מרגרט בקט

פוליטיקאית בריטית
יש לעדכן ערך זה.
ייתכן שהמידע המצוי בדף זה אינו מעודכן, אתם מוזמנים לסייע ולעדכן את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעדכון הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מרגרט מארי בקטאנגלית: Margaret Mary Beckett; נולדה ב-15 בינואר 1943) היא פוליטיקאית בריטית ממפלגת הלייבור, שכיהנה כשרת החוץ של בריטניה בין השנים 2007-2006.

מרגרט מארי בקט
Margaret Mary Beckett
מרגרט בקט
מרגרט בקט
מרגרט בקט
לידה 15 בינואר 1943 (בת 81)
אשטון אנדר ליין, בריטניה
מדינה הממלכה המאוחדת
השכלה המכון למדע ולטכנולוגיה של אוניברסיטת מנצ'סטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת הלייבור
בן זוג ליונל בקט
האתר הרשמי של מרגרט בקט
מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים
5 במאי 2006 – 28 ביוני 2007
(שנה ו־7 שבועות)
מנהיג מפלגת הלייבור
12 במאי 1994 – 21 ביולי 1994
(10 שבועות ויום)
חבר הפרלמנט ה-49 של הממלכה המאוחדת
9 ביוני 1983 – 18 במאי 1987
(4 שנים)
חבר הפרלמנט ה-50 של הממלכה המאוחדת
11 ביוני 1987 – 16 במרץ 1992
(4 שנים ו־40 שבועות)
חבר הפרלמנט ה-51 של הממלכה המאוחדת
9 באפריל 1992 – 8 באפריל 1997
(5 שנים)
חבר הפרלמנט ה-53 של הממלכה המאוחדת
7 ביוני 2001 – 11 באפריל 2005
(3 שנים ו־44 שבועות)
חבר הפרלמנט ה-54 של הממלכה המאוחדת
5 במאי 2005 – 12 באפריל 2010
(5 שנים)
חבר הפרלמנט ה-55 של הממלכה המאוחדת
6 במאי 2010 – 30 במרץ 2015
(4 שנים ו־47 שבועות)
חבר הפרלמנט ה-56 של הממלכה המאוחדת
7 במאי 2015 – 3 במאי 2017
(שנתיים)
חבר הפרלמנט ה-57 של הממלכה המאוחדת
8 ביוני 2017 – 6 בנובמבר 2019
(שנתיים ו־21 שבועות)
חבר הפרלמנט ה־47 של הממלכה המאוחדת
10 באוקטובר 1974 – 7 באפריל 1979
(4 שנים ו־25 שבועות)
חבר הפרלמנט ה־52 של הממלכה המאוחדת
1 במאי 1997 – 14 במאי 2001
(4 שנים)
חברת הפרלמנט ה-58 של הממלכה המאוחדת
12 בדצמבר 2019 – מכהנת
(4 שנים ו־15 שבועות)
מזכיר המדינה לסביבה, מזון ולכפר
8 ביוני 2001 – 5 במאי 2006
(4 שנים ו־47 שבועות)
ג'ון פרסקוט
מזכיר מדינה לענייני עסקים ואסטרטגיה תעשייתית של ממשלת הצללים של האופוזיציה הבריטית
19 באוקטובר 1995 – 2 במאי 1997
(שנה ו־28 שבועות)
Jack Cunningham, Baron Cunningham of Felling
מייקל הזלטיין
מנהיג בית הנבחרים
27 ביולי 1998 – 8 ביוני 2001
(שנתיים ו־45 שבועות)
Ann Taylor, Baroness Taylor of Bolton
מנהיג האופוזיציה
12 במאי 1994 – 21 ביולי 1994
(10 שבועות ויום)
מנהיג הצללים של בית הנבחרים
21 ביולי 1994 – 20 באוקטובר 1994
(13 שבועות ויום)
ניק בראון
Ann Taylor, Baroness Taylor of Bolton
24 ביולי 1992 – 13 במאי 1994
(שנה ו־41 שבועות)
Jack Cunningham, Baron Cunningham of Felling
ניק בראון
נשיא לשכת הסחר
2 במאי 1997 – 27 ביולי 1998
(שנה ו־12 שבועות)
Ian Lang, Baron Lang of Monkton
שרת המסחר, האנרגיה ואסטרטגיה תעשייתית
2 במאי 1997 – 27 ביולי 1998
(שנה ו־12 שבועות)
Ian Lang, Baron Lang of Monkton
פרסים והוקרה
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2013)
  • גבירת הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית (2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייה עריכה

תחילת חייה עריכה

בקט נולדה בשם מרגרט מארי ג'קסון בעיירה אשטון אנדר ליין, הסמוכה למנצ'סטר, למשפחה ממעמד הפועלים. אביה היה נגר. היא למדה בבית ספר לבנות בנוריץ' ומאוחר יותר למדה מטלורגיה באוניברסיטת מנצ'סטר. ב-1961 החלה לעבוד כמטלורגית מתמחה בחברה לייצור טורבינות קיטור. ב-1964 הצטרפה ל-TGWU, האיגוד המקצועי של עובדי התחבורה והעובדים הכלליים. בקט חברה באיגוד גם כיום. ב-1966 חזרה לאוניברסיטת מנצ'סטר, והחלה לעבוד כחוקרת במחלקה למטלורגיה. ב-1970 עזבה את האוניברסיטה, לטובת מפלגת הלייבור, בה עסקה במחקר של מדיניות תעשייה.

ראשית הקריירה הפוליטית עריכה

ב-1973 עשתה בקט את צעדיה הראשונים בפוליטיקה, כאשר הייתה מועמדת הלייבור לבית הנבחרים במחוז לינקולן שבמזרח אנגליה. בבחירות, שנערכו בפברואר 1974, ניצח בסופו של דבר חבר בית הנבחרים המכהן, דיק טאוורן, שבקדנציה הקודמת שלו כיהן מטעם מפלגת הלייבור, והפעם התמודד כעצמאי. ניצחונו היה בהפרש של פחות מ-3%.

בעקבות ההפסד, החלה לעבוד במשרדה של השרה לענייני פיתוח בינלאומי, ג'ודית הארט, אך עזבה לקראת התמודדות נוספת בבחירות עליהן הכריז ראש הממשלה הרולד וילסון באוקטובר 1974. הפעם הצליחה בקט לגבור על טאוורן, ברוב דחוק של 2.5%, ונבחרה לבית הנבחרים.

כמעט מיד עם היבחרה, מינתה אותה ג'ודית הארט לשרה פרלמנטרית פרטית מטעמה. ב-1975 הייתה למצליפת הלייבור, וב-1976 קודמה לתפקיד של תת-שר במשרד החינוך והמדע. קידומה המהיר לא הועיל לה בבחירות שנערכו ב-1979, אז הפסידה למועמד השמרנים, קנת קרלייל, בהפרש של 1.5% בלבד. היה זה ניצחון ראשון לשמרנים במחוז לינקולן מזה 44 שנים.

לאחר ההפסד בבחירות, החלה לעבוד ברשת הטלוויזיה גרנדה. במקביל, המשיכה בפעילות פוליטית, וב-1980 נבחרה לוועדת ההנהלה הלאומית של הלייבור.

החזרה לבית הנבחרים עריכה

ב-1983 חזרה לבית הנבחרים, הפעם כנציגת מחוז דרום דרבי. במשך כל תקופת כהונתה מטעם מחוז זה, הקפידה בקט להמשיך ולהתגורר באחד מאזוריו העניים ביותר, שמרבית המבנים בו היו של דיור ציבורי.

בקט הייתה דוברת הלייבור בכל הנוגע לביטוח לאומי, והחל מ-1989 שימשה כשרת האוצר בממשלת הצללים של המפלגה. ב-1992 נבחרה לסגניתו של יו"ר המפלגה, ג'ון סמית' וב-1993 הייתה לחברה במועצת המלך (Privy Council).

ב-12 במאי 1994 הלך סמית' לעולמו במפתיע, ובקט הייתה ליו"ר בפועל של הלייבור. בכך הייתה לאישה הראשונה שכיהנה כיו"ר הלייבור, ולאישה השנייה ששימשה כיו"ר מפלגה גדולה בבריטניה, אחרי מרגרט תאצ'ר. עם בחירתו של טוני בלייר ליו"ר המפלגה, איבדה בקט גם את תפקיד סגנית היו"ר, לאחר שקבעה בעצמה כי סגן היו"ר ייבחר באותו מועד שבו נבחר היו"ר, ולתפקיד נבחר מועמדו של בלייר, ג'ון פרסקוט.

בממשלת הצללים של בלייר, שימשה בקט תחילה כשרת הבריאות, והחל מ-1995 כשרת המסחר. היא הייתה מהמבקרים הבולטים ביותר של הממשלה כאשר נחשפה ב-1996 פרשה של מכירת נשק לעיראק.

כשרה בממשלות טוני בלייר עריכה

עם חילופי השלטון ב-1997, מונתה בקט לשרת המסחר בממשלת בלייר. זאת, על אף זיהויה עם השמאל, ומיצובה של מפלגת הלייבור כמפלגה הנוטה יותר למרכז בעידן בלייר. בין 1998 ל-2001 שימשה כיו"ר הקואליציה.

לאחר הבחירות ב-2001 מונתה לשרה במשרד לענייני איכות סביבה, מזון וחקלאות. בקט הייתה השרה הראשונה במשרד, שהוקם במקום משרד החקלאות, הדייג והמזון. האחרון בוטל עקב כישלונו בהתמודדות עם מחלת הפה והטלפיים.

בראשית 2006 הייתה בקט יעד לביקורת רבה, לאחר שהתברר כי בין השנים 2005-2002 טסה 134 פעמים במטוסי חיל האוויר הבריטי, וכי בעלה הצטרף אליה לרבות מנסיעותיה.

לאחר הבחירות ב-2006 הייתה בקט לאישה הראשונה המכהנת כשרת החוץ של בריטניה. מינויה של בקט לתפקיד הפתיע רבים, ובהם בקט עצמה.[1] היו שביקרו את המינוי בטענה שאינה משתווה לקודמה בתפקיד, ג'ק סטרו,[2] ושאינה מתאימה לתפקיד משום שהיא "בדלנית, שמאלנית ופציפיסטית". בהמשך הואשמה בכך שהפכה את משרד החוץ לכלי שרת בידיו של טוני בלייר וכי השפעתה על המשרד זניחה.[3] בקט הגמישה את עמדותיה לא פעם. כך למשל, התבטאה באופן מסויג כלפי האפשרות של פלישה לעיראק במהלך 2002, אך לאחר הפלישה ב-2003, יישרה קו עם מדיניותו של בלייר בנושא. ב-30 במרץ 2007 הגיעה הביקורת נגד בקט לשיאים חדשים, כאשר פובליציסט הטיימס סטיבן פולארד כתב עליה כי "לא יימצאו אנשים רבים שיוכלו לסתור את הטענה שגברת בקט היא שרת החוץ חסרת התקנה ביותר בעידן הפוליטי המודרני. לא זו בלבד שהיא חדלת אישים, אלא שהיא נטולת עקרונות כמעט לחלוטין. השילוב הזה הופך אותה לסמל האולטימטיבי הבוטה של הפוליטיקה של ימינו".[4]

לאחר עידן בלייר עריכה

לאחר התפטרותו של בלייר, ב-27 ביוני 2007, החליט מחליפו, גורדון בראון, שלא להשאיר את בקט בתפקידה, ומינה במקומה את דייוויד מיליבנד. בתחילה חזרה לכהן כחברת פרלמנט מן השורה, אך בראשית 2008 מינה אותה בראון לעמוד בראש הוועדה למודיעין ולביטחון. באוקטובר אותה שנה שבה לכהן בממשלה, כשרה לענייני שיכון במשרד לקהילות ושלטון מקומי.

בשנת 2009 השתרבב שמה לפרשת החזרי ההוצאות שהסעירה את הפרלמנט הבריטי. בין היתר, נמצא כי בקט קיבלה החזר הוצאות של 600 ליש"ט עבור רכישת עציצים, וכן הועלו תהיות באשר ל-72 אלף ליש"ט שקיבלה להוצאות דיור בבית במחוז הבחירה שלה, בשעה שהתגוררה בשכירות בלונדון.

ביוני 2009 התמודדה על תפקיד יושב ראש בית הנבחרים הבריטי במקום מייקל מרטין שהתפטר, אך פרשה מההתמודדות לאחר סיבוב הבחירות השני.

היא המשיכה לכהן בבית הנבחרים עד הבחירות שנערכו ב- 2020, עת פרשה מרצונה בגיל 77. היא ייצגה את אזור הבחירה דרום דרבי Derby South וזכתה שם בנצחונות במשך 10 מערכות בחירות. בבחירות האחרונות בהן התמודדה, ב- 2019, זכתה ברוב מוחלט של הקולות, 58.1%, שעה שיריבה השמרן קיבל 36.9%[5].

בקט וישראל עריכה

במהלך מלחמת לבנון השנייה צידדה בריטניה בזכותה של ישראל להגן על עצמה. בריטניה קראה אמנם להפסקת אש בשלבים מוקדמים של המלחמה, אך גם הביעה תמיכה בתגובה הישראלית. במחאה על מדיניות הממשלה, אותה הביעה גם בקט, נטשו 37 חברי לייבור ממחוז הבחירה שלה את הלייבור, ועברו למפלגה הליברל-דמוקרטית.[6]

בראשית אפריל 2007 שיגרה בקט מכתב ליו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ובו הביעה תמיכה בממשלת האחדות הפלסטינית.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרגרט בקט בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Philip Webster, 'As he promoted me I replied in one word, with four letters', TimesOnline, June 28, 2006
  2. ^ William Rees-Mogg, Being beastly to Beckett, Times Online, June 19, 2006
  3. ^ Mary Riddell and John Kampfner, Interview: Margaret Beckett, NewStatesman, 18 December 2006
  4. ^ Stephen Pollard, Is this the most unprincipled and incompetent Foreign Secretary in British history? (Daily Mail), March 30, 2007
  5. ^ הפרלמנט הבריטי, באתר חברי הפרלמנט
  6. ^ Beckett suffers Labour defections, BBC, 25 August 2006