מררית מצויה

מין של צמח

מְרָרִית מצויה (שם מדעי: .Picris rhagadioloides (L.) Desf)  מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ וצהוב פרחים ממשפחת המורכבים[1][2]. היא נפוצה בכל ישראל ובעיקר באזורים לא מדבריים בגינות, באשפתות, בצדי דרכים ובשדות בור. פריחתה מאמצע מרץ עד תחילת יוני והבשלת הפרי מסוף אפריל[3].

קריאת טבלת מיוןמררית מצויה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: מררית
מין: מררית מצויה
שם מדעי
Picris altissima
דליל, 1814

שמות הצמח עריכה

שמות נרדפים בספרות (Heterotypic Synonyms):

  • השם המדעי Picris altissima Delile מצוי באתרים הישראלים ובמגדיר של זהרי מיכאל ומגדיר הצהוב[4].
  • השם המדעי Picris sprengeriana בפרק 3 בפלורה[5].

השם "מררית" ניתן למין Picris sprengeriana, המוכר בימינו כמררית מצויה, במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 435) משנת 1930[6] בהתאם להמלצתו של אפרים הראובני, וניתן כשם הסוג במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 696[7]. השם המלא "מררית מצויה" אושר ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל משנת 2003.

השם המדעי של הסוג Picris משמעותה ביוונית מרירות משום הטעם המר בחלק ממיני הסוג.

מורפולוגיה עריכה

 
תקריב קרקפת של מררית מצויה

מררית מצויה היא מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ ממשפחת המורכבים. מין זה מכוסה בזיפים מאונקלים בראשם (בשונה משן-ארי)[4].

הגבעול עגול ומסתעף בדלילות בחלקו העליון.

העלים מסורגים פשוטים (אינם מחולקים) מרוכזים בבסיס הגבעול ופזורים גם לאורכו (בשונה משן-ארי). עלי הגבעול חסרי פטוטרות, מפורצים בבסיסיהם לזוג אוזניות שחובקות את הגבעול; זקופים וצידם העליון מפונה וצמוד אל הגבעול ושפתם משוננת. אורך הטרפים 20 עד 60 מ"מ לעיתים רחוקות 90 מ"מ ורוחבם 5 עד 20 מ"מ ויותר.

בחלקו העליון של הגבעול ישנם חפים אחדים, קרובים לקרקפת, אך מחוצה לה[8].

הקרקפת נפתחת במלואה וכל פרחיה דו-מיניים, צהובים, לשוניים ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים. אורך הקרקפת 10 עד 15 מ"מ ורוחבו 6 עד 9 מ"מ והם גדלים עם הבשלת הפרי.

המצעית חשופה.

המעטפת דמוית גביע, עם הבשלת הזרעים ניכר כיווץ באמצעה[5].

הזרעונים קירחים, מקומטים מאוד לרוחבם, חסרי מקור ובקודקודם ציצית של זיפים. וצבעם בעת ההבשלה חום. הזרעונים ההיקפיים שונים מהמרכזיים בצורת הציצית[8].

הציצית נשירה, עשויה 8 או יותר זיפים ארוכים, מנוצים, מורחבים בבסיסם ומאוחים לטבעת בסיסית. ציצית זרעוני ההיקף קצרה הרבה יותר מזאת של זרעוני המרכז[4][8].

תמונות עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ .Picris rhagadioloides (L.) Desf, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Picris rhagadioloides (L.) Desf, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏2023-11-28
  3. ^ מררית מצויה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 742
  5. ^ 1 2 Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 417-8
  6. ^ מילון ילקוט הצמחים, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1930
  7. ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  8. ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 487-8

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.