משתמשת:PinkUnicorn110/טיוטה

תמונה מהטקס להוקרת פועלם ולהנחלת מורשתם של יהודים שהצילו יהודים אחרים במהלך השואה, 2015, בו הוענק אות המציל היהודי

בתמונה: מרים בתם של יצחק ויהודית הרבסט (במרכז, לבושה שחור), נכדיהם ואחרים, בטקס בשנת 2015

אות המציל היהודי הוא אות המוענק ליהודים ( או לשאריהם) שפעלו בתקופת השואה וסיכנו את חייהם בכדי להציל יהודים אחרים מפני גירוש, רעב ומוות מידי הנאצים, בדרכים שונות ומגוונות כגון: הסתרה, הברחה, תחבולה, זיוף. האות מוענק ע"י המרכז העולמי של בני ברית והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה (JRJ), בטקס מיוחד במינו בארץ ובעולם.

האות נוסד בשנת 2011 בכדי לתקן עיוות היסטורי, להעניק כבוד לאלפי יהודים שהיו פעילים במאמצי ההצלה ברחבי אירופה ולהנחלת מורשתם, ועד עכשיו הוענק לכ-100 מצילים שפעלו בצרפת, הונגריה, יוון, גרמניה, סלובקיה והולנד.

ב-16 באפריל, 2015, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, התקיים זאת השנה ה-13 טקס להוקרת פועלם ולהנחלת מורשתם של יהודים שהצילו יהודים אחרים במהלך השואה. הטקס נערך ביער קדושים, ברחבת מגילת האש, בשיתוף המרכז העולמי של בני ברית וקרן קיימת לישראל, ובו הוענק אות המציל היהודי זו השנה ה-5.

ההצלה וסיבותיה

יהודים שהצילו יהודים בזמן שיכלו למלט את עצמם ולהבטיח לעצמם עתיד בטוח רחוק מהגוש הנאצי, העדיפו להישאר ולהציל את חבריהם ובתוך כך הסתכנו במוות ובעינויים. הם השתמשו בתחבולות, זיוף, הברחה, הסתרה, מילוט ואמצעים אחרים על מנת להבטיח שיישארו יהודים חיים על אדמת אירופה למרות הקרבות וההשמדה ההמונית, והוכיחו ש"כל ישראל ערבים זה לזה" ו"לא תעמוד על דם רעך".

ייסוד האות

הועד למען הכרת יהודים מצילי יהודים בשואה פועלת מאז סוף שנת 2000 כדי להעלות את סוגיית המצילים היהודים על סדר היום הציבורי בכלל ובקרב הנוער בפרט. הוועד - המונה בחלקה יהודים שהצילו יהודים במדינות הכבושות באירופה בתקופת השואה, ניצולים שניצלו ע"י יהודים במדינות שונות ונציג של פועלת מתוך תחושה עמוקה שתופעת ההצלה היהודית לא מצאה את ביטויה הנאות בהיסטוריוגרפיה של השואה לעומת התופעה הידועה והמבורכת של חסידי אומות עולם.

הוועד מבצעת פעילות ציבורית רחבה בארץ ובחו" מנת להביא להוקרת והכרת פועלם של גיבורים אלה ולהנחיל את מורשתם של המצילים היהודיים במערכות החינוך, בקהילות ישראל ובמוסדותיהן, בארגונים העוסקים בהנצחת זכר השואה, במוסדות מחקר ובמוזיאונים לתולדות או לזכר השואה. 

עד היום קיימה הוועד פגישות עם ויו"ר הכנסת בנושא המצילים היהודים וכן כונסו שני מושבים מיוחדים ש של הכנסת במהלכן הובעה הערכה רבה לפועלם של המצילים והועלו הצעות להוקרת פועלם והנחלת מורשתם, במיוחד בקרב בני הנוער. הוועד גם עוסק באיסוף סיפוריהם של המצילים במאגר מידע המונה רבות של מצילים. בית הספר המרכזי ללימודי השואה הוציא לפני כמה שנים, לפי בקשת הוועד, חוברת מיוחדת לנושא תחת השם "מציל אחי אנוכי", וכן הקדיש מהדורה של העלון האינטרנטי שלו "זיקה" לנושא  והמיועד למורים ומורות המלמדים על השואה.

בשנת 2011 יסד הוועד והמרכז העולמי של בני ברית את "אות המציל היהודי" להוקרת המסירות, התעוזה והגבורה שגילו המצילים היהודיים בשואה. עד היום הוענקו כ-100 אותות ליהודיים שפעלו בצרפת, הונגריה, גרמניה, יוון, סלובקיה והולנד או לשאריהם. 

הענקת האות

תנאים להענקת האות

JRJ והמרכז העולמי של בני ברית מעניקים את האות ליהודים בפעלו בתקופת השואה, ועשו מעל ומעבר כדי להציל יהודים אחרים, שלא היו בני משפחתם.

אותות כבוד והטבות

תעודה מוענקת למקבלי האות, אך אין הטבות המתלוות לאות, בנוסף.

סיפוריהם של אחדים מהמצילים היהודים

דניס סיקירסקי

דניס סיקירסקי (כינוי מחתרתי "קוליברי") - ב-1941, בהיותה בגיל 17 בלבד הצטרפה דניס סיקירסקי, ילידת מרסיי, לתנועת הצופים היהודית בראשותו של רוברט גמזון, ופעלה במסגרתה להצלתם של ילדים יהודים. היא עבדה תקופה בבית ספר חקלאי שהוקם על ידי התנועה באזור טולוז. בספטמבר 1942 היא הצטרפה לתנועה יהודית מחתרתית שפעלה להצלת פליטים יהודיים והיא מצאה עבורם מקומות מסתור בקרב משפחות צרפתיות-יהודיות, וכן במשפחות לא יהודיות ובמוסדות שונים. אחת משיטות ההמלטות ממחנות הכליאה היתה העמדת פני חולים שאפשר את העברתם למרסי לטיפול, שם שונתה זהותם בעזרת תעודות מזויפות, שהונפקו על ידי מעבדה לזיוף מסמכים שהקימה התנועה. בנובמבר 1942, אחרי הפלישה הגרמנית לוישי, היה צורך למצוא מקומות מסתור אלטרנטיביים. דניס מצא מקומות כאלה, הבריחה מסמכים מזוייפים וסיירה אצל יהודים במקומות המסתור.  היא חזרה למרסי ב- 1943 והשתתפה ביצירת שיתוף פעולה עם הקהילה הפרוטסטנטית באזור לה-שמבון אשר פעלה להצלת יהודים מטעמי אמונה ב"עם נבחר".

דוד גור

עם הכיבוש הגרמני של הונגריה ב-19 במרס 1944, הצטרף דוד גור לצוות להכנת תעודות מזויפות עבור חברי כל תנועות הנוער הציוניות – והוא בן 22 בלבד. במרוצת הזמן פעל כאחראי וכרכז פעולות הזיוף של תעודות וחותמות בבודפשט - הגדולה ביותר בהיקפה ובגיוונה באירופה הכבושה אשר סיפקה תעודות גם לקבוצות ההתנגדות הלא-יהודיות. בדצמבר 1944 נתפס יחד עם צוות בית המלאכה לתעודות מזויפות ועם כל הציוד, נלקח למפקדת "צלב החץ" ונחקר באכזריות. אחד מחברי צוותו, מיקי לנגר, נרצח עוד בלילה הראשון של החקירה. גור הועבר לבית הסוהר הצבאי המרכזי ונחקר על ידי אנשי המחלקה הפוליטית של הז'נדרמריה. בסוף דצמבר שוחרר, יחד עם קבוצה מחבריו, במבצע נועז של המחתרת החלוצית. בעקבות שחררו, שוחררו עוד 117 אסירים מאותו בית סוהר. אחרי המלחמה בין השנים 1949-1945 מילא תפקידים מרכזיים בתנועת "השומר הצעיר" ובמטה ה"הגנה". היה מפקד "הבריחה" האחרון בהונגריה. עלה ארצה ב- 1949 והצטרף לקיבוץ געתון. למד הנדסת בניין בטכניון והקים משרד לניהול פרויקטים הנדסיים. כיום גר ברמת גן, נשוי ואב לשלוש בנות, וסב לעשרה נכדים. הוא מיוזמי וממייסדי "העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה" ומנהלה. 

אוטו קומוי

נשיא הפדרציה הציונית בהונגריה ויו"ר "ועד ההעזרה וההצלה" של הקהילה היהודית בבודאפשט. משנת 1940 ועד רציחתו בתחילת שנת 1945, מילא קומוי תפקיד היסטורי מכריע בשם בהונגריה בפעולות עזרה והצלה. לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה במרס 1944, התמנה קומוי גם כמנהל המחלקה בנציגות הצלב האדום הבינלאומי בבודפשט האחראי להצלת ילדים יהודים (מחלקה A). קומוי היה הנציג המובהק של הקהילה היהודית בהונגריה כלפי גורמים מתונים בממשל ההונגרי וגם כלפי הנציגויות הדיפלומטיות הניטרליות שפעלו בבודפשט לקראת סוף המלחמה להצלת יהודים. אף שיכל לצאת מהונגריה ברכבת של ועד העזרה וההצלה ולהציל עצמו, החליט קומוי במודע להישאר בבודפשט ולפעול להצלת יהודים אחרים על אף הסכנות האורבות. גולת הכותרת של פעילותו הייתה הקמתם של 52 בתי ילדים והפעלתם בסיוע חברי התנועות הציוניות החלוציות, בהם מצאו מקלט יותר מ-5,000 ילדים ו-600 מורים ואנשי צוות שניצלו עקב חסות "הצלב האדום" שנפרש עליהם ביוזמתו.  מחלקה A ובתי הילדים גם שימשו מוקד לחלוקת אלפי תעודות חסות מזויפות שהוכנו על ידי תנועות הנוער החלוציות שבמחתרת. קומוי גם היה אחראי על פריסת חסות צלב האדום הבינלאומי על בתי חולים ומרפאות שפעלו עוד לפני המלחמה בהנהלת הקהילה היהודית. רופאים ואחיות יהודים אשר הועסקו בבתי חולים אלה גם ניצלו בזכות חסות צלב האדום הבינלאומי שקומוי פרס עליהם בתמיכת נציג הצלב האדום הבינלאומי בבודפשט. המערך כולו כלל בשיאו יותר מ-100 אתרים. הוא גם תמך בהברחת יהודים מהונגריה לארץ ישראל דרך רומניה ואיסטנבול בסיוע חברי תנועות הנוער הציוניות החלוציות. פעילות זו הייתה כרוכה בסכנה היות והמוברחים היו לרוב יהודים פליטים וחסרי נתינות אשר החוק אסר להושיט להם סיוע ונעשה תוך סגירת עין של השלטון. לאחר הפלישה הגרמנית והפסקת כל פעילות ציונית פומבית, המשיכה העלייה במבצע חשאי שכונה "הטיול" – גניבת גבול רומניה בסיוע חברי תנועות הנוער החלוציות שנעזרו במבריחים מקצועיים, כאשר ליהודים סופקו תעודות מזויפות בשמות לא יהודיים. מבצע זה נמשך עד לפרישת רומניה מהברית עם גרמניה ב- 23 באוגוסט 1944 והפיכת גבול רומניה-הונגריה לגבול עוין. במהלך כל התקופה יצאו כ- 15,000 יהודים מהונגריה בפעולה זו ונצלו. הוא יזם פעילות מחתרתית אחרת לסייע ליהודים אלה. קומוי ניהל משא ומתן עם גורמים מתונים בממשל ההונגרי ומנהיגי המחתרת הפוליטית במטרה למנוע גירוש יהודים למחנות ההשמדה ועם נציגי השגרירויות הניטרליות למתן תעודות חסות. הוא היה מעורב במו"מ עם הגרמנים שהבשיל ואפשר את יציאתם של 1,684 יהודים למדינות ניטראליות ברכבת ועד העזרה וההצלה.  בתחילת 1945 קומוי נחטף ונרצח על ידי שליחי המשטר הפאשיסטי של "צלב החץ" כשבועיים לפני שחרור פשט על ידי הצבא האדום. ההתמסרות הטוטאלית של אוטו קומוי למאמץ הצלת יהודים היא דוגמא ומופת לכולנו עד היום. 

רשימת מקבלי האות

שמות המקבלים	המדינה בה פעלו	שנת הענקת האות	הערות
הני ויהושע בירנבאום	הולנד	2011
דניס סיקירסקי	צרפת	2011
אליעזר לב-ציון	צרפת	2011
דוד גור	הונגריה	2011	נאומו של דוד גור ב"יד ושם" (2015)- באפילת האירועים הטרגיים שקרו ליהדות הונגריה בשנת 1944, מפעל ההצלה של תנועות הנוער הציוניות הוא כקרן אור מאירה. במארס 1944 בשבוע הראשון לכיבוש הונגריה ע"י הגרמנים, הוזמנתי להנהגת התנועה. 'אתה מצטרף לצוות בית המלאכה לניירות מזוייפים' נאמר לי. היה זה מפגש מכונן. תפקיד זה הציב אותי בבת אחת במוקד העשייה של המחתרת, לקחתי חלק במפעל הצלה אדיר ממדים כאחראי על בית המלאכה המרכזי למסמכים מזוייפים  של מחתרת תנועות הנוער הציוניות. בסוף 1943, תחילת 1944 היה ברור להנהגות תנועות הנוער הציוניות בהונגריה שמתנהלת השמדה שיטתית של יהודי אירופה ע"י הגרמנים. ב-19.3.1944, כאשר הגרמנים נכנסו להונגריה, הבינה ההנהגה שיהדות הונגריה היא שארית יהדות אירופה. חובתה ואחריותה של ההנהגה לעשות את הכל, את האפשרי ואת הבלתי אפשרי, להצלת יהדות הונגריה. להציל בכל מחיר....... הסיבות שהכריעו חד משמעית בעד הבחירה בהצלה ולא בלחימה: -        העדר תנאים טופוגרפיים – רוב שטח הונגריה מישור רחב ידיים, עני ביערות, ללא אזורי ביצות. -        העדר זמן – עם כניסת הגרמנים הגזירות האנטי-יהודיות רדפו זו את זו במהירות מסחררת. תוך פרק זמן קצר להדהים רוכזו היהודים בגטאות ותוך כמה שבועות יהדות הפרובינציה גורשה לאושוויץ. לא היה זמן להתארגנות. -        העדר שכבה של נושאי נשק – רוב הגברים היהודים גילאי 21 – 42 שרתו בעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי ומשנת 1942 רובם בחזית הרוסית. אלה שלא גוייסו לפני כן, בין הגילאים 18 – 48.  נקראו לשרות לאחר כניסת הגרמנים. עם נשים וילדים בלבד לא ניתן לארגן התנגדות מזויינת. -        העדר אמפתיה מצד האוכלוסייה המקומית – אווירה של עוינות, וזרות שררה בקרב אזרחי הונגריה, לא היה ניתן לצפות לסיוע כלשהוא מהמקומיים הלא יהודים, לא מים, לא מזון, לא מסתור, לא מודיעין, לא נשק. 'מרד עושים כאשר אין כל דרך אחרת. שלא רוצים למות, שלא נותנים לאחרים להרוג אותך, כשיש אפשרות להבטיח חיים – זה תפקיד אדיר' - דברי רפי בנשלום.  כיבוש הונגריה הפתיע את השלטונות ההונגריים וגם את המוסדות היהודיים, פרט לתנועות הנוער הציוניות. כבר בערב הכיבוש  ולמחרת כאשר ארגונים אחרים עוד לא קלטו את המשמעות הדרמטית של המצב, הנהגות תנועות הנוער הגיבו. הורו לחברי התנועה הבוגרים מעל גיל 17, להחליף את זהותם, לזהות ארית (אריזציה) ולרדת למחתרת. כך בזהות החדשה, החוקים האנטי-יהודים שיבוא, לא יחולו עליהם, ואז יוכלו לפעול ולהציל אחרים.  החלטה אסטרטגית זו היוותה את תחילתה של הפעילות המחתרתית. בת בבת עם האריזציה תנועות הנוער החליטו על שני מבצעי הצלה: -        שיגור שליחים לקהילות היהודיות לערי השדה  ולמחנות עבודות הכפייה -        ארגון הברחת הנוער היהודי אל מעבר לגבול הרומני – בכיוון ארץ ישראל מהיום הראשון של הכיבוש הגרמני הקהילות היהודיות של ערי השדה היו מנותקות מסביבתן, מהמוסדות היהודיים המרכזיים בבודפשט ומכל העולם. השימוש בתחבורה ציבורית היה אסור ליהודים, הטלפונים נותקו, מכשירי הרדיו  חויבו להימסר לשלטונות. מחתרת תנועות הנוער, מיוזמתה, שלחה שליחים  לפרובינציה המנותקת, להתריע על הצעדים האנטי-יהודיים הצפויים : על הגטואיזציה, על הגירוש המתקרב ועל מטרת הגירוש. השליחים הביאו תעודות מזוייפות, כסף והוראות לנוער היהודי איך לברוח לבודפשט. השליחים היו מצויידים בתעודות מתאימות למילוי תפקידם המסוכן. אפרה אגמון לבש מדים של קצין רכבת, אשר ארני מדים של ארגון הנוער הטרום צבאי, לוונטה, אפרה נדב נסע כסטודנט מבודפשט, בכיסו אינדקס האוניברסיטה עם חתימות המרצים. אחרים הגיעו ליעדם עם צוו גיוס למחנה עבודה כביכול, או כאזרחים מן השורה. המראה התמים של ציפי נדב לא עורר את חשדם של הציידים אחרי עריקים מהצבא או אחרי יהודים מסתווים. פעם השליחים הצליחו ליצור קשר עם חברים או עם יהודים מקומיים, פעם נתקלו בחוסר אימון מוחלט מצד מנהיגי הקהילה. במשך שנת 1944 נמצא תיעוד על כ-200 שליחים ל-300 קהילות ומחנות עבודות כפייה. בהונגריה מחתרת תנועות הנוער הציוניות היה הארגון היחידי שיזם וביצע את השליחויות המסוכנות, להצלת אחרים. דרך המילוט היחידה ממחנה הריכוז, ממחנה השמדה, מהמוות הבטוח, הייתה העלייה - לברוח מעבר לגבול רומניה, בכיוון ארץ ישראל, פלסטינה דאז. כך החלה ההברחה המאורגנת של הנוער היהודי (טיול- שם צופן עברי גם בפי המבריחים המקצועיים) לרומניה דרך ערי הגבול סגד, קולוז'וואר, ביקישצ'אבה, נאג'וואראד. בין הפעילים במלאכה מסוכנת זו נזכיר את חנה גנץ, אשר ארני, משה אלפן, יעקב דיושי, יהודה לוי, מנחם צבי קדרי. ההברחה הייתה מלאכה מסוכנת ומורכבת.  היא התחילה בבודפשט, בהרכבת קבוצה המועמדים להברחה, ובהכנה פרטנית של כל אחד. לדאגה ללבוש מתאים, לתעודות, לשינון שמותיהם החדשים. היה דרוש לספק לכל אחד כסף הונגרי וגם רומני. המועמדים קיבלו תדריך איך להתנהג ברכבת, בדרך הארוכה, אפה פוגשים ואיך מזהים את המבריח. מה עליהם לעשות בעיר זרה , בשעות הלילה, איך יישלחו בחזרה את הסימן שהצליחו לגנוב את הגבול, ומה עושים בצד הרומני. ראשית היה עליהם לעבור את טבעת כוחות הביטחון, הצבא, המשטרה, סוכני החרש, המנסים לזהות וללכוד יהודים מסתווים, להיכנס לבית הנתיבות בבודפשט, לקנות כרטיס לרכבת. במשך שעות הארוכות של הנסיעה להתנהג מבלי למשוך תשומת לב, ולהראות את התעודות בטבעיות לבודקים החשדנים. את הלילה בעיר זרה היה עליהם לעבור, בתנאי האפלה, בעזרת המבריח. ברגל לחצות את הגבול בלילה ולשלוח בחזרה את הסימן המוסכם שהבריחה הצליחה. היה עליהם להגיע לעיר הגדולה הראשונה בצד הרומני – ארד או טורדה. באזור הגבול היהודים דיברו הונגרית, סייעו לבורחים שלא ידעו את שפת המקום, להגיע לבוקרשט. ומשם הלאה... במבצע המסוכן הזה נתפסו מספר אנשים בעת הנסיעה ברכבת, גם בערי הגבול ולפעמים גם בצד הרומני. מבצע ההברחה המאורגן נפסק ב-23.8.1944. רומניה החליפה צד, הצטרפה לברית המועצות נגד גרמניה, הגבול הרומני-הונגרי הפך לשדה קרב.  פרט למחתרת תנועת הנוער הציוניות לא נמצא ארגון כלשהו שקיבל על עצמו את האחריות עבור מבצע הצלה זה. לפי הרישומים בספרי הקהילות של הערים ארד ו-טורדה 15,000 בני נוער יהודי עברו את הגבול באופן בלתי לגאלי בפרק זמן שבין החודשים אפריל - אוגוסט 1944. מבצע הברחה זה שהציל ממות בטוח את משתתפיו, חסר תקדים בהיקפו באירופה הכבושה ע"י הגרמנים. ב-15.10.1944, לאחר העלייה לשלטון של מפלגת 'צלב החץ' הפשיסטית, החלה הרדיפה האכזרית של יהודי בודפשט. מדי יום הצטוו קבוצות גיל שונות של יהודים, גברים ונשים, להתייצב לעבודות כפייה. בעקבות צווי ההתייצבות השונים האוכלוסייה הבוגרת בבודפשט נעלמה וילדים רבים נשארו ללא הורים. אז התחילה תנועה ספונטנית: שכנים, אחים גדולים הופיעו במשרדי 'הצלב האדום הבינלאומי' ברח' מירלג (Mérleg) 4, הותירו שם את הילדים שנשארו ללא הורים. הנוער הציוני שבמחתרת הגיב מייד. תוך פרק זמן קצר הקימו 55 בתי ילדים בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי', במסגרת המחלקה A שבראשה פעל נתן קומוי, נשיא הסתדרות הציונית. שכרו  מבנים מתאימים, ציידו אותם בדברים בסיסיים: מיטות, מזרונים, שמיכות, כלי מטבח, צעצועים, ארגנו צוות מדריכים-מטפלים מקרב חניכי התנועות, מינו סגל אדמיניסטרטיבי, כלכלי, הציבו שומרים ותלו שלט בחזית המבנה: בית זה נמצא בחסות 'הצלב האדום הבינלאומי'. מחתרת תנועות הנוער הציוניות דאגה לאספקה רצופה של מזון בסיסי לבתי ילדים ובחודשי החורף הקרים גם לחומרי הסקה. ערב- ערב דנו מנהלת אגף הכלכלה של מחלקה A, האחראי על ההובלה ואפרה אגמון נציג תנועות הנוער. השלושה החליטו לאיזה בית ילדים, לאיזה 'בית מוגן', או לגטו המרכזי ברובע ה-7 ישלחו מחר מהמלאי. מה לשלוח, מאיזה מחסן ובאיזה אמצעי תחבורה. תפקיד מחתרת תנועות הנוער היה ללוות את העגלות , להגן על משלוחי המזון מפני התנכלויות של קבוצות אנשי 'צלב החץ' חמושות, או מפני החרמה שרירותית על ידי יחידה צבאית. להביא את משלוח המזון בשלמותו אל היעד – שהילדים לא ימותו מרעב - זו הייתה המשימה העליונה של המחתרת. בתקופת השלטון הרצחני של 'צלב החץ', בעת המצור ובעת הקרבות על בודפשט, מחתרת תנועות הנוער הקימה, הפעילה, קיימה והצילה 55 בתי ילדים, בהם שרדו 6,000 נפשות . זה סיפור ייחודי, בלתי נתפש בנסיבות אלו. משנת 1941 השגרירות השוויצרית ייצגה  בהונגריה את בריטניה הגדולה וגם את ענייני ארץ ישראל, כחלק מהאימפריה הבריטית, ואת סידורי העלייה לארץ ישראל. שלושה שבועות לאחר הצלחת הפלישה לנורמנדיה על ידי כוחות בעלות הברית (6 ביוני 1944) פורום שרי הממשלה ההונגרית אישר את התזכיר של שגרירות שוויצריה: ניתן לממש את ה-7,800 סרטיפיקטים שברשות המשרד הארץ ישראלי בבודפשט אשר הונפקו ע"י הרשויות בפלסטינה. ביולי 24, ברחוב וואדאס (Vadász) 29 נפתח ב-"בית הזכוכית" משרד לרישום בקשות העלייה ולארגון העלייה תחת שלט: 'מחלקת ההגירה, ייצוג אינטרסים זרים, שגרירות שוויצריה'. עד לסיום התהליכים האדמיניסטרטיביים של ההגירה  המבקשים קיבלו אישור לפיו הם רשומים בדרכון קולקטיבי ועד ליציאתם מהונגריה הם אזרחים שוויצריים ונמצאים בחסות הנציגות השוויצרית. מסמך זה מוכר בשם Schutzpass (תעודת חסות). תנועות הנוער הציוניות דרשו את ייצוגם ב-'בית הזכוכית', בנין שנהנה ממעמד אקסטריטוריאלי. מחודש אוגוסט פעל משרד שעל דלתו שלט: 'מדור החלוץ' בניהולו של רפי בנשלום. שם חילקו פעילי המחתרת את התעודות המזוייפות, שם קיבלו את משימותיהם חברי המחתרת, שם תודרכו המועמדים לבריחה מעבר לגבול, לשם הגיעו המסרים המוצפנים על גניבת גבול שעלתה יפה, משם כיוונו את השליחים-הקשרים למחנות עבודות הכפייה. ל-'בית הזכוכית' הגיעו הידיעות על חברי מחתרת שנתפסו, שנכלאו ומשם דאגו לפדותם מהשבי. במשרד 'החלוץ' התנהלו הדיונים והמשא ומתן עם נציגי קבוצות האנטי גרמניות והאנטי פשיסטיות על שיתוף פעולה – ללא ידיעת הנהלת 'בית הזכוכית'. גם ההתייעצויות של הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות נערכו עתה בין כותלי 'בית הזכוכית' הבטוחים שהחליף את מקומות המפגש המזדמנים והמסוכנים בבתי קפה ובפארקים. במחצית השנייה של אוקטובר, לאחר הפוץ' של  מפלגת 'צלב החץ',  ביוזמת אלכסנדר גרוסמן נפתחו שערי 'בית הזכוכית' ונבלעו בתוכו עריקים ממחנות עבודות הכפייה, משפחות הפעילים הציוניים, חניכי תנועות הנוער ואחרים. בנובמבר הוצב שלט שגרירות שוויצריה גם ברחוב ווקרלה 17 (Wekerle היוםHercegprímás ). בחודש דצמבר שברו את קיר המפריד עם הבית השכן, רח' וואדאס 31, המשכן הנטוש של התאחדות הכדורגל ההונגרית והשתכנו שם כ-1000 חניכי תנועות הנוער בפיקודו של ד"ר שמשון נתן. תנועות הנוער הציוניות ארגנו את החיים הפנימיים בכוורת של שלושה המבנים, מבין הרבים נזכיר את משה בידרמן, שמחה הונוולד, בנימין פייגנבאום. ב-'בית הזכוכית' (שלושה מבנים) מצאו מקלט בטוח מעל 4000 יהודים וזכו לשחרור ב-18 בינואר 1945 ע"י הצבא האדום. הבית שנבחר לשמש המשרד לארגון הגירה (עלייה) הפך למקלט ענקי ליהודים נרדפים – בזכות מחתרת תנועות הנוער. באוקטובר- נובמבר החל המרוץ המטורף למען החיים. הגברים היהודים גילאי 16 – 60, הנשים גילאי 16 – 40 הצטוו להתייצב לעבודות כפייה למען מערכת הגנה וביצורים מסביב בודפשט. (אוקט. 21) 70 יחידות עבודות כפייה של יהודים הועברו ע"י הצבא ההונגרי לגרמניה למחנות ריכוז (אוקט. 26). צעדות המוות המחרידות של נשים, ילדים וזקנים יצאו לדרכן (נוב. 6). ובו בזמן מנוב. 2 -3 רעמי הקטיושות הרוסיות נשמעו כבר במרחק 12 -20 קמ' מבודפשט. הנוער הציוני בבית הזכוכית ייזם מפעל הצלה אדיר ממדים ובעל שאיפה יומרנית: לספק תעודת חסות (Schutzpass) לכל דורש - להרוויח זמן - לדחוק את הקץ !! התחילו בהדפסה ובהפצת התעודות באמצעות חברי המחתרת מ-'בית הזכוכית', ממשרדי 'הצלב האדום הבינלאומי' (ברח' מירלג 4, ברח' בארוש 52, בשד' יוז'ף וב-'קונסוליה השוויצרית' ברח' פרצל מור 2 -4 שהוקמה במיוחד למטרה זו. לפני הבית, בכיכר סאבדשאג, שוטרים רוכבים על סוסים שמרו על ההמון 'המסתער' על הקונסוליה עד שפרץ רבס ואברי פייגנבאום (פרופ' אנדרי פאברי) שהציגו את עצמם כפקידי הקונסוליה, מספיקים לחתום על תעודות החסות. יחידות שלמות של עובדי כפייה הוחזרו בעזרת תעודות אילה מהגבול הגרמני. בין הוגיו ומבצעיו של מפעל הצלה עצום ומוצלח זה יש להזכיר את אלכסנדר גרוסמן.   במאי-יוני 1944 התארגנה ברית אנטי גרמנית בשם 'החזית ההונגרית' (Magyar Front) בהשתתפות כמה מפלגות ואישים מתנגדי המשטר. (Kisgazdapárt, Kettős Keresztszövetség, Szociáldemoktata Párt, Béke Párt, Nemzeti Parasztpárt, Demény csoport, Bajcsy-Zsilinszky Endre  ) כאשר המשתתפים הגיעו להחלטות, ולפעול במחתרת, הזדקקו לתעודות מזוייפות. בהעדר מנגנון מתאים, כל הקבוצות, משתתפי הקואליציה האנטי גרמנית, פנו אל מחתרת תנועות הנוער הציוניות , לספק להן מסמכים שיאפשרו להם לשנות את זהותם ולפעול במחתרת. בקשותיהם נענו. המסמכים העיקריים שסופקו לקבוצות שפעלו נגד המשטר: תעודה של רישום מגורים קבועים, מסמכים צבאיים, תעודות של עובד מפעל צבאי. בין הקשרים שנוצרו באמצעות שותפות המאבק נגד המשטר, יש לציין: Demény Pál וחוג הקרוב שלו, מנהיגי הפועלים, Kádár Iván, Sólyom László, Galambos Futó Sándor.  מחתרת תנועות הנוער היה בקשרים עוד עם הכומר הפרוטסטנטי אלברט ברצקי Bereczky Albert, מהחוגים הליברליים פאל פאברי Fábry Pál, Van der Walls מטעם הקצינים של בעלות הברית שברחו מהשבי הגרמני, עם ווילמוש טארצ'אי Tartsay Vilmos עם הכומר באלוג Balogh páter ועם עוד אחרים. החוגים האנטי גרמנים סיפקו דירות, מקום מסתור, מקום עבודה לחברי תנועות הנוער הציוניות. מחתרת ההצלה – ההתנגדות של תנועות הנוער הציוניות, מחתרת יהודית נרדפת, זעירה, שיתפה פעולה וסייעה בצורה מכובדת את ההתארגנויות האנטי גרמניות. התעודה, התעודה הנכונה היה הנשק היעיל של מחתרת תנועות הנוער הציוניות, ובית המלאכה לניירות  מזוייפים היווה את לב ליבה של המחתרת. צוות מוסווה ויעיל ייצר את התחמושת היום-יומית עבור מחתרת תנועות הנוער הציוניות ועבור קבוצות ההתנגדות האנטי-נאציות בהתאם לדרישות המשתנות. דוד גור, במצוות תנועת השומר הצעיר, הצטרף לצוות בית המלאכה במארס 1944. תוך זמן קצר הוא נעשה אחראי להפעלת בית המלאכה , התאמת הייצור 'מחייטות עילית' לדרישות הזמן, לייצור המוני: השגת טפסי תעודות, הכנת חותמות, פתרון בעיות לוגיסטיות-קונספירטיביות.    בית המלאכה הבלתי לגאלי למסמכים מזוייפים, שירת נאמנה את תנועת ההתנגדות-ההצלה של המחתרת. אב הבית בבתים המשותפים דרש את 'אישור המגורים הקבועים' חתום ע"י המשטרה, לאנשי המחתרת שחייו בתעודות מזוייפות הייתה שאלה קיומית להשיג כרטיס מזון. לתעודות מתאימות נזקקו הבורחים מעבר לגבול הרומני, השליחים שיצאו להציל לקהילות לערי השדה, המלווים את משלוחי המזון לבתי הילדים, האנשים במחנות עבודות הכפייה לעריקתם. גם נדרשו תעודות למלט יהודים מריכוזים לצעדת המוות ומתוך צעדת המוות. בהתקרב החזית לבודפשט רק תעודה של 'עובד מפעל צבאי' או תעודת  'שחרור מהצבא' הצילה את הגברים בגיל הגיוס מהפינוי לגרמניה או מכיתת יורים.   בית המלאכה, מסיבות בטיחות ומסיבות קונספירטיביות, החליף את מיקומו ואת הסוואתו. מהסטודיו שברח' בטלן 12 בית המלאכה עבר לדירה פרטית ברח' דאראז' 1. מהמשכן הנוסף בדרך קרפשי 52 אשר נפגע ע"י הפצצה של בעלות הברית נדד בית המלאכה בקומת המרתף של רחוב רוז'ה 93, שם פעל בבטחון זמני בהסוואה כמשרד של מפעל לייצר סוייה הממוקם באי צ'פל. אחרי הפוץ' של אנשי 'צלב החץ' בית המלאכה ניסה את מזלו בחנות הספרים ע"ש Móritz Zsigmond ברח' בארוש ולבסוף באותו הרחוב בבנין הספרייה של אגודת הסטודנטים הפשיסטית (Csaba Bajtársi Egyesület) שהשתייכה לאוניברסיטה ע"ש זמלווייס. הופעתם והימצאותם היום-יומית של מספר צעירים, בגילאים של הסטודנטים, השתלבה באווירת המקום. בתחילת דצמבר המקשר שהחזיק את הקשר עם העולם החיצון, לא הופיע במועד שנקבע, גם לא מאוחר יותר. על פי החוקים הבלתי כתובים של המחתרת, בית המלאכה עזב ומייד. ב-21.12.2014 'במקום העבודה' החדש, בסניף של משרד מהנדס העיר בש'ד ארז'יבט 13 שלושה חברים מצוות בית המלאכה, עם הציוד המלא, ארוז בשש מזוודות, נתפסו. השלושה (דוד גור, מיקי לנגר, אנדריי פאברי) נחקרו באכזריות במשרדי מפלגת 'צלב החץ' ברובע ה-VI. מיקי לנגר הוציא את נשמתו מעוצמת העינויים. השניים שנותרו בחיים נלקחו לבית הסוהר הצבאי המרכזי בשד' מרגיט, שם המשיכו לחקור ולענות אותם. ב-25 בדצמבר, במבצע נועז, הנהגת המחתרת שחררה אותם עם עוד 118 אנשי מחתרת כלואים. פעילות בית המלאכה המרכזי למסמכים מזוייפים של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה טופס מקום בולט ומשמעותי באירופה הכבושה ע"י הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה. וזה מבחינת כמות התעודות, גיוון המסמכים ומבחינת השיגיהן של פעולות הצלה-התנגדות אשר בוצעו בסיוען של תעודות מזוייפות.  יוזמותיו של הנוער הציוני המאורגן בהונגריה במחתרת ב-1944 , פעולות ההצלה-ההתנגדות המרשימות שלו, הן ייחודיות: -        הברחת כ-15,000 בני נעור לרומניה, בכיוון ארץ ישראל, הצלתם מאושוויץ וממות בטוח. -        שיגור 200 שליחים לקהילות ולמחנות עבודות כפייה, להתריע ולהציל. -        אספקת 'תעודת חסות' לעשרות אלפים יהודים כדי לדחות את הקץ. -        הקמה והפעלת 55 בתי ילדים, הצלת ששת אלפים נפשות – אין לזה אח ורע. הנהגת מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה קראה את תמונת המציאות הפוליטית והחברתית בעת שבר קיצוני של ההיסטוריה, הגיבה מידית ומעשית. קבעה משימות הצלה, קיבלה על עצמה אחריות על חיים ומוות. ההנהגה השכילה להאציל אחריות והפעילה את חברי המחתרת במעגלים מתרחבים. אנשי המחתרת הסתכנו ביודעין  בהצלת חבריהם ובהצלת רבבות יהודים שלא הכירו, ברוח הסולידריות היהודית והאנושית. החלטות הנהגת המחתרת על פעולות ההצלה היו אוטונומיות. לא קיבלו הוראה מאיש, לא במקום ולא מחו"ל. לפעילי המחתרת הייתה אפשרות בכל רגע נתון למלט את עצמם. הם לא עשו זאת. נשארו על משמרתם, הסתכנו שוב ושוב בהצלת אחרים.   לפעולות המחתרת הייתה משמעות חברתית-פוליטית לציבור היהודי הרחב. בשלהי שלטון סלאשי הציבור היהודי בבודפשט ראה באנשי המחתרת ובראשי המחתרת הנהגה אלטרנטיבית של היהודים. הנאצים הגרמנים והפשיסטים ההונגרים התכוונו להשמיד ולא להשאיר זכר ליהודי הונגריה. תנועות הנוער הציוניות העזו והתעמתו עם תוכניות אילה והצליחו להציל מעל 30,000 נפשות. תנועות הנוער עלו מחורבות המלחמה חבולים אך מנצחים. מפעל ההצלה  הייחודי, רחב ההיקף ובעל ההישגים המרשימים של תנועות הנוער הציוניות בעת הכיבוש הגרמני רשם דפים מזהירים בדברי ימי יהדות הונגריה. לקח והשראה לדורות.
מאיר פרידמן	הונגריה	2011
מקס (ניקו) ליאונס	הולנד	2011
מרגוט כהן	צרפת	2012
מרתה רבס	הונגריה	2012
איתן גינת	צרפת	2012
לילי גינת	צרפת	2012
חוה הלוי	הונגריה	2012
יהודית שרודי	הונגריה	2012
ישעיהו רוזנבלום	הונגריה	2012
לאה רוזנבלום	הונגריה	2012
משה כץ	הונגריה	2012
מרדכי פליישר	הונגריה	2012
יצחק שטרן	הונגריה	2012
שמואל לוונהיים	הונגריה	2012
דוד גרינוולד	הונגריה	2012
זהבה אריאלי	הונגריה	2012
אביגדור פריימן	הונגריה	2012
ד"ר באלאז' עליס	הונגריה	2012
ד"ר ביליצר אדוניהו	הונגריה	2012
ברכה פוקס	הונגריה	2012
ד"ר אלכסנדר גרוזינגר	הונגריה	2012
אליעזר קדמון	הונגריה	2012
שרה כוכבי	הונגריה	2012
ד"ר משה קוניג	הונגריה	2012
פרופ' אריה לוי	הונגריה	2012
יהודה לוי	הונגריה	2012
צבי נדיבי	הונגריה	2012
מרדכי וייס	הונגריה	2012
רחה פריאר	יוגוסלביה	2012
יושקו אינדיג - יוסף איתאי	יוגוסלביה	2012
דב שמעוני	הונגריה	2012
סלומון מנחם מנדל	הונגריה	2013
כהני מאיר	הונגריה	2013
הרב ד"ר פנחס רוזנבאום	הונגריה	2013
דוד פרידמן	הונגריה	2013
פרופ' מנחם צבי קדרי	הונגריה	2013
דוד עשהאל	הונגריה	2013
יעקב אדורם	הונגריה	2013
אביגדור פרידמן	הונגריה	2013
בנימין פייגנבאום	הונגריה	2013
ירמיהו לביא	הונגריה	2013
יצחק שלמון	הונגריה	2013
אפרים נדב	הונגריה	2013
פרץ רבס	הונגריה	2013
יעקב דיושי	הונגריה	2013
אהרון צוקרמן	הונגריה	2013
יהושוע נויבירט	הונגריה	2013
אברהם קוש	הונגריה	2013
נתן קומוי	הונגריה	2013
חיייה קליינמן	הונגריה	2013
פנינה בלום	הונגריה	2013
ציפורה נדב	הונגריה	2013
נעמי רבס	הונגריה	2013
שושנה ברזל	הונגריה	2013
יהודית מקאי	הונגריה	2013
אסתר ורדי	הונגריה	2013
קלרי קרני	הונגריה	2013
ורה וייס	הונגריה	2013
חנה עצמון	הונגריה	2013
דינה דוניה אוסטרובר	אוקראינה	2013
נשקה גולדפרב ז"ל	הונגריה	2014
מרים רוט	הונגריה	2014
ציפורה אגמון ז"ל	הונגריה	2014
חוה בן-פורת ז"ל	הונגריה	2014
חדוה סנטו ז"ל	הונגריה	2014
חנה גרינפלד ז"ל	הונגריה	2014
משה אלפן ז"ל	הונגריה	2014
אפרים אגמון ז"ל	הונגריה	2014
צבי גולדפרב ז"ל	הונגריה	2014
יצחק רוט ז"ל	הונגריה	2014
יעקב מאסטרו	יוון	2014
יוסף בן-פורת	הונגריה	2014
יוסף עצמוני ז"ל	הונגריה	2014
נחמן ברקו ז"ל	הונגריה	2014
משה בידרמן ז"ל	הונגריה	2014
זאב אייזיקוביץ ז"ל	הונגריה	2014
אורי הרמן ז"ל	הונגריה	2014
ישראל הררי ז"ל	הונגריה	2014
יוסף מאיר ז"ל	הונגריה	2014
יעקב מירון ז"ל	הונגריה	2014
אליהו שגיא ז"ל	הונגריה	2014
אלי שלו ז"ל	הונגריה	2014
שמואל סנטו	הונגריה	2014
שרגא וייל ז"ל	הונגריה	2014
אברהם קרני ז"ל	הונגריה	2014
יונה אקשטיין ז"ל	סלובקיה	2014
ברטה רובינשטיין	הונגריה	2014
ג'ורג' ג'ורי	הונגריה	2014
הרב משה שמעון פסח ז"ל	יוון	2015
רפי בנשלום ז"ל	הונגריה	2015	סרט על פועלם- "רפי ותמר בנשלום במחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944" https://www.youtube.com/watch?v=hXLGcqEOqKs הגרסה באנגלית- "the story of Tamar and Rafi Benshalom in the zionist youth underground in Hungary 1944"https://www.youtube.com/watch?v=o1ts8Q1ZLOY&feature=youtu.be
משה ווייסקופף ז"ל	הונגריה	2015
שמואל אריה שוורץ ז"ל	הונגריה	2015
משה וייס ז"ל	הונגריה	2015
דן צימרמן ז"ל	הונגריה	2015
אברהם רונן ז"ל	הונגריה	2015
ירמיהו קמה ז"ל	הונגריה	2015
גיורא ליינר ז"ל	הונגריה	2015
ד"ר יהושוע אונגר ז"ל	הונגריה	2015
אליעזר וייס ז"ל	הונגריה	2015
יהושוע וייס ז"ל	הונגריה	2015
ד"ר מנחם (עוזי) יעקבי	הונגריה	2015
יעקב הולנדר	הונגריה	2015
יעקב (ג'קו) רזון ז"ל	יוון	2015
תמר בנשלום ז"ל	הונגריה	2015	סרט על פועלם- "רפי ותמר בנשלום במחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה 1944" https://www.youtube.com/watch?v=hXLGcqEOqKs הגרסה באנגלית- "the story of Tamar and Rafi Benshalom in the zionist youth underground in Hungary 1944" https://www.youtube.com/watch?v=o1ts8Q1ZLOY&feature=youtu.be
מרים עמיר	הונגריה	2015
יצחק הרבסט ז"ל	הונגריה	2015	חבר השומר הצעיר, הצטרף לפעילות ההצלה והסיוע לפליטים עם הגיעו מסלובקיה לבודפשט. גם הוא נתפס ועונה קשות, אך שוחרר, ואחרי שחרורו המשיך בפעילות ההצלה ועם כניסת הגרמנים להונגריה היה בין פעילי המחתרת המרכזיים. ב-1944 נישא ליהודית וב-1947 עלו שניהם ארצה. לשניים שני ילדים (מירי שנר ויצחק הרבסט ז"ל), 7 נכדים ו-7 נינים. בתם מרים שנר קיבלה את האות במקום יהודית ויצחק, בטקס בשנת 2015.
יהודית הרבסט ז"ל	הונגריה	2015