משתמש:רעות333/הילד של פילה

הילד של פילה הוא סיפור על אישה שחורה שמאמצת ילד לבן כבן שלוש שאיבד דרכו ביער ליד חוותה.

הספר הילד של פילה עוסק בשני עולמות הנשזרים זה בזה. סביבתו וגיבוריו של כל סיפור שונים זה מזה אך מתוך השינוי הזה נוצר הסיפור השלם. משפחת ואן רוין הגרה ביער ברנרד עוסקת בהכנת קורות ומכירתן, בניגוד לרוב תושבי היער העוסקים בחטיבת עצים. ביום בהיר אחד ברטה, אם המשפחה, מבחינה לפתע כי בנה לוקאס בן השלוש איננו. האנדרלמוסיה בשיאה, כולם מחפשים אחר הילד מלבד אבא המשפחה, אליאס, הבוחר להתכחש לכך, ומצטרף לחיפושים בשלבים מאוחרים יותר. שיאה של הפרשה הוא כאשר פקח היערות מודיע בעצב כי הילד אינו בחיים.

תשע שנים מאוחר יותר, בפאתי עמק לונג,ילדי משפחת קומואטי רודפים אחר פולי היען. ולפתע ללא כל הכנה מוקדמת מגיעים שני אנשים עוטי חליפות ומציגים עצמם כאחראים על מפקד התושבים בכפר. פילה המזועזעת מנסה לרשום את בנג'מין כבנה החוקי אך בנג'מין קוטע את ניסיונה, מתפרץ לחדר ומעורר את תשומת ליבם של האנשים. כיצד יכול ילד לבן להיות בנה של אישה שחורה? שואלים בתמיהה ואף בכעס ומנסים לדרוש מידע. פילה מנסה למנוע התערבות בחיי משפחתה אך האנשים מקשרים בין מקרה זה לאותו מקרה שבו אבד ילד תשע שנים קודם לכן, ומבקשים לערב שופט. פילה מודאגת והאנשים עוזבים. חודשים עוברים, ואותם האנשים חוזרים לפילה, ובפיהם הבשורה כי על בנג'מין להילקח למשפט שיחרוץ את גורלו. למרות התנגדות המשפחה, בנג'מין נקלח בעודו מצויד בהוראות כיצד לנהוג. לאחר דרך ארוכה וקשה, מגיעים לעיר בה שוכן בית המשפט. במקביל למסעם זה ברטה ואליאס נודדים גם הם לבית המשפט בתקווה למצוא את לוקאס בנם האבוד. במשפט שנערך ימים ספורים לאחר מכן,מזהה ברטה מיידית את בנג'מין, הילד בעל החולצה הכחולה, מבין ארבעה ילדים נוספים-כלוקאס, בנה האובד. בנג'מין נלקח בעל כורחו ועליו להתחיל את חייו מחדש. הימים עוברים ולבנג'מין קשה להתרגל,אביו מאבד את הסבלנות ,משבצו בעבודת הקורות ונוקט ביד חזקה ובאיומים כלפיו. עם השנים לוקאס מסתגל למצב ומפתח קשר פשוט ושונה עם אחותו נינה. בעוד לוקאס חי את חייו החדשים,פילה לא שוכחת ומנסה להמשיך בחייה לאחר המסעות הכושלים שערכה בעקבות הניסיון לתקשר עם בנה.

כעבור שנים לאחר מרידות של לוקאס במשפחתו,מחשבות ותהיות רבות על גורלו,מסעות משונים עם נינה ופחדים רבים של אביו,נשלח לוקאס לחפש את אחותו שעובדת בעיר. שם לוקאס מחליט להשיל את "קליפות היער" ולחיות את ה"אני" הפנימי שלו. מתוך צעד זה,מצהיר בפני אחותו כי הוא עוזב את היער ושואף לעבוד כחותר בספינתו של ג'ון בן המפורסם. לאחר עבודות ומאמצים רבים,לוקאס מגשים את חלומו זה ויחד עם זאת מתאהב באחותו נינה. עם הזמן מחליט לוקאס לעמוד על זהותו האמיתית ולאחר דרך רווית תלאות וקשיים,חוזר לעמק לונג.פילה וסלין הוריו, שכוחם הולך ואוזל,מופתעים ומתחזקים בראותם את לוקאס בנם,הגבר בן העשרים. לוקאס משוחח עם פילה אודות זהותו וממנה חוזר אל אמו ברטה כדי לחפש את האמת,ברטה חוזרת על שבועתה כי הוא בנה. בצער רב חוזר לנמל,ועם אהבתו המתגברת כלפי אחותו,הוא משוכנע בכך שזהותו האמיתית טרם נתגלתה. לכן חוזר שוב אל פילה וממנה אל אמו ברטה,ושם נחרץ גורלו באחת,בעת שאמו מחדירה בו את הבשורה-הוא אינו בנה,אך החולצה הכחולה שלבש-הפכה אותו לכזה. (האיש שמנה את התושבים,גילה לה לפני שנכנסה לחדר בית המשפט,כי לוקאס הינו בעל חולצה כחולה,וכך הצביעה עליו.). לאחר זעזוע עמוק,הוא חוזר לנמל ושם מכריז על היותו בנג'מין קומואטי,ומפלס דרכו אל אהובת ליבו,נינה.

כותרת הספר

שמו של הספר "הילד של פילה" טומן בחובו היבטים רבים. מהצד הראשון נתן לראות בשם זה את נצחיות קיומו של הילד של פילה. למרות כל הסבל,האומללות והתהפוכות הרבות שעבר הילד,הנער ולבסוף גם הגבר הזה,הוא עדיין ועודנו הילד של פילה. הוא נשאר בנג'מין במהותו גם כשהיה בגופו של לוקאס,ויסודות החינוך שקיבל,החינוך של פילה,נותרים נטועים בו גם ברגעים הקשים. החינוך לאהבת הטבע שממשיך לסמן בו את אותותיו ומוביל לגעגועים לבעלי חיים שגידל (היענים: קיקר ופולי). החינוך לקבלת האדם באשר הוא ללא התייחסות לגזע,צבע ומין. החינוך לאהבת הקל הממשיך לפעפע בו לאורך כל הדרך,ומתבטא בתמיהות על דרכיו ובפנייה חוזרת ונשנית אליו. החינוך של פילה,שגבר על כל חינוך אחר שקבל בחייו,שהוחדר בו כה עמוק רק משום החום,הנתינה והאהבה האינסופית של פילה, אהבת אם. אך מהצג השני בבחירות מילים אלו ככותרת הספר טמונה נימה של ריחוק. השימוש במילה ילד על פני הכינוי "בן" ברוח הספר,יוצר תחושה של ריחוק. כאשר לוקאס מחפש את עצמו הוא שואל נואשות: "האם אני בנה של פילה קומואטי?" ולא נענה. בשימוש במילה "ילד" מבליטה המחברת את העובדה שלמרות כל מאמציו של לוקאס להשתייך, ולמרות כל מאמציה של פילה לקבלו-הוא לעולם לא יהיה בנה- לא בנה האמיתי (מבחינת הגנים..). הוא תמיד יישאר רק, ילד- יד.

בנוסף לנזכר לעיל, בשם "הילד של פילה" ניתן לשמוע נימה של נחרצות המבטאת את המאבק העיקש של פילה. מאבק המונע מהאמונה והביטחון בצדקת הדרך. כותרת הספר קובעת, אין כל שאלה וכל התחשבות בדעת הסביבה .זוהי עובדה-הילד הוא של פילה, ואין כל מקום לוויכוחים. המאבק הסתיים עוד בטרם החל. התשובה לשאלה המלווה את הספר כולו טמונה כבר בכותרת.

אנלוגיה בין פילה ואליאס

הערה: בציטוטים שנכתבו בפרקים קודמים ולהם התייחסות בפרק זה, יופיעו מספרי העמודים בלבד.

בפרק זה נשווה בין שני ההורים של "הילד של פילה" כאשר נתייחס להורה **הדומיננטי בכל זוג הורים. במשפחת ואן רוין- ההורה הוא אליאס. במשפחת קומואטי ההורה היא פילה.

• • הורים אלו הינם ההורים הדומיננטיים משום שהם מותירים את בן זוגם בצל,הם מחליטים את ההחלטות בבית, הם אחראים לכלכלתו והם קובעים מה יעשה בגורל הילדים.

נתייחס בהשוואה זו לאלמנטים הבאים: 1) היחס למשפחה-בני הזוג,הילדים. 2) יחס לבעלי החיים. 3) הרצון להצלחה כלכלית.

1) היחס למשפחה: בני הזוג- אהבתה של פילה לסלין ניכרת לאורך הסיפור כולו ומתבטאת במיוחד במסע שערכה אליו בצעירותה, לאחר שנאסר,במטרה לראותו ולשלוח לו מזון. וכן בימי היעדרותו של בנג'מין כאשר בריאותו של סלין התרופפה והיא דאגה שיתמיד בפעילות גופנית ועודדה אותו נפשית (עמ' 294). לעומתה,לא נכרת אהבה בין אליאס לברטה ואף ההפך מכך-אליאס מרבה לכעוס עליה,אינו בוטח בה לרגע ולא מראה לה שום סימני חיבה (עמ' 39). הבדל נוסף בהקשר זה הוא בסיבת עבודתו של בן הזוג. בעוד סלין עובד כדי לפרנס את המשפחה אך בעיקר משום דאגתה של פילה ולצורך שמירה על בריאותו,ברטה עובדת משיקולים תועלתיים בלבד ללא כל הערכה ודאגה מצד בעלה. ילדים- גם אהבתה של פילה לילדים נכרת לאורך הסיפור,הטיפול בהם נעשה בדאגה,ברכות ובחום,עבדותם נעשית לרוב מרצונם תוך שמירה קפדנית על בריאותם."אתה תישאר בבית כי אתה לא שומע לי כשאי אומרת לך להתרחק מהרגליים של היענים.יום אחד הם יבעטו בך ויפתחו לך את הבטן"(עמ' 33), הרי שאליאס אינו מפגין כל אהבה לילדיו,הוא רודה בהם ומעליב אותם (עמ' 156) ומכריח אותם לעבוד "היא פרחחית כפוית טובה,זה מה שהיא,פקח היערות מצא לה עבודה בכפר,ארבעה שילינג בשבוע ובנוסף אוכל וחדר ובגדים ובמקום להיות אסירת תודה,היא משתוללת כמו חזיר לפני שחיטה!"(עמ' 212). פילה פוחדת לאבד את ילדיה.היא פוחדת שיפצעו ולא ישנה מפחד על גורלו של בנג'מין.("באותו לילה פילה ישנה שינה עמוקה,זו הפעם הראשונה מאז באו ולקחו את בנג'מין" עמ' 173), זאת בעוד אליאס פוחד על עצמו,הוא פוחד "מגדולי הרגליים" ולכן מקריב את ילדיו ושולח אותם לעשות את עבודותיו במקומו.

2)יחס לבעלי חיים: פילה מגדלת יענים למחייתה וניכר כי היא מפתחת איתם קשרים שהם מעל ל"קשרי עבודה",והיענים הופכים לחלק מהותי ממשפחתה."היא אהבה...את קיקר"(עמ' 19). "לא.היא לא תמכור"(עמ' 294). לעומתה,אליאס שונא פילים ואף מפחד מהם פחד מוות,לאורך כל הסיפור הוא מחפש דרכים להביא לחיסולם,מהם אכזריות יותר ופחות,כדי להתעשר. ואולי שינוי זה קיים בנוסף על אופיים השונה,משום שפילה עובדת עם בע"ח,עם החיים,ואילו אליאס עובד עם בולי עץ,עם צמחים מתים.לכן חוסר רגישותו לחי מתעצם ומובילו להתנכלות לבע"ח. מתוך אלמנטים אלו ניתן להיווכח כי פילה מתייחסת לחיות כמו אל אנשים ואילו אליאס מתייחס לאנשים כמו אל חיות (ובל נשכח כי יחסו לחיות גם הוא נורא בפני עצמו).

3)הרצון להצלחה כלכלית: ניתן לראות כי פילה כמו גם אליאס מבקשים להצליח כלכלית ממניעים של כבוד. אך גם במניע זה ניתן למצוא הבדלים. בעוד פילה שואפת לכבוד משפחתי וגזעי,אליאס מבקש כבוד אישי. המניע השני הוא הטבת הפרנסה ובהתאם לכך אהבת אורח החיים. אך גם במניע זה השוני גדול. בעוד לפילה גבולות ברורים והתחשבות במשפחה ובחיות הינה מעל הכול,והכסף תמיד במקום האחרון,הרי שאליאס מציב את הכסף בראש סדר העדיפויות ועושה הכול כדי להתעשר כולל פגיעה בילדיו,סיכונם האישי וחוסר התחשבות בזולת. שינוי נוסף הוא בעובדה כי חלק נוסף ומהותי בחייה של פילה מוקדש לאמונה בקל. חייה סובבים סביב אמונתה ואהבתה זו,והיא דואגת לחינוך ילדיה על בסיס זה.("אני מלמדת אותו על אלוקים" עמ' 61) אך אליאס חסר חלק זה,אזכוריו את אלוקים מופיעים כדרך אגב בלבד ללא משמעות מהותית. חינוכה של פילה על כפייתו של אליאס,אופייה אמונתה,אנושיותה ואהבת האם שהיא מעניקה לבניה,נצחו את המרירות והכעס והאגואיזם של אליאס. וכך היא זכתה להותיר את חותמה, ולהפוך שתי אישיות סוערות לאדם ערכי אחד,כך נוצר "הילד של פילה".

-עמדת המספר ויחסו לדמויות-

המספר בספר "הילד של פילה" הינו "מספר כל יודע". מספר כל יודע הוא מספר היודע ומבין את כל אותו עולם מורכב שהוא מעמיד בסיפורו. המספר הכול יודע מאופיין במספר דרכים:

א) הוא יודע הכול על עולמם הפנימי של גיבוריו,ומוסר את רגשותיהם ואת דעותיהם. בספר "הילד של פילה" ניכר כי המספר בקיא ברזי נפשם של גיבוריו. כאשר בנג'מין נוכח לדעת כי הוא אינו לוקאס האמיתי וכי כל קורות חיוו סבבו סביב החלטתו חסרת האחריות של אדם אחד,הוא מחליט בליבו לרדוף את אותו האיש. "הוא ילך עד שימצא את האיש.את הגבוה.הוא ילך ויציב מולו את האשמה שתלווה אותו עד יום מותו"(עמ' 332). וכאשר הוא מגיע אל אותו איש,מתאר המספר את מצב גופו וכן את מצב מוחו."גופו היה מתוח.מוחו היה מתוח...אפילו קולו היה מתוח"(עמ' 332). כאשר לוקאס בוחן את מצבו ומשלים עם ידיעת האמת,הוא מכיר בעצמו ובמכלול האפשרויות הקיימות בחייו,ובתוכו. גם כאן, טורח המספר ומסביר לנו כיצד הוא מרגיש,הסבר שיכול להעניק רק אדם הצופה בנפשו: "ממעמקיו געשה תחושה של כוח שהפחידה אותו...היה בו לפתע פחות בלבול,פחות פחד.הקלה.(עמ' 341). המספר גם מבין ומכיר את עולמה של פילה: "משקלה של האבן שהכבידה עליה מאז פברואר כאילו פחת באמצע אפריל.שוב לא התעוררה מידי בוקר במחשבה האם הם יחזרו..."(עמ' 32). וכמו כן את עולמם של שאר גיבוריו. המספר אף מציג את דעותיהם של גיבוריו.למשל,דעתו של אליאס בנוגע לגידול ילדים "אדם חייב להיאבק על קיומו עד שהילדים שלו מבוגרים דיים לעזור לו..."(עמ' 11), דעתה של פילה בנוגע לטבע ולחיים בו "כבשה שנוטשת את הטלה שלה אינה חוזרת" ועוד... ב) המספר מציג בו זמנית אירועים שונים,שתרחשו בעת ובעונה אחת במקומות שונים.הוא מסוגל לנדוד מגיבור אחד,הנמצא במקום אחד,לגיבור אחר,המצוי במקום אחר,ולספר מה עשו ומה חשו שניהם. בספר זה מרובים המקרים בהם תיאר המספר באריכות את בית משפחת ואן רוין,ובפרק אחר עבר ותיאר מה עשו בני משפחת קומואטי בזמן זה,ולהפך. דוגמא לכך ניתן למצוא במעבר בין פרקים. למשל,פרק רביעי לפרק חמישי,פרק שלושה עשר לפרק ארבעה עשר ,פרק שלושים לפרק שלושים ואחד וכך לכל אורך הספר.

ל"מספר הכל יודע" בסיפור זה,צורת כתיבה מיוחדת משלו. לכל אורך הסיפור עולה המספר מן הדמויות עצמן,פרט למקרים בודדים ותיאור מקומות.בדרך זו מסווה את עובדת היותו קיים וכמעט גורם לקוראים לחשוב כי אין מספר כלל וכי מחשבותיהם של הדמויות מציפות,באופן עצמאי,את דפי הספר.

לכן כמעט ולא ניתן לראות "תיאורי-מספר" מובהקים,ופנימיותם של הדמויות תופסות את המקום העיקרי בספר זה.

לאור האמור לעיל,ניתן לחזות בכך שהמספר בספר "הילד של פילה",על אף היותו חבוי בדמויות עצמן,הינו "מספר כל יודע".

-דמות ראשית-

                        הילד של פילה:

היעלמותו של ילד קטן אחד,ביום רגיל ואפלולי,קשרה שני שמות בלתי תלויים למהות אחת. סיפורינו נפתח בהיעלמותו של לוקאס ואן רוין בן השלוש. לוקאס שנולד כבנם של אליאס וברטה ואן רוין וכאח לווילים, קריסטופל ונינה,הופך מושא לחיפושים ממושכים ומוביל,בנסיבות נסתרות מעין אנוש,להיווצרות קשר בין שתי משפחות שונות ולפתיחת העלילה. לוקאס נחשב כמת,וסיפורינו מתמקד בילד אחד בשם בנג'מין קומואטי.

בנג'מין הינו בנם של פילה וסלין קומואטי,ואחיהם של קיטי,דויד,טולי ואמה. עיניו של בנג'מין כחולות כהות(עמ' 31) והוא מוצג כילד שובב וחסר אחריות.("רץ מתחת לרגליים של היען אחרי שאמרתי לו במפורש שהוא רשאי ללכת בתנאי שיישאר מאחור" עמ' 17). לוקאס אוהב את הים ובמיוחד את השטת סירותיו במימיו ואמו מציינת בעיננו כי הינו חולמני מעט וכי "לפעמים היה...שקוע במחשבות"(עמ' 35). לאחר פריחתו של "ילד יד" בביתה של פילה,צמיחה שנמשכה כתשע שנים,נגזל בנג'מין ונלקח אל בית משפחת ואן רוין,בעוד הוא ומשפחתו סובלים ייסורים קשים. בזאת כוסה סיפורו של בנג'מין ולעיננו נגלה,שוב,סיפורו של לוקאס ואן רוין. הילד שב הביתה. לוקאס מתקשה להסתגל לביתו ה"חדש ישן"(כפי שמוצג לעיננו),אף כי אביו דוחק בו לעשות כך, "אם לוקאס יתחיל שוב לבעוט ולצרוח או ילך לשבת בצד,אני אלקה אותו.ילד לא יעשה ממני צחוק."(עמ' 128). אך למרות געגועיו לביתו לומד במהירות את עבודתו כמגלף קורות ומרצה את אביו,("בהתחלה היו ללוקאס הבעיות שלו אבל כעבור זמן הוא למד את מקומו.יופי של בחור." עמוד 217),ואף מפתח קשר אמיץ ומיוחד עם אחותו נינה.(ועל כך נרחיב בהמשך). לוקאס משלים עם גורלו ולומד לחיות עם מצבו החדש."ככל שחלפו החודשים הוא דמה לנחש המשיל את עורו הישן ומצמיח תחתיו חדש.היה עליו לזחול מחוץ לעורו של בנג'מין קומואטי ולהפוך ללוקאס ואן רוין.ימי המרד...הלכו ופחתו ופרקי הזמן שיכול היה להישאר בתוך עורו של לוקאס הלכו והתארכו."(עמ' 201). אך אז החלו שוב הספקות מבצבצים ובבת אחת כאשר הלך לחפש את אחותו,החליט שהוא שובר את הקירות החוסמים את מהותו ופנה לחפש את זהותו האמיתית. אז,ניצב הוא בפני תקופה של התחבטות בין שני השמות החיים בתוכו-בנג'מין מן הצד האחד ולוקאס שדוחק מן העבר השני. "לא,הוא לא לוקאס ואן רוין.האם מישהו יודע מי הוא?האם מישהו יודע משהו שהוא אינו יודע?למה נשבעה ברטה ואן רוין בפני השופט שהוא לוקאס?האם פילה קומואטי ידועת את האמת אבל אינה מוכנה לספר?האם אליאס ואן רוין יודע?האמת חבויה בתוכו אבל הוא לא יכול לחפור לתוך עצמו כדי למצוא את ההתחלות שלו."(עמ 324). בתקווה זו לוקאס נוטש את היער ועובר אל הים(פירוט על המוטיבים הנ"ל ההמשך) -שם הוא מרגיש בבית ורוקם חלום חדש- להיות משוטאי. לאחר תקופה לא ארוכה בה מבלה בים,הוא מתאהב באחותו,נינה,דבר המגביר את ספקותיו לגבי זהותו. "הם נצמדו אחד לשני עד שהשמש החלה שוקעת...הוא אינו לוקאס ואן רוין.הוא לא ידע מאיפה באה הידיעה הזו- היא פשוט באה" עמ' 323-324. אז הוא חוזר לבית משפחת קומואטי שם קורא לפילה "אמא" ללא היסוס,ומיד לאחר מכן שב לבית משפחת ואן רוין,כאשר גם שם פונה לאנשי הבית בתארים דומים. וכאשר הוא מכיר בשני זוגות ההורים כהוריו,נקבע שיא הקרע בפנימיותו. אז הוא פונה לברטה בדרישה לדעת את האמת ושם מתבשר כי אינו לוקאס ואן רוין-הוא פשוט אותו הילד עם החולצה הכחולה."את זה שלובש את החולצה הכחולה"(עמ' 330) לוקאס ואן רוין מת. מכאן ואילך נכנס ה"גבר"(עמ' 298) לתקופה עזה עוד יותר של ייסורים,לבטים וחוסר וודאות. הוא הופך לחסר שם. "מי אתה? אף אחד"(עמ' 333). "מי הוא?מה שמו?פחד מוזר אחז בו.לכל ספינה שעברה בשפך הנהר היה שם.כל עץ היער,כל ציפור,כל אדם שהכיר,כל בן לבן למחצה של ימאי בכפר.עד מתי יצטרך לחיות כששמו של לוקאס ואן רוין המת כרוך סביב צווארו"(עמ' 332). אך מתוך השבר הזה צומח אדם חדש,מחוזק יותר,אמיתי יותר,שלם יותר. האדם הזה בוחר להיות בנג'מין קומואטי -"הילד של פילה". "מיהו בנג'מין קומואטי?...מי הוא?מה הטעם לשאול?אין תשובה...ובכל זאת,הוא מישהו...היה זה כמו הארה.הוא בתוך גופו-והרבה מעבר לגופו...הוא לכוד בתוך גוף אבל באותה עת הוא חופשי.לוקאס ואן רוין והימאי מתים,אבל הוא חי והוא יכול להיות כל מי שהוא חפץ להיות...

                   מעתה ואילך שמי יהיה בנג'מין קומואטי."(עמ' 340-341).

הקשר עם נינה: הילד של פילה מפתח קשר אמיץ ונועז עם נינה,קשר שמוביל אותו להתבונן על עצמו ובסופו של התהליך גם לגלות את האמת על חיוו. גם קשר זה ,ככל כולו ,עבר תהפוכות רבות. כאשר "הילד של פילה" מגיע ליער ופוגש באחיו נוצר קשר חזק במיוחד עם נינה,קשר המתפתח ומתחזק לאורך הזמן. הקשר עם נינה והשתלבותו של הנער בחיי משפחת ואן רוין מובלים אותנו למחשבה כי הקשר המיוחד נובע מכך שהוא "גילה את אחותו מחדש". גילוי שכתוצאה מהריחוק לאורך חייו הוביל לקשר חזק יותר מקשריו עם אחיו. "לא,הוא לא רצה שהיא תחזור.אבל הוא ידע שהוא יתגעגע אליה(עמ' 215). אך בעת בה לוקאס עזב את היער שחסם אותו ועמד בינו ובין עצמו,נתן לחופש שבו לפרוץ,ופנה אל הים-אל עצמו,כפי שהוא באמת,הוא גילה לראשונה את אהבתו לנינה-אהבת אישה,לא אהבת אחות. "האם הוא אחיה של נינה?לא!גופו צעק,מפציץ אותו באלף שאלות נוספות...למה השתנתה הרגשותיו כלפי נינה"(עמ' 277) גילוי זה גרם לו לסבל רב,שכן הרגיש שעשה מעשה תועבה בהיותה אחותו,ולכן ניסה להתרחק ממנה ככל יכולתו.("אולי לא כדאי שתבואי לעיתים קרובות כל כך" ,"מעודו לא ראה אותה כועסת כל כך...זה היה עינוי לשבת ולראות אותה הולכת...והניח לה לצאת מתוך גופו.כשנעלמה המעלה השביל,הוא חש בודד,מותש,סחוט.תחושת חוסר חיות" עמ' 315), אך ללא הצלחה. ואז,כשאהבתו הלכה והתחזקה, הבין כי היא אינה אחותו. לאחר מכן, יצא לדרך רוויות תלאות אל חשיפת האמת. דרך בה שיתף את אמו פילה באהבתו "אני מאוהב באחותי.נינה"(עמ' 301). עבר דרך בית משפחת ואן רוין,ואלץ את ברטה לומר את האמת. באותה שנייה בה האמת יצאה לאור,נשברו אחרוני המעצורים וייחודו עם נינה היה בלתי נמנע ומובן מאליו. "ברשותך אני מבקש ללכת לביתה של גברת וות'רברי כעת"- "כמובן,אמר".

-דמות משניות ואמצעי עיצובן-

אליאס ואן רוין- אליאס ואן רוין הוא הדמות הפותחת את הספר "הילד של פילה". אפיונו הישיר של אליאס מתאר אותו כעוסק בבניית קורות באי ברנרד, נשוי לברטה ואב לווילם,קריסטופל, לוקאס ונינה. בנוסף ממעשיו של אליאס וסגנון דיבורו ניתן ללמוד על תכונותיו השליליות הרבות כמו השימוש הבוטה בקללות ובצעקות (ציטוטים בהמשך). אליאס מעוצב באמצעי אפיון עקיפים רבים ביניהם: יחסו למשפחה, לחברה, השקפותיו ודעותיו ומעשיו. אמצעי האפיון ניכרים כבר מן ההתחלה ומעצבים את דמותו של אליאס כרגזן,חסר סבלנות,תאב בצע וקהה רגש.

יחס למשפחה- יחסו של אליאס למשפחתו נותר זהה לאורך הסיפור כולו ואין בו שינוי. כבר בהתחלה ניתן לחוש בזלזול ובחוסר ההערכה של אליאס כלפי אשתו וילדיו. זלזול המתבטא בצעקות תמידיות,שימוש במילים קשות ופוגעות ( למשל- "נבל ( 307), שוטה, פרחחית, יצור קטן ורקוב ( 156), שוטה קטן ( 139) ועוד..), חוסר התעניינות בצרכיהם ובדעותיהם של חברי המשפחה, שעבודם לעבודה הכרוך ברמיסת זכויותיהם הפרטיות תוך שימוש באיומים, הלקאות חוזרות ונשנות וחוסר תשומת לב משווע לכל המתרחש בחייהם. ניתן לראות התבטאות אפיון זה בדוגמאות הבאות: "איך יכול אדם לתכנן תוכנית כשיש לו אישה שנושפת בעורף שלו כל הזמן. ככל שהזדקנה רבו תלונותיה של ברטה..צריך לשים לזה סוף.,." (עמ' 39). "היא פרחחית כפוית טובה, זה מה שהיא..." (עמ' 212, על נינה), "אלמד אותו להחזיק גרזן עד שיזיע את השטויות שלו...הקוץ נמצא במיטה שלי. אם לוקאס יתחיל שוב לבעוט ולצרוח או ילך לשבת בצד אני אלקה אותו.." (עמ' 128).

יחס לחברה- יחסו של אליאס לחברה משתנה בהתאם לאינטרסים האישיים שלו. כאשר הוא משוחח עם קרוביו, שכניו או חוטבי העצים הסמוכים למקום הימצאו אינו מסתיר את אופיו ומדבר בכעס ובחוסר רגישות ממניעים של כבוד עצמי, נקמנות וגאווה. (" היא תמיד חיפשה סיבות לריב איתו ומעולם לא מצאה חן בעיניו. רכלנית זקנה שכמוה..." עמ' 135, על השכנה מלי.) אך כאשר הוא מדבר עם אנשי החברה הגבוהה, דוגמת הפקח ' מר קאפ', הוא מעמיד פני חביב וטוב לב עד כי ביתו חושבת שהוא שיכור ( 209) , וטוענת כי " כל מילה שהוא אמר נטבלה בדבש." ( עמ' 209).

ניתן ללמוד על אופיו של אליאס גם מהשקפותיו ודעותיו, במיוחד כאשר הן מובילות למעשים ממשיים. השקפות ודעות- אליאס הינו שוביניסט גמור והדבר מתבטא בפניותיו לאשתו לאורך כל הסיפור. "איך יכול אדם לתכנן תוכניות כשיש לו אישה שנושפת בעורף שלו כל הזמן.." ( עמ' 39), "ברטה לא תמיד טיפשה, חשב לעצמו..." ( עמ' 42), "לאדם ביער היה עדיף שלא תהיינה לו בנות כלל.. הן רק גורמות דאגה.." ( עמ' 43). ניתן לראות זאת גם בהבעת חוסר האמון וההערכה כלפיה. "אל תהיי מבוהלת כשתעמדי בפני האיש,ברטה. את נוהגת למלמל כשאת מפוחדת או נבוכה, עני הקול כשישאל אותך.. "עמ' 85). " אבל אז התפרצה ברטה, וכמעט שקלקלה הכול... התפלל שברטה תסגור את הפה שלה ולא תספר שהילד ברח." (עמ' 178), "אשתי לא תוכל לעמוד בזה.." (עמ' 178).

לאליאס דעות ברורות גם בנוגע לחינוך ולגידול ילדים. " אדם חייב להיאבק על קיומו עד שהילדים שלו מבוגרים דיים לעזור לו.." ( עמ' 11), "מהילדים לא צמחה לו עדיין תועלת..." (עמ' 11), "ילד לא יעשה ממני צחוק.." ( עמ' 128). אכזריותו הרבה של אליאס, ניכרת בהתנכלותו לבע"ח למורך מימוש מטרותיו האישיות- למשל כאש חופר בור כדי להרוג פילים ולמכור את חטים. עמ' 217. )

הרגשת העליונות שלו בכל הנוגע לצבע עור, ברורה: " האישה הצבעונית הלכה ואמרתי לה, ולאיש שאיתה, שאם אי פעם יציבו כאן שוב את כף רגלם אלך ישר לשופט ואביא למעצרם! אף צבעוני לא יתעסק עם אליאס ואן רוין!" "אני אקח את מושכות השור ואצליף בך.. עד שאוציא ממך את השטויות האחרונות של הממזרים החומים שעוד נותרו בך..." עמ' 196)

בנוסף, פיתח לעצמו תפיסת עולם בנוגע לחיי היער- "היער לא שואל אותך אם הסתגלת או לא, או שהתכופפת או שנשברת וזה הכול.." ניתן ללמוד על אופיו של אליאס גם מדברים של אנשים אחרים אודותיו, כמו דברי ביתו בערב אחד: " אבא הוא חזיר מלוכלך.. זו מלכודת. מלכודת לפילים." ( עמ' 200).

כבר מן ההתחלה ניכר בו, באליאס, כי לא מצויה בו אנושיות רבה, והוא אף טורח ומסביר זאת בעצמו בגאווה, " עץ זורם בדמו" ( עמ' 177), עץ, לא דם. העץ בדמו גורם לו לעבוד במקצועיות, הוא יודע את רזי היער, הוא מסוגל להחליט בברור מה לעשות וכיצד, איך יוכל להתעשר, כמה קורות לחטוב ועוד. אך בכל הנוגע לרגישות, אין כל ספק כי העץ תפס את מקומו של הדם, אליאס אינו אדם, הוא אינו אדם אנושי. העץ הפך אותו קר, אטום, ויבש. חסרה בו הרגישות הבסיסית ההופכת את האדם למה שהוא- כי הנפש נבנית מהדם,

                                 אך הדם של אליאס מלא עץ.   

-פילה קומואטי-

פילה קומואטי היא אישה שחורה העוסקת בגידול יענים ומכירת נוצותיהם. היא נשואה לסלין ואמא לקטי,דויד,טולי,אמה ובנג'מין. גם פילה כאליאס מעוצבת באמצעי אפיון עקיפים רבים וביניהם: יחסה למשפחתה, האמונה באלוקים ויחסה לחברה. לאורך הסיפור, דמותה של פילה מתגבשת כאמא וכרעיה רגישה ותומכת, כעקבית בעבודתה, כבעלת אמונה איתנה באלוקים וכמלאת כבוד עצמי.

יחסה למשפחתה- יחסה החם של פילה למשפחתה נותן את אותותיו לאורך הסיפור כולו, נותר זהה ואין בו כל שינוי. כבר מן ההתחלה ניתן לחוש בדאגתה של פילה לילדיה, בעת שאוסרת על בנג'מין לרוץ תחת רגלי היען ( עמ' 17)- דאגה הנמשכת ומתגברת במיוחד לאור לקיחתו של בנג'מין. פילה מעריכה מאד את בעלה ושומרת עליו מכל משמר. היא מכריחה אותו לעבוד כדי שלא יתנוון- "הרופא אמר לפילה לדאוג שסלין יאמן את רגליו מידי יום..הרופא אמר שהרגליים שלו יחלשו אם הוא לא יקום. ואם היא לא ישבה והשגיחה עליו מן הבית..הוא פשוט צעד כמה פעמים והחליט שהתאמן מספיק.." (עמ' 292). "רק עוד פעם אחת, סלין אתה לא עושה את זה בשבילי, אלא בשביל עצמך." (עמ' 294) ואף מוזכר מסעה רווי התלאות שערכה אל סלין כאשר נאסר בצעירותו, זאת מתוך דאגתה הרבה לו. ( 113-117). אהבתה העזה לילדים נראית במיוחד בדבריה הבאים, לאלוקים- " מה התועלת בכל הרווחים? כשעליך לאבד את הילדים, כל השאר חסר ערך." (עמ' 222) דאגתה הרבה ביותר נתונה לבנג'מין, " ילד היד" שגידלה, " ..אמא לא תיתן להם לקחת אותך מפה, בנג'מין..". דאגה המלווה באהבה ובהשקעה רבה, הגורמת לו להרגיש כי למרות השוני בינו לבין אחיו, "היה בדיוק כמו דויד וטולי וקיטי ואמה.." ( פרק שני). אהבה זו נכרת גם כלפי חוץ עד כי אנשים זרים מעריכים את טיפולה של פילה בבנג'מין- " אף אחד לא יכול היה לגדל את בנג'מין טוב ממך, פילה. לא יכול היה להיות לו בית טוב מזה." רגישותה של פילה ואהבתה העזה גרמו לה, בסופו של הסיפור, לוותר על כבודה העצמי הרב, לאצור את המרירות,הכעס והתסכול שנותרו בה בעקבות משפחת ואן רוין שחטפו את ילדה, וזאת עבור אושרו של בנג'מין. לכן היא שמחה בשמחתו של בנג'מין ושולחת ברכות עבור נינה בת המשפחה. "אמא שולחת ברכות לנינה." עמ' 336.

האמונה באלוקים- אמונתה של פילה ב"אבינו בשמים" ( עמ' 66) ניכרת לאורך הסיפור כולו, החל מתמיהותיה על דרכיו ("למה אלוקים,למה? מה התועלת בכל הרווחים ? ..." , "אלוקים הכה בהם קשה. בחטאיה תהתה לעיתים קרובות אם הוא לא כיוון למקום אחר והכה בהם בטעות כשלקח את דוד.." ( 292). תמיהה המלווה לעיתים בכעס "בכל זאת כעסה על אלוקים. בני תמותה אינם יכולים להתמקח עם אלוקים ובכל זאת היא שאלה את עצמה איך יכול אלוקים לסרב לשלווה אפרוחי יענים.." ( עמ' 106), וכלה בשיחותיה ובבקשותיה הרבות מעימו. " בבקשה אלוקים ראה את מצוקתי, עזור לי!" ( 30), " אלוקים!.. קח כל מה שיש לי! קח הכול, אבל אל תיקח את בנג'מין.." (26).

פילה חיה מתוך ידיעת גודלו של אלוקים אל מול אפסותו של האדם. היא מבינה כי הוא יודע נסתרות ("האם אתה שואל אותי עכשיו על מעשי הבורא?), מנסה למצוא את הטוב שמרעיף על העולם ומודה לו על הכול באהבה רבה. " הללו את אלוקים, הו נשמתי!" (עמ' 296), "אלוקים הוא טוב.".

היחס לחברה- יחסה של פילה לחברה מושפע רבות מכובדה העצמי. היא נוטה שלא לקבל עזרה מקרוביה – "פטרוס יכול לברר איפה נמצא הילד." –"אין צורך, אלך ואברר בעצמי.." (עמ' 166). והיא נמצאת בעיקר בביתה עם משפחתה. גם התקופה נותנת את אותותיה בפילה וכן העובדה שנולדה שחורה ולא לבנה.- "תתבסס כל עוד הנוצות נמכרות יפה וקנה עוד אדמה כדי שתהיה חזק כשיגידו מאחורי הגב שלך שאישה צבעונית גידלה אותך.." ( עמ' 301). פילה מכבדת את ה"לבנים" ,לאור המציאות, היא קוראת להם "בעלי בתים" ואף מוכנה להתרפס ולהשתטח לפניהם כדי לבקש את עזרתם.- " כשאת מבקשת משהו מאדם לבן, את צריכה להשתופף. תזחלי באבק כמו נחש וכך תקלי על עצמך.." ( עמ' 105). אך לאמיתו של דבר, פילה מתעבת אותם משום שעקרו ממנה את בנה, ולפני מקרה זה שנאה אותם משום שהיוו סיבה עיקרית לפחדיה ולחוסר שלוותה במשך שנים ארוכות. ( " פחד עבר בכל גופה...חשש של שנים הציף אותה." עמ' 23). פילה מתעבת את בני משפחת לאחן משום שגרמו למאסרו של בעלה סלין ("הסתבר שסלין דקר את קיז לאחן בסכין כשקיז ניסה להעמיד פנים שהכבשה שהם פושטים את עורה שייכת למשפחת לאחן.." עמ' 108) אך היא בולמת את כבודה וסולחת להם כקורבן תודה לאלוקים על שובו של בנג'מין.

למרות הקשר העז עם אלוקים וההבנה כי האדם אפסי ולמרות קבלת מציאות היות האדם השחור נחות מהאדם הלבן, ואולי בשל סיבות אלו פילה אפופת גאווה עצמית- משפחתית ובטחון עצמי, דבר המאפשר לה לעמוד על שלה ולהתקדם בחיים. " מפני שפילה קומואטי נשבעה שאיש לא יראה אותה ואת ילדיה מושפלים.." (עמ' 63), " תגיד למשפחת ואן רוין שבני קומואטי יודעים עוני מהו, אבל מעולם לא לבשנו בלויי סחבות.." " אין ולו ילדה לבנה אחת בעמק שטובה מספיק בשבילו! ותגיד את זה בעמק! " ( עמ' 184, על בנג'מין). נוסף לכך, בטחונה העצמי גורם לה לראות את הנוגד את דעותיה כמוטעה. " אני מוכרחה ללכת אליו ולהסביר לו איך עובד מוחם של אנשים מטורפים" ( עמ' 184) .

גם פילה כאליאס מבינה מאד בתחומה ואף פיתחה לעצמה תפיסת עולם פרטית בנוגע לטבע ולחיים בו- "אם אתה לוקח טלה ומגדל אותו, מי ישאל אותך של איזה כבשה הוא?" (עמ' 28), "כבשה שנוטשת את הטלה שלה אינה חוזרת.." ( עמ' 31) פילה משלבת בתוכה אימהיות ואישיות עצמאית כאחד. היא מכירה בהיותה פחותת ערך בעיני האדם הלבן וכל שכן בעיני הקל, ומאידך שופעת כבוד עצמי ואמונה בערך משפחתה. היא עושה הכל ומסכימה להקריב עצמה למען ילדיה, אך לא תאפשר לשום יצור להפחית מערכה או מערכם. פילה ניחנה באנושיות ובאהבה רבה שהותירו את אותותיהן והפכו שני בנ"א מורכבים, לוקאס ובנג'מין, לאחד- "הילד של פילה".

נינה ואין רוין

נינה היא בתם של אליאס וברטה ואין-רוין, היא גרה ביער ברנ-רד והינה הבת היחידה והצעירה ביותר במשפחתה. נינה מעוצבת באמצעי אפיון רבים ביניהם: מעשיה, יחסה לאביה, תחביביה ויחסה ללוקאס. בנוסף לכך, ניתן לראות שינויים באופייה ,הנובעים מהסבל ומהפגיעה שספגה.

מעשיה- מתחילתו של הסיפור מוצגת נינה כשובבה (ואף לוקאס אומר זאת בהמשך: "הילדה השובבה היותר באי ברנ-רד..." עמ' 275), ומעשיה מעצבים זאת לאורך כל הסיפור. היא בורחת מאמה ומהעבודות שאביה מטיל עליה (" טפסי בחזרה על הפיגום הזה לפני שאתרגז" {154} ), מסתובבת לבדה ביער וגונבת ( " 'באמת גנבתי' אמרה וצחקה.." { עמ' 206} ), עוקבת אחר מעשיו של אביה (" אבא הוא חזיר מלוכלך.. הלכתי לשם, פיל צעיר שוכב מת בתוך הבור." { עמ' 200} ), מטפסת על עצים ("זה נר בהשוואה לזה שטיפסתי עליו באותו יום.." { עמ' 194} ) ועוד. מעשיה המרדניים ממשיכים ולא חודלים למרות הרתעותיו ואיומיו של אביה.

יחסה לאביה- נינה לא מוכנה לקבל מרות כבר מן ההתחלה, אמה לא שולטת בה וגם אביה זוכה לצייתנות מצידה רק ברגעי חסד מעטים. נינה הינה עצמאית וברשות עצמה ( לפחות לפי דעתה) ולכן לא מוכנה להשתעבד לאביה ולעבודותיו ומרבה לברוח ממנו.

כמו כן, בשל אהבתה לטבע היא מתעבת את פעולתו רווית האינטרסים הפוגעת בטבע, תעוב שהולך וגובר. "אבא הוא חזיר מלוכלך..זו מלכודת-מלכודת לפילים" ( עמ' 200), " גם את חולה, נינה?" –" לא. אבל אני שמחה שאבא לא מרגיש טוב, אולי הוא ימות..")
עמ' 203), "אל תספר להם שמצאת אותי! אני לא מוסרת את הכסף שלי לאף אחד..."(עמ' 245).

במשך הסיפור היא אף תעזוב במטרה לא לשוב אליו עוד לעולם ובכך תבוא לידי ביטוי התכחשותה למשפחה ובעיקר לאביה שמרר את חייה במשך שנים כה רבות.

גם הסבל והפגיעות שקיבלה מצד אביה הובילו לכעס ולתיעוב כלפיו. "הוא לא קהה, השחזתי אותו הבוקר. את קהה!" ( עמ' 154), " היא פרחחית כפויית טובה...היא משתעלת כמו חזיר לפני שחיקה!...שוב גזרו את השיער שלה אבל לפחות עשו זאת בזוג מספריים.." ( עמ' 212), "נינה הארורה. חייב אדם שיהיו לו שנים עשר בנים לפני שתהיה לו בת." ( עמ' 22).

תחביביה ואהבותיה- אהבותיה של נינה מעצבות את דמותה ומדגישות את השוני שבינה לבין אביה. בעוד אביה אוהב ממון ואין בליבו אהבה לחי שאינו משרת את מטרותיו, הרי שאהבת חיייה של נינה היא הטבע. הטבע, העצים, בע"ח ושאר דיירי היער, תחביבה הגדול ביותר הוא להקשיב להם, ובכך להרגיש אותם. "מה את שומעת? –" את המים,את יוני הסלע איפה שהוא מרחוק, את האופן שבו אתה נושם, את השחף האוויל ההוא משהו חורק בספינה הזאת כשהגלים מרוממים אותה."

          "תמיד שמעת דברים שאני לא שמעתי.." (עמ' 287) " למה אתם עושים כגזה   
           רעש? יללה. ינשוף מקבים יושב על הסככה, נושף. ( עמ' 49).

אהבתה השניה של נינה היא המוסיקה. נינה היא מוסיקאית בכל רמ"ח איבריה. כבר מקטנות הייתה מפיקה צלילים מכל הבא ליד "ביד אחת אחזה בקבוק ריק בצווארו ובשניה מקל בו הכתה בבקבוק מידי כמה צעדים.. נראה שמנהל משחק כלהו בין כפות רגליה לבין צלצול הבקבוק." ( עמ' 42). ובנוסף נראה שניחנה בכישרון מוסיקאלי שאפר לה לממש את אהבתה ("היא נערה את מפוחית הפה מהרוק והתחילה לנגן מנגינה עצובה איך שהוא היא הצליחה לנגן על הדבר הזה ישר מן ההתחלה. היא נשפה מתי שהיה צריך לנשוף, ינקה את האוויר מתי שהיה צריך לינוק... ( עמ' 207). גם כאשר הצער והכאב ביגרו אותה, אהבותיה נותרו בתוכה , והטבע נשאר בראש מעייניה. ( עמ' 275).

מתחילת הסיפור ניכרת נינה בשמחת החיים שלה- שמחת חיים זו, החריגה כ"כ בבית מש' ואין-רוין נובעת מיכולתה להתנתק מהמציאות הקודרת ולהפליג עם הדמיון. מיכולתה להתמסר לצלילי הציפורים, למוסיקה שהיא משמיעה, לריחות ולמראות היער.

אך כאשר לוקאס יוצא מן היער ורואה את " נינה" האמיתית כפי שהיא, הוא מגלה כי יש בה צדדים עצובים ואפלים והוא מרגיש כי איבדה את שמחת החיים שבה. ואולי הגורם להרגשה זו הוא אובדן תמימותה וגילוייה את קיומו של עולם טוב יותר מהעולם בו גדלה. היא הבינה כשיצאה מן היער כי אותו עולם בו גדלה, אותו "אבא" לו זכתה חנקו את כל האור והשמחה שניסתה להפיץ ולא אפשרו לה להתפתח, והמחשבות על גורלה הפכו אותה, ללא כל ספק רצינית יותר בוגרת יותר.

יחסה ללוקאס- יחסה של נינה אל לוקאס אחיה הוא אמביוולנטי ומשתנה לאורך הסיפור. בתחילה הראתה ללוקאס את הדרך הבייתה, אך בו בעת הלשינה עליו, דבר הנובע מחוסר רגישותה ל"אח החדש" מחד, ולרצונה העז להפיג את בדידותה מאידך. בהמשך הסיפור הקשר מתפתח והיא מראה לו ( באמת) את הדרך הבייתה. (" אם תלך בכיוון ההרים , תוביל אותך הדרל חעמק לונג.. זו הדרך שהביאו אותה בא." { עמ' 203}

ניתן לראות כי הם מחבבים זה את זה כבר מן ההתחלה למרות כל התעלולים שנינה עשתה, ואולי הדבר קרה משום שראו את טיב גורלם המשותף.

עם הזמן הם מפתחים קשר בלתי תלוי, החזק מכל קשר" אחים" אחר הקיים במשפחותם. לוקאס מרגיש כי היא אחותו יותר מאשר דויד וטולי, והוא האדם היחיד איתו נינה מדברת על עצמה ברצינות. בהמשך הסיפור נינה מבקשת מלוקאס שיעזור לה כאשר אביה מבקש לקחתה להיות משרתת, ולאחר שלא מצליח הוא מלווה אותה לכפר וניפגש איתה מאוחר יותר. גם לוקאס בתורו מבקש ממנה בקשה גדולה שחשובה לו מאד והיא שתלך במקומו לדבר עם אביו ולומר לו שאינו חוזר.

בסיום הסיפור, ניתן לחוש באהבה המתפתחת בין השניים. ולמרות שאהבתה של נינה אל לוקאס נדמת כפחותה לעומת אהבתו השופעת אליה, מסתיים הסיפור באופן כזה המבהיר לנו כי הצעד הבא של השניים יהיה להיות ביחד.

אמצעים אומנותיים

מוטיב הים עיניו הכחולות- כהות של לוקאס בולטות כבר בתחילת הסיפור.עיניו הכחולות בהם ניבטת נפשו ורומזת לנו על אהבתו ל"כחול הגדול",לים. אהבה המתחילה בילדותו ונמשכת לאורך הסיפור. הים מבטא שקט ושלווה ולכן מאפשר התבוננות פנימית. בנג'מין נוהג בימי בחרותו להביט בים ולחשוב מחשבות והמים השקופים מטיבים לשקף את מחשבותיו.("הוא הביט אל הים וחשב לעצמו",עמ' 339,). ואולי משום שהים היה ידידו הטוב עוד בימי ילדותו וכך נשאר גם לאחר השנים הרבות שחלפו. הים הוא גם סמל לחוסר וודאות. הים עלול להציף את החוף,וסערה עלולה לפרוץ בכל רגע נתון,כך גם נפשו של לוקאס שהייתה בתקופת הים,פרוצה לכל סערה שתגיח מן האופק. אנו נחשפים למוטיב זה כבר בתחילתו של הסיפור ,כאשר בנג'מין מבקש לרוץ לנהר ולהשיט את סירותיו,כבר אז התגלתה בו אותה אהבה עזה לים- אהבה שדוכאה והושתקה עם השנים שחלפו. מאז לקיחתו של בנג'מין אל היער,נשכח מוטיב הים והוחזר במלוא עוצמתו עם עזיבתו את המקום.כמיהתו העזה לים באה לידי ביטוי רק לאחר שעבר את מסכת הייסורים והמשברים ביער,לאחר שלמד להתמודד ועזב, יכול היה להישיר מבט קדימה. רק בעת שדיכוי היער היה מאחוריו,התרחשה נקודת המפנה,היה בו את הכוח לאחוז בחופש,להביט בים ולהצהיר שזהו מקומו.(עמ' 248). וברגע שהרשה לעצמו להשתחרר ו"לזרום" עם גלי הים,הוא גילה בתוכו גם את אהבתו לנינה,אהבה שלא נמצא לה עוד מקום מסתור בין סבכי היער וכעת הייתה חשופה בלב לבו של הים. הים כמו היער מלא סכנות,אך מאידך גם סיכוי להצלחה ולחיים חדשים.בנג'מין לא חושש מהסכנות שבנטישת הבית בפעם השנייה בחייו,לא מתייאש מחלומו לחתור ובכך פותח במו ידיו את הפתח אל חייו החדשים.

-מוטיב היער- היער הוא ביתם ופרנסתם של משפחת ואן-רוין,הוא מהווה את הדרך אל הכפר וחזרה ממנו, הוא מוזכר לכל אורך הסיפור והינו מוטיב מרכזי ביצירה. היער הוא מקום חשוך,מבודד ואפלולי,המשרה אווירה של אימה. לא לחינם בחר בו אליאס כמקום משכנו. גם אליאס כמו היער,חשוך ,אפלולי ומשרה אווירה של פחד על הסובבים אותו. היער אינו צפוי,חיות הטרף עלולות לצוץ משום מקום,עצים עלולים לקרוס,וכך גם משפחת ואן רוין.אליאס עלול להתפרץ בכל רגע-להתרגז,לצעוק,ולהכות. נינה עלולה לברוח ולהעלם ואף ברטה בסיומו של הסיפור,מפתיעה וחושפת את סודה לאחר שנים של שתיקה,באופן בלתי צפוי לחלוטין. היער הוא מקום מבודד,אליו קשה להגיע וכך גם אליאס הגר בו,עוטף עצמו בחומות ומרחוק מעליו גם את הקרובים לו ביותר. ביער קל מאד ללכת לאיבוד.בנג'מין בתקופת שהותו ביער אובד בגופו של לוקאס ומתגלה רק כאשר הוא אוזר את האומץ,יוצא מן היער ופונה לים.בכל חייו כלוקאס,חי בערפול חושים ו"במשחקי מחבואים" עם מהותו האמיתית. היער הוא מלא חיים מחד ורווי סכנות מאידך,הוא מקום רווי אפשרויות והזדמנויות ומזמין התבודדות והתבוננות פנימית. לכן, לדרים בו אפשרות לפתח את עצמם לכיוונים שונים.אליאס בוחר להתמקד בפינותיו החשוכות של היער,הוא כנוס בעצמו ומהווה סכנה תמידית לסביבתו,ולעומתו נינה חיה את היער בכל נפשה ונשמתה,היא מבלה בקרבת החיות והעצים ומתפתחת להיות אדם מתבונן ורגיש. ליער תפקיד חשוב בסיפורו זה,הוא מאייך את דמותה של משפחת ואן רוין,תורם לעיצוב האווירה ומהווה ניגוד בין היער לקיים מחוץ לו.

-מוטיב בעלי החיים-

בספר "הילד של פילה" מרובה השימוש בבעלי חיים. בפרק זה נעסוק בבעלי החיים המרכזיים המוזכרים בספר זה ומאייכים את הדמויות הדומיננטיות בסיפור. בעלי החיים שנבחרו הינם בע"ח הגדולים ביותר-כל אחד במשפחתו- היענים והפילים המעצבים את דמותם של פילה ואליאס.

מוטיב היענים פרנסתה של פילה קומואטי וכן כל אורח חייה סובב סביב היענים שבחוותה. באזכורים רבים של פילה,מופיעים היענים,התעסקותה בהם ניכרת והמוטיב חוזר על עצמו לאורך הסיפור כולו. ניתן לראות בהסתכלות עמוקה בסיפור כי ישנה אנלוגיה ברורה בין פילה ליענים. כדי להמחיש אנלוגיה זו נשתמש בציטוטים מאנציקלופדיה,העוסקים ביענים.

"היען משתמש בכנפיו,בין השאר,להסתיר את אפרוחיו מקרינת השמש..." כבר בתחילת הסיפור פורשת פילה את כנפיה הרחבות במטרה לגונן על בנה,בנג'מין: "לא נתן להם לקחת אותך מפה,בנג'מין"(עמ' 58) .מסופר כי לכל אורך חייה כאמו של בנג'מין פחדה פילה מפני לקיחתו,עמדה על עצם היותו בנה,בפני הסובבים אותה ואף ניסתה וביקשה להסתירו כאשר הגיעו אותך אנשים לבנים. היא עשתה הכול כדי שלא ייחשף אל המציאות הגזענית,כי בקשה להסיר ממנו את כאב הריחוק והפירוד. "גורמי ההכחדה העיקריים של היען הם ציד ואיסוף ביצים" חוזקה של פילה כפי שבא לידי ביטוי לאורך הספר נעמד במבחן בעת שבנה ניצוד בידי האדם הלבן. הביצה עליה עמלה לאורך תשע שנים נלקחה,והיה חשש עז כי תיסדק ותשבר לרסיסים.דבר זה,איים לשבור את עוצמתה ואמונתה הבלתי פוסק. אמונה שעמדה איתנה לאורך השנים הקשות,ובנוסף היה חשש עז כי כתוצאה מכך תפצע נפשה,ללא החלמה. "היען בניגוד לבת יענה לא טומן את ראשו בחול" אך למרות כל הקושי,למרות הידיעה על סיכויי הצלחתה הנמוכים בשל מצבה וטוב החברה בה היא חיה,לא טמנה פילה את ראשה בחול כי אם הישירה מבט חודר אל עיניהם של אותם אלו שגזלו את בנה ולא וויתרה על אהבת נפשה. היא קמה,כנגד כל הסיכויים ורצה אליהם,ללא היסוס. "כנפיו של היען מאפשרות לו לשנות את כיוון ריצתו ואף לבלום בזריזות רבה" גם כאשר פילה נכשלה ונזרקה אל מחוץ לתמונה,היא לא הפסיקה לרוץ,אך ריצתה לא הייתה סתמית,היא הייתה מאופקת וכללה מחשבה עמוקה. כל כישלון הוביל לכוונון הדרך,להפניית המבט אל דרך חדשה,אל כיוון חדש. פילה אזרה בתוכה את היכולת לבלום לפני שתיפול לתהום,לפני שתשבר,יכולת שגרמה לה להתעשת,ולהמשיך לרוץ. למרות כל אותן התכונות שנחנה בהן,למרות אופייה הכובש,הכריזמה והעוצמה ששכנה בה-את הנתונים הפיזיים אין לשנות,החברה ותכתיביה בלתי נמנים לשינוי והם כמעט ואינם מאפשרים גישור על פערים. לכן,למרות היותה האישה שהייתה לא הצליחה לפרוש את כנפיה אל מעל התיעוב והשקר ולהציל את בנה,לא זכתה לחיות את חייה כרצונה בחופשיות,והייתה אזוקה למגבלות החברה גם ברגעים בהם פרצה את חלקן. ובסופו של הסיפור הצלחתה נבעה מהחלטתו הישירה של בנה ולא מפעולה אקטיבית שעשתה,בשל חוסר היכולות לדאות אל מעבר. "היען הוא המהיר ביותר מבין כל בעלי החיים ההולכים על שתיים,אולם אינו יכול לעוף"...

-מוטיב הפילים-

אליאס מתגורר באי בו מצויים פילים,והוא מקדיש את מירב חייו בהתעסקות בהם. בתחילה,מתוך רצון להתעשר,גם על חשבון פגיעה ורצח ומאוחר יותר כל חייו מושפעים מרתיעתו מן הפילים,דבר הגורם לו להזניח את עבודתו ולהיות מרותק לביתו. אליאס מעוצב ע"י הפילים בדרך האנלוגיה המקבילה והאנלוגיה הניגודית כאחד. גם כאן,נמחיש אנלוגיה זו ע"י שימוש בציטוטים מאנציקלופדיה,אודות הפילים.

"הפילים נעים בעדרים,שאותם מנהיגות נקבות בוגרת.הזכרים נודדים כיחידים או בצמדים" אליאס כפיל זכר נוהג לעשות הכול בעצמאות יתרה, בבדידות ובכוחות עצמו,מבלי לשתף איש. אך שלא כמו הפילים, הוא אינו מסוגל לקבל מרות-אישה, ובמיוחד את של אשתו שלו, וזאת בשל כבודו העצמי הרב. "איך יכול אדם לתכנן תוכניות,כשישי לו אישה שנושפת בעורך שלו כל הזמן.."(עמ' 39).

"החדק משמש כמעין זרוע עבור הפיל ובאמצעותו הוא יכול לאחוז בחפץ,להרימו,לשאת אותו לדחוף אותו..." זרועו של אליאס חסרה את הרגישות שבטיפול בבני אדם. כל חייו סובבים סביב חפצים או אנשים אליהם הוא מתייחס בצורה דומה,ואף בעת בטיפול בילדיו הוא מפעיל את שימושי חדק הפיל ולא את ליבו ואבהותו. הוא מרים אותם,נושא אותם,דוחף אותם ותו לא,ללא כל רגש של אהבה. "החדק חזק מאד ומשמש כ"שוט" לסילוקי תוקפים" אליאס לא מסתפק במגע גופו ולכן מחזיק שוט משלו, "האיש קם,נטל את מושכות השור ונעמד מאחורי הדלת...לפני שהמכה הראשונה נחתה עליה,היא התחילה לצרוח והמשיכה בכך..."(עמ' 160), אך בניגוד לפילים המשתמשים בו להברחת תוקפים,משתמש בו אליאס ל"חינוך" ילדיו,או לאמיתו של דבר,לקיום רצונותיו הפרטיים. "הזכרים נוהגים להשתמש לעיתים בחטים לשם מאבק,אם כי הם לא פוצעים זה את זה ,בדרך כלל..." אותם חטים שהיו משאת נפשו של אליאס לאורך הסיפור,הינם חטים המיועדים למאבק מבחינה טבעית.כמיהתו העזה להם מדגישה מעבר לתאוות הבצע שלו,את המהות התוקפנית שלו,ומספרת על המאבק המתמיד המתחולל בינו לבין משפחתו,בינו לבין הפילים. אך בעוד הפילים מסוגלים להציב את הגבולות ונוהגים רגישות בקרובים להם,חסר אליאס גם את היכולת הזאת.הוא מוכן לעשות הכול להשגת החטים. הוא מוכן להרוג פילים,בעלי חיים,בלא להניד עפעף ואף רומס את הקרובים לו ביותר בדרך להשגת מבוקשו.

"עור פיל"- כאשר הוא מוסב על אדם,נחשב כביטוי המתאר אדם נוקשה,אטום וחסר רגשות,המונע ע"י כוח הזרוע ולא ע"י לב האדם שבו. וזוהי בדיוק הגדרתו של אליאס,נוקשה וחסר רגישות ובעל עור פיל – דבר לא יזיזו ממטרתו,וכוח הזרוע הוא שמוביל אותו קדימה...

הבעיה המרכזית

הבעיה המרכזית מורכבת משלושה תחומים המשתלבים זה בזה, ובשל השתלבותם מעצימים את מימדיה של הבעיה.

המישור הראשון הוא המישור האוניברסאלי. הבעיה במישור זה קשורה לתקופה בה התרחש הסיפור ולהלך הרוח הסוחף את החיים בתקופה זו. בתקופה זו ניתן דגש ייתר על מין, מקצוע וצבע עור. הגורמים הנ"ל השפיעו על כל אדם באשר הוא והובילו להיווצרות בעיות רבות. בגלל הדגש ההוא, מקצועות מסוימים נחשבו פחותי ערך- עשיית קורות נחשבה פחותה מחטיבת עצים למרות שהשכר היה זהה בד"כ והדבר הוביל לסכסוכים רבים. ההעסקות בדגש הזה השפיעה אף על האנשים עצמם. בגלל הדגש הזה, אנשים מסוימים נחשבו פחותי ערך לעומת אחרים והדבר היה תלוי במצבם הכלכלי, בדרך פרנסתם ( אנשי היער נחשבו פחותים מאנשי הנמל) ובעיקר בצבע עורם. רק בגלל הדגש הזה הסיפור החל להתגלגל אל מחוזות של קרע ופרוד. לולא הדגש סביר שלא היה מתגלה לעולם כי בנג'מין הינו "ילד יד",. איש לא היה חושד באשה שחורה המחזיקה בביתה ילד שחור, אך כאשר מדובר בילד לבן הוא הופך " ילד יד גלוי" , ילד לא חוקי. רק בגלל צבע עורו הדחף להרחיק את בנג'מין מביתו היה כה עז, לכן נעשו מאמצים כה רבים , לכן האטימות השתלבה בשלוות הנפש והיה די אומץ להשליך משפחות שלמות אל חיים של שקר. ("נעמד מאחורי האיש שהביא את הקופסה שלי.. ואמר " את זה שלובש חולצה כחולה".. משפט אחד ויחיד: זה שלובש חולצה כחולה..")

המישור השני המהווה את עיקר הספר הינו המישור האישי. עוצמתה של הבעיה במישור זה נובעת מכך שילד אחד נאלץ לחיות כשעל כתפיו שני שמות, שני השמות מעידים על שני עולמות הנלחמים בתוכו.

משנתו השתים-עשרה ולכל אורך הסיפור סובל הילד מקונפליקט פנימי המתחולל בתוכו. " מי הוא? מה שמו? פחד מוזר אחז בו..."(עמ' 332). חוסר זהות מוחלט אופף את חייו גם כלוקאס וגם כבנג'מין, שניהם לא מוצאים את מקומם והנער לא זוכה לגדול על קרקע מוצקה ולהרגיש בית. מסיבה זו הוא גודל להיות גבר תלוש ומבולבל שמשאלתו היא לנוע עם הים ולמצוא את עצמו. ("מי אתה? –"אף אחד.." {עמ' 333} ). המישור השלישי הינו המישור המשפחתי. שתי משפחות נהרסו בעת שנקרע מהם בנם, ושתיהן חשו בכאב גם כשחזר הביתה. כשלוקאס נעלם, הכאב היה רב אך כשלוקאס שב לביתו בעודו תלוש לחלוטין מגזעו, מהוריו וממשפחתו, הקושי, לפחות מבחינת אביו, היה כואב יותר. כשבנג'מין נלקח , המשפחה עברה ייסורים כבדים שלא שכחו עם השנים וכשחזר המשפחה כאבה את הזמן שלא ישוב עוד לעולם, אך רב הוא השוני בכאבן של שתי המשפחות. בעוד פילה ומשפחתה ביכו את לכתו של בנג'מין אך הצער בעת שובו היה מועט משום שהתערבב בשמחה, בביתו של לוקאס הצער על לכתו נשכח במהירות ולא מוזכר לאורך השנים ולו ברמז, אך הכעס על תלישותו מחיי המשפחה כשחזר גבר על שמחת שובו והיה גדול יותר מהצער על אובדנו.

הסיבה להבדל זה נובעת מכך שפילה רצתה את הילד מתוקף אהבתה העזה לו, אך רצונו של אליאס הסתכם ברצון לעזרה בפרנסה וסיפוק כבוד למשפחה ולעצמו.

כפי שהראנו להלן- שלושת המישורים משתלבים זה בזה ויוצרים את סיפורו של "הילד של פילה".

סיום הסיפור וסוגו

לאורך כל הסיפור ניתן לחזות במאבק הבלתי פוסק המתחולל בגופו של "הילד של פילה". מאבק חותך בין בנג'מין ללוקאס, הנובע מחוסר היכולת והאפשרות לבחור באחד מן השניים. מאבק המטשטש את זהותו של הנער.

סיומו של הסיפור מחיל שלבים רבים המביאים את הבעיה האישית-המרכזית שבסיפור לסיומה.

נקודת המפנה בדרך לסיום הסיפור היא הגילוי המרעיש של ברטה. לוקאס אינו בנה, לוקאס אינו לוקאס כלל-, הוא רק הגוף המת שבתוכו נכלא בנג'מין, "הילד של פילה".

הגילוי הזה, גרם לנער להלחם בשני ה"אני" שבו, לתלוש חלק מהותי מעצמו ולהשליכו הלאה, אל מחוצה לו- אל מחוץ להישג יד. הגילוי ההוא, שגרם לייסורים הרבים, להרגשת תלישות, ביטול עצמי מוחלט וחוסר וודאות ( " מי אתה" –"אף אחד.." { עמ' 333} ) הוא זה שגם לצמיחה. הגילוי הזה הוביל להחלטה. הנער בחר בבנג'מין כשמו, כמהותו, ובכך ניצח את המלחמה בעצמו ואפשר לעצמו לפלס נתיב בחייו.

לאחר הגילוי והחלטתו של בנג'מין נפתרה ( לפחות באופן חלקי) גם בעיית המשפחה. למרות הכאב והתסכול שבקבלת הגילוי שבקרב מש' ואין-רוין, ניתן לראות בברור כי התרחש שם תהליך של השלמה. אליאס מקבל את הבשורה, מודה כי לוקאס " לא היה ילד רע" ( עמ' 338), ואף כי היה מעדיף לחיות את חייו בשקט וללא תהפוכות, הוא משלים עם הבשורה וממשיך לחיות את חייו. בכך נסגר מעגל הסבל וחוסר הוודאות לגבי הנער והתנהגותו.

מובן כי גם בעייתה של מש' קומואטי באה בזאת אל קיצה. הסבל על אובדן הנער ועל העובדה שנלקח ולא ישוב עוד עובר מן העולם. הנער בוחר במשפחה זו כמשפחתו, פילה היא כעת אמו היחידה ושמו הוא בנג'מין, לכן משפחת קומואטי ניצחה במאבק.

פתרונה של הבעיה האישית, המהווה ברובה את הבעיה המרכזית, מסיים את הסיפור. חלק עיקרי בבעיה היה חוסר זהותו של הנער, הקונפליקט שהיה בו כשלא ידע מיהו, קונפליקט שנבע מכינויו בשני שמות, הדבקתן של שתי מהויות שונות לאדם אחד.

בסוף הסיפור הבעיה נפתרת. תחילת הפתרון בכך שבנג'מין מגלה את האמת- ה"לוקאס" שגרמו לו להיות אינו חלק מהותי וטבעי בפנימיותו כי אם חלק שנשתל בידי אדם לבן אחד והוטבע בו ע"י משפחת ואין-רוין. הוא אינו לוקאס.

אז מתחילה מסכת של ייאוש וחיפוש עצמי שמובילה אותו בסופו של תהליך, להחלטה ולשלמות. החלטה המהווה הוכחה חותכת לפתרון הבעיה האישית-מרכזית בסיפור. בעיית היותו של הנער בעל שני שמות ומהויות הסתיימה מאחר ו"הילד של פילה" בחר בשם שלו בסיום הסיפור. "מעתה ואילך שמי יהיה בנג'מין קומואטי" ( עמ' 341).

למרות שהבעיה הכללית המכילה בחובה את אפליית הגזע והמין לא נפתרה במהלך הסיפור, הבעיות הספציפיות בהן הסיפור עוסק ובראשן בעיית זהותו של "הילד של פילה" נפתרות בסיומו של הסיפור. בנוסף לכך סיומו של הסיפור מובן לאליו כבר בקריאה הראשונה וכמעט אינו פתוח לדמיונו של הקורא, אהבתם של בנג'מין ונינה ותחילת חייהם המשותפים ניכרים בברור בסיום הסיפור ולא נותר מקום רב לדרכים חלופיות. בשל פתירת הבעיות והפעלת הדמיון המצומצמת הנדרשת מהקורא לגבי סיום הסיפור, ניתן לומר כי זהו, סיום סגור.