גרמניה. האספה השנתית של "חכרת העזרה" "Hilfsverein" בברלין., העולם, 1 באפריל 1908 - ההודעה על התרומה של יורשי ויסוצקי להקמת "בית־ ספר גבוה לטחניקה ... באחת הערים בארץ־ ישראל בשביל לחנך טתניקים ואינגינרים למסילות-הברזל הנבנות עתה מסביב לארץ-ישראל." פאול נתן: "אין החברה שואפת להפיץ בארצות ההן את השפה הגרמנית, שלפעמים היא מיותרת שם לגמרי. צריך לתנך את יהודי המזרח בשביל המזרח עצמו והשפה היותר נאותה למטרת וו, השפה שתאתד את יהודי הארצות השונות, שגרים במזרח, השפה שיש לה שרשים עמוקים בעבר הנה השפה העברית (קולות: נכון מאד!)"
מכתבים מגרמניה., העולם, 17 בפברואר 1910 -אסיפה פומבית של "חברת העזרה" בברלין. נאום של פויל נתן, כולל על הטכניקום
יעקב רבינוביץ, רשימות., הפועל הצעיר, 30 במאי 1913 -"ובא נם מנהל לטכניקום, בחיפה, ומובן מאליו - מנהל שאינו יודע עברית. אחרי כל ההרגעות של אחד העם והד"ר שמריהו לוין - הרי הנהלת הטכניקום בידי "עזרה" היא, וב"פרנקפורטר־צייטונג" הרי רמזו באלה הימים ... כי שפת הטכניקום צריכה להיות הגרמנית."
מר שינקין ברוסיה, החרות, 30 במאי 1913 שינקין: "יש להשוש שמא יגרום הטכניקום בחיפה לכך שהגרמנית תירש את העברית ולכן אנו צריכים ליסד בימ"ד עליון למדעי הרוח בירושלם שבו יהיו כל הלמודים בעברית"
יעקב רבינוביץ, הטכניקום והעברית., הפועל הצעיר, 20 ביוני 1913 - שאלת הטכניקום עוררה שוב סערה בעולמנו. נשלח דירקטור שאינו יודע עברית., והדריקטור מפרסם לכל, שעתידה השפה הגרמנית להיות שפת הלמודים בטכניקום החיפאי.
התזכיר על העברית בטכניקום, החרות, 7 ביולי 1913 - "לקורטריום של המכון היהודי להפצת השכלה טכנית בא"י בברלין. אדנים מאד נכבדים: אנהנו תלמידי הכתות העליונות של בתי־הםפר התיכונים בא"י מתכבדים להציע לפניכם את תזכירנו זה" ... "ואולם בזמן האחרון שוב העיבו ענני דאנה את שמי תקוותינו: שמועה בלתי פוסקת עוברת בארץ, כי בין חברי הקורטוריום הנכבדים נגלו חלוקי דעות על אדות שפת הלמוד שתקבע בטכניקום: ענרית או נרמנית". בשם תלמידי המחלקות העליונות של בית המדרש למורים בירושלם, הגמנסיה "הרצליה" ביפו, בית הספר למסחר בירושלם. על החתום משה שרתוק
מירושלים., הצפירה, 9 ביולי 1913 ) חבר הועד הפועל המצומצם, הד"ר שמריהו הלוי, שהה בירושלים בלוית מנהל הטכניקום בעתיד, הד"ר פינקלשטיין. הם בקרו שניהם את בתי־הספר של "עזרה", את הגימנסיה העברית, את בצלאל. לכבודם קרא "ועד הלשון" לאספה בבית הספרים הלאומי את טובי המורים שבבתי הספר בירושלים, כדי לדון בצותא חדא ע"ד האפשרות ללמד מדעים בעברית".
שאלת השפות בארץ ישראל, הצפירה, 14 ביולי 1913 - אסור שיהיה לנו בית ספר לא עברי בארץ, יהיה זה טכניקום, יהיה זה בית ספר למוזיקה או לתחריט - הכל אחד: עברי ורק עברי.
לשאלת הטכניקום בחיפה והעברית., החרות, 14 באוגוסט 1913 - והנה פשטה שמועה, כי אחדים מחברי חקורטוריום נוטים, ששפת ההוראה בטכניקום חהיה נרמנית. השמועה חזאת הטילה כמובן סערח במחנה יהודי א"י, כי באם תקובל חחלטה זו הרי ינעל הטכניקום את דלתותיו בפני צעירי א"י שנדלו וחנכו על ברכי השפה חעכרית.
"מעוררת את חוגי המשכילים בירושלים גם שאלת הטכגיקום. בהתאמה להכרזתו של הד"ד פינקלשטין ששפת הלמוד בטבניקום תהיה הגרמנית התחילו כבר לעשות את השפה הגרמגית שליטה בבתי הספר של ה"עזרה" הגיע הדבר לידי מצב מגוחך כזה, שחלק מהשעורים בסמינר הנלמדים בעברית הולך ונשנה עכשיו ע"י מורים אחרים בגרמנית".
"אם מנהל "עזרה", מר אפרים כהן, שתהת הנהלתו נהיתה "עזרה" לכח חנוכי עברי כא"י , נכון עתה, לעת זקנה, על פי רמז מהיפה, להיות לענטבי קטן ולהלחם בחנוך העברי ולהחריבו—הנה המורים הצעירים אינם מסכימים לזה כלל".
"בחוגי המורים בירושלים מרגשת התרגזות גדולה. אומרים שאילו היו ילין וליפשיץ מתקוממים וגוערים באפרים כהן בנזיפה היה הוא מתביש והאחרים לא היו ג"כ מסכימים. ביחוד מתמרמרים על ילין. לא כל אדם מחויב ללכת בסופה ובסערה, ואפשר להבין את הלך רוחו של אדם שקט ונוח, החושב בי בנחת וברכות אפשר יותר לפעול מאשר ברוגז ובחתקוממות. אבל הרי יש מקרים שאי אפשר לעבור בשתיקה עליהם".
"מר ילין אינו לוחם, הוא אדם של עבודה - אבל יש מקרים יוצאים מן הכלל, שהיד האחת אוחזת בשלח, באשר בלי זאת אין היד השניה יכלה לעשות במלאכה".
א. שמעוני, מכתבים מארץ ישראל., הזמן, 18 באוגוסט 1913 - "ומנהל בתי הספר של "ההילפספיראיין" אשר בא"י, ה' אפרים כהן, החרוץ והזריז, הקדים מכה לרפואה... ועוד בטרם עלות שמשה של הטכניקום וכבר הולכת ושוקעת שמשה של העברית בבתי הספר של חברת העזרה התהילו להקפיד על הנרמנית הקפדה קשה בבל בחי הספר".
על פרצי החנוך העברי ,, החרות, 12 בספטמבר 1913 - "והנה - פשטה השמועה כי עתידה השפה הנרמנית לשלט בטבניקום העברי, שפת ההוראה של מקצועות המדע תהיה השפה הגרמנית. ועוד יותר, גם המדעים שנלמדו בב"ס התיכונים בעברית ילמדו בטכניקום בנרמנית. שמועה זו היתה פצצה שהרסה את כל חלומותיהם שבראו להם יושבי א"י בדמיוגם על יצירת ביהס הגבוה חראשון. טכניקום גרמני — בארץ העברים, היתכן?"
מאםפת המורים., הפועל הצעיר, 26 בספטמבר 1913 - האספה הכללית השמינית של הסתדרות המורים העבריים בארץ־ישראל. "מענינת ביחוד העובדה בדבר התיחסות מורי הסמנר למורים של חברת "עזרה" בירושלם להתזכיר שנשלח ע"י מרכז המורים להקרטוריום של הטכניקום בנוגע לשפת הלמוד הזרה. התזכיר הזה שהיה צריך להיות התום גם על ידם ושהם הבטיחו את זה לכתחילה, נשלח סוף סוף בלי התימתם. כי המנהל ה' אפרים כהן הספיק ל"השפיע" עליהם בינתיס והודיע להמרכז "שחבר המורים של בית מדרש למורים מגלה את דעתו שאיננו משתתף בהתזכיר הזה".
יצחק יעקב ילין, עיקר וטפל, מוריה, 12 בנובמבר 1913 - בית הספר העברי האמתי שיהיה עברי מראשו ועד סופו—נמנע הוא כל עוד שתרחיקו מתוכו את הרוח העברי השלם, של מסורת ישראל סבא, ושבו, רק בו התקיים נם עד עכשו
לשאלת השפה בטחניקום, מוריה, 14 בנובמבר 1913 - התפטרות אביעזר ילין (הכחשה בגיליון הבא של המיאון להחליפו)
אספת המחאה הגדולה בבית העם., החרות, 17 בנובמבר 1913 - הנאומים מהאסיפה ב-10 בנובמבר. "מכה אנושה ומעליבה נתנה לשפה העברית ולחינוך העברי בארץ ישראל". "על כן, הבה נקדישה מלחמה על כל בתי הספר של "עזרה"",
משה סמילנסקי, קיוב וברלין., החרות, 18 בנובמבר 1913 - "בשני טקוטות ישמ שופטים על מרין. בקיוב —לשפוט את דתנו. ובברלין — את שפתנו.", "האדונים היושבים בברלין יוכחו, כי עשו חשבון־שוא. הישוב החדש בא"י אף הוא איזח כח. םתוך א"י תצא הסיסמא: הטכניקום בחיפה יהיח עברי או, לא יהיה כלל".
אספת המחאה הגדולה.בבית העם. (המשך), החרות, 18 בנובמבר 1913. אביעזר ילין (בשם "מכבי": " מלחמה לנו במוסד נרמני זה! מלחמה לנו באלה המורים שיבואו ויורו בו! מלחמה לנו באלה התלמידים שיבואו וילמדו בו! יבואו ויפסחו על חללינו! למלחמה , אחים!"
שביתת תלמידי עזרה ביפו., החרות, 18 בנובמבר 1913 - " כן. לאלה קוינו! לא מחאות בית העם, לא מחאות של מלים— אלא מ ע ש י ם."
יצחק יעקב ילין, זרמים..., מוריה, 19 בנובמבר 1913 זרמים... (המשך), מוריה, 20 בנובמבר 1913 - אף על פי שעזרה איננה כולת עברית, ובתי־ספריהם הם טלית שכולה תכלת. יהדות, באיזו מדה שהיא, אתם מוצאים בבתי-הספר של עזרה, ואין אתם מוצאים אותה כהנימנסיה העברית בהא הידיעה. בבתי הספר של עזרה אינם לומדים לתלמידים פעוטים, שאינם יודעים עדין מי שילדם, את התנ"ך על פי החקירה ההפשית. בבתי הספר של עזרה אין מושיבים נערים ונערות בצותא חדא. בבתי הספר של עזרה מתהשבים סוף סוף עם הדת. על עבירות שבדת מענישים ומזהירים (לפחות ההנהלה הרשמית) בשעה שבהגימנסיה מתיחסים לכל זה בבטול ובהתול נמור.
מסופרנו המיוחד, אספת מחאה בת אלפי אנשים תחת כפת השמים ביפו., החרות, 20 בנובמבר 1913 - שלטים:"שפתנו היא השפה העברית! שפת בתי ספרנו - עברית! מלחמה לנו במחללי שפנו! תחי השפה העברית". ש. בן-ציון: "הגיע עכשיו הזמן לבנות את בית הספר העממי העברי!"
שובת, נאום! ..., החרות, 24 בנובמבר 1913 - ישעיהו פרס נואם בפני התלמידים: "ד"ר מוסינזון - אוכל טריפות! מחלל שבת! אינו מניח תפילין - זהו ד"ר מוסינזון! אך אני יהודי. בביתי יש תפילין. אני אומר קדוש בשבת. ... בחרו לכם עתה אחרי מי ללכת".
מנחם שיינקין, טעו בחשבון., החרות, 30 בנובמבר 1913 - "המצב ברור למדי! כל יושבי ארץ ישראל מרנישים עלבון לאומי נורא בההלטת הקורטוריום על אתת שפות הלמודים בבי"ס הריאלי ובטכניקום שבחיפח. עם שאין לו שפה שלטת הריהו גוף בלי גשמה". " אנחנו םבינים את צדקות "הדרישות" אמר לי אב אחד בשם רבים; אנחנוו כולגו מרגישימ כמוכם, כלום איגגו יהודים. אלא איך נבא בדרישות אם הכל נותגים לגו בחינם? והתמיכות לאבות ולבנים"? תנו לנו אתם בתי ספר — אומר השני — ואנחנו נשלח אליכם ילדים במאות"
