משתמש:עופר עמיר כהן/סיוט ברחוב אלם (סדרת טלוויזיה)

סיוט ברחוב אלם - הסיפור האמיתי

מאחורי סדרת הסרטים "סיוט ברחוב אלם", נמצא סיפור אמיתי לחלוטין שאירע בארצות הברית ונתן השראה ליוצר הסרטים.

בשנת 1981 בפורטלנד, אורגון שבארצות הברית, דר' לארי וי לומאן, הוא פתלוג במשטרה של מדינת אורגון. העבודה שלו היא ביצוע נתיחות לאחר המוות, על מנת לקבוע את סיבת המוות. ד''ר לומאן נחשב למובילה בתחומו ונודע בדוחות הפתולוגיה המפורטים והמדויקים שלו.

ב- 6 בינואר, לומאן בודק גופה של גבר בן 29. לפי דוחות המשטרה, האיש מת בשנתו. בתחילה לומן מוצא רקמות מתוחות מסביב ללב, מה שאומר לו שהלב נעצר בפתאומיות. אך הרופא לא יכול היה למצוא מחלה או סיבה למוות הפתאומי של אותו גבר. הרופא מציין את ממצאיו וממשיך לחקירות אחרות.

שלושה ימים לאחר מכן, גופה נוספת של איש צעיר שגם מת בשנתו, מגיעה אליו... וכשלומן מתנח אותה הוא רואה את אותן רקמות מתוחות סביב הלב. אישתו של הגבר אומרת לד"ר לומאן שבלילה שבעלה מת, היא התעוררה מנשימתו הקולנית והמבוהלת. היא חשבה שהיה לו סיוט בשנתו. היא ניסתה להעיר אותו, אך זה היה מאוחר מדי. הוא מת. לומאן הבחין שלשני המקרים יש משהו נוסף במשותף. המוצא של שני הקורבנות הוא מדרום מזרח אסיה. התרופה תוהה אם זה יכול להיות רמז. הוא מחליט לבדוק אם היו מקרים דומים לכך בעבר.

ד''ר לומאן פונה למשרדי פתלוגים ומדענים פליליים ברחבי ארה"ב. תוך זמן קצר הוא מבחין בדפוס מטריד. יותר ממאה פליטים מדרום -מזרח אסיה שהעיגו לארה"ב בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, מתו באופן מסתורי בשנתם. כל מקרי המוות האלה שלומאן חשף, התרחשו בלילה ללא סיבה ברורה. לומאן שקל אפשרות שהקורבנות נחשפו לכימיקלים קטלניים כמו גז עצבים במהלך מלחמת וייטנאם. אך הרעלנים האלה היו מופיעים בדוחות הפתולוגיה, לכן הוא שלל זאת במהרה.

כשמספר מקרי המוות עולה, העיתונות עולה על הסיפור המוזר וכותרות מעניקות במהרה לסיבה הלא מזוהה שם מפחיד, "תסמין הסיוטים" (The Nightmare Syndrome). הדיווחים על מקרי המוות האלה הפחידו אנשים. כשרופאים לא מצליחים לזהות סיבה, צץ הסבר שלא מהעולם הזה. רבים מאמינים שהגברים הצעירים נהרגים בשנתם על ידי רוח רעה מהפולקלור של דרום-מזרח אסיה. היא ידועה בשמה "דאב צ'וג" או מכשפת הלילה. על פי הפולקלור, מכשפת הלילה היא שד שיכול להופיע בחלומות של מישהו וליטול את חייו. זהו רעיון שחומה תרבויות. פרנויה לגבי המפלצת הנוראה מתפשטת למרחקים. אנשים החלו לדאוג שאם הם יירדמו, הם לעולם לא יתעוררו.

כשמספר מקרי המוות הליליים והמסתוריים האלה עולה, המרכז לבקרת מחלות באטלנטה, מתחיל לחקור את המקרה. המרכז הוא הסמכות כשמדובר במגפה מוזרה או מחלות משונות. רופאי המרכז מתמקדים בתכונה אחת שמשותפת לכל המקרים. הרקמות המתוחות שנמצאו מסביב לליבם של כל הקורבנות. הם הצליחו לבדוק את כל המקרים והם גילו שמשהו השתבש בלב. בסוף שנת 1981 מפרסם המרכז דוח סופי ונותן למצב שם: "תסמין מוות פתאומי לילי לא צפוי" (saentds). זהו מצב גנטי נדיר בין גברים מדרום -מזרח אסיה המשפיע על הגוף לווסת את פעימות הלב. כתוצאה מכך, הלב יכול לעבור לפעמים עווית קטלני. זה קרה בלילה מפני שהאותות החשמליים של הלב היו חזקים יותר כשהלב האט במהלך השינה.

אלה שהגן נמצא אצלם בבדיקות, קיבלו מכשיר הנקרא "דיפברילטור אוטומטי מושתל" או I.C.D

אך הסיפור אינו מסתיים כאן. כיסוי החדשות הסנסציוניות בנוגע לתסמין, מושך את תשומת ליבו של קולנוען עם חיבה לדברים מבעיתים. שמו הוא ווס קרייבן. קרייבן חיפש סיפור שיפנה לפחד קדמוני שכולנו חולקים, הפחד מהסיוטים שלנו. בהשראת המחלה המפחידה, קרייבן כותב ומביים סרט על מפלצת שנכנסת לסיוטים של אנשים והורגת אותם בשנתם. הוא קורא לנבל "פרדי קרוגר" ומציג אותו בהופעות בכורה הלהיט האימה מ- 1984 "סיוט ברחוב אלם".

,