מקורו של העולם

**מקורו של העולם**
**L'Origine du monde**
מידע כללי
צייר	גוסטב קורבה
תאריך יצירה	1866
טכניקה וחומרים	שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב	55 ס״מ
גובה	46 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	ריאליזם
מספר יצירה	RF 1995 10 (מוזיאון ד'אורסה)
מיקום	מוזיאון ד'אורסה, פריז

מקורו של העולם (בצרפתית: L'Origine du monde) היא יצירתו המפורסמת של הצייר הצרפתי גוסטב קורבה משנת 1866. זו תמונת שמן על בד שגודלה 55 סנטימטרים על 46 סנטימטרים, המתארת את הפות ושער הערווה, החלק התחתון של אגן הירכיים, הבטן והשד הימני של אישה עירומה השוכבת על מיטה ומפשקת את רגליה.

העמדתה של הסצנה בין הירכיים והחזה מדגישה את האירוטיקה של היצירה. יתרה מזאת, היותה של הפיטמה זקורה והאודם בשפתי הפות מרמזים על כך כי האישה המתוארת בתמונה קיימה זה עתה יחסי מין.
היצירה מוצגת במוזיאון ד'אורסה שבפריז.

היסטוריה רצופה בשמות מפורסמים עריכה

לאורך כל ההיסטוריה של היצירה, מימי חליל ביי ועד ז'אק לאקאן, "מקורו של העולם" מקושרת לאנשים מפורסמים, אשר שמירת הסוד שלהם לגבי התמונה נוגדת לרוב את אופייה הפומבי של עבודתם ואת המוניטין שיצאו להם.

La belle Irlandaise (Portrait of Jo) דיוקנה של ג'ואנה היפרנן, שיש הסבורים ששימשה כדוגמנית לקורבה בעבודתו על "מקורו של העולם"

דוגמנית בעלת זהות מפוקפקת עריכה

בזמן שצויר הציור, הדוגמנית האהובה על קורבה הייתה נערה צעירה בשם ג'ואנה היפרנן (Joanna Hiffernan), הידועה אף כ"ג'ו". יש הסבורים שמאהבה, ג'יימס מקניל ויסלר, צייר אמריקאי ומעריץ של קורבה, הציע אותה לקורבה כדוגמנית.

בשנת 1866 צייר קורבה את הציור "האירית היפהפייה" (בצרפתית: "La belle Irlandaise"), הידוע גם כ"דיוקנה של ג'ו". כפי הנראה באותה תקופה צויר גם "מקורו של העולם", ייתכן תוך שימוש באותה דוגמנית. דבר זה יכול, אולי, להסביר את ניתוק היחסים הברוטלי בין קורבה ובין ויסלר, שהתרחש זמן קצר לאחר שפורסמה התמונה; זאת, על אף שהביוגרפים של ויסלר מצביעים לרוב על ציור אחר – "הנערות הנמות" – כגורם לניתוק יחסיהם.

צבע שערה האדום של ג'ו אינו תואם את הצבע השחור של שער הערווה המופיע בתמונה "מקורו של העולם", לכן עלתה בספטמבר 2018 הסברה שהדוגמנית ליצירה הייתה קונסטאנס קווניו, רקדנית בלט שחורת שער שהייתה פילגשו של הדיפלומט העותמאני חליל שריף פאשה. בכל זאת, עדיין יש המחזיקים בדיעה כי ג'ואנה היפרנן היא המודל ששימשה את קורבה לציורו.

בעבודתו "הרומן של המקור" (יצירה בת 420 עמודים העוסקת כולה בציור "מקורו של העולם"), מרמז ברנאר טייסדר כי היפרנן הייתה הדוגמנית לציור. ציור של קורבה המתאר את ראשה של האישה השוכבת בציור "מקורו של העולם" התגלה בשנת 2013. הציור מתאר את ראשה של הדוגמנית היפרנן ונחתך מהציור המקורי, כנראה כדי לחסוך ממנה אי-נעימות.^[1]

בספטמבר 2018 טען ההיסטוריון הצרפתי קלוד שופ (Claude Schopp), בעקבות גילוי מכתב של אלכסנדר דיומא הבן לז'ורז' סאנד, שהדוגמנית לציורו של קורבה הייתה רקדנית בלט בת 34 בשם קונסטנס קווניו (Constance Queniaux), שהייתה פילגשו של חליל ביי, מי שהזמין את הציור מקורבה.^[2] לדעתו של קלוד שופ על זהות המודל ל"מקורו של העולם" הצטרפה גם ראש מחלקת ההדפסים של הספרייה הלאומית של צרפת, סילבי אובנה (Sylvie Aubenas).^[3]

כמה בעלים בחשאי עריכה

חליל שריף פאשה המכונה חליל ביי, דיפלומט טורקי ושגרירהּ לשעבר של האימפריה העות'מאנית באתונה ובסנקט פטרבורג, אשר התיישב בפריז, הוא שהזמין את הציור מקורבה, לאוסף התמונות האירוטיות שלו שכבר כלל תמונה אחרת של קורבה: "הנערות הנמות".

לאחר שחליל ביי ירד מנכסיו בגלל הימורים, ידוע רק מעט על בעליה הבאים של היצירה. ב-1868 נמכר אוסף האירוטיקה של ביי, והתמונה נרכשה על ידי סוחר עתיקות בשם אנטואן דה לה נארד. הסופר אדמונד דה גונקור נתקל בתמונה באקראי בחנות עתיקות ב-1889. בשנת 1910 מכרה גלריה פריזאית את התמונה לברון הונגרי בשם פרנץ הטוואני, והיא הייתה ברשותו בבודפשט עד תום מלחמת העולם השנייה.

בעליה הפרטי האחרון של התמונה היה הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן. הוא רכש את התמונה ב-1955, והציב אותה בבית הכפר שלו בגיטראנקור. לאחר מותו של לאקאן ב-1981 הסכים שר האוצר הצרפתי להסדיר את עניין מס הירושה שהכביד על משפחתו, באמצעות העברת התמונה למוזיאון ד'אורסי.

השפעתו של הריאליזם עריכה

"מקורו של העולם" צוירה בתקופה שבה הטילו ספק בערכי המוסר. התמונה היא בעלת השפעה ניכרת הן מבחינה אמנותית והן מבחינה תרבותית, השפעה בה ניתן להבחין אף כיום.

יצירה פרובוקטיבית עריכה

במהלך המאה ה-19 עברה הצגתו של הגוף האנושי מהפכה, שהאחראים העיקריים לה היו קורבה ואדואר מאנה. קורבה דחה את דרך הציור האקדמית ואת ציורי העירום אשר הציגו את הגוף האנושי באופן אידיאלי, חלק מפגמים ו"נקי", אך גם התריע כנגד מוסכמות החברה הצבועה בזמנו, תקופת הקיסרות השנייה, שבה היו האירוטיקה ואף הפורנוגרפיה מקובלים במסגרת ציורים שעסקו במיתולוגיה.

קורבה התעקש כי מעולם לא שיקר בציוריו, והריאליזם שלו המשיך לבחון את גבולות המותר להצגה בציור. "מקורו של העולם" חשף את החלקים שמאנה ביקש להסתיר בציורו "אולימפיה". הסופר מקסים דו קמפ תיאר את ביקורו אצל רוכש התמונה ואת חוויית הצפייה בה כ"מילה האחרונה של הריאליזם".

השפעה כיום עריכה

בפברואר 1994 עיטרה התמונה את עטיפת הספר "הערצה מתמדת" ("Adorations perpétuelles") מאת הסופר ז'אק הנריק. המשטרה הורתה למספר חנויות בצרפת להסיר את הספר מחלונות הראווה שלהן. חלק מן החנויות הסכימו להוראה, חלק סירבו לה, וחלק הסירו את התמונה מיוזמתן. הסופר ראה בהוראה משום צנזורה.

אף על פי שערכי המוסר והטאבו השתנו מאז צוירה התמונה, במיוחד בשל הפורנוגרפיה והקולנוע, התמונה נותרה פרובוקטיבית. הגעתה למוזיאון ד'אורסי גרמה להתרגשות. שומר חמוש הוצב באופן תמידי על תמונה זו.

התייחסות אמנותית לציור עריכה

דנה גילרמן עריכה

האמנית דנה גילרמן תיארה יצירה שלה המבוססת על ציורו של קורבה:

"לקחתי את הציור 'מקור העולם' של קורבה. במקום שבו מופיע איבר המין של האישה המצוירת שתלתי תצלום וידאו שצילמתי של איבר מין נשי בזמן מחזור. זה לא היה פרץ של דם אלא טפטוף. כך נראה איבר מין של אישה בזמן מחזור. החייתי את האישה. הפכתי אותה מאובייקט פסיבי לגוף שמגיב, מתריס מול המבט."^[4]

נעם פרתום עריכה

בספר שיריה של נעם פרתום, "להבעיר את המים באש", שיצא לאור בשנת 2012, נכלל השיר "מקורו של העולם", שתחילתו במילים "אני סוגרת את השערים שבין רגלי עד להודעה חדשה", בהמשכו יש התייחסות מרומזת לציור, "מקורו של העולם התגלה כרקוב", ולקראת סופו מופיעה התייחסות מפורשת לציור:

"מקורו של העולם" ייוותר קפוא וסטטי, מטאפורה מתה,

טבע דומם מתחת לחצאית המיני הקצרה שלי

כמו הציור של קורבה.

מיכאל ליאני עריכה

בפרויקט "עין הרע" משנת 2016 הציג מיכאל ליאני תצלום מטופל בו מוצג איבר המין הנשי של מעצבת האופנה ג'ניפר קים כפרפרזה לציור "מקורו של העולם". בתצלום אבר המין מופיע אטום לחלוטין לאחר שעבר עיבוד דיגיטלי. בראיון לאתר מאקו מספר ליאני "הצילום הזה מסמל בעיניי בדיוק את הגבול בין הפורנוגרפי לאומנותי, כשבמרכזו איבר מין מחוק לגמרי ועדיין מצולק. כלומר, לא משנה איזה איבר היה שם אלא מה שקיים שם עכשיו, מעיין ברבי מודרנית".^[5]

בשנת 2018 העבודה הוצגה בתערוכה "חשומה" שאצר שרון תובל בבית האמנים תל אביב.^[6]