מרגריט השנייה, רוזנת פלנדריה
מרגריט השנייה, רוזנת פלנדריה (Marguerite II de Flandre או Marguerite de Hainaut; 2 ביוני 1202 - 10 בפברואר 1280) הייתה בתם הצעירה של בלדווין התשיעי, רוזן פלנדריה (שהיה גם רוזן אנו בשם בלדווין השישי) ושל מארי משמפאן.
 | |||||||
| לידה |
2 ביוני 1202 ואלנסיין, צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בפברואר 1280 (בגיל 77) גנט, נפת פלנדריה | ||||||
| מקום קבורה |
Flines Abbey | ||||||
| בן או בת זוג |
Bouchard IV of Avesnes (23 ביולי 1212–?) William II of Dampierre (1223–?) | ||||||
| שושלת בית פלנדריה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה עריכה
אביה יצא למסע הצלב הרביעי לפני לידתה, ואמה הצטרפה אליו שנתיים לאחר מכן. אחרי מות אמה ב- 1204 ומות אביה בשנה שלאחריה, מרגריט ואחותה הבכורה ז'אן הועברו להשגחתו של דודן, פיליפ מנאמור עד 1208 כאשר העביר אותן לחצרו של פיליפ השני, מלך צרפת.
ב-1212, בהסכמתו של פיליפ השני, מלך צרפת מרגריט נישאה ל בושאר הרביעי מאוון, שהיה מושל אנו ואשר בתוקף תפקידו זה שימש כאפוטרופוס וכמורה של מרגריט. אחותה ז'אן, שהתקנאה במרגריט על כך שנישואיה הבטיחו לה ירושה גדולה, ניסתה לבטל נישואים אלה בטענה שמרגריט הייתה בת עשר שנים בלבד, ולכן לא היה בכוחה להשלים את נישואיה. מבלי לחקור הרבה בדבר, האפיפיור אינוקנטיוס השלישי גינה את נישואיה של מרגריט, אם כי לא ביטל אותם.
בושאר ומרגריט המשיכו בחייהם המשותפים והביאו לעולם שלושה ילדים, אך ז'אן לא ויתרה והביאה למעצרו של בושאר ב- 1219. הוא שוחרר ב-1221 בתנאי שיסכים להיפרד ממרגריט. ז'אן שכנעה את מרגריט להינשא לגיום השני מדאמפייר, שהיה אציל משמפאן. מנישואים אלה נולדו שני בנים: גיום וגי דה דאמפייר (מאוחר יותר, גי דה דאמפייר, רוזן פלנדריה). עם מותה של ז'אן ב-1244, מרגריט הפכה לרוזנת פלנדריה ולרוזנת אנו.
מצב זה גרם לשערורייה משום שמרגריט הייתה עדיין נשואה לבושאר. פרץ מאבק בין שני הבעלים בדבר חוקיותם של הילדים - מאבק שנמשך עשרות שנים וגרם למלחמות הירושה של רוזנות פלנדריה ושל רוזנות אנו. ב-1246, לואי התשיעי, מלך צרפת, ששימש כבורר בין הצדדים, נתן לילדיו של גיום השני מדאמפייר את הזכות לרשת את רוזנות פלנדריה, ולילדיו של בושאר הרביעי מאוון את הזכות לרשת את רוזנות אנו.
ב-1253 התעוררו שוב בעיות: ז'אן הראשון, רוזן אנו, שהיה בנו בכורו של בושאר, שכנע את ויליאם השני, רוזן הולנד וזיילנד לכבוש את רוזנות אנו וחלקים של רוזנות פלנדריה שהיו סמוכים לגבולות האימפריה הרומית הקדושה. התפתחה מלחמת אזרחים שבסופה בקרב ואלקרן כוחותיו של ז'אן הראשון, רוזן אנו הביסו את אלה של בני משפחת דאמפייר ולקחו אותם בשבי.
