מעבר לוקמניר
מעבר לוקמניר (גרמנית Lukmanierpass; איטלקית Passo del Lucomagno; רומאנש Cuolm Lucmagn) הוא מעבר הרים בהרי האלפים בדרום שווייץ, השוכן על קו הגבול בין קנטון גראובינדן מצפון וקנטון טיצ'ינו מדרום. הוא נמתח מצפון לעמק "ואלה דל סול" שבקנטון טיצ'ינו, המכונה רשמית עמק בליניו. יש בו כרי מרעה הררי ונופים עוצרי נשימה, יחד עם אוצרות ביולוגיים, גאומורפולוגיים והיסטוריים-תרבותיים. מעבר לוקמניר הוא הנתיב היחיד החוצה את האלפים השווייצריים מדרום לצפון בגובה נמוך מ-2,000 מטר, והוא פתוח משך כל ימות השנה. באזור השטוח של קמפרה, ממש מתחת למעבר, נמצא מרכז הסקי הגדול ביותר של טיצ'ינו שמציע את מיטב מדרונות הגלישה במהלך החורף. האוטובוסים הציבוריים מדיסנטיס או מבלינזונה / אוליבונה למעבר פועלים רק בקיץ ובסתיו.[1]
 | |
| אגם מריה הקדושה במעבר לוקמניר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,914 מטר |
| מדינה |
 שווייץ |
| מיקום | הקנטונים טיצ'ינו וגראובינדן |
| רכס הרים | הרי האלפים |
| מסלול ההעפלה הקל | כביש |
| מחבר בין | דיזנטיס וביאסקה |
| פתיחת הכביש | 1877 |
| שיפוע כביש מרבי | 9% |
| קואורדינטות | 46°33′52″N 8°48′04″E / 46.564444°N 8.801111°E |
כבר בתקופה הרומית היה המעבר בשימוש, ומקור שמו הוא ככל הנראה בצירוף הלטיני "לוקוס מאגנוס" (lucus magnus - "יער נרחב"). המעבר הפך לנתיב פופולרי בין עמק הפו בצפונה של איטליה לעמק הריין, בתקופת האימפריה הפרנקית, לאחר שבמאה ה-8 הוקם המנזר הבנדיקטיני של דיזנטיס. במשך ימי הביניים היה מעבר לוקמניר עורק התחבורה העיקרי באזור, אך החל במאה ה-13, החל מאבד מחשיבותו עם תחילת השימוש במעבר סנקט גוטהרד הקצר יותר. עם זאת, הוא נותר בשימוש בשל גובהו הנמוך יחסית, וב-1374 הוקמו בו כנסייה שהוקדשה לבתולה ואכסניית דרכים.
סלילת הדרך החוצה את המעבר הושלמה ב-1877, אולם חשיבותו הלכה וירדה, ומאז פתיחת מנהרת סנקט גוטהרד ב-1980, הוא משמש תחבורה מקומית בלבד.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל מכיוון דיזנטיס(הקישור אינו פעיל)
- פרופיל מכיוון ביאסקה(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים עריכה
- ^ The Lukmanier Pass, TICINO