משתמשת:Illyravid/יצחק ברלוביץ
יצחק פעיל ציוני, ממייסדי אגודת ה"אורז" בשנת 1929, אגודה מקצועית לפועלי אריזת התפוזים, הוקמה בפתח תקווה. [אגודה הדדית של האורזים העבריים בארץ ישראל בע"מ]
ביוגרפיה
עריכהיצחק ברלוביץ[1] נולד ב- 22/12/1892, בצרפת, להוריו : יוסף ברלוביץ, ולדינה לבית ברנט, אחותו של הפעיל הציוני – זרח ברנט, אשר רכש חלק מאדמות פתח תקווה בשנת 1878 והיה מראשוני מתיישביה.
הזוג ברלוביץ יחד עם בנם התינוק יצחק ,באו לארץ בשנת 1894 , לאחר שהות בצרפת, שם למד יוסף , האב את מקצוע הקדרות ועשיית הרעפים. עם שובם ארצה התיישבו בפתח תקוה, שם קיבלו מהגיס/האח חלקת אדמה לבנות את ביתם. האב עבד בייצור רעפים, אולם נאלץ לסגור את בית המלאכה שהקים. לאחר שסגר את בית המלאכה פנה יוסף לעבודת החקלאות. יוסף, פעל להקמת איגוד של בעלי המלאכה אשר נקרא "אחיעזר".
יצחק, נחשף אם כן מביתו הן לעבודה חקלאית והן לפעילות למען זכויות פועלים ועובדים. יצחק החל את עבודתו בפרדס בעבודת האריזה של הפרי. עבודת האריזה נעשתה ע"י פועלים ערבים מיומנים וחשיבותה כחוליה בשרשרת הייתה חשובה ביותר. האריזה הנכונה איפשרה לשמור על הפרי , שלא יתקלקל ויגיע לשווקים בחו"ל.
המושבה פתח תקווה , מקום מגורי המשפחה, הוקמה לראשונה בשנת 1878 כאשר נקנו אדמותיה ע"י חמישה חברים , כפי שהונצחו בשירו של יורם טהרלב- "הבלדה על יואל משה סלומון". אחד מחמשת החברים הללו, הינו זרח ברנט, גיסו של יוסף ברלוביץ ודודו של יצחק ברלוביץ.
כיום, ישנו רחוב בפתח תקווה[2] על שם יצחק ברלוביץ.
חקלאות יהודית
עריכהעוד בגולה, היו יהודים שבחרו במקצוע חדש[3]- חקלאות. עולי העלייה הראשונה והעליות שבאו אחריה, הקימו מושבות ונדרשו לעבודת החקלאות. במושבות פותחו ענפים שונים- כרמים, כוורות לייצור דבש ופרדסים.
במושבות יהודה[4], של העלייה הראשונה ,בפתח תקווה ובאזורים נוספים, אחד הענפים החקלאיים שהתפתחו היו פרדסי פירות ההדר. העולים לארץ שרובם לא היו מיומנים בעבודת החקלאות נתקלו בבעיות וקשיים לא מעטים, כגון נושא ההשקיה, עיבוד הקרקע, תנאי מזג האוויר, גניבות ומחלות. בענף הפרדסנות, מלבד עצם הגידול של הפרי, התקיים ענף נוסף והוא ייצוא הפרי ומכירתו, בין היתר לחו"ל.
הפועלים היו בעיקר ערבים , תושבי המקום, שעסקו בעבודת האדמה מימים ימימה, כולל עבודת האריזה של פירות ההדר, כך שיישמרו עד להגעתם ושיווקם בחו"ל.
"... למאפייני ההתיישבות הציונית בארץ ישראל היו סממנים קולוניאליים שעיקרם אוכלוסייה מתיישבת (היהודית) אשר יחסיה עם האוכלוסייה המקומית (הערבית)התנהלו במתכונת של יחסי ילידים ומתיישבים. לדברי שפיר, אוכלוסיות אלו חיו זו מעל זו, ואת החברה המתיישבת היהודית הניע הצורך לרכוש שטח ולהשתלט על שוק העבודה...."[5][6]
"...במושבות רבות, ובראשן פתח תקווה, התנהלו עם בואם של אנשי העלייה השנייה (1904-1914 )מאבקים קשים בענייני עבודה. אנשי העלייה השנייה ביקשו להשתלט על שוק העבודה השכירה, ואילו האיכרים העדיפו להמשיך להעסיק את הפועלים הערבים. החלוצים ראו בכניסתם לענפי העבודה השונים חלק מפעילותם לבניין הארץ, והאיכרים לעומתם העדיפו את הפועלים הערבים בשל מומחיותם בעבודות החקלאות ובשל שכרם הנמוך..."[7][5]
ארגוני עובדים
הערות
עריכה- ^ הערך נכתב בסיוע בתו של יצחק- פרופ' יפה ברלוביץ
- ^ מפה של רחוב ברלוביץ יצחק בפתח תקווה - מפות בזק B144, באתר B144
- ^ מרבית היהודים עסקו באופן מסורתי במקצועות, שאינם קשורים לישיבת קבע וקשר אל האדמה, בגלל האיסורים שחלו עליהם לגבי בעלות על קרקע, הצורך לעבור ממקום למקום, ביוזמתם, עקב הרעת תנאי מחיה וסכנה או בגלל החלטה שלטונית. חלק משינוי מצב זה נוצר בתחילת המאה ה- 19, כאשר יהודים החלו לעסוק בחקלאות, בעיקר ברוסיה(אוקראינה של היום), על פי צו מאלכסנדר הראשון, צאר רוסיה(1804)ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה
- ^ ראשון לציון (1882); נס ציונה(19882-3); גדרה; עקרון- מזכרת בתיה; רחובות (1890).
- ^ 1 2 אורי בירן ואסף זלצר, [https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/30/BZ.pdf יחסי יהודים וערבים במרחב הכפרי ראש פינה-ג'אעונֶ ה, 1918-1948], עיונים, כרך 30, 2018, עמ' עמ' 145-180
- ^ הציטוט מתבסס על מאמר באנגלית: Land, Labor and the Origins of the Israeli-Palestinian Conflict 1882-1914 /Gershon Shafir, University of California Press, Barkeley , 1996 (update version)
- ^ מבוסס על המאמר :זאב צחור, 'המפגש בין האיכרים לפועלי העלייה השנייה בפתח תקוה', שם, 10( טבת תשל"ט(, עמ' 142-150.