משקעים
משקעים הם מים שמגיעים לאדמה מן האטמוספירה: מהעננים בצורת גשם, ברד או שלג, או ממגע של אדי מים בגוף קר - טל או כפור. המשקעים יכולים לרדת כמים נוזלים או קפואים (קרח). כמות המשקעים באזור מסוים היא נתון גאוגרפי חשוב לאפיון האזור, ומדידתה מתבצעת באמצעות מד גשם. באזורים שונים בעולם ישנן כמויות שונות וצורות שונות של משקעים.
תנועת המשקעים
רוב המשקעים היורדים על היבשה מתאדים מפני הקרקע ומהצמחים וחוזרים לאוויר. שאר המשקעים מחלחלים לעומק הקרקע ונאגרים במי תהום או ניגרים על פני הקרקע אל הנחלים והנהרות הזורמים אל אגמים, ימות או אוקיינוסים. בישראל החלוקה הינה: 60% ממי הגשמים מתאדים, 35% מחלחלים אל תוך הקרקע, 5% זורמים כנגר עילי.
הסיבה לירידת משקעים נעוצה בעליית אוויר מאסיבית כלפי מעלה ועקב כך עיבוי הלחות שבו - לטיפות גשם. על מנת שתתקיים עלייה מאסיבית יש צורך באילוץ מכני שיגרום לכך. השקע הברומטרי מכנס את האוויר בתנועה סיבובית אל מרכזו ומעל אותו מעלה. זוהי התמיכה הקרקעית. המערכת שיוצרת את השקע הקרקעי נקראת אפיק רום וצורתה כצורת קערה.
האטמוספירה מורכבת מ-78% חנקן ו-21% חמצן. השאר הוא גזים נוספים וכן אדי מים. אדי המים באטמוספירה הם מרכיב חשוב במזג האוויר. אדי מים עשויים להימצא עד לגובה של 14 ק"מ מעל לפני הים. מעל מדבריות, שיעור אדי המים באטמוספירה שואף לאפס. מעל אזורים טרופיים ומעל אוקיינוסים יכול אחוז אדי המים באטמוספירה להגיע ל-5%.
בשכבה התחתונה של האטמוספירה, הטרופוספירה, הטמפרטורה יורדת עם העלייה בגובה בקצב שבין 5 ל-10 מעלות צלזיוס לקילומטר אחד. אם קצב ההתקררות (עם העלייה בגובה) גובר, נוצרת אי יציבות יחד עם זרמי אוויר אנכיים. שילוב ביניהם מהווה תנאי להיווצרותם של עננים ומשקעים. בשכבתה השנייה של האטמוספירה, הסטרטוספירה, הטמפרטורה עולה עם העלייה בגובה בניגוד לטרופוספירה. האוויר בשכבה זו יציב כך שהינו מתערבב עם האוויר הנמצא בהשכבת הטרופוספירה. כתוצאה מכך העננות והמשקעים נמצאים רק בטרופוספירה.
סוגי המשקעים
- גשם נוצר כאשר הטיפות הזעירות שבענן מתלכדות בהשפעת הרוחות לטיפות גדולות וכבדות הנופלות ארצה. יש בעולם אזורים שאין בהם גשם כלל (מדבריות) ויש אזורים עם כמויות עצומות של גשמים (האזורים הטרופיים). בישראל יורד גשם רק בחורף ובעיקר בחודשים דצמבר עד פברואר. כמויות הגשם הממוצעות בארץ הולכות ופוחתות מן הצפון אל הדרום: בהרי הגליל 1000 מילימטר בשנה, בהרי יהודה ובמישור החוף 600 מילימטר, בצפון הנגב 200 מילימטר ובערבה רק 50 מילימטר.
- ברד נוצר כאשר הטמפרטורה בענן נמוכה, וגבישי קרח קטנים שנוצרו סביב גרעיני גיבוש נעים ואוספים סביבם טיפות של מים נוזליים המקוררים ביתר. הטיפות קופאות סביב גביש הקרח ונדבקות אליו, וכך מתקבל גרגר ברד שצורתו כדורית. כדורי הקרח הקטנים מוסיפים לנוע בענן עם משבי הרוח שבאוויר וממשיכים לגדול, וניתן להבחין בהם מבנה שכבתי המעיד על תהליך יצירתם. קוטר ממוצע של גרגר ברד בענן הוא 2 ס"מ, אבל יש גם אבני ברד גדולות, שעלולות לפגוע ולהזיק ברדתן ארצה. אם בדרכו של הברד מטה יש טמפרטורה גבוהה, הוא מפשיר ונהפך לגשם.
- שלג נוצר כאשר הטמפרטורה בענן נמוכה מאוד ואדי המים מתגבשים ישירות לגבישי קרח (תהליך ריבוץ). לגבישי הקרח יש מבנה בסיסי של משושה, והוא מופיע במגוון צורות: עלים, כוכבים, כדורונים, עמודים ומחטים. כך מתקבלים פתיתי שלג בעלי צורות מרהיבות. גבישי הקרח לצורותיהם מכילים חללי אוויר, ולכן פתיתי השלג קלים לעומת טיפות גשם או ברד. כאשר יורד שלג ובאוויר יש טמפרטורה גבוהה, הוא מפשיר ומגיע לאדמה כגשם. בישראל השלג נדיר, ויורד בעיקר בהרים הגבוהים בגולן, בגליל ובירושלים. בארצות הקרות יורד שלג רב הנשאר על פני האדמה, ומהווה שכבת בידוד בגלל האוויר הנמצא בין הפתיתים.
- טל נוצר כאשר אדי המים שבאוויר מתעבים לנוזל על גופים קרים שעל פני הקרקע. בלילה כשהאוויר מתקרר ובשעות הבוקר ניתן לראות את טיפות הטל הזעירות על צמחים ועל מכוניות. יצירת הטל תלויה בתנאים שונים, כמו לחות אוויר וטמפרטורה. כאשר יש עננים או רוח הטל אינו נוצר. עם זריחת השמש ועליית הטמפרטורה הטיפות מתאדות ונהפכות שוב לאדי מים והטל נעלם. בישראל יש אזורים עתירי-טל ואזורים מעוטי-טל. לדוגמה, במישור החוף ובנגב הצפוני יש יותר מ-200- לילות טל בשנה, בעמק הירדן רק 50 לילות טל בשנה. בנגב הטל הוא גורם חשוב באספקת מים לצמחים הגדלים שם.
- כפור נוצר על פני הקרקע מאדי המים שבאוויר, בדומה לטל. אולם הוא נוצר כאשר הטמפרטורה נמוכה מאוד, מתחת לאפס, ואדי המים מתגבשים ישירות לקרח (תהליך ריבוץ). בשעות הבוקר, בימים קרים במיוחד, ניתן לראות כסות של קרח דק על הצמחים. זהו הכפור. יש גידולים חקלאיים הרגישים לכפור והם ניזוקים ממנו, אך יש גידולים הזקוקים לכפור (בעיקר פירות) על מנת להבשיל.
ראו גם