משתמש:ורד ותהילה/ארגז חול

מהו משפט?

משפט זה מערכת של כללים מחייבת שנועדה להסדיר את ההתנהגות האנושית בחברה. כלומר, המשפט נועד להגיד לכל אדם מה מותר ומה אסור לו לעשות. מערכת הכללים היא מכיוון שלכל אדם יש את האינטרסים שלו שעלולים להתנגש עם אינטרסים של אדם אחר ולכן צריך להטיל נורמות משפטיות מחייבות. הנורמות שנקבעות לא בהכרח נובעות מכיוון שהן ערכיות או מוסריות אלא לעתים רק לדאוג לסדר. מערכת המשפט מחייבת את כולם-זו לא פונקציה של בחירה ואין אנשים שהם מעל החוק . ואדם שלא מציית לחוק צפוי לעונש.

מטרות המשפט:

1.הכוונת התנהגות שמתבצעת באמצעות 2 דרכים:

• הטלת סנקציות על התנהגות פסולה.
  

• מתן תמריץ חיובי על התנהגות רצויה כג' הטבות לרוכשים דירה בעירות פיתוח.
  

2.יישוב סכסוכים-המשפט נועד להכריע בסכסוכים שפורצים בין אנשים עי מערכת המשפט.

3.יצירת מסגרות משפטיות להתקשרות (לדוג' רישום דירה בטאבו).

הגורמים המקיימים את המשפט:

1.נציגי העם-חברי כנסת , שרים-הם המחוקקים את החוקים.

2.השופטים-באמצעות פסק הדין מיישמים את המשפט. סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה קובע שפסיקה של ביהמ"ש עליון(תקדים/מחייב)מחייבת את כל בתי המשפט חוץ מעצמו. לעומת זאת, פסיקה של ביהמ"ש אחרים (מחוזי, השלום)היא רק מנחה את בתי המשפט הנמוכים- רק בגדר המלצה=תקדים מנחה.

3.עקרונות יסוד הנובעים מהאמונה והתבונה-עקרונות שמחייבים את האזרחים ואת מוסדות השלטון לדו' כבוד האדם, חרות האדם, חופש הדת, חופש מדת, שוויון וכד'.(דברים שכביכול מובנים מאליהם). כללי הפרשנות המשפטית: לכנסת יש את הסמכות הראשונית לחוקק את החוקים. כלומר: הכנסת קובעת את ההסדרים הראשונים בחברה החוקים אמורים להיות ברורים באופן חד משמעי ובית המשפט נדרש ליישם את החוקים. בפועל, החוקים הם לא חד משמעים תמיד ואז בית המשפט נדרש לפרש אותם (לדוג' בתי עסק צריכים להיות סגורים בשבת איזה עסקים?) .

ישנם מס' עקרונות שהרשות השופטת צריכה להפריד שהיא מפרשת חוק:

1.שהפרשנות נעשית עי בית המשפט ולא זולתו.

2. ביצוע פרשנות אסור לשופט להתייעץ או לקבל הערות מהמחוקק (הכנסת)

3. הפרשנות השיפוטית צריכה להיות עצמאית (אסור להתייעץ עם אף אחד חבר וכד').

שביהמ"ש מפרש חוק הוא פועל עפ 3 מרכיבים:
1. הלשוני

2. התכליתי.

3. שיקול הדעת.

1.ביהמש נדרש לפרש עפ לשון החוק אם היא אינה משתמעת ל2 פנים ואסור לשופט להעניק משמעות לטקסט שנוגד את לשונו (דולר/ שח)

2. אבל במידה וישנם מס' משמעויות לשוניות השופט צריך לבחור במשמעות שמגשי מה באופן המלא ביותר את תכלית החקיקה.

ישנם מס' חזקות שמקלות על השופט לזהות את התכלית:

1.חזקה על כל חוק שהוא חל על הכל אלא אם כן ישנה לשון מפורשת חד משמעית וברורה הקובעת אחרת (צד ימין בכביש)

2.סעיף 42 לפקודת הפרשנות קובע שלמדינה יש חסינות . בעיקרון החוקים חלים על כולם אבל לא על המדינה

3.חזקה שכל דבר חקיקה מבקש לקדם את זכויות האדם. ניתן לסתור את החזקה הזאת רק כאשר ישנה לשון מפורשת ובכל מקרה חוק הפוגע בזכויות האדם יפורש בצמצום (מאבטח יבדוק במידה מסוימת)

4.חזקה על כל חוק שהוא בא לקדם את השוויון. כאשר ישנם מס' מטרות לחוק לדוג' חופש התנועה – מה קורה בכביש הולך רגל או רכבים – השופט צריך להפעיל שיקול דעת בין המטרות המתנגשות:

מרכיב שיקול הדעת הפרשני:

'''איזון אנכי'''

'''איזון אופקי'''

דוגמא לכללי הפרשנות:

עיתון כל העם בשנת 53 כתב מאמר ובו: "נגביר את מאבקינו נגד המדיניות האנטי לאומית של ממשלת בין גוריון המשחקת בדם הנוער הישראלי" זה היה כשמדינת ישראל החליטה לשלוח התלים בתגובה, שר הפנים דאז הורה לסגור את העיתון ל15 יום כי זה עלול לסכן את העם. קוך העם הגיש עתירה נגד החלטה זאת לבגץ והשופט גרנט קיבל את טענת העיתון ופסק שאין לסוגרו.

הסבר: כשהשופט גרנט נדרש להסביר אתת הביטוי "דבר העלול לסכן את שלום הציבור", הוא פעל על פי 3 המרכיבים:

1.הלשוני מבחינת הלשון של החוק אא להבין באמת את הלשון

2.התכלית – גם הוא לא עוזר כי ישנם 2 מטרות הסותרות אחת את השנייה : חופש הביטוי מול שלום הציבור ולכן פונה למרכיב שיקול הדעת

3.ואז הוא משתמש באיזון אנכי –כיוון שזה זכות הפרט-חופש הביטוי של העיתון מול אינטרס לאומי-שלום הציבור ומפרש: "דבר העלול"-קרוב וחד משמעי ולא "אולי" רחוק. שר הפנים טען שיכול להיות שזה יקרה- ולכן צריך לסגור את העיתון, והשופט גרנט אומר שזה ממש רחוק , עכשיו לא יבואו ויעשו הפגנות בגלל המאמר הזה. השופט גרנט טען ששר הפנים לא צודק כשהוא הורה לסגור את העיתון מאחר ואין וודאות קרובה שמימוש חופש הביטוי במקרה זה (=המאמר) יביא סכנה לשלום הציבור.

בדכ תהליך פרשנות של ביהמש מורכב מ3 מרכיבים שמנינו אבל יחד עם זאת ישנם מקרים פשוטים יותר שיש להם כללי פרשנות פשוטים יותר:

1.נורמה עליונה גוברת על נורמה תחתונה-"המחוקקת"-הכנסת המחוקקת את החוקים (120 חכ), הממשלה-מתקינה תקנות-"הרשות המבצעת". נורמה עליונה=הכוונה לחוק. נורמה תחתונה=תקנות. "חוק גובר על תקנה!"

2.נורמה מיוחדת גוברת על נורמה כללית: נורמה מיוחדת=נורמה ספציפית לדוג' "חוק המכר" מול "חוק המכר-דירות".

3.נורמה מאוחרת גוברת על נורמה מוקדמת: חוק מאוחר (2010) גובר על מוקדם(2009).

החלוקה הענפית במשפט האזרחי:

משפט אזרחי הכוונה אזרח נ' אזרח/אדם נ' חברה –בלי קשר למדינה!

המשפט האזרחי מתחלק לכמה ענפים עיקריים:

1.דיני חוזים - מערכת יחסים בין צדדים שמקורה בהסכמת הצדדים והמשפט נותן להסכמה הזו תוקף משפטי מחייב. ולכן כשאחד הצדדים מפר את החוזה-ביהמש יכול להתערב בעניין.

2.דיני תאגידים - גם תאגיד נוצר ע'י הסכמה חוזית, אולם, החוק קובע מסגרות לכל תאגיד. כלומר, מה הסמכויות וכו'.

3.דיני נזיקין - להבדיל מדיני חוזים שנוצרו בהסכמה של הצדדים, דיני נזיקין עוסקים בחובות המוטלות על האדם מכוח החוק. ולכן אדם שהפר את החוקים האלה צריך לשלם פיצוי.

4.דיני קנין - עוסקים ביחסים בין הצדדים ביחס לרכוש. החוקים עוזרים להגן על הרכוש והם קובעים כללים פרוצדורליים איך לבצע את העברת הקנין.

5.דיני מסים-עוסקים ביחסים בין המדינה כגובת מס לבין האזרח.

חלוקת המשפט/תחומי המשפט:

המשפט מתחלק ל3 תחומים עיקריים:

1.משפט פלילי (המדינה היא התובעת)-כתב אישום.

2.משפט אזרחי.

3.משפט ציבורי/חוקתי/מנהלי.

• פלילי-מטרתו להגן על ערכים חשובים שהמדינה מגדירה אותם. לדוג' חיי אדם, שלמות רכושו, ביטחון במדינה (מתוך הערכים נגזרים החוקים כדי לשמור על אותם ערכים). במשפט הפלילי הצדדים המעורבים הם: הנאשם והמדינה שתובעת את הנאשם. המדינה תובעת ע"י גוף משפטי שנקרא פרקליטות המדינה , גוף ששייך למשרד המשפטים.
  

הליך פלילי נפתח בתלונה למשטרה:

• המשטרה אוספת חומר חקירה
• חומר החקירה מועבר לפרקליטות המדינה
• פרקליטות המדינה מגישה כתב אישום.- עד השלב הזה האדם נחשב חשוד(נאשם).
• מתנהל משפט נ' הנאשם
• ביהמ"ש פוסק אשם/זכאי. הסנקציות במשפט הפלילי: עונש מוות, מאסר עולם (25 ש'), מאסר רגיל, שרות לתועלת הציבור וקנסות כספיים.

על פס"ד של ביהמ"ש ניתן לערער בביהמ"ש גבוה יותר, נשיא המדינה יכול לתת חנינה לנאשם. במשפט הפלילי אדם יורשע אך ורק אם הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר. כלומר, אם לשופט יש אפילו ספק זעיר בקשר לאשמתו-הוא יוצא זכאי. נטל ההוכחה זה על התביעה תמיד. בסוף המשפט השופט קובע אם הנאשם אשם/זכאי=הכרעת הדין. אם נמצא אשם-השופט מטיל סנקציות=גזר דין (ומוגבל למה שכתוב בחוק או פחות).להכרעת דין וגזר דין ביחד קוראים: "פסק דין".

• המשפט האזרחי- נועד ליישב סכסוכים בין אנשים, רוב תחומי המשפט נמצאים במשפט האזרחי כג' מסים, נזיקין וכו'. אדם שהואשם במשפט פלילי ואחר-כך נתבע על אותו נושא תביעה אזרחית-באופן אוטומטי אשם בגניבה גם באזרחי. הצדדים במשפט האזרחי: אדם נ' אדם/מדינה נ' אדם בעניינים אזרחיים למשל: המדינה עשתה מכרז ותובעת אדם להפרת חוזה –זה עדיין משפט אזרחי.
  

הסעדים במשפט האזרחי:
החזרת רכוש, צו הרחקה, צו "עשה", צווי מניעה.

המשפט האזרחי יכול להיות גם נ' ממשלה/עירייה/כנסת. דוג': שר הפנים לא יכול לתת רישיון נשק לאדם-הוא יכול לתבוע אותו בבגץ .

דוג': בג'ץ רופאייזן נ' שר הפנים-1962:
רופאייזן נולד בפולין להורים יהודיים וחונך ביהדות והיה פעיל מבחינה ציונית ב1942 הומר לנצרות והפך לכומר. ב 58 ניתן לו אישור לצאת מפולין ולעלות לארץ והוא רצה להירשם בתז כיהודי. שר הפנים דחה את בקשתו בגלל שהתנצר ובעקבות הדחיה הוא הגיש עתירה לבגץ בגץ דן בשאלה האם רופאיזן יהודי לחוק השבות?-האם המונח יהודי כולל גם יהודי שהמיר את דתו ולמרות שהתנצר האם מבחינה הלכתית הוא יהודי? בגץ פסק שלמרות שלפי ההלכה יהודי שהמיר את דתו הוא עדיין יהודי-לא כך על-פי חוק השבות. חוק השבות הוא חוק חילוני וכשאין הגדרה למונחיו-חייבים לפרש את המונח לפי המשמעות הרגילה שלו. כלומר, בהתחשב למטרות החוק. מכיוון שחוק השבות הוא חוק ישראלי, יש לפרש את המונח יהודי כפי שאנו הישראליים- היהודים מבינים אותו, ולכן מי שהמיר את דתו לא יכול להתחשב כיהודי למרות הזכויות הרבות שיש לו למען היהודים. 6 ש' לאחר מכן ניתן פסד. בגצ שליט נ' שר הפנים- 68. שליט נישא לאישה לא יהודיה ונולדו לו 2 בנים בישראל, ושליט רצה לרושמם כיהודים ושלח עתירה לבג'ץ, בניגוד לרופאייזן-בגץ מחייב לרושמם כיהודים והסיבה לכך: "פקיד הרישום חייב לרשום בלאום לפי מוסר ההודעה אלא אם כן הייתה לו סיבה סבירה להניח שההודעה אינה נכונה". פקיד הרישום לא רשאי להפעיל שיקול דעת בעניין. כלומר, מבחן הדת שעליו התבסס הפקיד אינו מבחן הקובע לצורך הרישום של הלאום מה שקובע זו הרגשתו הסובייקטיבית של האדם.(סובייקטיבי-איך כל-אחד מפרש את המציאות, אובייקטיבי-הנתון כפי שהתרחש).בעקבות פסד הזה הילדים נרשמו כיהודים והכנסת רעשה שבועיים לאחר מכן, הכנסת משנה את החוק וסעף 4 לחוק השבות היא מגדירה מהו יהודי: מי שנולד לאם יהודייה ולא התגייר ואינו בן דת אחרת(למנוע את המקרה של רופאייזן)-חוק השבות נותן את מעגל האנשים שיכולים לעלות לארץ: יהודי, בן של יהודי, נכד של יהודי, בן זוג של יהודי ובן זוג של הבן והנכד.

הרשות השופטת ומערכת השפיטה

עקרון הפרדת הרשויות:
המשמעות הקלאסית של העיקרון הזה אומרת שלכל רשות יש את התפקידים המיוחדים לו:

*הרשות השופטת-בית המשפט.

• הרשות המבצעת-הממשלה.
  

• המחוקקת-הכנסת.
  

היום המשמעות היא שאנו מפרידים בין הרשויות לפי הפונקציה העיקרית אותה ממלאת כל רשות. אולם תוך הכרה והשלמה עם הצורך להעניק לכל רשות גם סמכות הנמצאת בתחום הרשות האחרת. למרות שיש הפרדה בין הרשויות-יש מערכת איזון ובלמים ביניהם כל רשות יכולה לאזן ולבלום את הרשות השנייה. דוג': התפקיד העיקרי של הרשות המחוקקת-לחוקק חוקים, אבל יש לה גם פונקציות משפטיות שלמעשה משתייכים לרשות השופטת. למשל: החלטה על הסכם חסינות או השעיה של חבר כנסת.

תפקיד הרשות השופטת הוא לשפוט, יש לו בנוסף גם סמכויות מנהליות שזה שייך לממשלה. למשל, חלוקת קרקעות, הוצאה לפועל –זה בעצם משהו ביצועי אבל ביהמ"ש מחליט על זה.

עצמאות הרשות השופטת ומעמדה בין יתר הרשויות:

בבחינה עניינית "אין על השופט מרות בענייני שפיטה זולת מרותן של החוק". כלומר, השופט אינו רשאי לקבל הוראות מאף אחד אלא אם כן מדובר בתקדים מחייב מביהמ"ש העליון.

גופים פוליטיים שרוצים להשפיע על הכרעה שיפוטית זה משפיע על עיקרון הפרדת הרשויות.

לא מקובל לקיים דיון בכנסת על נושא מסוים כל עוד הוא עומד בביהמ"ש. ז'א אסור לחוקק חוק חדש תו'כ דיון על מקרה מסוים. מבחינה אישית:סעיף 4 לחוק יסוד:השפיטה קובע ששופטים נבחרים ומועלים בדרגה ע'י ועדת בחירות שיושבים בה 9 חברים: 3 שופטים: נשיא ביהמ"ש העליון ועוד 2 שופטים, 2 חברי ממשלה שאחד מהם חייב להיות שר המשפטים, 2 חברי כנסת, 2 עורכי דין. בראש הועדה עומד שר המשפטים.

הדיונים סודיים כלומר, הם לא מפורסמים לציבור.

ישנם מס' תנאים בהם שופט מפסיק את כהונתו:
1.בגיל 70

2.מתפטר

3.נבחר לתפקיד שמונע ממנו לשמש כשופט.

אפשר לפטר שופט אם הועדה בבחירת שופטים החליטה ברוב של 7 חברים או אם החליט "ביהמ"ש המשמעתי לשופטים".

חשוב!
שופט אינו מייצג את העם בניגוד לחבר כנסת (הוא ההפך מפוליטיקן).
יחסה של הרשות השופטת לרשות המחוקקת והמבצעת
באיזון שבין הרשויות השונות נודע תפקיד מרכזי לרשות השופטת המפקחת על פעילותן של הרשות המחוקקת והמבצעת. לכן קיימת חזקה שכל חוק באשר הוא אינו מתכוון לפגוע בסמכות של ביהמ"ש.

הפיקוח של ביהמ"ש מתבטא במס' דברים:

1.פרשנות חוקים- הכנסת היא זו שמחוקקת את ההסדרים הראשוניים וביהמ"ש מפרש אותם. במידה והחוק פורש בניגוד לעמדת הכנסת יכולה לשוב ולתקן את החוק, אולם, לשינוי הזה שהכנסת יכולה לעשות יש סייגים:

• שזה לא ראוי שתיקון חוק יפעל למפרע ויביא לשינוי בתוצאותיו של פסק הדין אלא אם-כן מדובר בתיקון חוק פלילי לטובת הנאשם (כמו שליט/ נשפט אדם על כלא במקסימום שזה 3 שנים. שנה אחכ שינו את החוק למקסימום 2 אז מורידים לו.)
• לרשות המחוקקת אסור לנקוט במדיניות של שינוי חקיקה לביטול תוצאותיה של כל הכרעה שיפוטית בנושא מסוים ללא קשר להחלטה שיפוטית.

פס"ד וולנר נ' יושב-ראש העבודה-1994: מכתב הסכם בין שס לעבודה שלפי הסכם זה הצדדים התחייבו לתקן באמצעות שינוי חקיקה- כל פסיקה של ביהמ"ש שתביא לסטייה מהסטטוס-קוו בענייני דת. בגצ פסק שתוכנו של ההסכם הוא פסול, מכיוון שהוא סוטה באופן חמור מעיקרון הפרדת הרשויות כי לא שוקל כל החלטה לגופה אלא באופן גורף עפ תוצאותיה.

ביקורת ביהמ"ש על הכנסת:

הכנסת כפופה לביקורת של בגצ כמו כל רשות אחרת בעירייה, אבל בגצ קבע אמות מידה מתי הוא יתערב ומתי לא עפ קריטריונים מסוימים. בגצ קבע שההתערבות שלו תהיה מוגבלת כאשר מדובר בהליך פרלמנטרי כלומר: בסיטואציות שיש בכנסת הליכים מאד פנימיים אז ביהמ"ש לא מתערב, הוא מכבד את עצמאות הכנסת, בגצ מרשה לעצמו להתערב כשמדובר בהליך מעיין שיפוטי.

ביקורת ביהמ"ש על הממשלה:
בעבר: בגצ נטה לא להתערב בענייני מדיניות ממשלתית, הסיבה לכך הייתה נעוצה כדי לשמור על הפרדת רשויות , וגם כיוון שלא הייתה לבג"ץ את המומחיות שלפעמים דרושה לצורך קבלת החלטות נוספות. לכן, בעבר נדחתה עתירה שהגיש קצין מילואים לבגצ נגד החלטת שר הביטחון לדחות את ההתגייסות של בני ישיבה לצבא , בגצ דחה את העתירה כי לעותר אין זכות אישית שנפגעה ולא מספיק שגם אינטרס ציבורי נפגע.
כיום-בשנים האחרונות התפתחה גישה חדשה בבג'ץ "גישה אקטיביסטית" (פעילה)-הגישה הזו קבעה שבג'צ יפתח שעריו לעותר שעתירתו כנה ורצינית והוא מצביע על בעיה בעלת אופי ציבורי, שפתרונה דרוש למען הצדק.- בעקבות גישה זו בשנת 86 היה מקרה דומה למה שהיה בשנת 70, המקרה היה שהוגש עתירה, ושם השופט ברק קבע: "אין פעולה שהמשפט לא חל עליה,- ז'א הכל שפיט.

הסמכות של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת:

בישראל ישנם מקרים שבהם הכנסת מוסרת סמכות חקיקה לרשות המבצעת והיא עושה את זה הרבה. אבל, עקרון הפרדת הרשויות בין היתר קובע שיש סמכות לכנסת-"אין מחוקק אלא להכנסת ואין מחוקק משנה אלא מכוח חקיקת הכנסת. זא שרק אם הכנסת אישרה לממשלה להתקין תקנות בעניין-רק אז הממשלה רשאית ויכולה לעשות זאת. כרשות שופטת- הרבה פעמים לרשות המבצעת יש מעין סמכות שיפוטית. למשל: ביטוח לאומי-הכוונה לרשות המבצעת כמו למשל: ועדות לקביעת נכות וכן בתי דין משמעתיים.

סמכויות השפיטה לחוק יסוד:השפיטה:

מערכת השפיטה בישראל כוללת 4 מערכות:

1.המערכת המרכזית-שכוללת את ביהמ'ש המחוזי, השלום והחוזים.

2.המערכת שכוללת את ביהמ'ש לעניני משפחה, תעבורה, תביעות קטנות(לפי סכום התביעה-20 אלף ש'ח),בתי משפט מקומיים.- הדרגה של מערכות השיפוט היא כמו ביהמ'ש השלום, ולכן פונים לשיפוטים.

3.כוללת ומונה את:בתי דין דתיים , ב'יד לעניני תעבורה, בי' צבאיים(למקרים אלו צריך ב'יד מומחים שישפטו את זה). –למערכת זו יש 2 ערכאות בלבד:אזורי וארצי, מערערים לאזורי ומגישים לבגץ.

4.הרשויות המנהליות-שיש להן סמכות מעין שיפוטית(הן עדיין תחת הרשות המבצעת)כמו וועדות בביטוח לאומי לקביעת אחוזי נכות וכו'.

סמכויות ביהמ'ש:

ביהמ'ש העליון:
לביהמ'ש עליון יש למעשה 2 סמכויות עיקריות:

• דן בערעורים על פסד והחלטות אחרות של ביהמ'ש המחוזי.
  

• יושב בבגץ ודן בענינים שהוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ושאינן בסמכותו של ביהמ'ש או בי'ד אחר (עתירות של אזרחים נ' המדינה).
  

דיון נוסף:

ביהמ'ש עליון רשאי בעצמו או עפ בקשת אחד הצדדים להחליט לדון שוב בעניין שכבר פסק בו בהרכב של 5 שופטים או יותר , דבר זה יקרה במקרה שהלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת של ביהמ'ש העליון (בדיון ראשון דנים 3 שופטים) או שמשאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה יש לדעתם מקום לדיון נוסף.

משפט חוזר:
נשיא ביהמ'ש עליון או המשנה לנשיא או כל שופט שקבע הנשיא רשאים להורות על משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית.

ישנם 4 תנאים שניתן להורות על משפט חוזר:

1.אם ראיה שהובאה במשפט הקודם יסודה בשקר או זיוף והיא כנראה שינתה את תוצאת המשפט לרעת הנידון (לטובתו- לא ידונו שוב).

2.אדם אחלר הורשע בינתיים בביצוע העברה ומהרשעתו עולה שהראשון לא ביצע את העבירה.

3.הוצגו ראיות חדשות שעשויות לשנות את התוצאה לטובת הנידון.

4.מתעורר חשש של ממש שבהרשעה ניגרם לנידון עיוות דין.

ביהמ'ש המחוזי:

בביהמ'ש מחוזי נידנים 5 ענינים:

1.כל עניין אזרחיאו פלילי שאינו בסמכותו של ביהמש השלום .

2.עתירה מנהלית , ערעור מנהלי ותביעה מנהלית (נגדון שמלכתחילה היה אמור להגיע לבגץ, בגלל העומס).

3.כל עניין שאינו בסמכותו הייחודית של ביד אחר.

4.ערעורים על פס'ד והחלטות אחרות של השלום. 5.תביעה בעניים קנין רוחני.

ביהמ'ש השלום:

1.הבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר לתקופה שאינה עולה על 7 ש'.

2.תביעות אזרחיות למעט תביעות מקרקעין כשסכום התביעה או שווי התביעה אינו עולה על 2.5 מליון ש'ח ביון הגשת התביעה.

3.תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין ללא קשר לשינוי הקרקע תביעות בדבר חכירה,לדורות או בעלות מוגשת למחוזי. (חכירה-השכרה מעל 25 ש', בעלות וחכירה לדורות-מחוזי. שימוש וחזקה-שלום-אין קשר לשווי הקרקע.)

4.התביעה שכנגד לתביעה אזרחית (תביעה כנגד תביעה שהוגשה בגלל שהיא מכוח התביעה הראשונה, תהיה נידונה בשלום).

5. בעניני משפחה(לפי אזורים, לאחרונה הוקמו בי'ד לעניני משפחה –באזורים בהם ידונו שם).

ערעורים:

על פסיקה בשלום מערערים למחוזי, ועל פסיקה במחוזי מערערים לעליון . יש פעם אחת ערעור לזכות:ענין שנידון בשלום אוטמטחת ישלו זכות לערער למחוזי, אלא שאם ניתן פס'ד במחוזי שגם עליו האזרח רוצה לערער זה כבר לא בזכות אלא "ערעור ברשות". ביהמש העליון יכול לאשר את הערעור כדי שיתקבל אך אינו חייב לאשרו.

ביהמש לענינים מקומיים:
בתי משפט כאלה ובתי משפט לעניני משפחה , תעבהורה וכד' (סמכות ביהמש השלום) דן בעברות לפי פקודת העיריות פקודת מועצות מקומיות,חוק התכנון והבניה.

ביהמ'ש לתביעות קטנות:

דן בתביעות שסכום התביעה הוא 17800 (סכום שמשתנה מפעם לפעם)- מקרים כאלה נידונים ללא עו'ד בגלל סכומם הקטן, אדם מייצג את עצמו כדי לשכור עו'ד צריך האדם לבקש רשויהמ'ש. ביהמ'ש לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה לא קבילה (כמו עדות שמיעה שביהמ'ש השלום ומעלה לא יתקבלו). על פס'ד של משפט כזה ניתן "לערער ברשות (ולא בזכות- מו ערעור על פסיקה של השלום).

פומיות הדיון:

בדכ ביהמ"ש דן בפומבי. בסיטואציות מסוימות ביהמ"ש יכול להורות על "דלתיים סגורות" בדכ במקרים:

1.לשם שמירה על ביטחון המדינה. 2.מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה. 3.לשם הגנה על המוסר. 4.לשם הגנה על ענינו של קטין/חסר ישע. 5.לשם הגנה על ענינו של מתלונן/נאשם בעבירת מין. 6.כאשר הדיון בפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד בחופשיות 7. לשם הגנה על סוד מסחרי.

בוררות ופישור:
ביהמ"ש שדן בעניין אזרחי רשאי בהסכמת הצדדים להעביר את הענין לבוררות או פישור –הליך שמתברר לפני בורר והחלטת הבורר היא כמו החלטת שופט, אכן אין עליה ערעור (בוררות). פישור-תפקיד המפשר זה להביא את הצדדים להסכמה ז'א שהיא מעיין הסכמה יכולים הצדדים לחזור ולדון בביהמ'ש .

סמכויות בג'צ:

בבג'ץ יש סמכות פיקוח ל3 גורמים: 1 1.רשות המדינה- עיריות, רשות מקומית, פקידים למיניהם- הרשות המנהלית 2.בתי משפט ובתי דין דתיים ומקצועיים –בי'ד לעבודה, בי'ד צבאיים- עניין שיפוטי-הרשות השופטת 3.הרשות המבצעת והמחוקקת. בג'ץ יכול ליפסול חוקים ותקנות.

באלו תנאים ניתן לפנות לבגץ?

1.נקיון כפיים-כוונה שהעותר צריך להוכיח שהוא נוהג ביושר והגינות לכל אורך הדרך (במקרה שלגביו עותר נהג כחוק). 2.חוסר שיהוי-יש להעלות את העתירה בהזדמנות הראשונה (עתירה שהושהתה יותר מידי זמן-תידחה). 3.כאשר קיימת אפשרות לסעד חלופי מביהמ'ש אחר-לא ניתן לפנות לבג'צ. 4.זכות עמידה-רק מי שניפגע אישית יכול לעתור לבג'ץ (כיום זה לא כך-גם מי שלא ניפגע ישירות יכול לעתור). 5.שפיטות-בעבר לא :כל דבר היה שפיט, אך כיום הכל שפיט. 6.אם הסעד המבוקש נראה לבג'ץ בלתי מתאים –תדחה העתירה-לא תתקבל. 7.חוש הצדק של בג'ץ אומר לו שהמקרה שלפניו אינו ראוי לסעד-בג'ץ לא ידון בו.

בגלל עומס התיקים והעתירות שהוגשו לבג'ץ הוחלט בשנת 2000 להקים בתי משפט לענינים מנהליים-אלו בתי משפט מחוזיים שהוסמכו לטפל בענינים מסוימים שעד עכשיו טופלו בבג'ץ.

מסמכויות בגץ:

בקורת על הרשות המנהלית. הכלל הוא:שאדם פרטי רשאי לבצע כל דבר א'כ זה נאסר עליו בחוק.בניגוד לכך,הרשות המנהלית מוסמכת לבצע רק מה שמותר לה מפורשות בחוק,וכל חריגה מכך זו חריגה מסמכות, אם הרשות המנהלית חרגה מסמכותה-הפעולה שלה בטלה.בנוסף לענין זה נקבעו "כללי הצדק הלאומי" - מושג זה קובע שהרשות המנהלית צריכה לפעול עפ כללים מסוימים ( עירייה, מועצה , ביטוח לאומי , משרד הפנים , משרד הביטחון – כל המשרדים שקשורים לרשות המבצעת).

הכללים:

1.על התהליך להיות אוביקטיבי (בלי נגיעות אישיות של הפקיד –ולא אינטרסי).

2.יצירת שיווין בין האזרחים. ביקורת על בתי משפט וגופים בעלי סמכות שיפוטית בגץ הוא לא ערכאות עירור ולכן לא פונים אלא עקב טעות משפטית רגילה אלא רק כאשר יש פגיעה בכללי הצדק או כאשר יש חריגה מסמכות.

ביקורת על הרשות המחוקקת והמבצעת:

פסילת חוקים- באיזה סיטואציה ניתן לפסול חוק? בדכ בגץ יפסול חוק אם הוא סותר חוק יסוד אלא אכ הוא עומד בקריטריונים שקבע חוק היסוד לחריגה ממנו.

פסילת תקנות- בגץ יפסול תקנה אם היא בלתי צודקת בעליל או בעלת כוונה רעה או אם היא מתערבת באופן מטריד וללא הצדקה בחיי האזרח או אם היא מפלה או אם היא רטרואקטיבית.

מקורות המשפט והתקדים המחייב:

1.מקורות נורמטיבים (מחייבים ) חקיקה, פסיקה , מנהג. 2. מקורות היסטוריים. 3. מקורות סיפרותיים.

פירוט 1:

מקורות אלא מחולקים ל3:

• חקיקה- חוקי היסוד, חוקים (הכנסת) תקנות (הממשלה) צווים (חוק גובר על תקנה)
• פסיקה
• מנהג.
  

חקיקה- הכנסת הראשונה הייתה אמורה לחוקק חוקה למדינת ישראל אבל מדינת ישראל לא הצליחה לעשות זאת בעיקר בגלל בעיות דת ומדינה והייתה גם את בעיית המיעוטים. במקום זה, ב1950 הכנסת הראשונה קיבלה את החלטת הררי : ההחלטה הייתה להקים וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת – שאותה וועדה תציע חוקי יסוד שאמורים בעתיד להוות חוקה. ולכן מזמן לזמן נחקק חוק יסוד חדש שאמור להיות חלק מהחוקה ושהמטרה לעגן את הכל בחוקה כתובה .

עד היום נחקקו 11 חוקי יסוד: 1. הכנסת 2. מקרקעי ישראל 3. נשיא המדינה 4. הממשלה 5. משק המדינה 6. צבא 7. ירושלים בירת ישראל 8. שביתה 9. מבקר המדינה 10. חופש העיסוק 11. כבוד האדם וחירותו.

חלק מחוקי היסוד הם משוריינים – במובן זה, כמו חוקה , קשה מאוד לשנותם. כלומר צריך רב גדול של חכ על מנת לשנות חוק יסוד.

שלושה גורמים ליזום הצעת חוק:

1.הממשלה היא שיוזמת את רב החוקים 2. וועדה מחברי הכנסת 3.חבר כנסת פרטי.

הצעח צריכה לעבור 3 קריאות בקריאה שלישית שהתקבלה היא הופכת לחוק מחייב., חוק נכנס לתוקף ביום שבו הוכנס ברשומות אלא אם כן נקבע בחוק עצמו מועד אחר.

רשומות= העיתון היומי הרשמי של הכנסת צריך לפרסם ברשומות עד 10 ימים מהיום שהתקבל בכנסת . הכנסת רשאית בחוק להסמיך את הממשלה כולה או את השר הנוגע לעינין להתקין תקנות לביצוע חוק (תקנות חקיקת משנה. חוקים=חקיקה ראשית) בנוסף,לרשויות המקומיות יש סמכות להוציא צווים.

פסיקה
בעיקרון קיימות 2 שיטות משפטיות:

• האחת קובעת שהשופט לא כפוף לתקדים המשפטי (לא מעניין אותו מה ניפסק בבמיהש אחרים)
• השניה שנהוגה אצלינו-"שיטת האנגלית האמריקאית" והיא קובעת שפסיקה מחייבת את כולם. כל פסיקה של ביהמ'ש עליון מחייבת את המחוזי והשלום אבל לא את עצמו, פסיקה של המחוזי אך ורק מנחה את השלום.
  

מנהג
רק מנהג לאומי הוא מנהג לאומי מחייב. דוג' 2 אנשים עושים חוזה ביניהם ולא סיכמו את תנאי האשראי, ביהמ'ש יפסוק ע'פ הנוהל המקובל באותו סוג של עסקאות.

פירוט 2 מקורות היסטוריים:

מקורות היסטוריים הם לא מחייבים. כאשר אין הוראה בחוק לגבי מקרה מסוים, ניתן ללמוד מהמקורות ההיסטוריים לדוג' מקור פקודת החברות מורכבת רובה מסעיפים שנילקחו מהחוק האנגלי, ולכן אם הייתה בעיה היו פונים לאנגליה-למקור, כיום החוקים יותר ברורים ויש פחות בעיות. לשיטת המשפט הישראלי קדמו 2 משפטים: *1516-1917 המשפט התורכי-העוטומני –היה להם ספר חוקים משלהם-מג'אלה. *1917-1948 המשפט הבריטי-שאבו הרבה מספר החוקים העותומני. ואנו כיום שואבים מהבריטי שזה למעשה מהתורכי. מ-1948-1980 תמיד פנינו למשפט הבריטי (לאקונה)אך ב1980נחקק החוק של המשפט. נורמטיביים-מחייב, ספרותיים היסטוריים- לא מחייב.

פירוט 3 מקורות ספרותיים:

מאמרים, מחקרים שאנשי אקדמיה/חוקרים/כותבים.

לאקונה

לאקונה זה חלל משפטי- שאין פיתרון לבעיה במקורות המחייבים-הנורמטיביים (פסיקה,חקיקה ומנהג)-ז'א שאדם פונה לשלושתם ואין לו תשובה מה לעשות. בעבר, היו פונים למקורות המשפט האנגלי כי רוב המשפט של ישראל שאוב משם. מאז 1980 נחקק חוק שקוראים לו :"חוק יסודות המשפט"ף שקבע:"ראה ביהמ'ש שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה, פסיקה או בדרך של היקש (מנהג)-יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" (ז'א שאם לא מצא מקור במנהג /פסיקה/חקיקה-לא יפנה כבעבר לאנגלי אלא ע'פ השלום וכד').

הייתה מחלוקת בין השופט ברק לאלון על המשמעות של "מורשת ישראל" בפס'ד אנדלס נ' קופת העם:אדם שמצא אבידה במקום פרטי שעוברים בו אנשים רבים (בנק) ברק טען כי במקרה שקשה על השופט מלאכת הפרשנות, עליו להסתכל על ההויה הישראלית, על המציאות הישראלית ולפסוק לפי זה. אין חובה לפנות למשפט העיברי! לעומתו, השופט אלון טען כי המשפט העיברי מחייב במקרה של חסר-לאקונה (ז'א ע'פם השופט אלון אם אין לך תשובה אז תפנה לביהמ'ש העיברי).

עקרונות המשפט ועקרונות הביקורת המשפטית:

1.פירמדת הנורמות-חוקה-חו'י _חוקים_חקיקת משנה_פס'ד,צוים מינהליים. בצד חו'י והחוקים עומדת בצד גם :מגילת העצמאות". מגית העצמאות היא לא בגדר חוק, ולכם אם יש חוק שסותר אותה-החוק גובר.(זה יותר בשביל הארה לחוקים ופרשנות). חקיקת משנה נוצרת מכח חוק-רק אם החוק מסמיך באופן מפורש להתקין תקנות-רק אז אפשר לעשות חקיקת משנה.

2.עקרון השוויון ומעמדו במשפט הישראלי.

ישנם 2 סוגי שוויון:

• השוויון הפורמלי
• השוויון המהותי
  

השוויון הפורמלי מתייחס לאנשים בדיוק באותו אופן,מבלי להתייחס לשוני בינהם (שווין ביחס).למשל לתת לכל בתי הספר מס' שעות לימודים מסוים מבלי להתחשב שישנם בתי ספר בעירות פיתוח שזקוקים לעוד שעות.

השווין המהותי לעומת זאת,קובע שמדובר בהתיחסות שיומרת בסופו של דבר לתוצאה שוויונית.(לעירות פיתוח יתנו יותר שעות ע'מ שיגיעו לאותה רמה).

בגץ דרך ארץ נגד רשות השידור 1981:

חוק הבחירות קבע שמכסות זמן התעמולה ברדיו ובטלוויזיה ישתנו באופן כזה שלרשימות חדשות יהיה פחות זמן שידור,והרשימות הישנות יהיה יותר זמן שידור.העתירה הוגשה בעקבות החוק המתקן,ומכיוון שהיא סותרת את סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת-"הכנסת תבחר בבחירות...שוות ויחסיות לפי חוק הבחירות לכנסת. אין לשנות סעיף זה אלא ברוב חברי כנסת (רוב מוחלט-61 חברים)". –(ז'א,זה סותר את החוק שבחירות יהיו שוות). השופט ברק בדעת הרוב קבע שהמילה שווין הכוונה שוויון מהותי-מטריאלי.כלומר,לא מדובר בשווין פורמאלי שדורש אתת אותו זמן שחדור לכל מפלגה,ומכיוון שרשומה גדולה וותיקה חייבת להקדיש זמן רב יותר להסברת עמדותיה,הסמכותיה וכו' מאשר רשומה חדשה (כי יש לה היסטוריה)ולכן צריך לתת לה יותר זמן שידור. בפועל,חוק הבחירות סותר את עקרון השווין כי הוא לא נותןלרשומות החדשות אפילו זמן מינמלי ולרשומות הותיקות הוא נותן זמן מיותר. השופט שמגר אמר שמדובר בשווין פורמאלי ושווין מהותי עושה בלאגן, ומכייון שהחוקהזה סותר את חו'י, בסופו של דבר קבעו שמגר וברק שהחוק החדש יתקבל ברוב קולות.

3.עקרון שלטון החוק:

• פאן פורמאלי (טכני,רשמי)
• פאן מהותי.
  

הפאן הפורמאלי מדבר על הסדר משפטי קבוע מראש שמכתיב איסורים והיתרים מחייבים, אין התייחסות לתוכן של החוק אלא רק לעצם התוקף שלו. כל גורם במדינה מחויב לקיים את החוק ואין מי שלא כפוף לו. ביחד עם זאת, פקודת הפרשנות סעיף 42 מעניקה למדינה חסינות כללית מפני החלת חוקים רגילים עליה, אלא אם נאמר בהם במפורש שהם חלים עליה.

הפעלת החוקים נעשית ב4 מישורים:

1.התקנת תקנות שמאפשרות את ביצוע החוק. 2.הגשת תביעה במקרה של הפרת חוק. 3.דאגה לאכיפת פסד. 4.עקרון החוקיות שקובע שהרשות רשאית לבצע רק פעולות שהוקנו לה בחוק.

הפאן המהותי בוחן את המהות של החוק כלומר: את התוכן.

החוק צריך לקיים 3 עקרונות בסיסיים:

1.עקרון השוויון-התיחסות שווה לכל אדם באשר הו אדם מבלי להתייחס למין וגזע שלו וכד'. כולל 2 היבטים:

1. דרך הפעלת הדין מערכת בתי המשפט ציכה לפעול ללא "משוא פנים"-באופן שוויוני ללא הבחנה בין אנשים-בלי הפליה. 2. דרך מהותו של הדין-הכוונה היא שהשוויון הוא לא מכני אלא הוא מתיחס "לשנות רלוונטית,החוק מביא בחשבון אי שוויון טבעי מסוים, לדוג':קטין לא שווה לבוגר,אדם שפוי לא שווה לאדם שאינו שפןוי בדעתו.

2.עקרון הוודאות- לא מספיק שהחוק יפורסם ברשויות, החוק צריך להיות ודאי וברור לאדם הסיר. עקרון הוודאות הוא קריטי במשפט הפלילי אבל יש לו משמעות במשפט האזרחי. העקרון הזה כולל בתוכו גם את איסור הרטוטואקטיביות-שלא יהא למפרע.

קיימים 2 מקרים שכן יכול:

1.חוק פלילי לטובת הנאשם. 2.אם החוק עצמו קובע במפורש שהוא חל רטואקטיבית.

3. עקרון הפומביות-חוק שצריך להיות פומבי-מפורסם, כדי שהאדם יוכל לדעת מה מותר לו ומתי וידע איל יוכל להתנהג. חובת הפירסום חלה על חוקים ועל "תקנות בנות פועל תחיקתי"-הכוונה לתקנות שמבטאות שינוי במשפט הנוהג במדינה ומכוונות אל הציבור ולא אל אדם מסוים,והיא יכולה להביא לביטול של חוק שסותר אותה.

יש לחוקה 2 מאפיינים:

1.שיש לה עליוניות כלפי חוקים אחרים. 2.נוקשות מפני השינויים של הרשות המחוקקת, והיא מבטיחה את הציבור של המערכת השלטונית. -מאד קשה לשנות את החוקה הזאת.

חוקה פורמאלית אפשר לראות בארה'ב.

חוקה מטראלית

הגדרה: אוסף של חוקים והלכות משפטיות (פס'ד) שעוסקים בנושאים חוקתיים ולא מדובר בחוקה בעלת מעמד עליון והיא לא יכולה לבטל חוקים שסותרים אותה.במידינת ישראל, מצד אחד אפשר לומר שיש לנו חוקה מטראלית כיוון שאין לנו חוקה כתובה אלא רק אוסף של חוקי יסוד,ומנגד יש לנו סוג של חוקה פורמאלית כחו'י במעמד על וקשה לשנותם.

חוקי יסוד

כשניסחו את הכרזת העצמאות אחרי קופ המדינה התכוונו לכונן חוקה פורמאלית בארץ ולכן הקימו ועדה לעניני חוקה שתפקידה היה לגבש הצעת חוקה, אבל בסופו של דבר לא נחקקה חוקה בעיקר מטעמי דת , מטעמי זכויות המיעוטין וגם בגלל שרוב העם לא היה בארץ. ב1950 התקבלה "החלטת הררי" שבה הוחלט שלא תתקבל חוקה כתובה לישראל אלא יחוקקו חוקי יסוד שבסופו של דבר כל חו'י יהיו חלק מהחוקה העתידית הפורמאלית.

מהו חוק יסוד?

חו'י פרושו חוק שהוא שונה מחוק רגיל במעמד, בתוכן ובצורה שלו(בכל חוק מציינים את השנה אך בחו'י אין תאריך).

מעמד:

חוקי יסוד אמורים לעמוד מעל החקיקה הראשית ומעמד הנוצר באמצעות 2 דברים:

1.הגבלה פורמאלית המשמעות בעצם שיריון של סעיפי החוק והשיריון נועד להבטיח ששינוי החוק יעשה אך ורק ברוב מוחלט-61 או ברוב מיוחס 81 ולא ברוב רגיל כמו בחוק רגיל. מטרת השיריון :לחזק את מעמדם של חו'י ולמנוע הכנסת שינויים ע'י רוב מזדמן בכנסת. למרות שרוב חו'י אמורים להיות משורינים יש הרבה חו'י שלא משוריינים.

2.הגבלה מהותית-זה בעצם "פיסקת ההגבלה"- היא מקנה לחו'י מעמד על והמטרה שלה היא להגן על הערכים והעקרונות שבחו'י מפני פגיעה של המחוקק. באמצעות פיסקת ההגבלה נימנע מהמחוקק לחוקק חוק שסותר את העקרונות והערכים שבאים לידי ביטוי בחו'י.

פסקת ההגבלה קיימת רק ב2 חו'י:*כבוה'א וחרותו *חו'י:חופש העיסוק.

דוג': סעיף 8 לח'וי: כבוה'א וחרותו: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עונה על הנידרש".
בחו'י: חופש העיסוק ישנם מס' סעיפים:

סעיף 4-הגבלה מהותית - מהווה את פיסקת ההגבלה-זה בדיוק מה שכתוב בכבוד האדם.

סעיף 7-הגבלה פורמאלית שקובע: "אין לשנות חוק זה אלא בחו'י שמתקבל ברוב ח'כ-61".

סעיף 8-נותן עוד אפשרות לפגוע: "אין פוגעים בחוק זה אלא באמצעות חוק רגיל שהתקבל ברוב ח'כ"- פסקת ההתגברות (התגברות על ההגבלה).

סעיפים 4 ו-8 מדברים על פגיעה- סתירה בח'י וסעיף 7 על שינוי. סעיף 8 למעשה אומר שאפשר לפגוע בחו'י אם רוב ח'כ- 61 מסכימים, אך אם לא-אפשר ללכת ע'פ סעיף 4 ששם יצטרכו לבדוק ע'פ 3 תנאים מצטברים ולא ע'פ רוב.חו'י חופש העיסוק וחח'י :כבוה'א וחרותו מאפשרים פגיעה בהם (חוק שסותר אותם)באמצעות פיסקת ההגבלה שמונה 3 תנאים מצטברים, שבמידה ויתמלאו כולם- החוק הפוגע- הסותר יתקבל. לכן אם הכנסת חוקקה חוק שסותר את אחד מחו'י בג'ץ יבדוק האם אכן קיימת סתירה, ובמידה שכן-הוא יבדוק האם החוק הסותר/הפוגע מקיים את כל 3 התנאים. במידה ולא-הוא לא מתקבל. בכבוה'א וחרותו קיימת רק פיסקת ההגבלה (סעיף 8), לעומת זאת בחופש העיסוק קיימת אופציה נוספת לפגיעה בחו'י אופציה זו מצויה בסעיף 8 שמהווה סעיף שיריון ומאפשר לחוק פוגע להתקבל, אם הוא התקבל ברוב של 61 כלומר, חוק שסותר את חופש העיסוק, אז הוא יכול להתקבל ב1 משני הדרכים: או באמצעות פיסקת ההגבלה (סעיף 4:הגבלה מהותית) או באמצעות פיסקת ההתגברות(סעיף 8:הגבלה פורמאלית) חוץ מפגיעה בחופש העיסוק, ניתן גם לשנות את חו'י חופש העיסוק ע'י חו'י שהתקבל ברוב ח'כ (שיריון פורמאלי. סעיף:7).

תוכן:

חו'י אמורים לבטל את ערכיה של המדינה ע'פ 2 ערכי יסוד (יהודית ודמוקרטית) כלומר, חו'י צריכים לקבוע את מבנה המשטר, סמכויות רשויות השלטון וזכויות האדם והאזרח בהתאם ל2 ערכים אלה.(הערכים המרכזיים של מדינת ישראל זה היתה יהודית דמוקרטית)-כל מה שכתוב בחו'י צריכים לגלם את ערכיה של א'י דמוקרטיה ויהודית.

צורה:

בכותרות של החוק כתוב: חוק יסוד:. אין את שנת החקיקה בניגוד לחוק רגיל שמצויינת השנה (כי חוק מאוחר גובר על מוקדם). עד כה נחקקו 11 חו'י.

3.זכויות היסוד של הפרט מכח החוק והפסיקה

כל זכויות היסוד של האדם, גם אלו שכתובות בחו'י וגם אלו שהוכרו בפסיקה- הינן זכויות יחסיות, כלומר:לעיתים זכות של אדם אחד הוא ע'ח אדם אחר.מימושן של זכויות היסוד של האדם עלולות לפגוע בזכויות יסוד של אדם אחר, לכן נידרש איזון פנימי בין זכויות היסוד השונות ובאיזון בין זכויות חוקתיות לבין זכויות שהן מכח הפסיקה, ובכל-זאת- אין לזכויות החוקתיות יתרון נורמטיבי על זכויות יסןד אחרות.פסקת ההגבלה מאפשרת גם לתקנה שהותקנה מכח חוק לפגוע בחוק יסוד:כבוה'א וחרותו/חו'י חופש העיסוק אם היא עומדת ב3 התנאים של פיסקת ההגבלה. (בחופש העיסוק יש 2 פיתחי מילוט-רוב 61 ואז מתקבל, או פחות מ61 ואז בודקים אם למרות זאת יכול להתקבל.) גם חו'י שלא כתובה בחו'י חשובה ככל דבר!-אותו מעמד כמו חו'י שכן כתוב בחו'י. במקרה שהיה ב93, נידון היקף הזכות להפגין מול ביתו של איש ציבור. 2 הזכויות שמתנגשות הן זכויות פרטיות(חופש הביטוי למול הזכות לפרטיות). השופט ברק ששפט את מקרה זהה קבע ש2 הזכויות הן זכויות מוגנות בחו'י:כבוה'א וחרותו. לעומתן, השופט לוין נמנע לומר שהזכות להפגין ניגררת מחו'י:כבוה'א, ובכל זאת, גם לגישתו-2 הזכויות הן באותו מעמד. כלומר: במסגרת האיזון בין 2 הזכויןת אין לעצם ההכרה בזכות כחוקתית כדי לחזק את מעמדה ביחס לזכויות אחרות שאינן חוקתיות.

חוק יסוד:כבוה'א וחרותו:

היקף הזכויות שמוגנות בחו'י כבוה'ד וחרותו אינו חד משמעי. סעיף 1:"סעיף מסגרת שקובע שצריך להגן על כבוה'ד וחרותו. בסעיפים 2,4,5 כתוב: *איו פוגעים בחייב,או בכבודו של אדם באשר הוא אדם (2). *כל אדם זכאי להגנה על חייו בכבודו ובגופו (4). בנוסף, בחו'י יש שורה של זכויות ספציפיות: *שמירה על קינין (3). * הזכות ליציאה וכניסה מהארץ.(6). * הזכות ךפרטיות (7). –האם זכות המסגרת שבסעיף 1 מתבטאת בזכויות הספציפיות שמפורטות בסעיפים 2-7 ובהן בלבד,או שהיא משתרעת גם על זכויות אחרות שנגזרות ממנה ולא שנכתבו מפורשות? לדעת ברק הכותרת נועדה גם לכלול זכויות שלא נכתבו מפורשות. לדוג':חופש הביטוי,החופש לשווין,חופש התנועה בארץ וכד'. הביקורת על גישתו של ברק סוברת שמה שלא נכתב בככונה לא הגיוני שהשופט יוסיף זכויות שלא נכתבו בו.

הזכויות שכתובות במפורש בחו'י:

• שמירה על החיים, הגוף והכבוד (המטרה לאפשר תנאי קיום מינימאליים לאדם-גם אסור).
• הזכות לחירות אישית- לדוג' לא לנקוט בתנאי מאסר משפילים, וכמובן אסור להטיל עונש שהוא לא עומד בפופורציה וסביבה.
• שמירה על הקנין- קנין האדם זהו כבודו (פגיעה בקנין=פגיעה בכבוד)
• זכות כניסה ויציאה מהארץ (זכות יחסית)
• הזכות לפרטיות ולצנעת הםרט. לפני שנחקק חוק היססוד אסור היה לערוךך חיפוש שיש בו חדירה של אדם ללא הסכמתו אבל בעקבות חוק היסוד הרחיבו זאת גם על חיפוש חיצוני.

דוגמ' לגישה המרחיבה:

• עיקרון השיויון.
• חופש התנועה בארץ*/-חופש הביטוי.
• הזכות לשם טוב.
• זכות השביתה.
• חופש הדת\ חופש מדת וכו'.