משה לוי נחום
משה לוי נחום (נקרא גם: מל"ן; ג' בטבת תרנ"א, 14 בדצמבר 1890[1] – 18 ביולי 1985) היה אחד ממנהיגי העדה התימנית בארץ ישראל. היה מוכתר כרם התימנים ויקיר העיר תל אביב-יפו.
 | |
| לידה |
14 בדצמבר 1890 י"ד בטבת תרמ"ה אל-שאהל, תימן |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 1985 (בגיל 94) כ"ט בתמוז תשמ"ה תל אביב |
| מקום קבורה | בית הקברות נחלת יצחק, גבעתיים |
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות |
?–1985 |
| פרסים והוקרה |
יקיר העיר תל אביב-יפו |
  | |
רקע משפחתי עריכה
לוי נחום נולד בתימן ב-14 בדצמבר 1890 במחוז אלשרף, בעיר אל-שאהל. אביו יוסף היה משומרי השבט "יהוד שארף". אימו הייתה בניה בת יצחק מהעיר מנאכ'ה.
הוא היה אחד ממנהיגי יהדות תימן בארץ, ממייסדי שכונת כרם התימנים בתל אביב ואחד מיקירי העיר תל אביב[2]. לוי נחום ידוע גם בכינויים: "מל"ן" (ועל שמו נקרא בית הדפוס של המשפחה), ו"מוסא אל פול". כינוי זה דבק בו מאחר שמכר פול לתלמידים, שלמדו בישיבת הרב קוק. לוי נחום היה נוהג להקשיב לשיעורים מתחת לחלון וכך רכש את השכלתו[3].
כשהיה לוי נחום בן שלוש, נתייתם משני הוריו, ובהמשך גדל אצל קרובי משפחתו ולמד בחדר מסורתי. בשנת 1906 עלה לארץ ישראל לבדו[4]. טרם עלייתו לארץ, כילד סבל לוי נחום מתנאים קשים בעקבות גורמים שונים, והגיע עד חרפת רעב, בין היתר בגלל מלחמת הטורקים במחוז בו נולד וגדל. הטורקים שניצחו במלחמה גזרו גזירות קשות על היהודים, שבעקבותיהן יהודים רבים, ביניהם לוי נחום, החליטו לעלות לארץ. על העלייה לארץ החליט לוי נחום סופית לאחר ששליח מארץ ישראל הגיע לכפרו לשכנע יהודים לעלות.
לוי נחום היה נשוי פעמיים, ואב לשלושה עשר ילדים. בשנת 1917 נשא לאישה את אסתר דוכן, במושבה כנרת. אסתר, בת ה 15 הייתה ילידת נווה צדק. מאסתר נולדו לו 8 ילדים: גלילי, בר -כוכבא, חפציבה, כרמלה, רחביה, עזריקם, זבדיה וחקלאי.
בשנת 1933 עזב את אסתר לטובת אישה חדשה, שושנה, ממנה נולדו לו עוד חמישה ילדים.
בשנת 1948 שושנה הותקפה על ידי יחיאל לוי נחום, בן דודו של לוי נחום, ששפך עליה חומצה. התוקף קיבל עונש מאסר של 11 שנים. משה לוי נחום ישב עליה שבעה[5].
לוי נחום נפטר בכ"ט בתמוז תשמ"ה, 18 ביולי 1985.
העלייה לארץ וההגעה אליה עריכה
מסעו של לוי נחום לישראל היה קשה וכלל עיכובים שונים בארצות רבות.
מתימן הועבר לוי נחום לאריתריאה. בהגיעו לשם אומץ על ידי משפחה יהודית שהתגוררה במקום. הם שיכנו אותו בביתם ולימדו אותו את מקצוע הצורפות. לאחר מספר שנות מגורים באריתריאה עבר לח'רטום שבסודאן, משם לאיטליה, לאוסטריה ובסופו של דבר לפורט סעיד במצרים ומשם עלה לישראל[6]. במהלך המסע התמודד לוי נחום עם קשיים שונים ובין היתר אף חלה באבעבועות שחורות, מחלה שממנה החלים והמשיך במסעו. את תולדות חיו סיפר לשלמה טבעוני שהוציא לאור את הספר "כרם היה לידידי" בשנת 1978.
כאשר הגיע לוי נחום לארץ, התיישב בשכונת כרם התימנים.
בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלה עם שאר תושבי תל אביב ועבר להתגורר באזור הגליל.
בשנות ה-20 של המאה ה-20 נבחר לכהן כיושב ראש העדה התימנית ביפו ובתל אביב, וכן למוכתר הראשון של שכונת כרם התימנים.
מורשת עריכה
לוי נחום ידוע כאחד מהמייסדים והפרנסים של שכונת כרם התימנים בתל אביב וממובילי דעה בעדה התימנית בתל אביב ובארץ כולה. הוא קנה לעצמו מקום מיוחד ומכובד בעדה בעקבות מאמציו לעידוד הגאווה האתנית בקרב בני העדה התימנית. בין היתר הדפיס לוי נחום עיתון שזוהה עם העדה התימנית, ארגן קבוצות ספורט, ונודע בזכות מאמציו לגשר בין האוכלוסייה התימנית בכרם התימנים לבין העולם החיצוני. לוי נחום ספג הרבה ביקורת מקרב בני העדה התימנית מאחר שהוא טען שהתימנים צריכים להתקדם ולצאת מהסגירות העדתית והמגורים במקומות מסוימים. הוא עודד את ילדי השכונה ללכת ללמוד בכך שאמר להם "שילכו ללמוד כדי להיות כמו האשכנזים, לקבל פרנסה טובה ולא לעשות ספונג'ה"[6].
בשנת 2003 החליטה עיריית תל אביב-יפו לשנות את שמו של רחוב הפדויים לרחוב מל"ן, על שמו של משה לוי נחום[5].
בית הדפוס עריכה
בשנת 1936 ייסד לוי נחום בקומת הקרקע של בית המשפחה ברחוב הלל הזקן מספר 6, את "דפוס מל"ן". בהתחלה נקרא בית הדפוס "החושן" ואחר כך- מל"ן. בית הדפוס שימש מגוון אוכלוסיות מימין ומשמאל, סופרים, אנשי רוח, נציגי המחתרות, ההגנה, אצ"ל ולח"י, אנשי הממשל הבריטי בתקופת המנדט ועם הקמת המדינה אף נציגי ממשלה שונים[6].
לוי נחום חש שבתקשורת אין ביטוי לקולותיהם של בני עדות המזרח בכלל והתימנים בפרט.
לוי נחום חש שיש צורך בייסוד בית דפוס שישמש מענה לצרכים שונים של תושבי שכונת כרם התימנים, ובאמצעותו תסופק במה לבני עדתו התימנים לפעולות שונות, לצמצום הפערים העדתיים ולמניעת הקיפוח שחשו רבים מהם באותה תקופה.
בבית הדפוס ייסד לוי נחום את עיתון "המזרח" ששיקף את חיי בני תימן בארץ, וכן הודפסו בו כרוזים וספרים.
בבית הדפוס עבדו כל ילדיו של לוי נחום: כסדרים, דפסים ועוד.
כאשר עזב לוי נחום את בית המשפחה, אסתר, רעייתו הראשונה, נשארה לגור בבית המשפחה וגידלה בו את שמונת ילדיהם.
לאחר עזיבתו של לוי נחום, בית הדפוס עבר לילדיו שהמשיכו להפעילו, ובסך הכל פעל במשך כ-65 שנים, עד למועד הריסת הבניין בשנת 2003[3].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סיפור המשפחתי של משה לוי נחום
- כרם היה לידידי, תוכנית טלוויזיה בהשתתפותו של משה לוי נחום, הערוץ הראשון, בהנחיית ירון לונדון
- הספר "כרם היה לידידי", ספר מאת שלמה טבעוני, הוצאת מל"ן, 1978- בקטלוג בית הספרים הלאומי
הערות שוליים עריכה
- ^ מאגר הזהויות של הספריה הלאומית
- ^ לוי נחום משה ז"ל בן יוסף, באתר חברת קדישא (ארכיון)
- ^ 1 2 הלל הזקן 6 - בית משפחת נחום, באתר http://www.vtlv.co.il/
- ^ דוד תדהר (עורך), "משה לוי נחום", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 902
- ^ 1 2 אביבה לורי, תמיד היה שם סיפור, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2004
- ^ 1 2 3 כרם היה לידידי - 1980, באתר youtube.com - כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 2016