מקסיקו במשחקים האולימפיים
מקסיקו השתתפה לראשונה במשחקים האולימפיים באולימפיאדת פריז (1900). היא נעדרה מארבע האולימפיאדות הבאות, ומאז אולימפיאדת פריז (1924) היא משתתפת במשחקים ברציפות. לאורך השנים צברו הספורטאים המקסיקנים 73 מדליות, בהן 13 מדליות זהב. הענפים הבולטים ביותר הם אתלטיקה (11 מדליות, בהן 3 מדליות זהב), איגרוף (13 מדליות, בהן שתי מדליות זהב) וקפיצה למים (15 מדליות, בהן מדליית זהב אחת). בטאקוונדו מדורגת מקסיקו במקום החמישי בטבלת המדליות.
 | ||||||
 | ||||||
| המשלחת המקסיקנית לאולימפיאדת ונקובר (2010) בטקס הפתיחה | ||||||
| הוועד האולימפי הלאומי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| קוד ייצוג | MEX | |||||
| שם | הוועד האולימפי המקסיקני | |||||
| מדליות קיץ | ||||||
| ||||||
| השתתפות במשחקי הקיץ (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1896 • 1900 • 1904 • 1908 • 1912 • 1920 • 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1996 • 2000 • 2004 • 2008 • 2012 • 2016 • 2020 | ||||||
| השתתפות במשחקי החורף (באפור: לא השתתפה) | ||||||
| 1924 • 1928 • 1932 • 1936 • 1948 • 1952 • 1956 • 1960 • 1964 • 1968 • 1972 • 1976 • 1980 • 1984 • 1988 • 1992 • 1994 • 1998 • 2002 • 2006 • 2010 • 2014 • 2018 • 2022 | ||||||
מקסיקו השתתפה גם ב-8 אולימפיאדות חורף מאז אולימפיאדת סנט מוריץ (1928), אך אף ספורטאי מקסיקני לא זכה במדליה במשחקים אלה.
המשחקים האולימפיים נערכו על אדמת מקסיקו פעם אחת - אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968). מקסיקו סיטי הועדפה אז על פניהן של דטרויט, ליון ובואנוס איירס. קדמו לכך פעמיים נוספות בהן הציגה העיר את מועמדותה ונכשלה. ב-1956 דורגה שנייה בסיבוב הראשון, אך בסופו של דבר הגיעה רק למקום החמישי, אחרי מלבורן, בואנוס איירס, לוס אנג'לס ודטרויט, וב-1960 דורגה שוב במקום החמישי, אחרי רומא, לוזאן, בודפשט ודטרויט.
היסטוריה עריכה
עד מלחמת העולם השנייה עריכה
במשחקים הראשונים בהם השתתפה מקסיקו, אולימפיאדת פריז (1900), הגיעה להישג הגבוה ביותר נבחרת הפולו שלה. בטורניר הפולו השתתפו רק חמש נבחרות, הנבחרת המקסיקנית הוגרלה להעפיל אוטומטית לשלב חצי הגמר, בו הובסה 8-0 בידי קבוצה אמריקאית-בריטית. די היה בכך כדי שתסיים במקום השלישי. באותה העת לא הוענקו מדליות ארד, אך ברישומי הוועד האולימפי הבינלאומי ניתנו רטרואקטיבית מדליות ארד לכל מי שסיים במקום השלישי באותם משחקים.
הופעתה הבאה של מקסיקו הייתה אף היא בפריז, 24 שנים מאוחר יותר. במשחקים אלה, כמו גם באולימפיאדת אמסטרדם (1928), לא הצליח אף ספורטאי מקסיקני לזכות במדליה אולימפית. ההישגים הראשונים הגיעו באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932). המתאגרף פרנסיסקו קבניאס זכה במדליית כסף, והיה למקסיקני הראשון שזוכה במדליה אולימפית דה פקטו. באותם משחקים, גם הקלע גוסטבו וט זכה במדליית כסף, בירי בשכיבה.
באולימפיאדת ברלין (1936) זכו המקסיקנים ב-3 מדליות ארד: נבחרת הכדורסל (לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית 25-10 בחצי הגמר וגברה על נבחרת פולין 12-26 במשחק על המקום השלישי), נבחרת הפולו (בטורניר שכלל חמש נבחרות, לאחר שגברה על נבחרת הונגריה במשחק על המקום השלישי) והמתאגרף פידל אורטיס.
1948 עד 1964 עריכה
באולימפיאדת לונדון (1948) הגיעו המקסיקנים להישג הטוב ביותר שלהם עד אז - 5 מדליות, בהן שתי מדליות זהב ראשונות. ארבע מהמדליות הושגו בענף הרכיבה. בתחרות הקפיצות זכה אומברטו מרילס במדליית הזהב וסגנו היה רובן אוריסה. שניהם היו שותפים גם לזכייה במדליית הזהב בתחרות הקפיצות הקבוצתית, ומרילס זכה גם במדליית ארד בתחרות האיוונטינג הקבוצתית. במדליה החמישית, מדליית ארד, זכה הקופץ למים חואקין קאפייה, בקפיצה מ-10 מטר. נבחרת הכדורסל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת ארצות הברית 71-40 בחצי הגמר ולנבחרת ברזיל 52-47 במשחק על המקום השלישי.
באולימפיאדת הלסינקי (1952) היה קאפייה המקסיקני היחיד שזכה במדליה אולימפית, לאחר שזכה במדליית הכסף בקפיצה מ-10 מטר. גם באולימפיאדת מלבורן (1956) היה קאפייה המקסיקני היחיד שעמד על הפודיום, אלא שהפעם שיפר את הישגיו, וזכה במדליית זהב בקפיצה מ-10 מטר ובמדליית ארד בקפיצה מ-3 מטר. ניצחונו של קאפייה על פני האמריקני גארי טוביאן היה בהפרש של 3 מאיות הנקודות בלבד. באולימפיאדת רומא (1960) הסתפקו המקסיקנים במדליית ארד אחת, בה זכה הקופץ למים חואן בוטיה, בקפיצה מ-3 מטר. באולימפיאדת טוקיו (1964) הגיע המתאגרף חואן פבילה להישג דומה.
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) עריכה
ערך מורחב – אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)
האולימפיאדה היחידה אותה אירחה מקסיקו הייתה גם המוצלחת בתולדותיה. הספורטאים המקסיקנים זכו ב-9 מדליות, בהן 3 מדליות זהב.
הענף הבולט ביותר היה האיגרוף. ריקרדו דלגדו (עד 51 ק"ג) ואנטוניו רולדאן (עד 57 ק"ג) זכו במדליות זהב, ואגוסטין סרגוסה (עד 75 ק"ג) וחואקין רוצ'ה (81 ק"ג ומעלה) זכו במדליות ארד. השחיין פליפה מוניוס זכה במדליית הזהב השלישית, במשחה ל-200 מטר חזה, ושחיינית נוספת, מריה תרסה רמירס זכתה במדליית ארד במשחה ל-800 מטר חופשי.
שלושה מקסיקנים נוספים זכו במדליות כסף: הסייפת פילאר רולדאן (ברומח, ההלך חוסה פדראסה (בהליכה ל-20 ק"מ) והקופץ למים אלווארו גאחיולה (בקפיצה מ-3 מטר). נבחרת הכדורגל סיימה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה 3-2 לנבחרת בולגריה בשלב חצי הגמר ובמשחק על מדליית הארד הפסידה 2-0 לנבחרת יפן. נבחרת הכדורסל סיימה במקום החמישי ונבחרת הכדורעף סיימה במקום השביעי.
1972 ואילך עריכה
באולימפיאדת מינכן (1972) ירדו הישגיה של מקסיקו, והיא שוב הסתפקה במדליה אחת, מדליית כסף בה זכה המתאגרף אלפונסו סאמורה.
באולימפיאדת מונטריאול (1976) זכה ההלך דניאל באוטיסטה במדליית זהב בהליכה ל-20 ק"מ, ועמיתו ראול גונסאלס סיים במקום החמישי. המתאגרף חואן פרדס זכה במדליית ארד.
באולימפיאדת מוסקבה (1980) זכו המקסיקנים ב-4 מדליות. 3 מהמדליות היו בענף הרכיבה. חואקין פרס זכה במדליית ארד בתחרות הקפיצות האישית והיה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית ארד בתחרות הקפיצות. הנבחרת המקסיקנית זכתה במדליית ארד שלישית, בתחרות האיוונטינג. הקופץ למים קרלוס חירון זכה במדליית הכסף בקפיצה מ-3 מטר, בתחרות שלוותה בשיפוט שנוי במחלוקת. במהלך ניסיון הקפיצה של הסובייטי אלכסנדר פורטנוב, הריע הקהל לשחיין ולדימיר סלניקוב, שניצח במשחה ל-1500 מטר חופשי. תרועות הקהל הפריעו לפורטנוב להתרכז, והוא לא ביצע את התרגיל כהלכה. השופט אישר לו לקפוץ בשנית, ובמקביל דחה את בקשותיהן של מקסיקו ושל גרמניה המזרחית לאפשר לקופציהן לבצע גם כן את התרגילים שלהם פעם נוספת, בטענה שהבזקי מצלמות הפריעו להם. בעקבות קפיצתו הנוספת זכה פורטנוב במדליית הזהב וחירון הסתפק במדליית הכסף. ראשי FINA גיבו את החלטת השופט.
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) הייתה המוצלחת ביותר עבור המקסיקנים פרט לזו אותה אירחו. הם זכו ב-6 מדליות, בהן 2 מדליות זהב. האתלטים המקסיקנים שלטו בתחרויות ההליכה: ארנסטו קנטו ניצח בהליכה ל-20 ק"מ, וראול גונסאלס, שסיים כסגנו במקצה זה, ניצח בהליכה ל-50 ק"מ. המתאגרף הקטור לופס והמתאבק דניאל אסווס זכו במדליות כסף, ורוכב האופניים חוסה יושימץ זכה במדליית ארד במרוץ הנקודות.
באולימפיאדת סיאול (1988) ירדו הישגיהם של המקסיקנים לשתי מדליות ארד, בהן זכו המתאגרף מריו גונסאלס והקופץ למים חסוס מנה (בקפיצה מ-10 מטר). ספורטאים בולטים נוספים באותם משחקים כללו את האתלטים ארטורו באריוס, שסיים במקום החמישי בריצת 10000 מטר, קרלוס מרסנאריו שסיים במקום השביעי בהליכה ל-20 ק"מ, וחסוס הררה שסיים במקום ה-11 בריצת המרתון.
באולימפיאדת ברצלונה (1992) שיפר מרסנאריו את הישגו וזכה במדליית הכסף בהליכה ל-50 ק"מ. מרסנאריו היה המקסיקני היחיד שזכה במדליה באותם משחקים. ארטורו באריוס שוב סיים במקום החמישי בריצת 10000 מטר, וחרמן סילבה הגיע למקום השישי. דניאל גרסיה סיים במקום השביעי בהליכה ל-20 ק"מ, ומיגל רודריגס הגיע שמיני בהליכה ל-50 ק"מ. הקופצים למים חורחה מונדרגון ומריה אלקלה העפילו שניהם לשלב הגמר וסיימו כל אחד במקום השישי (בקפיצה מ-3 מטר ומ-10 מטר, בהתאמה), והטניסאי לאונרדו לוואיה הגיע לשלב רבע הגמר.
גם באולימפיאדת אטלנטה (1996) רק ספורטאי מקסיקני אחד זכה במדליה, ההלך ברנרדו סגורה, שזכה במדליית ארד במקצה ל-20 ק"מ. הלך אחר, איגנסיו סמודיו, הגיע למקום השישי בהליכה ל-50 ק"מ, ורץ המרתון חרמן סילבה סיים אף הוא במקום השישי. פרננדו פלאטאס סיים במקום השמיני בקפיצה למים מ-3 מטר.
מרימת המשקולות סוראיה חימנס הייתה לאישה המקסיקנית הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית, באולימפיאדת סידני (2000). הייתה זו גם מדליית הזהב האולימפית הראשונה בה זוכה ספורטאי מקסיקני כלשהו מזה 16 שנים. חמישה ספורטאים מקסיקנים נוספים זכו במדליות באותם משחקים: במדליות כסף זכו ההלך נואה הרננדס (20 ק"מ) והקופץ למים פרננדו פלאטאס (3 מטר) ובמדליות ארד זכו ההלך חואל סאנצ'ס (50 ק"מ), המתאגרף כריסטיאן בחרנו ולוחם הטאקוונדו ויקטור אסטרדה. פלאטאס סיים גם במקום החמישי בקפיצה סינכרונית מ-3 מטר, יחד עם בן זוגו אדוארדו רואדה. ספורטאים בולטים נוספים כוללים את אנה גווארה (מקום חמישי בריצת 400 מטר), רוכבת האופניים בלם גררו (מקום חמישי במרוץ הנקודות), מריה גואדלופה סאנצ'ס (מקום חמישי בהליכה ל-20 ק"מ), חותרי הקאנו חוסה קרוס וחוסה רומרו (מקום שישי במקצה הזוגות ל-1,000 מטר), מריה אלקלה וג'אשיה לונה (מקום שישי בקפיצה הסינכרונית מ-3 מטר), מיגל אנחל רודריגס (מקום שביעי בהליכה ל-50 ק"מ), ומריה אלקלה ואסול אלמסאן (מקום שמיני בקפיצה סינכרונית מ-10 מטר).
באולימפיאדת אתונה (2004) זכו המקסיקנים ב-4 מדליות. אנה גווארה זכתה במדליית כסף בריצת 400 מטר ורוכבת האופניים בלם גררו זכתה במדליית כסף במרוץ הנקודות. לוחם הטאקוונדו אוסקר סלאסאר זכה במדליית כסף, ואחותו הצעירה אירידיה זכתה במדליית ארד. פרננדו פלטאס סיים במקום החמישי בקפיצה מ-3 מטר. פאולה אספינוסה סיימה במקום החמישי בשתי תחרויות הקפיצה הסינכרונית (בקפיצה מ-3 מטר עם לאורה סאנצ'ס ובקפיצה מ-10 מטר עם ג'אשיה לונה), ורומל פאצ'קו סיים במקום העשירי הן בקפיצה מ-3 מטר והן בקפיצה מ-10 מטר.
באולימפיאדת בייג'ינג (2008) זכו המקסיקנים ב-4 מדליות. לוחמי הטאקוונדו גיירמו סנדובל ומריה אספינוסה זכו כל אחד במדליית זהב. הקופצות למים פאולה אספינוסה וטטיאנה אורטיס זכו במדליית ארד בקפיצה סינכרונית מ-10 מטר, וסיימו במקום הרביעי והחמישי, בהתאמה, בקפיצה מ-10 מטר ליחידות. דמאריס גבריאלה אגירה זכתה במדליית ארד בהרמת משקולות. ספורטאים בולטים נוספים כוללים את הקשתים חואן רנה סראנו, שסיים במקום הרביעי ומריאנה אוויטיה שהעפילה לשלב רבע הגמר, האתלטים הוראסיו נובה (מקום שישי בהליכה ל-50 ק"מ) וחואן לואיס באריוס (מקום שביעי בריצת 5000 מטר), מרימת המשקולות לוס מרסדס אקוסטה (מקום שמיני), הקופצים למים יאל קסטיו (מקום שביעי בקפיצה מ-3 מ') ורומל פאצ'קו (מקום שמיני בקפיצה מ-10 מ'), אוסקר סוטו קאריו (מקום שמיני בקרב חמש מודרני), המתאגרף ארטורו סנטוס והג'ודוקא ונסה סמבוטי שהעפילו לשלב רבע הגמר.
באולימפיאדת לונדון (2012) זכו המקסיקנים ב-8 מדליות, המספר הגבוה ביותר מאז אירחו את המשחקים 44 שנים קודם לכן. נבחרת הכדורגל זכתה לראשונה בתואר האולימפי, לאחר שגברה על נבחרת ברזיל 1-2. בקפיצה למים זכו המקסיקנים ב-3 מדליות. פאולה אספינוסה ואלחנדרה אורוסקו זכו במדליית כסף בקפיצה סינכרונית מ-10 מטרים. אספינוסה גם סיימה במקום השישי בקפיצה ליחידות, ולאורה סאנצ'ס זכתה במדליית הארד בקפיצה מ-3 מטרים. איוואן גארסיה וחרמן סאנצ'ס זכו אף הם במדליית כסף בקפיצה סינכרונית מ-10 מטרים, וגארסיה גם סיים במקום השביעי בקפיצה מאותו הגובה ליחידים. בקפיצה מ-3 מטרים סיימו יאל קסטיו וחוליאן סאנצ'ס סיימו במקום השביעי, וקאסטיו סיים במקום השישי. שתי קשתות מקסיקניות זכו במדליות, אאידה רומן במדליית כסף ומריאנה אוויטיה במדליית ארד. נבחרת הגברים סיימה במקום הרביעי. המדליסטית השביעית הייתה לוחמת הטאקוונדו מריה אספינוסה, שאיבדה את תוארה מבייג'ינג, אך זכתה במדליית כסף. לוחמת טאקוונדו נוספת, ג'נט אלגריה, סיימה במקום החמישי. מרימת המשקולות לוס אקוסטה זכתה במדליית ארד ומרים המשקולות לינו מונטס סיים שישי. בענפים אחרים בלטו ספורטאים נוספים: המתעמל דניאל קורל (מקום חמישי בתרגיל המקבילים), הרוכב אלברטו משען (מקום חמישי בקפיצות), אדר סאנצ'ס (מקום שישי בהליכה ל-20 ק"מ), חואן לואיס באריוס (מקום שמיני בריצת 5000 מטר) והמתאגרף אוסקר ואלדס (הודח ברבע הגמר).
מקסיקו שלחה לאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) 125 ספורטאים, המשלחת הגדולה ביותר מאז 1972. המשלחת צברה 5 מדליות, ולראשונה מזה 12 שנה, איש מהספורטאים המקסיקנים לא זכה במדליית זהב. במדליות כסף זכו האתלטית מריה גואדלופה גונסאלס (בהליכה ל-20 ק"מ), לוחמת הטאקוונדו מריה אספינוסה, לה הייתה זו מדליה אולימפית שלישית, והקופץ למים חרמן סאנצ'ס, בקפיצה מ-10 מטר. סאנצ'ס גם סיים במקום החמישי בקפיצות הסינכרוניות, יחד עם איוואן גארסיה. במדליות ארד זכו איסמאל הרנאנדס, שהיה למקסיקני הראשון שזוכה במדליה אולימפית בקרב חמש מודרני, והמתאגרף מיסאל רודריגס. ספורטאים מקסיקנים בולטים נוספים כללו את הקופצת למים פאולה אספינוסה (מקום רביעי בקפיצות מ-10 מטר ומקום שישי בקפיצות הסינכרוניות, יחד עם אלחנדרה אורוסקו), הקשתית אלחנדרה ולנסיה (מקום רביעי ביחידות ורבע גמר עם הנבחרת), הקלעית אלחנדרה סוואלה (מקום רביעי באקדח אוויר), האתלט דייגו דל ריאל (מקום רביעי ביידוי פטיש), הקופץ למים רומל פאצ'קו (מקום שביעי בקפיצה מ-3 מטר ומקום חמישי בקפיצות הסינכרוניות, יחד עם חאיר אוקמפו), לוחמי הטאקוונדו איצל מנחארס וקרלוס נווארו (מקום חמישי כל אחד), מרימי המשקולות ברדני רוקה ואווה גורולה (מקום חמישי כל אחד), נבחרת סייפות החרב (מקום שביעי), מרימת המשקולות מוניקה דומינגס (מקום שמיני) והחותר חואן קרלוס קבררה (מקום שמיני).
מדליות עריכה
 |
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים |
לפי אולימפיאדה עריכה
באולימפיאדות הקיץ:[1]
| אולימפיאדה | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
| אולימפיאדת פריז (1900) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| 1904–1920 | לא השתתפה | |||
| אולימפיאדת פריז (1924) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת אמסטרדם (1928) | 0 | 0 | 0 | 0 |
| אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) | 0 | 2 | 0 | 2 |
| אולימפיאדת ברלין (1936) | 0 | 0 | 3 | 3 |
| אולימפיאדת לונדון (1948) | 2 | 1 | 2 | 5 |
| אולימפיאדת הלסינקי (1952) | 0 | 1 | 0 | 1 |
| אולימפיאדת מלבורן (1956) | 1 | 0 | 1 | 2 |
| אולימפיאדת רומא (1960) | 0 | 0 | 1 | 1 |
| אולימפיאדת טוקיו (1964) | 0 | 0 | 1 | 1 |
| אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) | 3 | 3 | 3 | 9 |
| אולימפיאדת מינכן (1972) | 0 | 1 | 0 | 1 |
| אולימפיאדת מונטריאול (1976) | 1 | 0 | 1 | 2 |
| אולימפיאדת מוסקבה (1980) | 0 | 1 | 3 | 4 |
| אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) | 2 | 3 | 1 | 6 |
| אולימפיאדת סיאול (1988) | 0 | 0 | 2 | 2 |
| אולימפיאדת ברצלונה (1992) | 0 | 1 | 0 | 1 |
| אולימפיאדת אטלנטה (1996) | 0 | 0 | 1 | 1 |
| אולימפיאדת סידני (2000) | 1 | 2 | 3 | 6 |
| אולימפיאדת אתונה (2004) | 0 | 3 | 1 | 4 |
| אולימפיאדת בייג'ינג (2008) | 2 | 0 | 2 | 4 |
| אולימפיאדת לונדון (2012) | 1 | 3 | 4 | 8 |
| אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) | 0 | 3 | 2 | 5 |
| אולימפיאדת טוקיו (2020) | 0 | 0 | 4 | 4 |
| סך הכל | 13 | 24 | 35 | 72 |
לפי ענף עריכה
בענפי הקיץ:[2]
| ענף | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
|---|---|---|---|---|
 אתלטיקה |
3 | 6 | 2 | 11 |
 איגרוף |
2 | 3 | 8 | 13 |
 טאקוונדו |
2 | 2 | 3 | 7 |
 רכיבה |
2 | 1 | 4 | 7 |
 קפיצה למים |
1 | 7 | 7 | 15 |
 הרמת משקולות |
1 | 0 | 3 | 4 |
 כדורגל |
1 | 0 | 1 | 2 |
 שחייה |
1 | 0 | 1 | 2 |
 קשתות |
0 | 1 | 2 | 3 |
_pictogram.svg){kind=small} אופניים |
0 | 1 | 1 | 2 |
 היאבקות |
0 | 1 | 0 | 1 |
 סיף |
0 | 1 | 0 | 1 |
 קליעה |
0 | 1 | 0 | 1 |
 כדורסל |
0 | 0 | 1 | 1 |
 פולו |
0 | 0 | 1 | 1 |
 קרב חמש מודרני |
0 | 0 | 1 | 1 |
| סך הכל | 13 | 24 | 35 | 72 |
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר הוועד האולימפי המקסיקני (בספרדית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "Medals by Games" [מדליות לפי משחקים]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-29 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Medals by Sports" [מדליות לפי ענפי ספורט]. Olympic Analytics (באנגלית). נבדק ב-29 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)