משתמש:Levinomer9/יחסי דתיים חילונים
יחסי דתיים חילוניים במדינת ישראל הנם מהיחסים המתוחים שישנם במדינה. במדינת ישראל ישנה קבוצה גדולה של חילונים וקבוצה גדולה של יהודים דתיים אורתודוקסים אשר מחולקים לחרדים ולדתיים לאומיים. בין החילונים לבין האורתודוקסים הדתיים ישנם מתחים רבים על רקע של נושאים דתיים כגון, השבת, החקיקה, התנחלויות, יחס לרבנים וגיוס לצה"ל. המתחים מקבלים ביטוי בפוליטיקה הישראלית, בעתירות לבג"ץ ובאלימות אשר מתפרצת מפעם לפעם בחברה הישראלית על רקע דתי. במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות להפחית את המתח ולהגיע לפשרות שיאפשרו לנו לחיות ביחד אך המתח עדיין קיים והוא מתפרץ מפעם לפעם.
רקע עריכה
מאז קום המדינה (ועוד לפניה) חיים בישראל חילונים ודתיים. בין החילונים לדתיים והיו ועדיין ישנם מתחים רבים וחילוקי דעות רבים בנושאים הקשורים לנושאי דת ומדינה. המתחים בין החילוניים לדתיים מקבלים ביטוי בדרכים שונות והניסיונות להפיג אותם או להעלים אותם נכשלו עד כה. הזרמים הבולטים הקיימים בחברה הישראלית הם החרדים, הדתיים לאומיים והחילונים.
זרמים השונים בחברה היהודית עריכה
מצד אחד קיים בישראל הציבור הדתי הכולל את אלה המקיימים פולחן יהודי מתוך הכרה בהלכה לצורכי קבלת החלטות. ציבור זה מתחלק לחרדים ולדתיים לאומיים.
החרדים משתייכים לזרם האורתודוקסי ושואפים להקמת מדינת הלכה, מדינה שבה ההנהגה תהיה דתית וכל החוקים בה יהיו דתיים ואורח החיים בה יהיה בהתאם להלכה היהודית. האנשים המשתייכים לזרם החרדי שוללים את הציונות, ורואים בציונות כצעד שדוחה את קץ הגלות. החרדים נבדלים באורח חייהם מהחברה הכללית בישראל וזה בא לידי ביטוי במקומות מגורים נפרדים, בלבוש שונה, במערכת חינוך עצמאית ועוד...מבחינת החרדים לימוד התורה הוא ערך עליון ולכן רוב החרדים אינם עובדים ואינם משרתים בצה"ל.
הדתיים- לאומיים משתייכים לזרם האורתודוקסי ומשלבים בין תפיסת עולם הלכתית לבין האידיאולוגיה הציונית. כלומר, הדתיים הלאומיים שואפים לכך שמדינת ישראל תהפוך להיות מדינת הלכה אך מכירים במציאות ובכך שישנו צורך להתפשר עם מדינת ישראל החילונית. הדתיים הלאומיים רוצים לתת צביון יהודי למדינה ולחזק את האופי היהודי שלה והם שותפים מלאים בכל העשייה במדינת ישראל כולל שירות צבאי.
הדתיים הלאומיים לומדים במערכת חינוך משלהם והם לעתים מוצאים עצמם בדילמה האם לנהוג לפי חוקי המדינה או לפי דברי הרבנים.
לעומתם, אצל החילונים מדובר על אנשים בעלי תפיסות עולם מגוונות, חלקם לא מאמינים בקיומו של האל כלל וחלקם מאמינים בקיומו של האל אך אינם מקיימים מצוות דתיות באופן מלא. חלקם יקיימו את הטקסים היהודיים ויחגגו את החגים היהודיים אך מתוך רצון לשמר את המסורת הלאומית תוך השמטת המוטיבים הדתיים. החילונים שואפים לראות את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וחילונית, כזו שיש בה הפרדה בין דת ומדינה[1].
הגורמים למתיחות בין דתיים לחילונים עריכה
השבת עריכה
ערך מורחב – הסטטוס קוו בישראל בנושא השבת
בישראל קיים ויכוח גדול בין דתיים לחילונים על סוגיית השבת. הדתיים רואים בשבת "יום קודש", בו אסור לעבוד ולנסוע ולכן דורשים שהיהודים לא יעבדו בשבת ולא ייסעו בשבת אך מאידך רוב החילונים רואים בשבת יום מנוחה המוקדש לבילוי משפחתי, ולכן תומכים בתחבורה ציבורית בשבת ובפתיחת מרכזי קניות[2].
החקיקה עריכה
- ערך מורחב – חקיקה דתית בישראל
שאיפת הדתיים היא שמדינת ישראל תהיה מדינת הלכה ושהחוקים בה יתאימו קודם כל לדת היהודית ולאופייה היהודי של המדינה. עם זאת, הדתיים לאומיים מקבלים את הדמוקרטיה ולכן תומכים ביצירת איזון בין מדינת הלכה לבין מדינה דמוקרטית (כפי שבא לידי ביטוי בהסדר הסטטוס קוו). בקרב הציבור החילוני לעומת זאת, יש רצון לראות את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ולכן מתנגדים לחוקים דתיים, אנטי דמוקרטיים אשר מתבססים על ההלכה. דוגמה בולטת לכך היא חוק בתי הדין הרבניים, חוק שמבוסס על ההלכה, אשר קובע שיהודים אזרחי מדינת ישראל מחויבים להתחתן ולהתגרש בבתי הדין הרבניים, דבר שרבים מהציבור החילוני מתנגד לו (משום שפוגע בזכות החירות)[2].
גיוס לצה"ל עריכה
- ערך מורחב – גיוס בני ישיבות
המתח בין הציבור החילוני לציבור הדתי (ובמיוחד החרדי) גדל בעקבות אי הגיוס של בני ישיבות חרדיות לצה"ל. תלמידי ישיבות חרדיות אינם נקראים לשרות חובה ולשרות מילואים כיוון שלפי החוק שר הביטחון יכול לפטור אותם משירות כל עוד הם לומדים "תורתם אמונתם". החרדים רואים בלימודי התורה ערך עליון ולכן הם רואים בניסיון לגייס אותם לצה"ל פגיעה באורח החיים החרדי. לעומת זאת, החילונים מתנגדים להחלטה זו וטוענים שצריך להיות שוויון ושנטל הגיוס צריך להיות על כולם[2].
התערבות רבנים בפוליטיקה עריכה
השסע הדתי מתגבר כאשר רבנים בכירים מתערבים בפוליטיקה ונותנים את חוות דעתם המבוססת על פסקי הלכה. החילונים טוענים שהרבנים צריכים לפסוק אך ורק בנושאי הלכה כאשר התערבות מצדם בחיים הפוליטיים איננה דמוקרטית והם אף יכולים לסכן את שלטון החוק במדינה[2].
מעמד הרבנות הראשית עריכה
- ערך מורחב – הרבנות הראשית לישראל
הרבנות הראשית נוסדה בשנת 1921 והוכרה בתור הגוף הדתי העליון של היהודים בארץ ישראל. הרבנות הראשית נחשבת על ידי הציבור הדתי כגוף חשוב במדינה, אשר פועלת לצד חוקי המדינה ולא בניגוד אליהם. לעומת זאת, החילונים מתנגדים פעמים רבות לרבנות הראשית ולפסיקות שלה וטוענים שהפסיקות נעדרות גמישות ולא מתאימות לצורכי הדור והתקופה. בנוסף, חילונים רבים מתנגדים למעמד שהחוק נותן למוסדות הדת ורואים בכך כפייה דתית[3].
דרכי ביטוי של המתח בין דתיים לחילונים עריכה
פוליטיקה עריכה
המתח בין הדתיים לחילונים בקבל ביטוי משמעותי בפוליטיקה באמצעות מאבקים וויכוחים בין המפלגות ובדרישות של מפלגות דתיות וחילוניות כשמרכיבים קואליציות.
עתירות לבג"ץ עריכה
פנייה לבית דין גבוה לצדק לקבלת עזרה נגד רשות שלטונית בעניין דתי מבטאת את המתח בין הדתיים לחילוניים לדוגמה פנייה לבג"ץ בנוגע לגיוס בחורי הישיבות.
אלימות עריכה
התנגשויות של קבוצה עם כוחות צבא ומשטרה על רקע של מתחים בין דתיים לחילוניים או התרסה כנגד קבוצה מסוימת על רקע דתי לדוגמה, הפגנות אלימות של חרדים כנגד המשטרה בנושא גיוס בחורי הישיבות. אלימות כזו מגבירה את המתח בין הדתיים לחילונים.
דרכי התמודדות עם המתח בין דתיים לחילונים[4] עריכה
הסדר הסטטוס קוו עריכה
- ערך מורחב – סטטוס קוו (ישראל)
לפני קום המדינה, על מנת לאפשר חיים משותפים במדינת ישראל, נחתם הסכם של פשרה בין המפלגות החילוניות לבין המפלגות הדתיות. ההסכם עוסק בארבעה סעיפים:
1. כשרות- שמירה על כשרות במוסדות ציבור
2. שבת- שמירה על השבת במוסדות ציבור, כלומר מוסדות ציבוריים יהיו סגורים בשבת
3. חינוך- הקמתו של זרם חינוך נפרד, זרם החינוך הדתי- ממלכתי, לצד החינוך הממלכתי.
4. נישואין- נישואין (וגם גירושין) במדינת ישראל יעשו דרך הרבנות.
חינוך עריכה
- ערך מורחב – חוק חינוך ממלכתי
הענקת עצמאות למסלול החינוך הממלכתי דתי וכן לזרמי חינוך חרדיים כמו "אל המעיין" ומתן תקצוב לחינוך החרדי למרות שתכניות הלימוד בחינוך החרדי אינן בפיקוח משרד החינוך.
מעורבות של רשויות מקומיות עריכה
בעקבות השוני הגדול באוכלוסייה הקיים בכל עיר החליטה מדינת ישראל להעביר סמכויות לרשויות המקומיות שיוכלו לקבל החלטות בנוגע לעיר שלהם בהתאם לצביון האוכלוסייה. לדוגמה בנוגע לפתיחת עסקים בשבת כל רשות תחליט בהתאם להרכב האוכלוסייה בעיר האם עסקים בעיר יהיו חייבים להיות סגורים בשבת או לא.
השפעת יהודי התפוצות על המתח בין דתיים לחילונים עריכה
מרבית מיהודי התפוצות חיים בארה"ב (כשליש) ורובם מגדירים עצמם יהודים רפורמים[5]. קיים מתח בין יהודי התפוצות לבין היהודים האורתודוקסים בנושאי דת, כאשר השפעתם הגדולה של יהודי התפוצות משפיעה לעתים על יחסי חילונים- דתיים בארץ.