מרטינוס הראשון
מרטינוס הראשון (בלטינית: Martinus I; נפטר ב-14 בספטמבר 655) כיהן כאפיפיור מ-21 ביולי 649 ועד 653. לימים הוכרז כקדוש נוצרי.
 | |||||
| מרטינוס הראשון | |||||
| לידה |
21 ביוני 598 טודי, אומבריה, האימפריה הביזנטית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 655 (בגיל 57) חרסון, קרים, האימפריה הביזנטית | ||||
| מדינה |
האימפריה הביזנטית | ||||
| מקום קבורה |
חרסונסוס | ||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
מרטינוס נולד בסמוך לטודי שבאומבריה במקום הנקרא כיום על שמו - פיאן די סן מרטינו (Pian di San Martino).
מרטינוס כיהן כ"אפוקריסיאריוס" - הנונציו (שגריר אפיפיור) בקונסטנטינופול, והיה האחרון שנשא תפקיד זה. בתקופת כהונתו בתפקיד זה זכה לכבוד רב בשל ידענותו וצדקנותו.
מרטינוס נבחר לכהן כאפיפיור ביולי 649, לאחר פטירתו של קודמו, האפיפיור תאודורוס הראשון. בחירתו לא אושרה על ידי קיסרי האימפריה הביזנטית, והיה היחיד מבין האפיפיורים הבינזטיים שבחירתו לא אושרה בצו של קונסטנטינופול. בעקבות מינוי לא מאושר זה נחטף האפיפיור בשנת 653 על ידי הקיסר קונסטנס השני ונפטר בכלאו בחצי האי קרים.
בעת כהונתו כאפיפיור זימן את ועידה אקומנית אשר זכתה לשם ועידת לאטרנו 649 בה נדונה שאלת מינות המונותליטיזם. המועצה נפגשה בבזיליקת סן ג'ובאני בלאטרנו ונכחו בה 105 הגמונים (בעיקר מאיטליה, סיציליה וסרדיניה אך גם בישופים מאפריקה). הישיבה ערכה חמש ישיבות (secretarii) בין 5 באוקטובר ו-31 באוקטובר 649 ונקבעו בה 20 חוקים כנסייתיים אשר גינו את המונותליטיזם כמינות, ואסרו על קריאת כתבי המונותליטיסטים. המועצה גינתה את כתביו של פטריארך קונסטנטינופול סרגיוס הראשון בו תמך הקיסר הראקליוס ואת כתביו של הפטריארך פאולוס השני, קודמו של סרגיוס, בו תמך הקיסר קונסטנס השני.
בעקבות פעולותיו של מרטינוס, הקיסר קונסטנס הורה למושל איטליה תאודורוס קליופאס (Theodore Calliopas) לאסור את האפיפיור, ולהביאו לקונסטנטינופול. המושל הגיע לארמון הלאטראן ב-17 ביוני 653, ומרטינוס, שחשש משפיכות דמים, הורה שלא להתנגד למעצר. הוא נשלח מרומא לנקסוס ביוון והגיע לקונסטנטינופול ב-17 בספטמבר 653 (לפי סברה אחרת, ב-17 בספטמבר 654). בהגיעו לקונסטנטינופול הוא הוצג בפני הקהל, הואשם בהיותו אויב האל ומתחזה, והקהל לעג לו במשך זמן רב. מרטינוס נותר כלוא בקונסטנטינופול במשך 93 ימים, כשהוא סובל מרעב ומקור. ב-19 בדצמבר הוא הועמד למשפט בפני הסנאט של האימפריה ונדרש לבטל את חוקיו. לאחר שסירב, הוא הופשט ממרבית בגדיו, הובל ברחובות העיר כשהקהל בז לו, והושב לכלאו בו נשאר 85 ימים נוספים. בזכות השתדלותו של בישוף קונסטנטינופול לא הוצא להורג, ונשלח במקום זאת לגלות לחצי האי קרים. ב-26 במרץ 655 הוא הועלה על ספינה, והגיע לקרים ב-15 במאי 655 ונפטר שם ב-16 בספטמבר באותה שנה מרעב. במהלך גלותו התפטר מתפקידו כאפיפיור.
לימים הוכרז כקדוש נוצרי, והיה לאחרון האפיפיורים אשר נחשב קדוש מעונה. יום חגו נקבע בתחילה ל-12 בנובמבר אולם כיום הוא קבוע ל-13 באפריל.
קישורים חיצוניים עריכה
- קורות חיים
- קרדינלים של הכנסייה הקתולית(הקישור אינו פעיל, 30.5.2021)
- מרטינוס הקדוש ברשימת הקדושים הנוצריים
- מרטינוס הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: תאודורוס הראשון |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: אאוגניוס הראשון |