משבר יולי
משבר יולי היה משבר דיפלומטי בין המעצמות המרכזיות של אירופה בקיץ 1914 שהוביל למלחמת העולם הראשונה.
מיד לאחר שהלאומן הסרבי-בוסני גברילו פרינציפ, התנקש ביורש העצר האוסטרו-הונגרי הדוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו, סדרת מהלכים פוליטיים הובילו לאולטימטום של אוסטרו-הונגריה על סרביה ובסופו של דבר למלחמת העולם הראשונה.
האולטימטום היה חלק מסדרת מהלכים שנקטה אוסטרו-הונגריה כדי להחליש את ממלכת סרביה, כדי להביא לכיבוש חבל הבלקן הצפוני, שבדרומו שכן מיעוט סלאבי, כולל רוב הקהילה הסלאבית בבוסניה. חבל זה היווה איום על ממלכת אוסטרו-הונגריה, ועל כן רצתה היא להשיג בו שליטה, או באמצעים דיפלומטיים או באמצעות מלחמה. לאחר שנכשלו המאמצים הדיפלומטיים ואירע רצח הדוכס פרדיננד, הציבו האוסטרו-הונגרים שורת תנאים שהגבילו קשות את עצמאות סרביה, מתוך מטרה שלא תקבל אותם, ותהיה עילה לפתוח במלחמה.
חודש לאחר ההתנקשות בחייו של פרנץ פרדיננד, הכריזה האימפריה האוסטרו הונגרית מלחמה על סרביה, וכך נפתחה בפועל מלחמת העולם הראשונה.
הרקע למשבר עריכה
רצח יורש העצר האוסטרו-הונגרי עריכה
ערך מורחב – רצח פרנץ פרדיננד
ב-28 ביוני 1914, ביקר יורש העצר האוסטרו הונגרי, פרנץ פרדיננד, בבוסניה כדי להשתתף בתרגילים צבאיים מטעם הקיסר פרנץ יוזף. במהלך ביקורו בסרייבו עם אשתו, תכננו חבורת קושרים, חברי הארגון המחתרתי היד השחורה, להתנקש בחייו. בזמן ששיירתו עברה ברחובות סרייבו, זרק נדליצ'קו צ'ברינוביץ', אחד הקושרים, פצצה לעבר השיירה. הפצצה פגעה קשות ברכב הרביעי בשיירה ובנוסעיה, אך לא ביורש העצר ואשתו, שנסעו ברכב השלישי בשיירה, והאיצו את נסיעתם לכיוון בניין העירייה. צ'ברינוביץ' מיהר לבלוע גלולת ציאניד ולקפוץ לנהר, על מנת להתאבד, אך הגלולה לא השפיעה עליו, ומי הנהר היו רדודים מדי לטביעה. משטרת סרייבו תפסה אותו בנהר ולקחה אותו אל תחנת המשטרה לחקירה. שאר הקושרים התפזרו מהשטח.
לאחר קבלת הפנים בבניין העירייה, החליט פרנץ פרדיננד לבקר את הפצועים בבית החולים. מכוניתו, שזכתה לאבטחה דלה בלבד, עברה מול גברילו פרינציפ, אחד הקושרים, שבמקרה נכח במקום. פרינציפ התקרב לרכב וירה לעבר יורש העצר ואשתו סופי. שניהם נפגעו קשה ומתו לאחר זמן קצר. פרינציפ ניסה להתאבד בעזרת גלולת ציאניד, אך ניסיון זה לא צלח והוא נלקח לתחנת המשטרה לחקירה. במהלך החקירה, התגלה כי הקושרים התארגנו בבלגרד, בירת סרביה, ולכן התעורר החשד שהייתה מעורבות סרבית בהתנקשות.
בקשות לחקירה עריכה
ב-30 ביוני החלו דיפלומטים אוסטרו הונגרים וגרמנים, להגיש למקביליהם הסרבים והרוסים בקשות לחקירת ההתנקשות. שר החוץ הגרמני ארתור צימרמן העביר לשגרירויות בארצו את הבקשה. גם השגריר האוסטרו הונגרי בסרביה הגיש בקשה דומה למשרד החוץ הסרבי. שתי הבקשות נדחו על סף. משהסתיימה החקירה פלילית ב-23 ביולי והתגלה שבתכנון וארגון ההתנקשות היה מעורב רב-סרן בצבא הסרבי, הגישה אוסטרו-הונגריה מכתב רשמי לממשלת סרביה. המכתב הזכיר לסרביה את מחויבותה לכבד את החלטת המעצמות בקונגרס ברלין ביחס לבוסניה-הרצגובינה ולשמור על יחסי שכנות טובים עם אוסטרו-הונגריה. המכתב אף הכיל דרישות מפורטות שמטרתן להרוס את מקורות המימון ובסיסי הפעולה של ארגוני הטרור אשר לדעת אוסטרו-הונגריה עמדו מאחורי הרצח בסרייבו. אוסטרו-הונגריה אף איימה כי במידה וסרביה לא תקבל את מלוא דרישותיה בתוך 48 שעות, תחזיר אוסטריה את שגרירה מן המדינה. סרביה קיבלה למעשה את כל הדרישות האוסטרו-הונגריות, להוציא את הדרישה (אחת מתוך עשר שנקבעו באולטימטום) כי יותר לסוכנים אוסטרים לנהל חקירה בבלגרד, כיוון שהדבר פגע לטענתה בריבונותה.
חיילי מילואים סרביים אשר הושטו על נהר הדנובה בספינות קיטור, חצו כנראה בטעות את הנהר לגדה האוסטרו-הונגרית בטמש-קובין וחיילים אוסטרו-הונגריים ירו באוויר כדי להרחיקם. תקרית זו יצאה מכל פרופורציה וממשלת אוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה והחלה לגייס את צבאה ב-28 ביולי 1914. רוסיה אשר תמכה באופן מסורתי בשאיפות הלאומיות של הסרבים, מיהרה להתייצב לצידם וגייסה את צבאה. בהתאם להסכם סודי משנת 1892 בין צרפת לרוסיה, הייתה אף צרפת מחויבות לגייס את צבאה. גרמניה מצידה, מתוקף הסכם עם אוסטרו-הונגריה, גייסה אף היא את צבאה. עד מהרה הצטרפו כל המעצמות לצדדים היריבים (להוציא את ממלכת איטליה, ששמרה על נייטרליות ולא כיבדה את הברית המשולשת שכרתה עם אוסטריה וגרמניה בשל הטיעון כי הברית הייתה הגנתית ואילו אוסטריה הייתה התוקפן) והמלחמה פרצה.
