משתמש:דב ט./הרפורמה של 1867

חוק הרפורמה של 1867 (באנגלית Reform act 1867) הוא כינויו המקוצר של חוק שנחקק בבריטניה ב-1867, ששינה את סדרי הבחירות בממלכה. השינוי המשמעותי ביותר היה הרחבתה של זכות הבחירה כך שיתאפשר לרובם הגדול של בני מעמד העובדים להצביע.

רקע

ב-1832 עברה בריטניה רפורמה פרלמנטרית נרחבת, שביטלה חלק מהעיוותים בגבולות מחוזות הבחירה ההיסטוריים והעצימה בכך את כוחם הפוליטי של תושבי הערים. גם לאחר הרפורמה, רק מיעוט קטן יחסית מבין האזרחים נהנו מזכות הבחירה: היא הוענקה לגברים בלבד, ורק לאנשים שהיו בעלים, חוכרים או שוכרים של נכסים ששוויים גבוה.

בשנים שלאחר הרפורמה עלו בציבור קריאות להרחבת זכות הבחירה, אך הממשלות התנגדו בדרך-כלל לדרישות אלה, בין היתר לנוכח הזעזועים באירופה במאורעות אביב העמים ב-1848. בחלוף השנים, התרככה ההתנגדות לרפורמה בקרב השלטון.

מהלך חקיקתו של חוק הרפורמה

ראש הממשלה ג'ון ראסל, מן המפלגה הליברלית (הוויגים), הגיש ב-1866, זמן קצר לאחר בחירתו לכהונה שנייה בתפקיד, הצעה מתונה לרפורמה בסדרי הבחירות. הצעתו כללה ריכוך מסוים של הדרישות הכלכליות לקבלת זכות הצבעה, כך שייהנו ממנה גם האמידים יחסית שבקרב מעמד העובדים, אך לא כלל ציבור העובדים העני. ההצעה פיצלה את המפלגה הליברלית בין תומכיה ומתנגדיה, וגרמה לנפילת ממשלת ראסל ביוני 1866.

את הממשלה החדשה הרכיבו השמרנים, אף שלא נהנו מרוב בפרלמנט. הרוזן דרבי עמד בראשהּ, אך הדמות הדומיננטית הייתה שר האוצר, בנימין ד'יזרעאלי. ויליאם גלאדסטון, יריבו המר של ד'יזרעאלי, שצידד בהרחבה ניכרת של זכות הבחירה, החליף את ראסל כמנהיג המפלגה הליברלית.

הממשלה השמרנית נאלצה להתמודד עם לחץ ציבורי גובר והולך לטובת רפורמה, שהתבטא בין היתר בהפגנות ענק בערים כלונדון, מנצ'סטר וגלזגו. במאי 1867 התפטר שר הפנים לאחר שהפגנה של מאות אלפים התכנסה בהייד פארק בלונדון, על-אף שהמשטרה אסרה עליה. השוטרים והחיילים לא העזו להתעמת עם הקהל הרב.

ד'יזרעאלי, שחשש מכך שהרפורמה להרחבת זכות הבחירה תצא לבסוף לפועל על-ידי הליברלים, שיזכו עקב כך לקולותיהם של המצביעים החדשים, החל לפעול להעברת הרפורמה כמהלך של המפלגה השמרנית שבשלטון. במאבקו נגד מתנגדי הרפורמה, שעדיין החזיקו בכוח רב הן בקרב השמרנים והן בקרב הליברלים, הפעיל ד'יזרעאלי את מלוא עוצמתו ויכולותיו הפוליטיות, ושיתף פעולה עם האגפים הרדיקליים יותר בפרלמנט. ד'יזרעאלי אף נעתר לחלק מדרישותיהם לגבי היקפה של הרפורמה, כך החוק שהתקבל לבסוף היה מקיף יותר מזה שניסה להעביר ראסל, והעניק את זכות הבחירה לאנשים רבים יותר. עם זאת, בניגוד לעמדה הרדיקלית, זכות הבחירה עדיין הותנתה בתנאי-סף כלכליים מסוימים, ולא נתפסה כזכות אוניברסלית.

סעיפי הרפורמה

הסעיף המרכזי של הרפורמה כלל את הנמכת דרישת הסף לקבלת זכות הצבעה. תושבי המחוזות העירוניים זכו בזכות ההצבעה אם החזיקו בבתים, או ששכרו בתים בשכר דירה של 10 לירות סטרלינג בשנה. כתוצאה מהנמכת תנאי הסף, גודל האלקטורט הכפיל את עצמו בקירוב.

נוסף לכך, נעשו שינויים בחלוקת הארץ למחוזות בחירה, כך שהחלוקה תשקף בצורה טובה יותר את המציאות הדמוגרפית.