משתמש:Naf1951tali/טיוטה
ספור בית הכנסת "מעשה ידיו" ע"ש הרב חואתי הכהן (חיים) בפוריה עריכה
מפי בנו של הרב, מר דויד כהן
המיזם לספר את סיפור אבינו היקר, הרב חואתי הכהן (חיים) ז"ל, עלה בעת שהתכנסנו כולנו, כל האחים והאחיות בשבעה של אחינו הבכור והיקר נפתלי כהן ז"ל, כאשר בין לבין בשיחות ביננו האחים הזכרנו ושחזרנו את פועלו של אבינו היקר והחלטנו להנציחו למען צאצאנו וכל מי שהדבר נוגע בו.
ספור בניית בית הכנסת עריכה
הוריי עלו ארצה בשנת 1952 ולאחר זמן מה כפי שיפורט בהמשך, קיבל אבי המנוח תפקיד בסוכנות היהודית ועבד גם בחברת "עמידר" שהיתה אמונה על שיכון עולים שהגיעו ארצה.
מאחר ואבא ידע היטב קרוא וכתוב עוד מארץ מוצאו טוניס, טרם עלייתו ארצה, קיבל תפקיד משמעותי ב"עמידר".
אבא מצא עבור משפחתו שהיתה מרובת ילדים – 4 בנים, 3 בנות ובסה"כ עם ההורים 9 נפשות- בית בן שני חדרים בפוריה נווה עובד.
הבית היה קטן מלהכיל את כל המשפחה ואולם אבא בחר בבית זה מאחר והבית עמד על עמודים ואבא תיכנן לבנות בית כנסת במתחם בין העמודים עליהם עמד הבית.
לאבא היה חשוב הקמת בית כנסת מאחר והוא גדל במקום שופע לימודי תורה ובתי כנסת בג'רבה ובכל עיר וכפר נוספים בהם עבר להתגורר בטוניס לשם פרנסתו- אבא ראה לנגד עיניו את הדבר החשוב לביצוע מיידי- בניית בית כנסת גם במקום מושבו בישראל, בפוריה.
אבא החליט וגם ביצע. ביצע במעשי ידיו, הכל בעבודת יד בלבד.
אבא הפעיל את כל ילדיו וביום בהיר אחד צייד את כלם במעדרים ואמר: קדימה, תתחילו לחפור. אנו בונים כאן בית כנסת.
הם חפרו ובנו נדבך על נדבך – הכל בעצמם, הכל בעזרת אבא והנחייתו שפעל ועשה בעצמו בעבודת ידיו יחד עימם ובסיוע של שני אנשים יקרים נוספים- מנחם חורי וניסים כהן. על כך נקרא אף שמו של בית הכנסת: "מעשה ידיו".
את החומרים שנדרשו לבניית בית הכנסת מימן אבא ממחצית שכרו ב"עמידר", וכך רכש חומרי בנין, חצץ, מלט, בלוקים וכו'.
אני זוכר שגם אחי הבכור, נפתלי ז"ל, נתן מס' משכורות שהשתכר בהיותו חייל ואח"כ כאיש קבע בצה"ל לאבא לצורך סיוע בכלכלה וקידום בניית בית הכנסת.
בית הכנסת נחנך בשנת 1956 .
ביום שנפתח בית הכנסת, התנדבו כל תושבי פוריה ותרמו ריהוט לביהכ"נ: ספסלים, תיבה, ארון קודש וכיו"ב.
את ספר התורה הראשון לבית הכנסת ומספר ספרי קודש הביא אבי מבית הכנסת הארעי שהוקם במעברת יבניאל, בה שוכן בתחילת הגעתו ארצה- לאחר פירוק המעברה ועם קבלת אישור מרב המקום- שכר אבי שירותי עגלון ועל עגלה נשא את הספר והספרים הקדושים בין השדות מהעירה יבניאל עד לבית הכנסת בפוריה.
בבית הכנסת היו 2 תפילות ביום ולעיתים 3 תפילות. אך בשבת, היה בית הכנסת מלא עד אפס מקום והתקיימו בו כל 3 התפילות.
אבא היה החזן של בית הכנסת כשבנוסף, כל אדם שרצה התנדב לתפקיד זה למעט בחגים, שאז הביאו חזנים מטבריה.
אבא שימש כחזן של בית הכנסת במשך תקופה של כשנה וחצי . בתקופה זו, בה הורע מצבו הבריאותי, נתן לאדם בשם מנחם חורי- אדם צדיק- ולניסים כהן להמשיך להפעיל את בית הכנסת. מנחם חורי תיפקד כגבאי וניסים כהן תיפקד כחזן.
במאי 1959, אבא חלה ושכב 8 חדשים בבית חולים רמב"ם עד פטירתו.
לאחר פטירתו של אבי, אני,דויד ואחי הבכור נפתלי ז"ל, המשכנו בהפעלת בית הכנסת.
עם נישואיה של אחותי הקטנה שושנה, תחזוקת בית הכנסת הועברה לידיו של בעלה, חיים בוסנינו . הוא היה הגבאי של בית הכנסת ושיפץ את בית הכנסת בשיתוף ואישור האחים.
בשנה האחרונה (ה'תשפ"ג), הוסיפו ובנו עזרת נשים, שרותי גברים ונשים וברזיית מים ברחבה מחוץ לבית הכנסת.
היום בית הכנסת יכול להכיל כ-40-50 אנשים.
בית הכנסת "מעשה ידיו" הינו בית הכנסת הראשון שהוקם בפוריה.
מאז הקמתו, הוקם בית כנסת מרכזי גדול יותר ועוד 2 בתי כנסת קטנים. ואעפי"כ, ביהכנ"ס מלא ונהנה תמיד ממתפללים שממשיכים להגיע לבית כנסת "מעשה ידיו" ולהתפלל בו.
היות ותושבי הכפר אוהבים להגיע לבית הכנסת, הורכב אוהל בצד בית הכנסת שנתרם ע"י מועצה אזורית עמק הירדן. אוהל זה משמש לארועי שמחה למיניהם וכשנדרש, בחגים בהם צפוף בבית הכנסת, הוא משמש לתפילת מתפללים נוספים על אלה שבבית הכנסת.
אימי- כמיסה ז"ל או כמו שנהגו לקרוא לה בחיי היום יום 'מישה' עריכה
אימי התאלמנה בגיל צעיר וגידלה את 7ילדיה- 6 ילדיה שנולדו בטוניס בתוספת אחותי הקטנה שושנה שנולדה בישראל, לבד. היא נפטרה בשיבה טובה בגיל 101 לפני כ-6 שנים (בשנת 2018).
אימי המנוחה, אשה עוצמתית וזקופת קומה, נהגה לנקות את הרחבה מול בית הכנסת ודאגה ווידאה שיהיה מניין בבית הכנסת.
לכבוד אימי היקרה, בנינו ברחבה נוספת בצמוד לבית הכנסת כיתת לימוד תורה על שמה-כולל על שם 'כמיסה כהן'. זהו מבנה זכוכית עם גג רעפים. אף בכולל זה נעשות בריתות, אירוסין ושמחות למיניהן.
הקשר של הורי המנוחים לעולם התורה עריכה
אבי המנוח נולד באי ג'רבה לאב כאמוס ולאמא כימשנה. בג'רבה לימדו רק את אלה שנחשבו טובים במיוחד והכינו אותם להיות רבנים.
אבי למד בג'רבה וקבל תואר רב, חזן , שוחט ומוהל.
לאחר שאבי קבל את האסמכתא לתפקידיו כרב, לא מצא עבודה באי ג'רבה שהיה משופע ברבנים- בכל בית היה רב, שוחט ומוהל. לפרנסתו, עבר לעיר טאטאוין, שם הכיר את אימי -כמיסה כהן- אשר נישאה לו בהיותה בת 15 בלבד- כנהוג באותה תקופה- ובהיותה בגיל 17 נולד אחי הבכור נפתלי ז"ל ומס' שנים אחריו נולדה אחותי חווה.
הורי עברו מכפר לכפר ועיר בטוניס לצורך פרנסתם- מהעיר טאטאוין, אסף אבי את אימי ושני ילדיו והם עברו לעיר "בקסיר" (נקראת גם "דהמנה") שם מצא אבי פרנסתו כחזן ושאר תפקידיו כרב, כשמתפללי בית הכנסת אף סיפקו לו דירה בת 2 חדרים.
שם אף נולדתי- בנו דויד.
דהמנה היתה עיר תיירות. יהודים הגיעו לעיר והתפללו בבית הכנסת בו אבי שימש כחזן. לימים קיבל אבי הצעה לעבור ל'אל-כף' בתנאי פרנסה טובים יותר עבור משפחתו.
המשפחה עברה ל'אל כף'- עיר שממוקמת ליד ים אך זכור לי ש'חורף שרר בה ברוב חדשי השנה.
בעיר 'אל-כף' נולדו אחיי עמוס וישראל. אבי בתפקידיו השונים והשכלתו הרבנית, על פיהם שימש גם כמוהל, נשא כלי ברית שעברו מדור לדור- סכין ומגן עשויים מכסף טהור – שעברו כך במשך כ-160 שנה ושמורים כעת אצלי, אצל בנו דויד.
עליה לארץ ישראל עריכה
בשנת 1948, ישראל קיבלה עצמאות. נציגים של הסוכנות היהודית הגיעו לאל-כף וביקשו מאבי להעלות את שני ילדיו הגדולים- נפתלי ז"ל שהיה בן 14 ואחותי חווה שהיתה בת 9- לארץ ישראל.
הבטיחו לו שכך יוכלו להשכיל וללמוד מקצועות טובים כרפואה, הנדסה וכיו"ב.
אבא שהיה ציוני ואוהב ישראל ואף האמין בחשיבות הלימוד וההשכלה, אישר את העלאתם ארצה.
בפועל, אחי נפתלי ז"ל נשלח לקבוץ כפר גליקסון ואחותי חווה נשלחה לקבוץ גן שמואל.
אימי דאגה מאד לאחיי ולחצה על אבי לברר היכן ילדיה שעלו ארצה.
אבי שלח מכתב לאחיו שעלה ארצה בשנת 1948 והתישב בטבריה וביקש ממנו לאתר את ילדיו. נזכיר שמכתב מטוניס לארץ ישראל הגיע לאחר תקופה של כחודשיים.
הדוד איתר את אחותי חווה ואסף אותה לחיק משפחתו . איני יודע אם הצליחו לאתר את מקומו של אחי נפתלי ז"ל אך הוא נשאר בקבוץ כפר גליקסון עד חודשיים לפני גיוסו לצה"ל, אז עבר להתגורר עם הורי (????) ועבד בבניית בית חולים בפוריה עד גיוסו לצה"ל.
אבא , אמא ושאר אחיי עלו בעצמם ארצה בשנת 1952. עם עלייתם, הועברו למעברה ביבנאל שזכורה לי כמעברה עם תנאי מחיה קשים במיוחד- אוהל ומטת ברזל אחת לכל המשפחה.
אבי הגיע ללשכת העבודה מצוייד בתעודות השכלתו כרב וביקש למצוא עבודה במקצועות אותם רכש. ואולם- מנהל העבודה שלח אותו למחסן ולעבודה בייעור וניכוש עשבים.
אבי שנחשב כמשכיל מאד נפגע מאד, ואף היה מדוכא זמן מה אך לאט לאט העסיק עצמו בעבודת חזנות וסוג המקצועות אותם למד והוכשר להם. בהמשך, אף קבל את תפקידו בסוכנות היהודית בחברת 'עמידר' ועבר עם משפחתו להתגורר בכפר פוריה נווה עובד.
בתפקידו ב"עמידר" טפל בעולים חדשים שהיו צריכים מקום מגורים וסיפק להם מקומות מגורים- בפוריה היו כ-60 בתים ובשכון ד' ושכון ג' בטבריה היו מעברות עם צריפים שכללו כ-3, 4 חדרים ושרותים, כשלכל משפחה התאים את המגורים לפי קריטריונים שנקבעו כמו מס' נפשות לדוגמה.
נוחות משפחות העולים היתה חשובה לאבא והוא קבל את העולים ללא תנאי בכל שעה שיכלו להגיע אליו, אף בחצות הלילה. אבא ליוה כל משפחה, הציג לה את מקום הלינה מבין האפשרויות שהתאימו לה וסייע בכל הדרוש עד שוידא שהבית תקין והמשפחה עברה להתגורר בו.
בשל השעות המאוחרות שנדרשו מאבא לא אחת כשהוא עצמו התגורר בפוריה, הוקצה לו מעמידר מקום לינה בטבריה בו יכל ללון ביום שסיים עבודתו מאוחר.
הבתים בפוריה התמלאו ראשונים ומשפחות העולים שהגיעו אח"כ, שוכנו במעברה בשכון ג' וד' בטבריה.
לסכום עריכה
זה ספורו של אבי שעם עלייתו ארצה עם משפחתו בחר לבצע את מה שעמד לנגד עיניו מיד- בניית בית הכנסת, שעל דרך בנייתו אף נקרא שמו: "מעשה ידיו".
אבי היה ענו וצדיק. הוא לא גבה כסף בתפקידו כמוהל ממי שאין ידו משגת. גם לא גבה כסף על שחיטה ולא על חזנות.
אימי, אשה עוצמתית ופקחית, שזכתה לאריכות ימים בצלילות מלאה כמעט עד סוף ימיה, עמדה על המשמר בכל עת שהגיע אדם למרחב בית הכנסת כסיפורה של בת משפחה שהגיעה למקום באקראי והציצה מבעד לזכוכית דלת בית הכנסת שהיה סגור פנימה, כשאז, שמעה את אימי שהגיעה למפתן דלת ביתה שהיה צמוד לבית הכנסת שואלת: "האם זו ..?".- תוך ציון שמה של המבקרת שזיהתה למרות שלא ביקרה שם עשרות שנים.
זו אימי. אשה חדת שכל שאי אפשר להזכיר את שמה ללא שנזכיר את כישוריה בבישול שכללו סדר ושיטה מופתיים- באי שולחנה ובכללם בנות וכלות כאחד עמלים על מה שהשכילו להכיר וללמוד ממנה בעניין מתכונים וטיפים שונים.
יהי זכרם ברוך.
בעזה"ש – אנו האחים ובני המשפחה הנלווים רואים חשיבות יתרה לבית הכנסת "מעשה ידיו" שישרוד לדורי דורות- כסמל לעשיה וקשר למורשת העם היהודי- בית כנסת שנאלצנו להקים בעת גלותינו בארצות נכר ועתה, משזכינו להגיע לארץ אבותינו- זכינו ביוזמתו של אבי עליו השלום ויחד עימו להקים בית כנסת בארץ ישראל.