משלי אמנ-אמ-אפה

משלי אמנ-אמ-אפה הוא קובץ משלי החכמה החשוב ביותר בכל הספרות המצרית העתיקה שנכתבו על גבי פפירוס כנראה ב המאה ה-12 –11 לפנה"ס. ל"משלי אמנ-אמ-אפה" עמדה ייחודית בספרות החכמה המצרית האלילית בנושאי דת ומוסר.

אמנ-אמ-אפה היה סופר בחצר פרעה, ומשלי החכמה שלו הונהגו בתור חומר הוראה בבתי הספר לחינוך פקידי הממשל, והתלמידים היו מעתיקים את המשלים בכתב ידם כדי לשננם היטב ולדעת אותם בעל פה.

המשלים הללו מובאים בשלושים פרקים בני שניים או ארבעה חרוזים, וערוכים בסגנון פיוטי ובשפה ציורית ונשגבת. אלו הם משלי מוסר על מידות טובות והנהגה ישרה בין אדם לחברו, אזהרות להתרחק ממידות מגונות, כמו הצביעות והחנופה, מפגיעה בחלשים, מעושק אלמנות ושוד יתומים.

ספר המשלים נתפרסם בשנת 1923 על ידי ואליס בדג', שהיה מנהל האוסף המצרי והאשורי במוזיאון הבריטי, ועורר עניין רב בקרב חוקרי המקרא בשל המקבילות הרבות בינו ובין חלק מספר משלי (פרק כב, יז – פרק כד, כב). החוקר הראשון שפרסם את המאמר המוצא במשלי אמנ-אמ-אפה את המקור לחלק מספר משלי היה אדולף ארמן.

מרבית החוקרים כיום מצביעים על הספר כמקור לפסוקים הללו במשלי, ואף נעזרים בו לפירוש פסוקים סתומים במשלי.

לקריאה נוספת

• נילי שופק, אין אדם שנולד חכם – חכמת מצרים הקדומה וזיקתה למקרא, ירושלים תשע"ו,
• יהושע מ. גרניץ, סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, מוסד ביאליק, 1975, ירושלים, עמ' 207-157.

קישורים חיצוניים

• פפירוס BM 10474 במוזיאון הבריטי
• פרק 35 – דבר היום: חכמת מצרים – על משלי אמנופה בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס