מסגד סלימייה (אדירנה)
מסגד סלימייה (בטורקית: Selimiye Camii) הוא מסגד עות'מאני בעיר אדירנה שבצפון-מערב טורקיה. הוא תוכנן בידי האדריכל הנודע סינאן, לפי הזמנתו של הסולטאן סלים השני ונבנה בין השנים 1569–1575. סינאן ציין שהמסגד, שקוטר כיפתו היה גדול אף מזה של כיפת איה סופיה, הוא "יצירת המופת שלי" ("ustalık eserim")[1]. לצד המסגד עצמו (1), פעלו במתחם שתי מדרסות - האחת שימשה ללימודים דתיים מתקדמים (Darül hadis - דרול הדיס; 2), והשנייה כקולג' ללימודי הקוראן (Darül Kurra - דרול קורה; 3); בית ספר יסודי (4); שוק מקורה (Arasta; 5); בית קברות (6), ספרייה (7), וכן שכן בו "בית המפקח על המועדים" (Muvakkithane; 8). בשנת 2011 הכריז ארגון אונסק"ו על המסגד והמכלול החברתי הצמוד לו כאתר מורשת עולמית.
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
מסגד  | ||||||
| על שם |
סלים השני | ||||||
| מיקום |
אדירנה | ||||||
| מדינה |
טורקיה | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ?–1575 | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1574 | ||||||
| חומרי בנייה |
סלע מסותת | ||||||
| אדריכל |
סינאן | ||||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות עות'מאנית | ||||||
| מידות | |||||||
| גובה |
71 מ' | ||||||
| שטח |
37.5 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 41°40′41″N 26°33′34″E / 41.678056°N 26.559444°E | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
היסטוריה עריכה
מבנה המסגד עריכה
המסגד הוקם ב"סריבייר” (Sarıbayır) המוכר גם כ"רחבת קאוואק" (Kavak Meydanı). במקום זה שכן ארמון הסולטאן שבנה באיזיט הראשון בזמן שאדירנה שימשה כבירת העות'מאנים. עם כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 והעברת הבירה אליה, הפך הארמון למחנה צבאי. הסולטאן סלים השני החליט להרוס את המבנה הישן ולהקים במקומו את המסגד, ולשם כך שכר את שירותיו של האדריכל הנודע סינאן שהיה כבן שמונים באותה עת. קיים תיעוד נרחב אודות תכנון המבנה ודרישותיו של סינאן בהתאם להוראות הסולטאן, ובין היתר, זהות המחצבות מהן הורה להביא לבנים ושיש, אנשי המלאכה שביקש לשכור, מקור המים למזרקה ואריחי איזניק שביקש לרכוש. סלים השני מת ב-1574, לפני שהמסגד הושלם, ויורשו מוראט השלישי שכר את שירותיו של סינאן שוב, לאחר שברק הכה במסגד ב-1584. רעידת אדמה שהתרחשה ב-1752 גרמה לנזק קל למרפסות אחד המינרטים, סדקה את כיפת המווקיטהאנה וניפצה זכוכיות. במהלך המאה ה-19 חודשו חלק מיצירות הקליגרפיה במבנה, הותקן גג למזרקה (שפורק לימים), ובהוראת הסולטאן אבדילמג'יט הראשון כוסו עיטורי הפנים של המבנה בטיח וקירותיו עוטרו מחדש, לעיתים בסגנון הבארוק ולעיתים אגב חיקוי המקור. ב-1874 פורקו חלקי עופרת מאחת הכיפות במבנה כדי לייצר מהם כדורי רובה, וכאשר אדירנה נכבשה בידי הרוסים בראשית 1878, במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית, פגע אחד הקצינים באריחים ובעיטורים בתא התפילה הקיסרי; נזק שנראה גם כיום. נזק נוסף נגרם למסגד בשנת 1913, כאשר הבולגרים שנסו מהעיר בסוף מלחמת הבלקן השנייה, נטלו עימם חלק מהשטיחים העתיקים ביותר שהיו במבנה. המבנה נפגע בשתי סערות קשות בשנים 1930 ו-1932. חרוטי הצריחים הוסרו ממקומם והושבו רק בשנות ה-50 של המאה ה-20. בהזדמנות זו הוסר הטיח שהונח בפקודת הסולטאן אבדילמג'יט, ובמהלך שנות ה-70 ושנות ה-80 של המאה ה-20 שוחזרו העיטורים המקוריים ופנים המסגד הושב למצבו המקורי. בשנים אלה עבר המבנה ניקוי ושיפוץ מקיף, סדקים שניבעו בכיפה המרכזית נאטמו, אבנים שחרגו ממקומן הוחלפו, מערכת אספקת המים ואגירתם חודשה, ומערכת החשמל הישנה הוחלפה בחדשה, תוך הקפדה על שימור מראה מנורת השמן הגדולה. עבודות השיפוץ נמשכות באופן סדיר גם בהווה.
מבני הסמך עריכה
מדרסת "דרול הדיס" (Darül hadis) הפכה בשנת 1936 למוזיאון אתנוגרפי, וב-1971 הייתה למוזיאון לאמנות טורקית-מוסלמית. בשנת 1925, בהוראתו מוסטפא כמאל, הפכה מדרסת דרול קורה (Darül Kurra) למוזיאון העירוני של אדירנה. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כמשרד המנהלה לענייני דת בעיר ולאחר מכן כמעונות סטודנטים וכמחסן. בשנת 2000 נסגר המבנה, ועבר שיפוץ מקיף בשנת 2006, שהשיבו ככל הניתן למצבו המקורי. כיום משמש מבנה המדרסה כמוזיאון המסגד, ומוצגים בו מסמכים ספרי קוראן וחפצים שנמצאו במהלך השיפוצים.
יש הסוברים כי האדריכל דאוד אגא (Davud Ağa) תכנן והקים את השוק במתחם, לאחר שסינאן סיים את מלאכת הקמת המסגד והמדרסות. לפי גרסה אחרת דאוד אגא רק השלים את הקמת המבנה בו החל סינאן, אך ברי כי השוק הוזמן על ידי הסולטאן מוראט השלישי כדי לספק מקור הכנסה למתחם הדתי.
המתחם עריכה
A. מחראב; B. מינבר; C. מיהפל; D. המזרקה במרכז החצר; E. הפורטיקו של המסגד; F. השער הראשי לחצר המזרקה; G. כניסה ראשית למתחם;
H. כניסה לשוק; I. המינרטים; J. בתי התפילה של המדרסות; K. הכניסות למדרסות; L. רחבת התפילה במרכז השוק.
המסגד וחצר המזרקה עריכה
שטחו הכולל של המתחם הוא 25 דונם והוא שוכן באזור גבוה במרכז העיר. אורכו של מבנה המסגד עצמו הוא 190 מטרים ורוחבו 130 מטרים. הכניסה אליו היא דרך פורטיקו (E) בחזיתו הצפון-מערבית, המוביל מחצר המזרקה (D), והניצב בקו ישר עם המחראב (A) שבקיבלה. המסגד נושא כיפה בודדת בקוטר של 31.3 מטרים, ושיאה מגיע לגובה של 42.3 מטרים מעל מרכז אולם התפילה. משקל הכיפה נח על שמונה עמודים גדולים, שאינם מהווים חלק מקירותיו החיצוניים של המבנה. העמודים ערוכים בתבנית מרובעת בשטח האולם המלבני. בין העמודים ארבע קשתות וארבע קשתות זווית לסירוגין, ובהם משולבים חלונות בשטח ניכר, השוטפים את חלל המסגד באור יום. המחראב (A) בקיר הדרום-מזרחי עשוי שיש ומעוטר באריחי איזניק. הוא מואר בחלונות הקבועים בשלושת צדדיו ובחלקו העליון עיטורי מוקרנס. במרכז האולם, מתחת לכיפה, ניצב המהפיל (C), מרפסת מוגבהת המשמשת את המואזין, הנח על עמודי שיש מעל מזרקה, גם היא משיש. בפינה הצפון-מזרחית של אולם התפילה שוכן תא התפילה הקיסרי, המעוטר במוטיבים מעולם הצומח שצוירו על אריחי איזניק, בעיקר הצבעוני המסמל את אללה ועצי פרי הנראים בפריחתם; וכן בכיתובי ערבסקות ובדלתות משובצות. דלתות האולם, כמו דלתות אחרות בו, משובצות בשנהב ובדר.
המסגד בנוי לבנים, צידו החיצוני מצופה באבן חול בגוון הדבש וכיפותיו מצופות בעופרת. אבן חול בגוון אדום ושיש לבן משמשים ליצירת עיטורים דמויי אבלק מעל המעברים והחלונות. בארבע פינות המבנה ניצבים ארבעה מינרטים עשויים אבן, המתנשאים לגובה של 70.89 מטרים. קוטר המינרטים בבסיסם הוא 3.8 מטרים בלבד, עובדה המעניקה להם צללית דקיקה. כיפות המינרטים מחודדות וגבוהות, ומצופות גם הן בעופרת. בכל אחד מהצריחים קבועות שלוש מרפסות. חצר המזרקה שממדיה זהים לאלה של המסגד עצמו, מרוצפת בשיש ומוקפת באכסדרה מכל צדדיה. באכסדרה קבועות כיפות, ושורת הכיפות הצמודה למבנה המסגד גבוהה משלוש האחרות. הכיפה שמעל הפורטיקו גבוהה במיוחד, ומעל שער הכניסה עיטורי מוקרנס. למזרקה (D) במרכז החצר 16 צלעות, שבכל אחת מהן קבוע ברז טהרה.
המבנים האחרים עריכה
שער הכניסה הראשי אל החצר החיצונית נמצא בצידו הצפון-מערבי של המתחם (G), וניצב בקו ישר עם המזרקה (D), הפורטיקו המוביל אל המסגד (E) והמחראב (A).
שתי המדרסות (2 ו-3) שוכנות בעורפו של המסגד, בפינות הדרומית והמזרחית של המתחם, וביניהן בית קברות (6). המדרסות כמעט זהות זו לזו בחזותן ובממדיהן; ובשתיהן חצר מרכזית פתוחה, כמעט רבועה בצורתה, מוקפת אכסדרה המובילה לשתי שורות של חדרים קטנים. שתי שורות החדרים נמתחות לאורך התוואי ההיקפי של המתחם, וכל חדר נושא כיפה, ומצויד בקמין חימום ובארובה. שתי החזיתות של כל אחת מהמדרסות, הפונות אל שטח המתחם, מעוטרות בחלונות. בכל אחת מהמדרסות מבנה תפילה קטן ורבוע, גם הוא נושא כיפה, הניצב בצד הפונה אל משטח הקבורה שבין שתי המדרסות (J). אל כל אחת מהמדרסות מובילה דלת מונומנטלית מעוטרת במוקרנס, הממוקמת במרכז החזית הצפון-מערבית שלה (K).
השוק (5) כולל 124 חנויות הערוכות משני צדדיו של נתיב מרוצף ומקורה באורך של 225 מטרים. קירותיו החיצוניים של השוק עשויים לבנים במוטיב אבלק והוא משמש כגבולו הדרום-מערבי של המתחם כולו. לחנויות אין חלונות חיצוניים, אך שורה של חלונות קטנים מעל החנויות ומתחת לגג השוק, מחדירה אור ישירות אל המעבר המרכזי. מעלה מקורה, הניצב בקו ישר עם הכניסה לחצר המזרקה, מוביל במאונך אל מבנה השוק, ומגשר על הפרשי הגובה בין מתחם המסגד לבין הפארק הגדול שמשתרע דרומית-מערבית לו (H). בנקודת המפגש בין מבנה השוק המוארך והמעלה המקורה, שוכן משטח תפילה קטן נושא כיפה הנחה על תוף (L). בתוף קבועים חלונות מסוגננים המחדירים אור יום אל המשטח.
בית הספר היסודי שוכן במבנה לבנים מעוטר באבלק (4), הנמצא ליד מרכזו של השוק. במבנה כיתה בודדת רבועה שמעליה כיפה, ולידו משטח קטן נוסף, דמוי לוג'יה, לימות הקיץ החמים.
בית המפקח על המועדים (8) שוכן בקצה הצפון-מערבי של השוק, וכאן הוכנו לוחות השנה ולוחות הרמדאן, ונערכו שיעורי אסטרונומיה.
הספרייה (7) נמצאת בפינה הדרום-מערבית של מבנה המסגד, ומורכבת משני חדרים, שבהם אוסף שתחילתו ב-227 ספרים שתרם הסולטאן סלים השני מאוספו הפרטי. כיום כולל האוסף 3,384 כתבי יד ו-5,118 דברי דפוס.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
