משתמש:NMTP.AL/פנמולוגיה

תאוריה פנמולוגית- חווית הצפייה כתהליך תקשורתי. סובצ'ק מתמקדת בניתוח התפישה (perception) והמבע (expression), כחלק מהתהליך התקשורתי בקולנוע ובטלוויזיה. הגישה הפנמולוגית מנסה להפעיל חושים אחרים חוץ מחוש הראיה והשמיעה במהלך צפייה בסרט. ויויאן סובצ'אק Sobchack)) מאמינה שצפייה בסרט היא לא רק חוויה אינטלגנטית אלא גם חוויה גופנית. "...the uniqueness of cinema in the medium's essential ability to stimulate us (the viewers) physiologically and sensually..." (2). הסרט מזמן חוויה חושית לפני שהוא מזמן חוויה איטלקטואלית. סובצ'אק סבורה שצריך להתקרב לסרט, שצריך להתייחס אליו כחגיגה חושית ולא לנסות לבחון אותו מרחוק בצורה שיקולית. בדומה לגישה הפנמולוגית, סובצ'אק קוראת לסינטזה, התמזגות בין הצופה למסך. הצופה והדימוי הקולנועי הם משהו מתמשך ורציף- הם אישיות אחת (הנוכחות של הבמאי נמצאת בסרט).

סובצ'ק מוסיפה, כי המחקר הקולנועי התעלם ממערכת התקשורת הקולנועית שהיא היחסים בין הצופה למסך. היא טוענת שהחוויה הקולנועית היא תהליך תקשורתי בין הצופה לבין המסך. תקשורת זו כוללת שלושה גורמים: היוצר (במאי), הסרט והצופה. מטרת המחקר הפנומולוגי של הקולנוע הוא לבחון את המשמעות שניתנת לקולנוע באמצעות התמקדות בחוויה הגופנית ובאופן שבו ההכרה מגלמת את העולם.

כמו כן, סובצ'ק טוענת שהסרט הוא המתווך בתקשורת שבין היוצר לצופה. אם מסתכלים על הסרט בצורה זו ניתן לראות כי הסרט נהפך לנקודת המפגש המשותפת בין היוצר והצופה. מבחינת היוצר, הסרט מגלם את האופן שבו הוא תופס את העולם סביבו וגם את האופן שבו הוא בוחר להביע את אותה תפישה בסרט. הצופה מהעבר השני של המסך נחשף לתפיזה ולמבע של היוצר באמצעות הסרט.

Sobchack, Vivian (2004) “What My Fingers Knew: The Cinesthetic Subject, or Vision in the Flesh”, in Carnal Thoughts: Embodiment and Moving Image Culture, Berkeley: University of California Press, pp. 53-84.