משתמש:Lee gawi/נביא, מלך ושופט

נביא, בתקופות הקדומות, היה אדם שלכאורה מתקשר עם אל כלשהו. אל הנביא היו מגיעים אנשים שרצו להתייעץ בקשר לייעודם או עתידם, דברים שבהווה, או קבלת תמיכה ומזור נפשי. לעתים רבות מלכים היו מחזיקים בחצרם, נביא מיוחד שייעץ להם מבחינה אסטרטגית. בעוד שבאומות העולם תפקיד הנביא הצטמצם למסירת העתיד וראיית דברים נסתרים^[^{דרוש מקור]}, בישראל הנביא אחז בעמדה מוסרית ושיפוטית, והיה בעל תפקידים נוספים: מתווך בין העם לאלוהים, מחנך רוחני ומוכיח בשער, ובשל כך נביאים לעתים היו בעימות עם העם ומנהיגיו. יחסו של הנביא אל העם היה אמביוולנטי, מחד גיסא - הוא אחד מהם, ומאידך - הוא נציג האל בעולם.

נביא ביוון הקדומה עריכה

קסנדרה נביאת טרויה

במיתולוגיה היוונית הנבואה ניתנת על ידי האלים או כהניהם (הבולט שבהם הוא האורקל מדלפי, שנחשב לאתרו של אפולו). תמה מרכזית סביב נושא הנבואה ביון הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד. ביוון לנביא לא הייתה צריכה להיות יכולות מוסרית או רוחנית מיוחדת, כמו למשל המיתולוגיה על הנביאה קסנדרה שהייתה עלמה צעירה ונחשקת, שקיבלה את מתנת הנבואה לאחר שהאל אפולו פטרון הנבואה חשק בה. ביוון דווקא הנשים נחשבו למובילות של תחום זה.

נביא ביהדות עריכה

נביא במקרא עריכה

נביא (נקרא גם "הרואה", "חוזה","איש אלוהים") הוא אדם במדרגה רוחנית גבוהה של התקשרות ודביקות בה'. הרמב"ם כותב (הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ז): "הנביא - אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו... ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם". השורש נבא גם מצוי במובן: להכריז, לקרוא. אחרים סבורים, כי השורש העברי מתבאר מן השם הערבי שמשמעו קול המיה, אך יש גם הצעה אחרת שהתקבלה על פי אנשים רבים שהשם נביא נגזר מן הפועל האכדי- nabu-לקרוא. השם נביא מציין גם את אלה שנחשבו לשליחי האמת של אלוהים ומציין גם את נביאי השקר. בנוסף המילה נביא מתקיים גם לגבי הבעל והאשרה, דוגמא לכך מצוינים הצירופים : נביאי הבעל ונביאי האשרה_ מלכים א' פרקים י"ח, י"ט ו- מלכים ב' פרקים י', י"ט). בתקופה מסוימת נלוותה המילה נביא כמילת גנאי שהוא לא בא עם מילת ציון נוספת, לדוגמא: מלכים א' פרק י"ג פסוקים: א', ב', ה' ועוד.. ששם מוכנה נביא כאיש אלוהים, נביא אמת שבא מיהודה ואילו, נביא שקר מבית אל מכונה נביא (פסוקים י"א ו- כ"א ועוד..). נביא-כאיש אלוהים: במקרא נביא מצוין כאיש אלוהים. לדוגמא: בסיפורי אליהו ואלישע מצוין הצירוף: נביאי השם, בניגוד לשם הסתמי נביאים אשר מציינים את נביאי הבעל ונביאי האשרה. כשהכינוי הסתמי נביא משמש במקרים מסוימים את ה', הוא בא לתאר עמים זרים או גרים. בתקופה מסוימת נלוותה המילה נביא כמילת גנאי שהוא לא בא עם מילת ציון נוספת, לדוגמא: מלכים א' פרק י"ג פסוקים: א', ב', ה' ועוד.. ששם מוכנה נביא כאיש אלוהים, נביא אמת שבא מיהודה ואילו, נביא שקר מבית אל מכונה נביא (פסוקים י"א ו- כ"א ועוד..). ^[1]

ביהדות משה נחשב לגדול נביאי ישראל, והוא זוכה למקום של כבוד גם בנצרות ובאסלאם. משה חרג ממקומם של נביאים מפני שהיה בנוסף מייסד עם, מכונן חוקה ומנהיג פוליטי. במשך תקופה של מאות שנים מתאר התנ"ך שרשרת של נביאים ובני נביאים, המשתלבים בהנהגת ישראל באופן כזה אחר. ישנם מכתירי מלכים כמו שמואל; ישנם שופטים כמו דבורה; יש שיועצים למלכים כמו חולדה הנביאה; יש המוכיחים בשער כמו אליהו, אלישע ועמוס ויש החוזים את החורבן כמו ישעיהו וירמיהו.

היהדות שואפת להגיע למצב שבו עם ישראל כולו יגיע למדרגה זו של נביא הדבק בה' כפי שהדבר מתבטא בדברי משה: "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר יא, כט), וכפי שיקרה לעתיד לבוא: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו. וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" (יואל ג, א-ב).

בתקופת בית שני החלו להיעלם הנביאים הקלאסיים. בתלמוד נאמר שאחר חורבן בית ראשון ניטלה הנבואה מהנביאים וניתנה לילדים ושוטים או לחכמים (בבא בתרא י"ב). כלומר, כל מציאות הנבואה במתכונת המוכרת הייתה רק עד ראשית הבית השני, כאשר הנביאים האחרונים היו חגי, זכריה ומלאכי, אשר חתמו את הנבואה בישראל.

הגמרא במסכת מגילה (דף יד ע"א) קובעת, כי "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ושלא הוצרכה לא נכתבה". וכך, רק ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות אמרו נבואות בעלות משמעות לדורות. בספר שמואל אנו מוצאים ששאול בא לנביא בשביל למצוא אתונות, ומהפסוקים ניכר שדבר זה אף היה לגיטימי באותה תקופה, גם בשל זוטות של חיי היומיום, ולא רק בהקשר לדברים בעלי משמעות מדינית או היסטורית. מקומן של הנשים לא נפקד מתחום זה, בתנ"ך מוזכרות בפירוש שבע נביאות, והמדרש (שיר השירים רבה ד, כב) מעיד: "כשם שעמדו להם לישראל ששים ריבוא נביאים כך עמדו להם ששים ריבוא נביאות".

התורה נותנת כלים להבחין בין אדם הטוען לנביא, לבין אדם שאינו נביא:
וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דברו ה'. אשר ידבר הנביא בשם ה', ולא יהיה הדבר, ולא יבא הוא הדבר, אשר לא-דברו ה': בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו. (דברים י"ח, כ"א - כ"ב).

לפי תפיסת התלמוד נביא צריך להיות אדם בעל שאר רוח, ויכול להיות נביא רק מי שהוא חכם, גיבור ועשיר. הרמב"ם מזכיר בכתביו מספר פעמים שהוא עתיד לכתוב ספר על הנבואה, אך לבסוף ספר זה נכלל במורה נבוכים.