משתמש:OreL.D/דניאל פולקנר

דניאל פולקנר (באנגלית Daniel Faulkner; נולד ב-21 בדצמבר 1955 - 9 בדצמבר 1981) היה קצין משטרה בפילדלפיה, אשר נורה ונהרג בעת מילוי תפקיד על ידי מומיה אבו-ג'אמאל, אבו-ג'אמאל הורשע ברצח מדרגה ראשונה ונידון למוות. מאז שנת 2000, פילדלפיה מנציחה את פולקנר עם רחוב קרוי על שמו ושלט הנצחה.

חיים וקריירה

פולקנר היה הצעיר מבין שבעת אחיו, במשפחה אירית קתולית. האב, שנהג באוטובוס מת מהתקף לב כשפולקנר היה בן 5. אמו של פולקנר הלכה לעבודה והסתמכה על הילדים הגדולים שלה על מנת שישמרו עליו ושיחנכו אותו. פולקנר נשר מהתיכון, אבל קיבל דיפלומה ותואר של עמית בית המשפט הפלילי בעת שירותו בצבא ארה"ב בשנת 1975, הוא עזב את הצבא, עבד זמן קצר כקצין תיקונים, ולאחר מכן הצטרף למשטרת פילדלפיה. שואף להיות התובע בעיר, נרשם פולקנר לקולג' כדי להרוויח את התואר הראשון שלו ל'בית המשפט הפלילי.' הוא התחתן בשנת 1979, בערב 9 בדצמבר 1981, הוא נרצח בעת ביצוע מעצר.

הרצח

שרשרת האירועים החלה כשפולקנר עצר רכב, בפסק הדין נגד אבו-ג'אמאל בשנת 2008, בית המשפט לערעורים של ארה"ב, תיאר את הריגתו של קצין פולקנר כך:

ב-9 בדצמבר 1981, בין שלוש וחצי לארבע בבוקר, קצין המשטרה, דניאל פולקנר, עצר את הפולקסוואגן של וויליאם קוק, אחיו של אבו-ג'אמאל, ברחוב Locust בין הרחובות 12 ו-13 בפילדלפיה, קצין פולקנר שידר קריאה לגיבוי, ושני האנשים יוצאים מן הרכב. המאבק התפתח והשוטר פולקנר ניסה לנעול את ידיו של קוק מאחורי גבו. באותו רגע, רץ אבו-ג'אמאל, שהיה במגרש חניה בצד הנגדי של הרחוב, לכיוון השוטר פולקנר ואחיו קוק. כשהתקרב, אבו-ג'אמאל ירה בשוטר פולקנר בגבו. הקצין פולקנר נפל על האדמה, הוא היה מסוגל להסתובב, ולהושיט את ידו אל הנשק שלו, וירה לעבר אבו-ג'אמאל ופגע בו בחזה. אבו-ג'אמאל, כעת עומד מעל הקצין פולקנר יורה ארבעה יריות מטווח קצר. ירייה אחת פגעה לקצין פולקנר בין העיניים ונכנס למוחו.^{[דרוש מקור]}

אבו-ג'אמאל התמוטט סמוך למקום ונלקח למעצר על ידי השוטרים שבאו למקום. מותו של דניאל פולקנר נקבע באותו הלילה. אבו-ג'אמאל הואשם ברצח מדרגה ראשונה והורשע ממנה בשנת 1982.

אחרית דבר

אלמנתו, מורין פולקנר, עברה לקליפורניה בשנת 1994, כשגילתה שהרדיו הציבורי הלאומי מתכנן לשדר סדרת של פירושים שהוקלטו על ידי אבו-ג'אמאל מתא הנידונים למוות, היא החלה במסע שלה נגד התנועה "Free Mumia". מאז, היא עשתה הופעות פומביות רבות לתמיכה בקיום ההרשעת גזר הדין המוות של אבו-ג'אמאל. בשנת 1999, היא ביקרה את The Evergreen State College באולימפיה, וושינגטון, במהלך טקס הסיום כדי למחות על הבחירה של אבו-ג'אמאל כאחד מחמשת הדוברים בהתחלה. בגלל שהוא אסיר נידון למוות, הוא לא יכל לבוא, הבוגרים האזינו לקלטת של 13 דקות שהקליט. ב-9 בדצמבר 2001, חזרה לפילדלפיה כדי להשתתף בטקס לזכר 20 שנה לירי של דניאל פולקנר. חמש שנים מאוחר יותר ב-8 בדצמבר 2006, היא חזרה שוב, ושם היא נתנה תגובה שבה היא מאפיינת את תומכיו של אבו-ג'אמאל כ"לא יודעים כלום" וגם שיבחה את התובע המחוזי לין מ. אברהם שהתגונן בעקשנות מפני פניות רבות של אבו-ג'אמאל.

בשנת 2001, לוח שנבנה במדרכה ברחוב Locust 1234 כדי לסמן את מקום מותו.

בשנת 2007, מורין כתבה ספר עם מיכאל שמרוקיש הנקרא "נרצח על ידי מומיה: חיים בכלא של כאב, אובדן, ואי צדק". היא מתארת את העבודה כ"הפסר הראשון שמפרש סופית את התיק נגד מומיה אבו-ג'אמאל ואת מי שמגבה אותו למעמד של אסיר פוליטי."

ב-6 באפריל 2009, פסק בית המשפט העליון בארה"ב כי ההרשעה המקורית של אבו-ג'אמאל מ-1982 ישאר.