתית

הקפת כדור הארץ בזמן קצוב תוארה בספרים אחדים, אשר חוברו קודם לספרו של ז'ול ורן ואלו הם:

1. התייר והגאוגרף היווני פאוסניאס, שחי בסביבות שנת 100 לספירה, כתב תיאור גאוגרפי של ארץ יוון שתורגם לצרפתית בשנת 1797 בשם "מסביב לעולם".
2. ידידו של ורן, ז'ק אראגו כתב ספר פופולרי בשם "מסביב לעולם" בשנת 1853.
3. בשנת 1871 הופיע ספר בשם "מסביב לעולם באוניית קיטור, ודרך מסילת הרכבת הפאסיפית" שפרסמה חברת "יוניון פסיפיק".
4. בין השנים 1869–1871 נסע מסביב לעולם אמריקני בשם ויליאם פרי פוג, ותיאר את מסעו בסדרת מכתבים לעיתון "קליבלנד לידר" בכותרת "מסביב לעולם: מכתבים מיפן, סין, הודו ומצרים".
5. בתחילת 1870 פרסמה "חברת הרכבות אירי" הצהרה בדבר מסלולים, מועדים ומרחקים, המתארת מסע מסביב לעולם בשבעים ושבעה ימים ועשרים ואחת שעות.
6. סוכנות הנסיעות הנודעת "תומאס קוק" ארגנה בשנת 1872 את הטיול המאורגן הראשון מסביב לעולם. אפשר כי הטיול היווה מקור השראה לז'ול ורן, מה גם שבספר עצמו מוזכרת ידיעה בעיתון בנושא זמן הנסיעה הדרוש להקפת העולם. הטיול של סוכנות "תומאס קוק" ארך כשבעה חודשים, וקיים דמיון בין התוואי שמשתקף במכתביהם של המשתתפים לבין המסלול שתואר בספרו של ורן.
7. גיליון של עיתון בשם "Le Tour du monde" שיצא ב־3 באוקטובר 1869, כלל כתבה קצרה בשם "מסביב לעולם ב־80 יום", אשר התייחסה ל־140 המילים של מסילת רכבת שטרם הושלמו בין אללהאבאד ובומביי - עובדה שאף הוזכרה בעלילת הספר, אך גם מידע זה לא היה מקורי לחלוטין: עיתון בשם "Nouvelles Annales des Voyages, de la Géographie, de l'Histoire et de l'Archéologie" כלל באחת ממהדורותיו מאוגוסט 1869, מאמר תחת הכותרת "מסביב לעולם בשמונים יום". ישנה אפשרות כי ורן היה מודע לפחות לאחד משני הפרסומים הללו.
8. מקור אפשרי נוסף לכתיבת הספר הוא התייר האמריקני ג'ורג' פרנסיס טריין, שערך מספר מסעות מסביב לעולם כולל מסע ב־80 יום בשנת 1870. טריין טען לאחר מכן "אני הוא פיליאס פוג".
9. אשר ל"עוקץ" של סיומת העלילה, שביסודו מונחת העובדה כי הנוסע ממערב למזרח "מרוויח" יממה, סיפר ז'ול ורן כי הרעיון טמון בכתבה שהופיעה בעיתון "Siècle" על האפשרות להקיף את העולם בשמונים יום. בעת קריאת הכתבה עלה בו הרעיון כי הנוסע יוכל אף להרוויח יממה, אם יקיף את העולם ממערב למזרח. בהרצאה שנשא באפריל 1873, שהתייחסה לשאלת חילופי התאריך (קו התאריך הבינלאומי טרם נקבע אז), ציטט ורן מאמר מכתב העת Nature שעסק בשאלת חילופי התאריך, ואת הסיפור "שלושה ימי ראשון בשבוע" אדגר אלן פו משנת 1841, שהיה מבוסס אף הוא על הבדלי התאריכים במסע מסביב לעולם, ואף בסופו התקיימה חתונה.

סיפור העלילה

הסיפור מתחיל ב־2 באוקטובר 1872. פיליאס פוג, רווק לונדוני מתבודד ועשיר, בעל הרגלים קבועים מפטר את המשרת האישי. הוא שוכר את שירותיו של משרת חדש בשם פספרטו. מאוחר יותר, באותו יום, במהלך ביקורו היומי ב"רִיפוֹרְם־קלבּ" (מועדון הרפורמה), משוחחים חברי המועדון על הגנבה הגדולה של סכום עתק, חמישים וחמישה אלף לירות שטרלינג מה"בנק אוף אינגלנד".

זהב, הכסף ושטרי הכסף - הכל מוצג בחופשיות וכמעט אפשר לומר בהישג יד של כל אחד. הסברו של ז'ול ורן נועד להראות את הנאיביות שהוא מייחס לאנגלים.

במועדון הרפורמה התעורר ויכוח האם ניתן יהיה לתפוס את הגנב. אחד המשתתפים ציין כי לאחר שמסילת הברזל החוצה את חצי האי ההודי הושלמה, התפרסמה בעיתון דיילי טלגרף כתבה לפיה די בשמונים יום על מנת להקיף את העולם. פוג, אשר לא נטל חלק בוויכוח, מעיר כי הדבר ניתן לביצוע. חבריו מתערבים עמו על 20,000 ליש"ט ופוג יוצא לדרך ובתיקו סכום זהה לשם כיסוי הוצאות המסע.

חישוב הימים בספר, שהופיע כביכול בדיילי טלגרף:

השלב	המוצא, היעד והמסלול	אמצעי התחבורה	מספר הימים
א'	מלונדון לסואץ, דרך מנהרת מון־סֵני (Mont Cenis Tunnel) לנמל ברינדיזי בדרום איטליה ומשם הפלגה להודו דרך תעלת סואץ	ברכבות ובאוניית קיטור	7
ב'	מסואץ לבומביי	באוניית קיטור	13
ג'	מבומביי לכלכותה	ברכבת החדשה החוצה את חצי האי ההודי	3
ד'	מכלכותה להונג קונג	באוניית קיטור	13
ה'	מהונג קונג ליוקוהמה שביפן	אוניית קיטור	6
ו'	מיוקוהמה לסן פרנסיסקו שבמערב ארצות הברית	באוניית קיטור	22
ז'	מסן פרנסיסקו שבמערב ארצות הברית לניו יורק שבמזרחה	רכבת	7
ח'	מניו יורק ללונדון	באוניית קיטור וברכבת	9

בביתו של פוג, פספרטו לומד את סדר יומו של אדונו בעל ההרגלים הקבועים. ואז, פוג מבשר לו כי עליו לארוז תיקים לנסיעה למסע מסביב לעולם. ואכן בערב, בנוכחות חבריו הממתינים לו בתחנת הרכבת, יוצאים פוג ופספרטו למסע ברכבת היוצאת בשעה 20:45 מלונדון לפריז. פוג מודיע כי ישוב ללונדון כעבור 80 יום, בשבת, 21 בדצמבר עד שעה 20:45.

בציבור הרחב נערכים הימורים על הצלחתו של פוג. ההימורים מגיעים עד למאתיים נגד אחד, לרעת פוג. ביום השביעי למסע מתקבל במשטרת לונדון מברק מהבלש פיקס, המוצב בסואץ שבמצרים: "עוקב אחרי גנב הבנק פוג, נא לשלוח פקודת מעצר לבומביי". כך, באופן פתאומי, הופך הג'נטלמן האנגלי לחשוד בגנבה מהבנק האנגלי.

בדרך למזרח אסיה

פיליאס פוג ופספרטו חוצים את מערב אירופה ברכבת. מפריז, תחנתם הראשונה, הם עוברים את טורינו שבאיטליה, ומגיעים לנמל ברינדיזי בדרום איטליה. מברינדיזי הם מפליגים באונייה "מונגוליה" אשר אמורה להגיע עד לבומביי שבהודו. האונייה עוצרת לתדלוק בנמלים סואץ ועדן.

בנמל העיר סואץ, ממתין הבלש פיקס מהסקוטלנד יארד לבאים מאירופה. ב"חוש השישי" שלו הוא חש כי גנב הכסף מהבנק אוף אינגלנד נמצא באונייה. פיקס, הנלהב לפרס המוצע למוצא את הגנב, מבחין בפוג ומחליט כי הוא עונה לתיאור הגנב. הוא קובע בהחלטיות כי "גנבים גדולים" תמיד יש להם דמות של אנשים ישרים. פיקס מנהל "לתומו" שיחה עם פספרטו ובמהלכה מתחזקת השערתו כי פוג הוא הגנב הנמלט. מאחר שאין בידו צו מעצר (רק משטרת לונדון רשאית להוציא את הצו) הוא מחליט להצטרף אליהם במסעם להודו. ההנחה היא כי בהודו, המצויה תחת שלטון בריטי, ימתין לו צו מעצר טלגרפי מלונדון.

הם מגיעים לבומביי, שם מחליט פספרטו לבקר במקדש הינדי, מבלי שייתן את דעתו על נוהגי המקום, ובהם הדרישה להלך בתוכו יחפים. בהיכנסו עם נעליו פנימה, מעורר פספרטו זעם רב בקרב ההמון, ונמלט מן הקטטה בעור שיניו כשהוא מותיר מאחוריו את נעליו. עבור פיקס הייתה זו הזדמנות פז לעכב בעד פוג ומשרתו (דבר שהיה נחוץ לו, כי צו המעצר מלונדון בושש להגיע), כי החוק האנגלי התהדר בנוקשותו הרבה כנגד הפרת המנהגים הדתיים על ידי אירופאים.

בהמשך היום עולים פיליאס פוג ופספרטו לרכבת החוצה את חצי האי ההודי: מבומביי לכלכותה. זוהי נסיעה במסילת הברזל שעל חנוכתה התבשר פוג עוד בלונדון. אולם מסתבר כי עדיין לא הושלמה הסלילה של המסילה ועליהם לאלתר את המשך דרכם. פוג שוכר תמורת 2,000 ליש"ט פיל ונהג פילים פרסי, המוביל אותם באזור המיושב באוכלוסייה הינדית קנאית.

במהלך המסע מגיעים לאוזניהם קולות הבאים מתהלוכה של ברהמינים. מוביל הפילים מספר להם כי התהלוכה היא מסע לוויה של ראג'ה של האזור העצמאי של בונדלקונד (Bundelcund) ושל אלמנתו שנותרה בחיים. בטקס הסאטי, הוא טקס ההלוויה, עומדים להעלות באש את גופת הבעל המת ביחד עם אשתו שבחיים. הוא מספר גם כי האישה היא בת לסוחר פארסי עשיר מבומביי שזכתה לחינוך אנגלי, ולפי אורחותיה היא אירופאית לכל דבר. פוג מחליט להציל את האישה ששמה הוא אאודה. פספרטו מתגנב למקום הטקס, ולעיני הציבור הממתין לטקס הקדוש מתחזה כראג'ה המת, הקם לתחייה. הקהל מופתע ופספרטו מציל את אאודה ומביא אותה למקום בו ממתין לו פוג עם הפיל. הם ממשיכים בנסיעה ברכבת לכלכותה. בחשבון הימים פוג מפסיד בשל כך שהמסילה לא הושלמה יומיים שאותם הרוויח במהלך ההפלגה להודו.

הבלש פיקס מקדים להגיע לכלכותה ומנסה לעכב את השניים, עד שיגיע צו המעצר בדבר הגנבה מן הבנק. הוא מסדיר את מעצרם בעוון ביזוי המקדש ההינדי על ידי פספרטו בבומביי. עם זאת, תוכניתו קורסת כאשר השופט משחרר את השניים בערבות של 2,000 ליש"ט והם יכולים להמשיך לדרכם.

בכלכותה עולים השלושה על אונית הקיטור "ראנגון" היוצאת להונג קונג. פיקס, שעדיין לא קיבל מלונדון את צו המעצר, עולה אף הוא על האונייה, בתקווה כי הצו יגיע להונג קונג, המושבה הבריטית האחרונה במסעם של פוג ופספרטו, אך גם כאן נכונה לו אכזבה. ייאוש רב מתחיל לכרסם בו. למחרת היום מתעתד פוג לחדש את מסעו בדרך ליפן, ועל פיקס לעכב אותו בכל דרך שהיא. במקביל הופכת אאודה לבת לוויה למסעו של פוג, לאחר שמתברר כי קרוביה בסין, אליהם חשבה להצטרף, עזבו לאירופה. פספרטו מסייר בהונג קונג וכך הוא מתאר את העיר: "פחות או יותר, זו עיר כמו בומביי, כלכותה וסינגפור - שבחור מכובד היה פוגש שוב ושוב, לאורך מסלולו, כאילו היה כאן שובל של ערים אנגליות מסביב לעולם."

בעוד פיקס אובד עצות כיצד ימנע מפוג להמשיך בדרכו, פוגש הוא את פספרטו. משרתו של פוג גילה אך זה עתה כי האוניה תקדים צאתה מהונג קונג ליוקוהמה בכמה שעות, וביקש לבשר על כך לאדונו. פיקס גומר אומר לנסות את מזלו דרך פספרטו, ומגלה לו את היותו בלש משטרה הרודף אחר אדונו בגין הגנבה מן הבנק. השניים נכנסים למסבאה שנתבררה כמאורת סמים. פספרטו ההמום ממאן להאמין לחשדותיו, ולפיקס לא נותרה ברירה אלא לסמם אותו עד אובדן חושים, כדי למנוע בעדו מלהודיע לאדונו את מועד ההפלגה שהוקדם. למזלו של פספרטו, נשאו אותו שני עובדים מהמסבאה אל הספינה, כשהוא מסומם ורדום.

בבוקר המחרת מגלה פוג כי פספרטו טרם שב, ואחר כך מתברר לו כי האונייה כבר יצאה ליפן ערב קודם לכן. פוג, כהרגלו, אינו נשבר במצוקה, ושוכר ספינת חופים ישנה על צוותה, כדי שתיקח עימה את אאודה ואותו אל שאנגחאי. גם הבלש פיקס מצטרף אליהם, בתואנה שאף הוא החמיץ את אותה ההפלגה. בדרך הם נקלעים לסערה קשה, אך מצליחים להגיע עד קרבת הנמל, בדיוק בשעה שהאוניה המפליגה לעבר יוקוהמה ומשם לארצות הברית, עזבה את הנמל. פוג מבקש לאותת לה, והיא נעצרת ואוספת אותם אליה.

על פני האוקיינוס השקט

במהלך השיט ליפן מתעורר פספרטו מעלפונו. חיש מהר הוא מגלה כי פוג ואאודה אינם נכללים בין הנוסעים וכי מפליג הוא בלעדיהם. אז עולה מזיכרונו הביקור במאורת סמים בחברת פיקס. הוא סומם אם כן. אל האונייה הגיע לאחר שקרא בשמה מספר פעמים, ואז הנחוהו עוברי אורח אליה.

כשהגיע ליפן, עמד פספרטו על מצבו הבכי רע. הוא נמצא בארץ בלתי מוכרת ללא פרוטה בכיסו. משהכה בו הרעב, נאלץ להיפטר מבגדיו הנאים תמורת סכום מבוטל, ובלבד שיוכל לסעוד את ליבו בארוחה קלה. בבטן חצי ריקה חידש את שיטוטיו בעיר, כשעל גופו גלימה יפנית מסורתית שניתנה לו כדי לכסות מערומיו. הוא מגיע לקרקס נודד, טרם הופעתו האחרונה על אדמת יפן, ובדרכו לארצות הברית. פספרטו מוצא בכך הזדמנות פז לצאת את הארץ ומציע את שירותיו כלוליין.

פספרטו עטוי תלבושת הכוללת צמד כנפיים ואף ארוך מאוד שהודבק לפניו, נבחר לשאת פירמידה אנושית. בעיצומה של ההופעה הוא מבחין פתאום כי בקהל מצויים גם פוג ואאודה, שהגיעו אף הם ליפן ויצאו לחפש את עקבותיו. מאחר שהיה מחופש לא נותר לו אלא לקרוא לאדונו, ובתזוזתו הפיל אחריו את כל האקרובטים שנשא עליו. כך הוא מתאחד עם פטרונו מחדש להמשך המסע.

הם מפליגים אל סן פרנסיסקו באוניה "קפטן גראנט". פספרטו מגלה באונייה כעבור ימים מספר את הבלש פיקס. הוא מפליא בו את מכותיו: "בכך הוא מוכיח את עליונותו המוחלטת של האגרוף הצרפתי על פני האגרוף האנגלי". הם חוצים את קו אורך 180° ביום ה־52 מתוך 80 הימים שהוקצבו - מחצית ההיקף של כדור הארץ, אך שני־שלישים מהמסלול הכולל, שאינו בקו ישר מסביב לעולם. נותרו לו 28 יום להשלמת המשימה.

חציית אמריקה

פוג, אאודה ופספרטו מגיעים לארצות הברית ופיקס ממשיך לדלוק אחריהם. במקריות מתוכננת פיקס נפגש מחדש עם פוג, ואף מודיע בסתר לפספרטו כי יעשה ככל שיידרש על מנת שאדונו ישוב בזמן לאנגליה, זאת מאחר שידוע לו שאין ביכולתו לעצור את פוג באמריקה ובתקווה שהוא יעצור אותו עם הגעתו לאנגליה. בעיר סן פרנסיסקו המולה רבה, על רקע מועד בחירתם הקרב של המתמודדים לכהונה בבית המשפט המקומי. תהלוכות התעמולה מידרדרות להתכתשויות אלימות, וארבעת התיירים נקלעים לאחת מהן. פוג מוצא עצמו נאבק בקולונל אמריקני ושמו פרוקטור, פיקס סופג במקומו את חבטתו של היאנקי, ופוג מבטיח לקולונל כי עוד יבוא עמו חשבון בעתיד הלא רחוק.

החבורה מצטיידת בנשק להגנה עצמית לקראת השלב הבא של מסעם - נסיעה ברכבת האקספרס המכונה "Grand Truck", החוצה את המדינה, ומותקפת לפרקים על ידי אינדיאנים בעוברה בדרך. הנסיעה היא בת שישה ימים אל עבר יעדם - ניו יורק, בחוף המזרחי של ארצות הברית.

ז'ול ורן מביע את הערכתו לעם האמריקאי בתארו את דבקותם בבניית מסילת הברזל: "כאשר העבודה החלה, התגלתה ההתמדה האמריקאית עם המרץ האופייני לעם זה. מהירות הביצוע לא באה על חשבון גרימת נזקים והוצאה לפועל בהצלחה". הוא מוסיף כי "העם הזה עושה הכול בצורה 'מרובעת': הערים, הבתים והשטויות".

התרחשויות אחדות בדרך מעכבות את נסיעת הרכבת: עדר של בופאלו נע על המסילה, בהמשך הדרך מתברר כי אחד הגשרים בדרך נוטה להתפרק, ואכן הוא נופל תהומה מיד לאחר מעבר הרכבת. קולונל פרוקטור מגלה ברכבת את פוג, ושני היריבים מסכימים ליישב את המחלוקות ביניהם באמצעות דו-קרב. דקתיים לפני שהחלו לירות זה בזה באחד הקרונות הריקים, הם נקלעים למטח קליעים שנורה מחוץ לרכבת. בהתאם לכל הציפיות, תקפו האינדיאנים את הרכבת ואף השתלטו על הקטר.

באומץ לב ובתושייה רבה מפלס פספרטו את דרכו לקרון הקטר, ומצליח לעצור את הרכבת בקרבת מחנה צבאי, אך כתוצאה מכך הוא נופל בשבי האינדיאנים. מיד אחר כך יוצא פוג עם כיתת חיילים כדי לחלצו. את אאודה הוא מפקיד לטיפולו של פיקס, אך הבלש משוכנע כי פוג עומד להיעלם עם כספי השוד במערב הפרוע, והשארתו ברציף עם האשה ההודית לא הייתה אלא תחבולה מצידו של החשוד בגנבה כדי להיפטר מן המעקב אחריו.

משמוחזר הקטר לתחנה, מחדשת הרכבת את נסיעתה בלעדיי הארבעה. כעבור זמן מה, שב פוג בלוויית פספרטו, לאחר שהצליח לחלצו, והוא מקבל את עצתו של פיקס להמשיך בדרך המתוכננת, באמצעות מגררת ללא גלגלים, עם תורן אחד המצויד במפרשים (le voit, un traîneaugréé en sloop). בכוח הרוח הם מצליחים להשיג את הרכבת הבאה לניו יורק. כשהם מגיעים לעיר הגדולה, מתברר לאכזבתם כי חרף מאמציהם איחרו את הספינה שיצאה לאנגליה ב־45 דקות בלבד.

בחזרה לאנגליה

נותרו לפוג עוד תשעה ימים, שלוש־עשרה שעות וארבעים וחמש דקות להגיע ל"ריפורם־קלב" בלונדון. פוג סוקר את האוניות בנמל ניו יורק ומחליט לעלות על האונייה "הנרייטה", אשר פניה מועדות היו לבורדו שבצרפת. במהלך הדרך מצליח פוג באמצעות מזומניו לרכוש את לבם של אנשי הצוות ולהמרידם כנגד רב החובל, הנכלא בתאו. פוג משנה את יעד האונייה אל עבר ליברפול, ומורה להגביר את מהירות מנועי הקיטור ככל האפשר. כשהפחם באוניה אוזל, רוכש פוג את האונייה מידי בעליה תמורת 60,000 דולר (שהיה כמעט כל הכסף שנותר בידו) ומפרק את העץ ממנו הייתה בנויה, על מנת להבעירו במקום הפחם כדי להמשיך בהפלגה.

האוניה, כמעט מפורקת, מגיעה לנמל ליברפול, שבעים ותשעה ימים וחמש עשרה שעות מהמועד בו יצא פוג לדרך. פוג, שידע כי רק שש שעות נסיעה מפרידות בינו לבין לונדון, מגלה באיחור רב ובעיתוי גרוע ביותר, כי המשטרה האנגלית מתחקה אחריו. פיקס חושף עצמו בפניו ומודיע לו כי עליו לעצור אותו בחשד לגנבת 55,000 ליש"ט מבנק אנגליה. פוג מושם אפוא בתא המעצר ומשלים עם גורלו. כעבור שלוש שעות שב פיקס ומודיע לו כי הוא חופשי ללכת לדרכו. הגנב נתפס כבר לפני שלושה ימים. פספרטו נפרד מהבלש בשתי מכות אגרוף ומכריז: "מכה רצינית!" (Bien tapé!).

שש שעות נותרו לפוג כדי לזכות בהתערבות. הוא שוכר רכבת מיוחדת ללונדון, אך מגיע אל העיר בשעה 20:50, היינו, איחור של 5 דקות לפי חישוביו. פוג משלים בשוויון נפש עם התבוסה וחוזר לביתו ביחד עם אאודה ומשרתו. לעת ערב מתנצל פוג בפני אאודה שהגיעה עמו עד ללונדון וכעת, אין לו כסף לפרנס אותה. אאודה מפתיעה בגילויי האהבה שלה כלפי פוג ומציעה לו לקחת אותה לאישה. פוג ניאות לה, ושולח את פספרטו לחפש כומר כדי שישיאם למחרת, קרי, יום שני על פי ידיעתו. משחוזר המשרת הוא מבשר לאדונו בששון רב כי יום המחר הוא יום ראשון ולא יום שני כפי שחשב. פוג יוצא מיד ל"ריפורס קלאב" ובשעה 20:44:50, 10 שניות לפני המועד בו הבטיח לשוב, הוא נכנס לאולם המועדון ומכריז: "הנני, רבותי, הוא אמר!"

מסתבר כי במסעם מזרחה סביב כדור הארץ, לא נתן פוג את דעתו כי עליו להחסיר יממה אחת. על פי המינוח המודרני, ניתן לומר שהחבורה עברה דרך קו התאריך הבינלאומי ממערב למזרח, ולכן הרוויחה יממה שלמה.

חרף ניצחונו בהתערבות, פוג כמעט שלא זכה לרווח כספי ממנה. הוצאות הדרך הסתכמו ב־19,000 ליש"ט לעומת 20,000 ליש"ט בהם זכה בהתערבות. לגבי השאלה המתבקשת מה הוא הרוויח מהמסע, כתב ורן: "אומרים, מה יצא לו מזה? אַיִן. אכן כלום. ניחא, אלמלא אישה חיננית, שככל שקשה להאמין לכך, עשתה אותו לאיש המאושר ביותר בבני האדם."

אפיון הדמויות

הגיבור הראשי בסיפור הוא פיליאס פוג, אף שבתחילת העלילה מצטייר הוא דווקא כאנטי־גיבור, כמין אדם קפדן במידה קיצונית ומרוקן מכל התכונות האנושיות, שהקורא מבקש לחוס עליו בגלל חייו המשמימים, על יממותיו שחולפות עליו בקיבעון מוחלט מבלי שיתחולל בהן דבר מפתיע או משהו מסעיר. ואדם זה, נטול רגשות כמדומה, יוצא למסע סביב העולם לא מפני היותו שוחר הרפתקאות, אלא רק בגלל החוויה הגלומה בהתערבות כספית.

פוג מתואר כאדם קר רוח במידה מוקצנת עד הדפים האחרונים, ורק בפרקים החותמים את העלילה הופך הוא את פניו חסרות המבע, ומוכיח כי בכל זאת הוא אדם בשר ודם. האם באמת פוג קר מזג כפי שדמותו מצטיירת? זאת אין הקורא יכול לדעת. בכל מהלך הסיפור אין יודעים מה מתהלך בנפשו במצבים שבהם נדחק הוא לפינה וכשתוכניותיו משתבשות עליו. תמיד הוא שקט ויעיל להחריד, כאילו כל קורותיו המשונות בכלל משתייכות לברייה זרה ואין לו מאומה עימן. דומה כי דבר אינו יכול להוציא אותו משלוותו המוחלטת, ואפילו הסכנות המוחשיות ביותר אינן מטלטלות אותו מיסודותיו האיתנים.

דמותו האנמית של פוג צוברת נפח ומתעבה מעט, כשהוא מחליט להציל את חייה של אאודה אפילו על ידי העמדת עצמו בפני מוראות איומים. בנקודה זו עשוי הקורא לתהות שניסיון מילוטה של אשה אלמונית אינו נעשה מתוך שליחות אבירית, אלא זהו עוד הימור שנוטל פוג חובב משחקי המזל. אולם רוחב ליבו וגדלות נפשו מתעצמים בשעה שהוא מעניק למורה הדרך ההודי את הפיל במתנה. אם עד אז נתפש פוג כאדם מתנשא וחף מכל חמימות, כאיש שעושה שימוש בממונו כדי להשיג תמיד את מבוקשו, אם באמצעות מתן מענקים מיוחדים לספנים על זריזותם, ומאוחר יותר אפילו על ידי מרד גלוי כנגד רב חובל, הרי במקרהו של מורה הדרך, נתברר כי פוג הוא אדם אציל נפש שיודע להעריך נכונה את התכונות הטובות של הזולת. בהמשך הסיפור מוכיח פוג נאמנות למשרתו, לא פחות מאשר מגלה פספרטו כלפיו, ואפילו יוצא לחלצו משבי האינדיאנים המשולהבים חרף הסכנות הכרוכות להמשך מסעו וגם לחייו.

אולם, התכונה העיקרית של פוג היא, בסופו של דבר, נחישות. בעיצומה של הסערה בים, כשתוהה הספן אם כדאי לה לספינה להיכנס לנמל קרוב, משיב לו פוג כי הנמל היחידי שהוא מכיר בסביבה הוא זה של שנגחאי, ובכך מרמז באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי דבר לא יסיט אותו מתוכניתו. אחרי הכול, הדבקות במטרה היא שגורמת לו לנצח במשימה שעמדה בפניו, ואילולא יצר ורן תפנית בלתי צפויה בסוף העלילה, קרוב לוודאי שהקורא לא היה נחשף לכמה מרגעי הייאוש המפתיעים שגילה פוג, אשר בהגיעו ללונדון סבר כי הפסיד בהתערבות. אומנם הדבר אך אנושי שכך יחוש כל אדם ששם את יהבו, כבודו, והונו במסע חסר סיכויים וכמעט הצליח, אבל בעיני הקורא היה פוג יצור על־אנושי אשר מפח נפש ודכדוך לעולם לא יתקפוהו כבדרך הטבע.

אולי התפנית המפתיעה בסוף הסיפור לא רק משרתת את הפואנטה המסיימת, אלא גם משיבה לפוג צלם אנוש ואת כבודו התרבותי. בחלק זה מודגם כי פוג הוא בכל זאת ילוד אשה, שנתקף מרה שחורה לאחר אכזבה, וכמו יתר הבריות, גם הוא מעז לגלות ביטחון עצמי רק כשהוא בטוח בניצחונו. כך מתגלה לבסוף לקורא פוג האמיתי, וכשהוא מבקש את ידה של אאודה, מתקבל הדבר בטבעיות. ואפשר כי אם הדברים היו מתנהלים אחרת, היה חש הקורא במצוקה מסוימת.

הדמות השנייה בחשיבותה בעלילה היא זו של פספרטו, המשרת הצרפתי שפוג שוכר את שירותיו ביום צאתו למסע. הוא מהווה את הניגוד של פוג, הגיבור הראשי. דמותו מאופיינת במתכוון בחוסר שלווה, במרץ רב, ובמעשי איוולת שאין תוחלת בראשיתם, וזאת על מנת ליצור ניגוד לקור המזג, ראיית התכלית ויכולת התכנון של אדונו. בלעדי פספרטו לא היה פוג נקלע לתסבוכות הרבות שבאו בעטיו של משרתו, ובדרך זו מטיל עליו ורן לא רק את תפקיד גיוונה של עלילת המסע, כי אם גם את האורג הראשי של התפתחותה. הנופך הילדותי והגולמני במעשיו מסתירים לעיתים את תועלתו ויעילותו במצבי שגרה ובסיטואציות דוחקות, כי פספרטו חרף מגושמותו, הוא טיפוס ערמומי שיודע להיחלץ מצרה כפי שידע להיכנס אליה. כל מעשיו נובעים מתוך נאמנותו לאדונו, וכשאלה נעשים נאמנים יתר על המידה או אז מתעוררות גם הפורענויות.

למרות המסופר עליו בהרחבה נותרת דמותו של פספרטו בלתי מפוענחת. מחד, מתואר הוא בתחילה כברנש קופצני וסוער, המדלג פעם אחר פעם בין משלחי היד השונים, ומאידך עולה כי בעיסוקו החדש כמשרתו של פוג מצא את ייעודו בחיים, ולכאורה אין לו ציפיות נוספות מן העתיד. אומנם פספרטו מייחל למעט שלווה בראשית הסיפור, אבל אף פעם אינו נוהג כך, והמחבר גם אינו מועיד לדמותו צד שכזה, ולכן יצר סתירה שלא ניתן כלל ליישבה במסגרת היצירה. גם מסירותו העיוורת לפוג שהכרחית לטוויית העלילה, נתפשת כעוד דמות נעדרת אמינות מאלו הרבות שיצר ז'ול ורן, מבלי שייתן דעתו על כך בכובד ראש.

דמותו של פיקס, השלישית בחשיבותה בעלילה, נותרת עמומה בכל שלבי הפרשה. פיקס הוא בלש בשירות המשטרה האנגלית, וכאיש חוק מצווה היה להביא כל עבריין כדי לקבל את דינו, אך מתברר גם כי לא רק תשוקת הצדק אפפה אותו, אלא אף תאוות בצע קלה. הוא מעוניין לזכות בפרס על לכידתו של הגנב מבנק אנגליה, וזוהי סיבת המרדף בעיקרה. מלבד נתונים אלו, איננו יודעים עליו כמעט דבר, ותולדותיו נותרות ריקות בפני הקוראים.

ז'ול ורן לא צבע את דמותו של פיקס בגוונים מרושעים, ולכן אינו נתפש כאיש הרע אשר מחבל במאמציו של פוג ומעכבו בשל זוטות. ברי לקורא כי פיקס מנסה לבצע את מלאכתו נאמנה, ורק סכלותו מובילה אותו להניח שפוג אציל הנפש הוא למעשה גנב מיומן. באף שלב בעלילה לא מנסה ורן להטעות את הקוראים ולהחדיר בהם אמונת שווא שמא יש דבר מה בטענתו של פיקס. המחבר לא מנסה להוליך שולל את קוראיו, אפילו לא למספר פרקים, וברור להם מלכתחילה כי המצוד אחר פוג בטעות נעוץ.

ברם, אט אט נתפש פיקס כאיש רב מזימות, וכשהוא מסביר לפספרטו כי מעתה יעשה ככל יכולתו להשיב את פוג במהרה לאנגליה, קיימת ציפייה שלא יעמוד בהבטחתו. יחס זה, מנקודת מבטו של הקורא, משתנה לאחר שפיקס סופג את המהלומה מאגרופי הקולונל האמריקני, שכוונה לפרצופו של פוג. והנה, כשכבר נמצא פיקס בצד של הטובים ומבסס שם את אחיזתו, דווקא אז, בשלב המכריע של הסיפור כולו, הוא עוצר את פוג ומונע ממנו מלהגיע בזמן למקום המפגש על מנת לזכות בהתערבות. מאוחר יותר, כשהוא נאלץ לשחרר את פוג מבית המעצר, לאחר שנודע לו כי הגנב האמיתי נלכד, מתקבע פיקס במחשבות הקוראים כבלש שוטה, אף על פי שאיננו כזה, ולמען האמת, לא הייתה לו ברירה אלא לנהוג כפי שנהג.

השפעתה של היצירה

העיתון בו התפרסם הסיפור בהמשכים, נהג להבריק לכל רחבי תבל תקצירים מן העלילה, וכך הפך המסע שתיאר ז'ול ורן פופולרי בקנה מידה עולמי בה בעת באירופה, אמריקה ואסיה. הייתה זו אחת היצירות הראשונות ששווקה באופן כה נרחב באמצעות טכנולוגיית הטלגרף, וכך היו שותפים בו זמנית כמעט כל אזרחי העולם להתפתחויות הראשיות בעלילה, והציפייה הגלובלית עוררה לראשונה התרגשות רבה.

סודו של הסיפור אשר שבה את לב הקוראים, טמון בניצולם של מרבית אמצעי התחבורה שהיו קיימים באותם ימים. מסעם של פוג וחבורתו פקח את עיניהם של אנשים רבים, שתפשו פתאום את הדרך שבה השתנה העולם, ואת האפשרויות הגלומות בכך ואשר לפתע נפתחו לפניהם, בלא ששמו לב לדבר לפני כן. ורן אומנם בחר להשתמש בכל אמצעי הובלה שאפשר להעלות על הדעת, ואפילו הושיב את גיבוריו על גבי פיל. למרבה האירוניה, אמצעי התחבורה שלא השתמש בו כלל הוא שחבר לדמויות: הכדור הפורח. זה היה פרט שהוסף לסרט משנת 1956 ודבק בסיפור מאז. באחת הסצנות נראים פוג ופספרטו, כשהם נישאים על כדור פורח בחצותם את הרי האלפים. אז מנמיך מעט פוג את הכדור מעל אחת הפסגות המושלגות, ופספרטו מתכופף מן הסל כדי לאסוף משם קרח עבור השמפניה שעמדו השניים ללגום. זהו עודנו אחד הרגעים הבלתי נשכחים בתולדות הקולנוע.

הפופולריות של המסע הדמיוני התפשטה לתחומים אחרים, בדומה למיתוג המוצרים האופייני לימינו, ועל כן מהווה הספר דוגמה מוקדמת לשיווק מוצלח. מעריצים רבים השתתפו בעצמם במסע מסביב לעולם באמצעות משחקי לוח עלילתיים שהכניסו כסף רב למפיציהם. הסיפור של ורן הומחז במהרה, והמפיקים בתיאטראות השונים לא חסכו משאבים במאמציהם להדהים את הקהל ככל האפשר, והעלו על הבמה פילים ושאר חיות פרא. המופעים נתנו דרור לדמיונן של הבריות, והעולם כולו בער מתשוקה לדעת כיצד חיים אנשים בקצהו האחר. המחזה הוסיף והועלה אף חמישים שנה לאחר מותו של ורן, ונחשב לאחד המצליחים בכל הזמנים.

היבטים מדעיים

כמו בכל ספריו, גם בספר זה עוסק ז'ול ורן בסוגיות מדעיות. בספר זה הוא דן בהישרדות, במדעי ההתנהגות, בגאוגרפיה, בספנות ואפילו בכלכלה. חלק מהתצפיות או מהחידושים הם פרי דמיונו של המחבר. חלק מהמוטיבים המדעיים המתוארים בספר הם:

בתחילת הספר יש התייחסות לאופיו של פיליאס פוג, נושא אשר מעניין את הקורא הרגיל. ז'ול ורן מנסה לפענח את סוד דמותו בהתאם לדעתם של "הבקיאים בחוכמת הפרצוף" (פיזיונומיה, Physiognomy). וכך הוא כותב: הם היו יכולים לקבוע כי פיליאס פוג הוא בעל תכונה של "ישן תוך כדי העבודה" (repose in action), כלומר: מרבה לעשות וממעט לדבר. פסקה זו יוצאת מנקודת ההנחה, שרבים היו שותפים לה באותה תקופה, כי ניתן לדעת את אופיו של האדם באמצעות מידות גולגולתו (פרנולוגיה) או לפי צורת פניו, וכי לפי תווי הפנים של העמים השונים ניתן לעמוד על תכונותיהם. בין המדענים שניסו להביא תורות אלו לכלל תורה מדעית מקובלת ניתן למנות את פרנסיס גלטון וצ'זארה לומברוזו, שנחשבו למדענים מובילים בתחומיהם בסוף המאה ה־19.

המסקנה הבולטת מהספר היא שיש לכוון את השעון שוב ושוב בכל קו אורך. אם לא מזיזים את מחוגי השעון בעת מסע על פני כדור הארץ, ומודדים את השעה שבה נמצאת השמש בכיוון צפון או בכיוון דרום, מוצאים הפרש של 4 דקות בין כל שני קווי אורך סמוכים. בקו אורך מערבי יותר זמן חציית קו צפון ודרום על ידי השמש יתבצע 4 דקות מאוחר יותר. כאשר ההבדל בין שתי הנקודות הוא 15 קווי אורך, הבדל הזמנים יהיה שעה אחת. אם רוצים לשמור על זמני הזריחה והשקיעה בשעון, יש לכוון אותו בעת מעבר בין קווי אורך. כיום הדבר נעשה בעת מעבר בין אזורי זמן מוגדרים ונוסעי המטוסים מודעים לעובדה זאת. פספרטו לא מבין מדוע צריך להזיז את מחוגי השעון. עובדה, השעון שלו הראה את השעה הנכונה בקו אורך 180° (פרק עשרים וארבע).

ז'ול ורן הצרפתי מנסה בספרו לספק לקורא מידע על העליונות הטכנולוגית של הצרפתים לעומת האנגלים. וכך הוא מסביר: "הספינות אנגליות תטבענה אם שישית מנפחן יתמלא במים". יצרני האוניות הצרפתים בנו את האוניות כך שלא יטבעו כל עוד כמות המים שתחדור לתוכן לא תהיה שווה למשקל האונייה. לא כן נהגו האנגלים ולכן בנוסעו באונייה אנגלית במימי ים סין ומתחוללת סערה הוא חושש לגורלו.

העובדה כי המסלול מסביב לעולם עדיין נעשה במסלולים מקובלים של ספינות ורכבות גורם לכך שאורך המסלול הישיר בקו הרוחב של לונדון - 50°, הוא 12,000 מיל. המסלול שהם עומדים לסיים הוא של 26,000 מיל, ממנו עשו כבר ביום ה-52 למסע, בעת חציית האוקיינוס השקט, 17,000 מיל והכול מכיוון שהמסלולים של אמצעי התחבורה אינם בנויים אופקית, לאורך קווי הרוחב (פרק עשרים וארבע).

רעיון פיקנטי בספר הוא שאם הרכבות (או, היום המכוניות) יגבירו את המהירות לפני תהום, בעל אורך קצר, הם יוכלו לעבור בבטחה את החלל הריק מתחתם, בדילוג, גם ללא גשר (פרק עשרים ושמונה).

הפרש של יממה בעת הקפת העולם

הצורך להוסיף או להחסיר יום בעת מסע מסביב לעולם, שאותו מתאר ז'ול ורן, אירע לראשונה במסעו ההיסטורי של פרדיננד מגלן שנע בכיוון ההפוך, לכיוון מערב. משתתפי מסע מגלן הפסידו יום אחד, בניגוד לגיבורי ספרו של ורן שהרוויחו יום אחד. שרידי הנוסעים במסע מגלן שהצליחו להשלים את המסע באונייה ויקטוריה, ניהלו רישום יומיומי והתפלאו לשמוע כי התאריך באירופה לאחר השלמת המסע מאוחר ביום אחד מהתאריך לפי חישוביהם. למעשה, כבר קודם לכן ידעו גאוגרפים ואנשי מדע שיהיה צורך להחסיר או להוסיף יום בעת הקפת כדור הארץ.

בעת שנכתב הספר לא הייתה קביעה בינלאומית מקובלת על הכול באשר לקו התאריך הבינלאומי, והניסיונות לקבוע אותו באופן אוניברסלי החלו רק בוועידה שהתקיימה בוושינגטון ב־1884, אך גם ללא קביעה מדויקת, בפועל היה צורך להזיז את מחוגי השעון יום אחד אחורה בעת הפלגה מאסיה לאמריקה, משום שהזמן באמריקה היה גם באותה תקופה, בטרם סומן קו התאריך הבינלאומי, מוקדם מהזמן באסיה.

ורן היה ידוע כסופר המדקדק מאוד בפרטי העובדות שגדש בהן את ספריו. בכל זאת השתרבבה לעלילה עובדה תמוהה: מן הכתוב בפרק האחרון, ברור כי פוג לא התאים את לוחות זמניו ולא הסיר יום מחישוביו במהלך ההפלגה על פני האוקיינוס השקט. גם אם לא נתן דעתו על כך בהגיעו לארצות הברית, היה אמור להבחין בכך כשהגיע לניו יורק, ותפש כי איחר בשלושת רבעי השעה את מועד צאתה של האונייה לליברפול. אונייה זו הייתה אמורה לצאת ב־11 בדצמבר וזהו גם התאריך המצוי ברישומיו של פוג. ברם, התאריך בניו יורק היה אמור להיות 10 בדצמבר, ולפיכך התעתדה האונייה להפליג רק למחרת. נראה כי ורן נאלץ להגמיש את קפדנותו הרבה לצורכי העלילה ולכן השמיט מידע זה מן הקורא, כדי לטוות את הסוף המתעתע עם התפנית החדה. וכך נודע לפוג האומלל, שבטוח היה כי איבד את כל הונו בשל העיכוב בבית האסורים, כי בכל זאת צלח את המסע בזמן שהוקצב לו ויכול היה לזכות בהתערבות כולה.

"טעות" נוספת אך קטנה יותר אפשר למצוא בפרק 21 שבו מפליג פוג בים סין המזרחי מהונג קונג לשנחאי. מהפרק הקודם מבואר שפוג נמצא כעת ב־7 בנובמבר 1872, וכותב ורן בפרק: "רד הלילה. הירח היה במולדו...". אך במציאות בתאריך זה לא היה הירח במולדו אלא ברבעו הראשון של החודש ועל־כך הירח נראה באותו לילה כחצי ירח.

שחזור המסע במציאות

הספר הביא מספר אנשים מפורסמים לנסות ולבצע במציאות את שהשיג פוג מעל דפי הספר:

• ב-1889 העיתונאית החוקרת נלי בליי (שם עט) הקיפה את העולם ב־72 ימים מטעם העיתון שבו עבדה. 6 שעות לאחר יציאתה לדרך שלח עיתון מתחרה עיתונאית אחרת לנסות להקדים אותה במסלול הפוך. גם העיתונאית המתחרה, אליזבת' ביסלנד, השלימה את המסלול בפחות מ-80 ימים, אך הגיעה כמה ימים אחרי בליי. כמה חודשים מאוחר יותר השיג ג'ורג' פרנסיס טריין שיא חדש, כשהקיף את העולם ב-67 ימים.
• 1908 - הארי בנסלי הקיף את העולם ברגל לבוש מסיכת ברזל, בעקבות התערבות.
• 1988 - מייקל פיילין, שחקן שהיה חלק מצוות מונטי פייתון והתפרסם גם בסרטי המסעות שהפיק והגיש, הקיף את העולם ב־80 יום מבלי להשתמש באמצעים אוויריים. מסעו תועד בסדרת הטלוויזיה מסביב לעולם בשמונים יום עם מייקל פיילין.
• 2022 - נתאי לדאני, חייל משוחרר ישראלי, הקיף את העולם ב-80 יום על פי המסלול המדויק של הספר ותיעד את מסעו בבלוג יומי. הוא נהיה לאדם הראשון בעולם ששיחזר את המסע ממועדון הריפורם קלאב וחזרה למועדון תוך בדיוק 80 ימים.

כיום ניתן לרכוש בחלק מחברות התעופה כרטיס מסביב לעולם המאפשר לנוסע לטוס סביב העולם.

עיבודים לספר

הספר עובד לקולנוע ולטלוויזיה פעמים רבות.

הסרט הראשון היה סרט אילם שביים ריצ'רד אוסוולד בשנת 1919. הסרט היה פרודי שכן צולם בברלין ולא נעשו ניסיונות להסוות את העובדה שהגיבורים אינם באמת סובבים את העולם. כל העותקים של סרט זה אבדו.

הידוע בסרטים הוא הסרט "מסביב לעולם בשמונים יום" משנת 1956. הסרט, בכיכובו של דייוויד ניבן כפיליאס פוג, זכה לפרסים רבים, ביניהם שלושה פרסי גלובוס הזהב וחמישה פרסי אוסקר מתוך שמונה קטגוריות שבהן היה מועמד.

בשנת 1989 הופקה סדרת טלוויזיה בארבעה חלקים בכיכובם של פירס ברוסנן כפוג ופיטר יוסטינוב בתפקיד פיקס.

בשנת 1993 נוצרה סדרת אנימציה בשם "מסביב לעולם עם ווילי פוג" שעונתה הראשונה התבססה על הספר הזה ושכיכבו בו בעלי חיים מואנשים.

בשנת 2004 צילמו אולפני וולט דיסני גרסה נוספת, בכיכובם של ג'קי צ'אן כפספרטו וסטיב קוגן כפוג. גרסה זו הייתה פרודיה סאטירית בסגנון מונטי פייתון. עלילתו של סרט זו שונה משמעותית משל הספר המקורי, ויש האומרים שזו אחת הסיבות לכשלונו היחסי בקופות.

בשנת 2021 הופקה סדרה של ה-BBC המבוססת על הספר בשינויים מסוימים. מר פיקס בסדרה למעשה אישה בשם אביגיל פיקס. הסדרה בכיכובם של דייוויד טננט כפיליאס פוג, איברהים קומה כפספרטו וליאוני בנש כאביגיל פיקס. לסדרה עונה אחת בת 8 פרקים. באותה שנה יצא עיבוד קולנועי חדש שגם בו מככבים בעלי חיים מואנשים.

בנוסף, יצא לאור ספר עיון לילדים שכתבה אנטוני מיסון (תרגמה לעברית: ד"ר סולי ברור) בשם "אטלס הרפתקאות - מסביב לעולם בשמונים עמודים". הדמויות הראשיות בו הן פיליפ פלוג וכלבו הנאמן פספורט, ואורכו הוא אכן 79 עמודים (העמוד השמונים הוא מפתח שמות). מסלולם לאורך הספר דומה למסלול שבספר המקורי, ומתוארים בספר מקומות בכל אתר שאליו הגיעו.

בדצמבר 1998 עלה בישראל מחזמר בכיכובם של עודד מנשה (פיליאס פוג), ישראל קטורזה (פספרטו), גלית גיאת (הנסיכה אאודה) ויגאל עדיקא (פיקס) בבימויו של ירון כפכפי שגם כתב והלחין את המוזיקה למחזמר. המחזמר עלה שוב בשנת 2007 בכיכובם של ליאור אשכנזי (פיליאס פוג), אלי יצפאן (פספרטו), מייקל לואיס (הצ'יף האינדיאני), הדס מורנו (הנסיכה אאודה) ודוד קיגלר (פיקס). ובשנת 2017 עלתה גרסה נוספת בכיכובם של הראל סקעת (פיליאס פוג), צביקה הדר (פספרטו), רוני דלומי (הנסיכה אאודה) וחנה לסלאו (פיקס).

בשנים 2008,2009, ו־2010 לואיק דובייה והצייר אוד סולייאק עיבדו את הרומן של ז'ול ורן לקומיקס בשלושה כרכים.

תרגומים עבריים לספר

התרגום של בן יהודה
פיליאס פוג היה ג'נטלמן אנגלי, אחד מבעלי בית הוועד לאצילים 'ריפורם כלוב' בלונדון. הוא היה איש עשיר, לא פזרן. אבל גם קמצן לא היה, ולכל מקום שהיה צריך לנדבה הגונה, לדבר טוב ומועיל, היה הוא תמיד משתתף במצווה ביד נדיבה. הוא היה מדבר מעט, ומנהגו כל הימים היה בחשבון מדייק, ואשר עשה ביום הראשון בשבוע, היה עושה ביום השני, ביום השלישי וכו' בלי כל שינוי.
פסקת הפתיחה של "סביב הארץ בשמנים יום", תרגם מצרפתית אליעזר בן־יהודה, נדפס ב"הצבי" 1900

• סביב הארץ בשמֹנים יום, אליעזר בן-יהודה, הצבי, ירושלים, 1900, פורסם לראשונה בעיתון הצבי בהמשכים בשנת 1889 (הספר בקטלוג ULI)
• סביב הארץ בשמונים יום, תל אביב (אלטניילאנד), ורשה, 1930
• סביב לעולם בשמונים יום, ל. אליאב (אברהם אריה עקביא), יזרעאל, תל אביב, 1942, 1950, 1955, 1959
• סביב העולם בשמונים יום, חיים תרסי, עמיחי, תל אביב, 1964
• מסביב לעולם בשמונים יום, איטלה רימיני, מ. מזרחי, תל אביב, 1967
• סביב העולם בשמונים יום, שרגא גפני, ספרי שלגי, תל אביב, 1979
• סביב העולם ב־80 יום, אליעזר כרמי, רביבים, תל אביב, 1980
• מסביב לעולם בשמונים יום, אביטל ענבר, ספרית מעריב, תל אביב, 1985
• סביב העולם בשמונים יום, בינה אופק, עופרים, תל אביב, 1998. גרסת האודיו לתרגום זה הופקה על ידי סוניקבוקס
• סביב העולם בשמונים יום: בתמונות, סמדר קוגו, עופרים, כפר מונש, 2002
• מסביב לעולם בשמונים יום - מהדורה מוערת ומאוירת, אביטל ענבר, כנרת זמורה־ביתן, אור־יהודה, 2008, הערות: ז'אן־פייר ורדה.
• סביב העולם בשמונים יום, לי עברון, סדרת הרפתקה, מודן ואוקיינוס, 2019

קישורים חיצוניים

• מסביב לעולם בשמונים יום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על מסביב לעולם בשמונים יום בקטלוג הספרייה הלאומית
• הסברים על יצירתו של ורן (באנגלית)
• מסביב לעולם בשמונים יום - נוסח HTML
• סביב הארץ בשמונים יום, סריקה מלאה של הספר בתרגום אליעזר בן יהודה, באתר הספרייה הלאומית
• "סביב הארץ בשמונים יום", תרגום של אליעזר בן-יהודה בפרויקט בן יהודה
• אביטל ענבר, מסביב לעולם בשמונים יום - אחרית־דבר, באתר אימגו, 31 באוגוסט 2008
• מיכאל דק, ז'ול ורן, המהדורה המוערת: מסע אחר לגמרי, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
• נתי גבאי, מסביב לעולם בשמונים יום עם אליעזר בן יהודה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 26.03.2017
• צבי הראל, אוסף צבי הראל אודות ז'ול ורן, לזכר בנו, גלעד הראל
• צבי הראל, תרגום הספר מצרפתית לאנגלית (אורכב 15.04.2005 בארכיון Wayback Machine)
• טקסט הספר בצרפתית, אנגלית, רוסית והולנדית (אורכב 15.04.2005 בארכיון Wayback Machine)
• נתאי לדאני, "מסביב לעולם ב-80 יום", בלוג מסע אישי באתר למטייל
• משה גלעד, לפני 150 שנה ספר אחד שינה את העולם, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2022