ויקיפדיה

משתמש:Shalomhag/טיוטה

< משתמש:Shalomhag

כלה בהזמנה בדואר היא אישה הרושמת את פרטיה האישיים בקטלוגים ונבחרת לנישואין על ידי גבר. במאה העשרים, המגמה הייתה בעיקר של נשים, שחיו במדינות מתפתחות וחיפשו גברים ממדינות מפותחות יותר. רוב הנשים שנרשמו לשירותים האלה במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת הן מדרום מזרח אסיה, ממדינות הגוש המזרחי לשעבר ובמידה פחותה מאמריקה הלטינית. מאז קריסת ברית המועצות, מספר גדול של נשים ממזרח אירופה פרסמו את עצמן בצורה כזו, ובעיקר נשים מרוסיה, מבלארוס, מאוקראינה וממולדובה. גברים, שכותבים פרטים על עצמם בפרסומים כאלה, מכונים "בעלים בהזמנה בדואר". תופעה זו נפוצה פחות. המונח "כלה בהזמנה בדואר" זוכה גם לביקורת מצד בעלים (ולקוחות) של סוכנויות נישואין בינלאומיות וגם משמש אותם כמונח שניתן לזהות בקלות.[1]

סוכנות נישואים בינלאומית עריכה

כלות בהזמנה בדואר עובדות עם "סוכנויות נישואין בינלאומיות". סוכנות כזו נקראת גם "סוכנות היכרות בינלאומית" או "מתווך נישואין בינלאומי", היא עסק השואף להציג גברים ונשים ממדינות שונות למטרות נישואין, היכרויות או התכתבות. רבות מסוכנויות הנישואין הללו נמצאות קרוב לנשים במדינות מתפתחות (כגון אוקראינה, רוסיה, קולומביה, ברזיל, סין, תאילנד והפיליפינים).[2] סוכנויות נישואים בינלאומיות מעודדות נשים להירשם לשירותיהן, ומאפשרות תקשורת ופגישות עם גברים מאזורים מפותחים של צפון אמריקה, מערב אירופה, דרום קוריאה, יפן, אוסטרליה וניו זילנד.[3] רשת זו של סוכנויות נישואים בינלאומיות קטנות יותר מזוהה לעיתים קרובות עם אתרי היכרויות בינלאומיים מבוססי אינטרנט המסוגלים לשווק את שירותיהם בקנה מידה גדול יותר, וזאת בהתאם לתקנות כגון חוק התקנות המתווך הבינלאומי לנישואין.[4]

חברת מחקרי שוק, Experian, מדווחת כי עשרת אתרי ההיכרויות הבינלאומיים המובילים משכו 12 מיליון מבקרים במרץ 2013, יש בכך עלייה של 29% בהשוואה למספר המבקרים במרץ 2012.[5] אתרי היכרויות בינלאומיים מספקים מגוון רחב של תקשורת מקוונת כולל הודעות מיידיות, מכתבי דואר אלקטרוני, צ'אט אינטרנט, תרגום טלפון, מתנות וירטואליות, משחקים חיים וצ'אט מבוסס נייד.[6][7] סוכנויות נישואין בינלאומיות מכונות לעיתים קרובות סוכנויות "הזמנת כלה בדואר". עם זאת, רבים רואים בהגדרה "כלה בהזמנה בדואר" מונח גנאי אשר מבזה נשים זרות על ידי השוואתן לסחורות למכירה, ועל ידי רמיזה כוזבת שבניגוד לנשים מקומיות, אלו הזרות אינן מפעילות שיפוטיות כלפי הגברים שהן פוגשות, ויסכימו להינשא לכל מועמד ממדינה עשירה יחסית.[8]

השירותים המוצעים על ידי סוכנויות נישואין כוללים בדרך כלל: הקדמות, תרגום התכתבות בין לקוחות שאינם דוברים שפה משותפת, וכן טיולים, שבהם מציגים לגבר מספר נשים המעוניינות בנישואים.

היסטוריה עריכה

בשנת 1620 גייסה חברת וירג'יניה כלות בהזמנה בדואר למושבה ג'יימסטאון, ונתנה חסות להגירה של 140 נשים בתקווה לצמצם את העריקות של המתיישבים, וכדי למנוע מהגברים נישואין עם נשים מהשבטים האינדיאנים המקומיים. נשים אלו כונו לעיתים "נשות טבק", מכיוון שכל אישה שנישאה בדרך זו נאלצה להחזיר לחברה תשלום בעבור המעבר שלה, בעלות של 120 פאונד של "טבק עלים משובח". הנשים שהחברה הביאה היו חופשיות להתחתן עם מי שבחרו, אף עם גברים שהיו עניים מכדי לשלם את דמי המעבר שלהם. הגיל הממוצע של כלות אלו היה 20.

למושבה צרפת החדשה היו באמצע המאה ה-16 בעיות דומות לאלו של ג'יימסטאון - עזיבת המושבה על ידי מתיישבים גברים שחזרו לצרפת, או כאלו שהתחתנו עם נשים אינדיאניות ועברו לגור בקרב שבטי נשותיהם. ממשלת צרפת נקטה טקטיקה דומה כדי לפתור את הבעיה. היא גייסה כ-800 נשים ונתנה להן חסות להגר לצרפת החדשה. כלות אלה בהזמנה בדואר היו ידועות בכינוי "בנות המלך" (French או filles du roy בכתיב של התקופה). הממשלה שילמה עבור גיוס "בנות המלך" והובלתן וכן סיפקה לכל אישה נדוניה של לפחות 50 ליברות. בדומה ל"נשות הטבק" של ג'יימסטאון, גם ל"בנות המלך" הייתה זכות לבחור את שותפיהן וכן לסרב לכל מחזר. הצלחת התוכנית מוכחת על ידי מחקרים גנטיים של קנדים צרפתים מודרניים, שמצאו כי בנות המלך ובעליהן היו "אחראים לשני שלישים מההרכב הגנטי של למעלה משישה מיליון אנשים".

כאשר צרפת החדשה החלה ביסוד המושבה שלה לואיזיאנה בשנת-1699, היא ביקשה שישלחו אליה כלות נוספות בהזמנה בדואר. אלה היו ידועות בכינוי "בנות פליקן" (כשם הספינה הראשונה שהביאה נשים למושבה "לה פליקן"). תוכנית זו לא הצליחה כי הנשים גויסו באמצעות שקרים ותיאורים כוזבים של המושבה הנאבקת והיו להן תלונות רבות על הטיפול בהן. תלונות "בנות פליקן" הגיעו לאוזני נשים בצרפת, ועקב כך הן סירבו להצטרף לתוכנית. הממשלה לא הצליחה לגייס כלות נוספות בהזמנה בדואר, ונאלצה לנקוט במשלוחים של גנבות וזונות, המכונות "בנות תיקון".

ישנם לפחות שני שורשים היסטוריים של תעשיית הכלות בהזמנה בדואר שצמחה בשנות ה-1800 בגבול האמריקני. עובדים אסייתים באזורי הגבול, וגברים אמריקאים שפנו מערבה מעבר לארצות הברית.

גברים אסייתים, שעבדו מעבר לים במאה ה-19, חיפשו נשים דרך סוכנויות הזמנות בדואר. משתני מפתח שקבעו את הקשר בין הגירה לנישואים היו דמוגרפיה, מדיניות משפטית, תפיסות תרבותיות וטכנולוגיה.[9] חוסר איזון בין מספר הנשים הזמינות למספר הגברים המעוניינים בבנות זוג יצר ביקוש לנשים מהגרות, וכתוצאה מחוסר איזון זה, התפתחה מערכת חדשה של "כלות תמונה" ביישובים בהם התגוררו בעיקר גברים.[10] בתחילת המאה ה-20 התפתח מוסד "כלות התמונה" עקב מגבלות הגירה. הסכם הדרכונים היפני-אמריקאי משנת 1907 איפשר ליפן להעניק דרכונים לנשות המהגרים לאמריקה.[11] מאחר שהגירה של נשים יפניות לא נשואות לאמריקה נאסרה למעשה, השימוש ב"כלות תמונה" סיפק מנגנון לנשים המעוניינות לקבל דרכון לאמריקה, ועזר לעובדים יפניים באמריקה להכיר נשים מהלאום שלהן, ואף להינשא להן.[11]

גברים ארופאים אמריקאים חיפשו במאה ה-19הצלחה כלכלית באזורים המערביים של ההגירה, אך מכיוון שבאותה תקופה רק מעט נשים חיו שם באותה תקופה, עמדה בפני הגברים הבעיה להתיישב ולהקים משפחה. במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה בשנת 1849, היו לפחות שלושה גברים לכל אישה, ועד 1852 היחס גדל לכמעט שבעה גברים לכל אישה. הגברים ניסו למשוך נשים שחיות במזרח; הם כתבו מכתבים לכנסיות, וגם פרסומים אישיים בכתבי עת ובעיתונים. בתמורה, הנשים היו כותבות לגברים ושולחות להם תמונות של עצמן. החיזור התנהל במכתב, עד שאישה הסכימה להינשא לגבר שמעולם לא פגשה.[12] נשים רבות רצו לברוח מדרך החיים הנוכחית שלהן, להשיג ביטחון כלכלי ולבחון מה החיים על הגבול יכולים להציע להן. רוב הנשים הללו היו רווקות, אבל חלקן היו אלמנות וגרושות.[13]

נישואים בהזמנה בדואר איפשרו לנשים שחורות לברוח מהמגבלות הגזעיות המוחצות בדרום. בשנת 1885, קבוצה של נשים שחורות נשואות בטריטוריית אריזונה הקימה את "מועדון הדבורים העסוקות" כדי לפרסם פרטים של נשים עבור כורים באריזונה, בתקווה להפחית את האלימות ששררה במחנות הכורים ולעודד נשים שחורות לעבור לאזור.

רווקים באזור אורגון תרמו כספים כדי לשלוח שני אחים מזרחה למצוא כלות בהזמנה בדואר. האחים בנטון החלו בחיפושיהם במרילנד, ופרסמו עלונים "מבוקשות כלות". הם קיימו פגישות שבהן תיארו את השטח אליו מיועדות הכלות להגיע, והבטיחו מעבר חופשי מערבה. יותר מ-100 נשים נענו להזמנה וליוו את האחים בנטון בשובם לאורגון.

אסא מרסר ביצע תפקיד גיוס דומה עבור הגברים של סיאטל. רק 11 נשים ליוו את מרסר בחזרה בטיול הראשון שלו, אבל בטיול השני עלה מספרן ליותר ממאה. הן נסעו לסיאטל, בליווי עיתונאי של ניו יורק טיימס כדי לתעד את המסע. כלות פוטנציאליות אלו היו ידועות בשם "Mercer Girls".

קולומביה הבריטית קיבלה את פני שישים נשים מבריטניה, כלות בהזמנה בדואר שגויסו על ידי אגודת ההגירה של קולומביה ב-1862. עוד עשרים נשים מאוסטרליה נועדו לוויקטוריה אך שוכנעו להישאר בסן פרנסיסקו כאשר ספינתן עגנה שם.[14]

בתחילת המאה ה-20, כאשר הוחמרו מגבלות ההגירה בכניסה לארצות הברית, היווה מענה למודעות נישואין דרך לכניסה לגיטימית לארצות הברית וגם אמצעי לבריחה מאזורים מוכי מלחמה. ב-1922, עגנו שתי ספינות בניו יורק ובהן 900 כלות בהזמנה בדואר מטורקיה, רומניה, ארמניה ויוון, היו אלו נשים שנמלטו ממלחמת יוון-טורקיה.

ברחבי העולם עריכה

מזרח אירופה עריכה

נשים ברוסיה, אוקראינה, בלארוס ובמדינות אחרות במזרח אירופה הן מועמדות נפוצות לכלה בהזמנה בדואר. תנאים כלכליים וחברתיים לנשים ברוסיה ובמדינות פוסט-סובייטיות אחרות מהווים גורם מוטיבציה במציאת הסדרים זרים. 52 אחוז מכוח העבודה של רוסיה מורכב מנשים, אך לפי מקורות מסוימים הן מחזיקות לעיתים קרובות במשרות נמוכות בולטות במדינת מולדתם ועובדות בעבודות פחות מכובדות משל הגברים ועם שכר נמוך יותר. מציאת בעל זר מאפשרת לאישה לעזוב את ארצה ולמצוא הזדמנויות כלכליות טובות יותר. נישואים הם חלק מהותי מהתרבות הרוסית שבה אישה בגיל 30 נחשבת ל"רווקה זקנה". [15] ברוסיה מספר הנשים בגילאי 15 עד 64 גדול בכ-4,000 ממספר הגברים באותם גילאים. הזדמנויות הנישואין הן קטנות ומחמירות בגלל ההבדל בתוחלת החיים בין גברים (64.3 שנים) לנשים (73.17 שנים), כמו גם העובדה שרבים מהגברים המצליחים כלכלית מהגרים מרוסיה.[16]

בעדות בפני הסנאט של ארצות הברית, אמרה פרופסור דונה יוז כי שני שלישים מהנשים האוקראיניות שרואיינו רצו לגור במדינה אחרת. ובעיר הנופש יאלטה.[17] עלה מספרן ל-97%.

אסיה עריכה

כלות בינלאומיות רבות מגיעות ממדינות מתפתחות באסיה. המדינות שמהן מגיעות הנשים מתמודדות עם אבטלה, תת תזונה ואינפלציה.[18] עם זאת, גורמים כלכליים אינם הגורם היחיד המניע נשים באסיה להצטרף לתעשיית הזמנות הדואר. נשים פיליפיניות נכנסו לעיתים קרובות לתעשיית הזמנות הדואר בתקווה להתחתן במדינה אחרת, ולאחר מכן לתת למשפחותיהן חסות להגירה.[18] במקרים מסוימים גויסו נשים בהסתמך על המראה הפיזי שלהן, עם דגש על נעורים ובתולים.[18] בחירה זו נפוצה בקרב סוכנויות "בוטיק", שרובן נותנות מענה לגברים עשירים ממדינות אסיה אחרות. רוב הכלות באסיה בהזמנה בדואר מגיעות מהפיליפינים, מתאילנד, מסרי לנקה, מטייוואן ומסין.[19]

אוסטרליה עריכה

בשנת 2003 החליטה ממשלת אוסטרליה בראשות ג'ון הווארד לצמצם את מה שנחשב ל"הגירה בלתי הולמת", התגובות הראשוניות לתוכנית היו מעורבות, אך הציבור האוסטרלי אימץ עוד יותר את המדיניות החדשה של ממשלתו בעקבות שידורי תוכנית אקטואליה שפרסמה צילומים של צעירה אוסטרלית ילידת רוסיה בשם יאנה קלינטוק, בטענה שהיא יובאה דרך אתר אינטרנט ונשמרה כשפחה מינית על ידי "בעלה" בזמן שהייתה מרותקת אליו.

בינואר 2004 במהלך ביקורו של פיליפ רודוק שר ההגירה והגנת הגבולות האוסטראלי במזרח אירופה, התחייבו אוסטרליה ורוסיה ללוח זמנים משותף לצמצום הסחר בבני אדם.

בלארוס עריכה

בשנת 2005 ניסה הנשיא אלכסנדר לוקשנקו להסדיר את "סוכנויות הנישואין" בבלארוס ולהקשות על פעילותן. הוא סבר שגברים מערביים מרוקנים את ארצו מנשים בגיל הפוריות.[20] עם זאת, מכיוון שרוב הסוכנויות מנוהלות מחוץ לבלארוס (ברוסיה, במדינות אחרות באירופה או בארצות הברית), לוקשנקו לא הצליח לעצור, או להסדיר אחרת, פעילות זו.

קמבודיה עריכה

אלפי נשים מקמבודיה היו כלות בהזמנה בדואר לגברים בדרום קוריאה. בהתחשב בנוהג כסוג של סחר בבני אדם, העבירה ממשלת קמבודיה במאה ה-21 מספר חוקים, כגון איסור נישואים בין נשים קמבודיות לגברים מעל גיל 50, איסור על נישואים בין נשים קמבודיות לגברים קוריאנים, וכן איסור על נישואים עם זרים (חוק זה בוטל לאחר חצי שנה).

קנדה עריכה

חוקי ההגירה הקנדיים הנוגעים לכלות בהזמנה בדואר היו דומים באופן מסורתי לאלו שבארצות הברית, אך מגבילים מעט פחות מהם. למשל, בעבר לא דרשו מהאזרח הקנדי להוכיח דרישות הכנסה מינימלית, לעומת דרישה ארוכת שנים של חוקי ההגירה של ארצות הברית. עד 2001 מדיניות ההגירה של קנדה ייעדה כלות בהזמנה בדואר תחת "מעמד המשפחה" להתייחס לבני זוג ותלויים ולמעמד "ארוס (ה)" כמי שמתכוון להתחתן. בני זוג חד מיניים טופלו כמהגרים עצמאיים או תחת שיקול דעת משיקולים "אנושיים וחומלים".[21] בשנת 2002, חוק ההגירה הקנדי תוקן לחלוטין. אחד השינויים הגדולים היה חסות שותפים זוגיים הזמינה לכל שני אנשים (כולל זוגות חד מיניים) שניהלו יחסי אישות יחד במשך שנה אחת לפחות. כיום רשויות ההגירה הקנדיות מחמירות בנושא חסות לזוגות הטרוסקסואלים, ודורשות מהזוג להינשא לפני מתן ויזה (אלא אם כן ניתן להוכיח סיבה רצינית מדוע בני הזוג עדיין לא נשואים). דווח על מקרים שבהם בני זוג זרים נטשו את נותני החסות הקנדיים שלהם עם הגעתם לקנדה או זמן קצר לאחר מכן,[22] לעיתים קרובות לשם גביית התשלום, אשר נותן החסות מחויב להחזיר.[23] בחלק מהמקרים, רשויות ההגירה הפדרליות לא ניסו לבטל את מעמד המהגרים שהושגו במרמה או לגרש את התובעים, תוך התייחסות למקרים שבהם אחד מבני הזוג הוטעה על ידי השני כעדיפות נמוכה וקשה להוכחה.[24] דרישת מגורים מותנית לשנתיים (כמו זו התקינה באוסטרליה ובארצות הברית) הוצעה בשנת 2011 והיא מוחלת עתה על מגיעים חדשים.[25]

סין עריכה

סין היא אחת ממדינות המקור העיקריות של כלות בהזמנה בדואר במזרח אסיה. נשים וייטנאמיות נוסעות לסין ככלות בהזמנה בדואר לגברים סינים כפריים בהאן כדי להרוויח כסף עבור משפחותיהם ולשם עלייה ברמת החיים, השידוכים בין גברים סינים לנשים וייטנאמיות גדלו ולא הושפעו מיחסים בעייתיים בין וייטנאם לסין.[26][27][28][29][30][31][32][33] מספר נשים וייטנאמיות מלאו קאי שנישאו לגברים סינים בהאן ציינו שהעדיפו להינשא להם ולא לגברים וייטנאמים כי אלו האחרונים הכו את נשותיהם, עסקו ברומנים עם פילגשים וסירבו לעזור לנשותיהם במטלות, בעוד שגברים בהאן עזרו לנשותיהם לבצע מטלות וטיפלו בהן.[34] גם נשים קמבודיות נוסעות לסין ככלות בהזמנה בדואר לגברים כפריים.[35][36]

קולומביה עריכה

על פי סטטיסטיקת הגירה של המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית, קולומביה מדורגת בעשר המדינות המובילות מאז 1999 אשר מהן היגרו ארוסות לארצות הברית. כמו כן, מספר הקולומביאנים שהתקבלו לארצות הברית בין 1999 ל-2008 באמצעות אשרות ארוס (כולל ילדים) גדל ב-321 אחוז. החוקרת ג'סני אי. קוגואה-לופז מציעה בעבודת הגמר שלה שכותרתה: "באמצעות הפריזמות של מגדר וכוח: סוכנות בחיזורים בינלאומיים בין נשים קולומביאניות וגברים אמריקאים", סיבות שונות לצמיחה זו, לרבות אי-שוויון תרבותי מתמשך בין המינים, וזאת למרות השוויון שקודם ב-חוקי המדינה (רצח על חילול כבוד המשפחה לא הפך לבלתי חוקי לחלוטין עד 1980).[37]

בגלל המספר הגדול של קולומביאנים המעוניינים לעזוב את ארצם על ידי נישואים לזרים, התפתח שוק שחור לנישואים לזרים, כאשר חלק מהאנשים משלמים לכאורה עד 20 מיליון פזו ($10,000) לקבוצות לא חוקיות.[38] על פי גזירות שהתקבלו בקולומביה בשנת 1988, זרים רשאים להינשא לאזרחים במדינה בתנאי שהם מספקים את הניירת המתאימה, כולל תעודת לידה והוכחה לכך ששני הצדדים אינם נשואים עדיין. נדרש נוטריון, אך מכיוון שהחוקים פתוחים לפרשנות, הדרישות יכולות להשתנות מנוטריון לנוטריון.[39]

יפן עריכה

במהלך שנות השמונים והתשעים, החלו הרשויות המקומיות ביוזמות בראשות הממשלה לעידוד נישואים בין נשים ממדינות אחרות באסיה לבין חקלאים יפנים, וזאת בשל המחסור בנשים יפניות שרצו לגור באזורים הכפריים.[40] הכלות האסייתיות הללו הגיעו מהפיליפינים, מסרי לנקה, מתאילנד, מסין ומדרום קוריאה.[40] תופעת הנישואין לנשים ממדינות אחרות באסיה התפשטה מאוחר יותר גם לחלקים עירוניים של יפן.[41]

פיליפינים עריכה

הפיליפינים אוסרים על ארגון או הקלה בנישואים בין פיליפיניות לגברים זרים בדואר. כתוצאה מסיפורים בתקשורת המקומית על פיליפיניות שעברו התעללות על ידי בעליהן הזרים, חוקק הקונגרס הפיליפיני ב-13 ביוני 1990 חוק נגד הזמנת כלות בדואר. זוהי הסיבה שהפיליפינים השתמשו לעיתים קרובות ב"פרסומים הפוכים" - פרסומים שבהם גברים מפרסמים את עצמם - כדי ליצור קשר עם גברים זרים לצורך נישואים לנשים פיליפיניות.

העמדה לדין מוצלחת לפי חוק זה היא נדירה או לא קיימת[42] שכן פריסה נרחבת של האינטרנט באמצע שנות ה-90 הביאה לריבוי אתרים הפועלים מחוץ לפיליפינים, אשר מבחינה חוקית נותרו מחוץ להישג ידו של החוק הפיליפיני. אתר אחד של מונטנה שכותרתו "כלות פינאי" עקף את ההגבלות על ידי אפיון תפקידו כסוכנות נסיעות.[43] וכך אלפי נשים פיליפיניות מתחתנות עם אמריקאים מדי שנה.[44]

דרום קוריאה עריכה

הניו יורק טיימס מדווח, "כל חודש טסים מאות גברים דרום קוריאנים לווייטנאם, לפיליפינים, לנפאל ולאוזבקיסטן בנסיעות מיוחדות. סוכן מלווה כל גבר לראות נשים רבות ביום אחד, לפעמים כולן נאספות באותו אולם".[45] על אף שנישואים אלה יכולים להצליח, במקרים מסוימים נשות מהגרים זוכות ליחס לא הוגן ומופרדות מבעליהן הקוריאניים.[45] אחת השיטות בהן משתמשים גברים בבחירת נערות צעירות לנשים היא "כמו שופט בתחרות יופי, הגבר מראיין את הנשים, רבות מהן צעירות ממנו ב-20 שנה, ועושה בחירה".[45] העיתון הבריטי The Independent מדווח, "בשנה שעברה דווח שיותר מ-40,000 נשים וייטנאמיות נישאו לגברים דרום קוריאנים והיגרו לשם".[46] גם נשים קמבודיות פופולריות בקרב גברים קוריאנים המחפשים כלות זרות, אך במרץ 2010 אסרה ממשלת קמבודיה על נישואים לגברים דרום קוריאנים.[47]

Korea Times מדווח כי מדי שנה, אלפי גברים קוריאנים נרשמים להכרויות עם כלות פיליפיניות דרך סוכנויות ובהזמנה בדואר. בהתבסס על נתונים מממשלת קוריאה, ישנן בדרום קוריאה מעל 6,000 פיליפיניות הנשואות לקוריאנים.[48] לאחר יצירת קשר עם סוכנות להזמנת דואר, רוב הכלות בהזמנה דואר פיליפינית פגשו את בעליהן על ידי השתתפות ב"מופע", זו פגישה שבה מביאים קבוצה של נשים פיליפיניות לפגוש גבר קוריאני שמחפש אישה. הגבר בוחר אישה לעתיד מקרב קבוצת הנשים ותוך ימים ספורים הם נישאים.[49]

מחקר אנתרופולוגי על נשים פיליפיניות וגברים קוריאנים שנעשה על ידי פרופסורית קים מין-ג'ונג מהמחלקה לאנתרופולוגיה תרבותית באוניברסיטה הלאומית של קנגוון מצא שגברים קוריאנים אלה מתקשים להתחתן עם נשים קוריאניות, ולכן הם מחפשים בנות במדינות עניות יותר שחיות בנסיבות כלכליות קשות.[49] הגברים הקוריאנים מרגישים שבגלל הנסיבות הקשות שמהן מגיעות הנשים הפיליפיניות, הבדלי התרבות ומחסום השפה, הן "לא יברחו" מהם. יתרה מכך, לדבריה, גברים קוריאנים מאפיינים נשים בדרום מזרח אסיה כידידותיות, חרוצות (בשל הרקע החקלאי), צייתניות מסוגלות לדבר אנגלית, ומכירות את התרבות הפטריארכלית הקוריאנית.[49]

מחקר שנערך לאחרונה על ידי חברת השידוכים Bien-Aller סקר דרך אתר האינטרנט שלה 274 גברים רווקים דרום קוריאנים בנוגע למניעיהם להתחתן עם נשים לא קוריאניות, לפי הסקר נמצא שגברים אלו בוחרים בכלות זרות בעיקר בשל הסיבות הבאות: 32.1 אחוז מהגברים הנשאלים אמרו שהם מרגישים שהיתרון הגדול ביותר בנישואין עם נשים זרות הוא חוסר העניין שלהן ברקע ההשכלתי של החתן ובמעמד הכלכלי או החברתי שלו. הסיבה הבאה הייתה אמונתם שכלות זרות יהיו כנועות (23 אחוז), יהפכו את חייהם לנוחים יותר (15.3 אחוזים),וסיבה נוספת - הגברים לא יצטרכו להילחץ לגבי החותנים שלהם (13.8 אחוז).[50][50]

קירגיזסטן[51] ואוזבקיסטן[52][53][54][55][56][57][58][59] הן מקורות של כלות בהזמנה בדואר לדרום קוריאה. רוב הפניות להזמנות כלות בדואר מסין לדרום קוריאה הן של אזרחים סינים ממוצא קוריאני.[60][61][62][63][64][65][66][67][68][69]

אלימות נגד כלות זרות בדרום קוריאה עריכה

ביוני 2013, דיווחה שגרירות הפיליפינים בסיאול שהיא קיבלה תלונות רבות מפיליפיניות שנישאו לגברים קוריאנים באמצעות הזמנה בדואר, ולעיתים קרובות הפכו ל"קורבנות של התעללויות חמורות".[70] משטרת הפיליפינים חילצה 29 כלות בהזמנה בדואר בדרכן להתחתן עם גברים מדרום קוריאה. לדברי ניצב ראשי רג'ינלד וילאסנטה, ראש כוח המשימה לפשע מאורגן: "נשים אלו הוטעו להבטחות לחיים עשירים מידיים באמצעות נישואים עם ג'נטלמנים קוריאנים". הנשים פורסמו ב"קטלוגים" מקוונים ולא מקוונים לגברים דרום קוריאנים. אולם במקרים רבים, הקורבנות ניזונו ממידע כוזב על הרקע של בן זוגן ומשפחתן לעתיד, וסבלו מהתעללות מצד הגברים הדרום קוריאנים, מה שהוביל ל"נטישת הבית הזוגי, לפרידה ולגירושים", אמר וילאסנטה.[70]

בדרום קוריאה היו מספר רציחות של כלות בהזמנה בדואר. ב-24 במאי 2011, גבר דרום קוריאני דקר למוות את אשתו הווייטנאמית בזמן שהתינוק של בני הזוג שכב לידה. האיש היה חקלאי, אשר הותאם לכלתו הזרה באמצעות מתווך. בשנת 2010 נהרגה אישה וייטנאמית נוספת על ידי בעלה שבוע לאחר שנישאו. בשנת 2008, אישה וייטנאמית קפצה מבניין דירות אל מותה לאחר שעברה התעללות על ידי בעלה וחמותה."[46][71] בנובמבר 2009 הזהיר שגריר פיליפינים בדרום קוריאה לואיס טי קרוז נשים פיליפיניות מלהתחתן עם גברים קוריאנים. הוא אמר כי בחודשים האחרונים שגרירות הפיליפינים בסיאול קיבלה תלונות מנשים פיליפיניות על התעללויות שביצעו בעליהן הקוריאנים, התעללויות שגרמו פרידה, גירושין ונטישה.[49][72]

מלזיה עריכה

כלות בהזמנה בדואר הכוללות נשים מווייטנאם, מאינדונזיה ומסין[73] שנסעו למלזיה כדי להתחתן עם גברים מלזים.

סינגפור עריכה

סינגפור קיבלה נשים וייטנאמיות ככלות בהזמנה בדואר.[74]

טאיוואן עריכה

כלות בהזמנה בדואר וייטנאמיות ואוזבקיות נסעו לטייוואן למטרת נישואין.[75][76][77][78][79][80][81]

טורקמניסטן עריכה

ב-4 ביוני 2001, נשיא טורקמניה, ספארמוראט ניאזוב (הידוע גם בשם טורקמנבאשי) אישר צו שחייב זרים לשלם אגרה של 50,000 דולר כדי להינשא לאזרח טורקמני (ללא קשר לאופן שבו הם נפגשו), וכן לגור במדינה ולהחזיק בה רכוש במשך שנה אחת. הרשויות ציינו כי החוק נועד להגן על נשים מפני מערכות יחסים פוגעניות.[82] ביוני 2005, ביטל ניאזוב את אגרת 50,000 הדולרים ואת דרישות הבעלות על הנכס.[83]

ארצות הברית עריכה

חוק ההגירה האמריקאי מספק הגנה לכלות ברגע שהן מגיעות. ב-1996 העביר הקונגרס את "חוק הרפורמה והאחריות בהגירה בלתי חוקית". סעיף 652 לחקיקה זו מתייחס ספציפית לתעשיית הכלות בהזמנה בדואר".[84] ב-6 בינואר 2006, חתם הנשיא ג'ורג' וו. בוש על החוק הבינלאומי להסדרת ברוקרים בנישואין (IMBRA) כחלק מחוק האלימות נגד נשים.[85] בחקיקת IMBRA, הגיב הקונגרס לתלונות של TJC, קבוצת הסברה של נשים אשר טענה שכלות בהזמנה בדואר היו נתונות להתעללות במשפחה מכיוון שאינן בקיאות בחוקים, בשפה ובמנהגים של ביתן החדש. ה-TJC התעקשו שיש צורך בחקיקה מיוחדת כדי להגן על נשים אלו.[86] הן ביקשו מהקונגרס לשקול כמה מקרים בולטים שהוזכרו ברשומות הקונגרס. דרישות החוק היו שנויות במחלוקת, מספר פרשנים טענו שהוא פוגע בגברים אמריקאים כי הוא מניח שהם מתעללים.[87] מבקרי IMBRA טענו כי ה-TJC לא ביקש מהקונגרס לשקול את הכמות היחסית של התעללות בין זוגות כלה בהזמנה בדואר ובין זוגות אחרים (כולל אלפי רציחות בני זוג שהתרחשו בארצות הברית במהלך 15 השנים האחרונות). שתי תביעות פדרליות שהוגשו נגד IMBRA לא צלחו, וב-26 במרץ 2007, השופט המחוזי של ארצות הברית, קלרנס קופר, דחה תוך משוא פנים תביעה לצו מניעה שהוגשה על ידי European Connections, וזאת תוך הסכמה עם התובע הכללי אלברטו גונזלס ו-TJC ש-IMBRA הוא הפעלה חוקתית של סמכות הקונגרס להסדיר אתרי היכרויות וסוכנויותיהן למטרות רווח, כאשר ההתמקדות העיקרית היא בהיכרות של אמריקאים לזרים. בנוסף, בית המשפט הפדרלי מצא במפורש כי: "שיעורי האלימות במשפחה נגד נשים מהגרות גבוהים בהרבה מאלה של אוכלוסיית ארצות הברית".

עניינים משפטיים עבור כלות בהזמנה בדואר בארצות הברית עריכה

סוכנויות נישואין הן חוקיות כמעט בכל המדינות. ב-6 בינואר 2006, הקונגרס של ארצות הברית חוקק את IMBRA[88] המחייב נקיטת פעולות מסוימות לפני מכירת כתובתה של אישה זרה לאזרח או תושב ארצות הברית, או הקלה אחרת על קשר, כדוגמת בירור פרטים אישיים של הגבר על הרקע הפלילי והזוגי שלו, השגת הרשומה של הגבר ממסד הנתונים הציבורי של עברייני מין בארצות הברית,[89] תרגום המסמכים לשפת האם של האישה וקבלת אישורה שהיא מסכימה להתיר תקשורת זו, ועוד.

לקריאה נוספת עריכה

  • "רומן על במה גלובלית", מחקר אנתרופולוגי משנת 2003 של ניקול קונסטבל, פרופסור לאנתרופולוגיה, אוניברסיטת פיטסבורג

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ AM D'Aoust (2009), "Love Stops at the Border": Marriage, Citizenship, and the "Mail-Order Brides" Industry (PDF), אורכב מ-המקור (PDF) ב-10 ביולי 2010 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ Marchbank, Dr. Jennifer; Letherby, Prof. Gayle (2007). Introduction to Gender: Social Science Perspectives. pp. 194–195. ISBN 978-1405858441.
  3. ^ Paragraph 14 International Matchmaking Organizations: A Report to Congress
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.
  4. ^ IMBRA law: Violence Against Women and Department Of Justice Reauthorization Act of 2005
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.
  5. ^ "The Mail Order Bride Boom". 9 באפריל 2013. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2013. נבדק ב-11 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Level of Services (paragraph 13) International Matchmaking Agencies: A Report to Congress
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.
  7. ^ Ukrainian Mail Order Brides (AskMen): Ukrainian Mail Order Brides
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.
  8. ^ Dani Gartenberg (ed.). "Best Mail Order Brides Services". Mail-order-bride.com (באנגלית).
  9. ^ S Sinke (1999), "Migration for labor, migration for love: marriage and family formation across borders", OAH Magazine of History, 14 (1): 17–21, doi:10.1093/maghis/14.1.17, JSTOR 25163323
  10. ^ Itta C. Englander, The Search for June Cleaver, אורכב מ-המקור ב-2011-06-29
  11. ^ 1 2 Waldo R. Browne (ed.), "Picture Bride," in What's What in the Labor Movement: A Dictionary of Labor Affairs and Labor Terminology. New York: B.W. Huebsch, 1921; pg. 375.
  12. ^ Enns, C. (2005) Hearts west: the true stories of mail-order brides on the frontier. Connecticut: Globe Pequot Press.
  13. ^ Jameson, E. (1976). Imperfect unions class and gender in cripple creek
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.. Frontiers: A Journal of Women Studies, 1(2)
  14. ^ Hunter, Terri (10 בינואר 2016). "Crinoline Cargo". Canada's History. נבדק ב-29 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Sullivan, Kevin. "Blissful Coexistence?; U.S. Men Seek Mail-Order Brides in Russia" The Washington Post. 24 May 1994. Web. 12 Nov. 2010.
  16. ^ "Foreign-Born Population – CPS March 2009 Detailed Tables." Census Bureau Home Page. U.S. Census Bureau, 2 Feb. 2009. Web.
  17. ^ "Human Trafficking: Mail-Order Bride Abuses"
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק., Hughes Testimony to US Senate July 2004
  18. ^ 1 2 3 Meng, Eddy. "Mail-Order Brides: Gilded Prostitution and the Legal Response." Journal of Law Reform; 28 (1994): 197.
  19. ^ http://www.repository.law.indiana.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1123&context=ijgls/
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.
  20. ^ "Belarus News and Analysis"
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק., Anna Volk (the reference cited does not actually say this, plus the fact there are more Southeast Asian women going with Western men, than in Eastern Europe altogether)
  21. ^ "LaViolette – Immigration of Same-Sex Couples" (PDF). utoronto.ca. ארכיון (PDF) מ-30 בספטמבר 2013. נבדק ב-4 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "CBSA urged to act on marriage fraud complaints". CBC News. 2011-10-29. ארכיון מ-2013-04-02. נבדק ב-2013-03-30.
  23. ^ "Russian bride leaves elderly man with $25K welfare bill". CBC British Columbia. 2012-10-22. ארכיון מ-2013-03-08. נבדק ב-2013-03-30.
  24. ^ "B.C. woman wants 'fake' husband deported". CBC British Columbia. 2010-06-14. ארכיון מ-2013-04-01. נבדק ב-2013-03-30.
  25. ^ Gardner, Simon (2012-03-19). "Foreign spouses face tighter rules in Canada". CBC News. נבדק ב-8 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "Vietnamese brides happy enough with Chinese husbands". thanhniennews.com. 19 באוגוסט 2014. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "'Leftover' men buy brides from Vietnam". shanghaidaily.com. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Rural Chinese Men Are Buying Vietnamese Brides For $3,200". businessinsider.com. ארכיון מ-13 בפברואר 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Joy and pain of the Vietnamese 'brides for cash'". scmp.com. 2014-08-18. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "The East is wed: China seeks brides for richer, for poorer". yahoo.com. ארכיון מ-3 במרץ 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Hancock, Tom (2014-08-22). "Personals: Chinese men seek Vietnamese brides, will pay RM10,000, must relocate - People - The Star Online". thestar.com.my. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ VCCorp.vn. "Cuộc sống của cô dâu Việt tại thị trấn nghèo ở Trung Quốc". kenh14.vn. ארכיון מ-19 ביוני 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Chinese Man Spends 35K For 'Obedient' Vietnamese Wife". chinasmack.com. 31 בינואר 2010. ארכיון מ-26 בספטמבר 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Yuk Wah Chan (12 בנובמבר 2013). Vietnamese-Chinese Relationships at the Borderlands: Trade, Tourism and Cultural Politics. Routledge. ISBN 978-1-134-49457-6. {{cite book}}: (עזרה), p. 113.
  35. ^ "A Chinese Town's Imported Cambodian Brides". chinafile.com. 19 באוגוסט 2014. ארכיון מ-10 בנובמבר 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "The Cambodian Brides of China". אורכב מ-המקור ב-2016-03-07. נבדק ב-2016-02-21.
  37. ^ "Through the Prisms of Gender and Power: Agency in International Courtship between Colombian Women and American Men". ארכיון מ-2013-04-06. נבדק ב-2012-05-24.
  38. ^ "Colombians seeking new nationalities marry foreigners – Colombia news". Colombia Reports. 2009-11-24. ארכיון מ-2013-03-30. נבדק ב-2013-03-30.
  39. ^ "Marriage in Colombia". Embassy of the United States – Bogota. 2012-11-27. אורכב מ-המקור ב-2013-03-27. נבדק ב-2013-03-30.
  40. ^ 1 2 Transformation of the Intimate and the Public in Asian Modernity. 2014-08-12. ISBN 9789004264359.
  41. ^ "Yodo Journal; Where Want Ads Are Bait and Weddings Forced". The New York Times. 14 באפריל 1991. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Beeks, Karen; Amir, Delila (2006). Trafficking And the Global Sex Industry. ISBN 9780739113134. נבדק ב-2013-04-16.
  43. ^ Nicole Constable (2003-08-19). Romance on a Global Stage: Pen Pals, Virtual Ethnography, and "Mail-Order Brides". ISBN 9780520937222. נבדק ב-2013-04-16.
  44. ^ Mae Ryan (26 בספטמבר 2012). "Imported Filipino brides share the ups and downs of settling in America". SCPR. ארכיון מ-25 במרץ 2015. נבדק ב-9 בדצמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ 1 2 3 Sang-Hun, Choe (24 ביוני 2005). "Foreign brides challenge South Korean prejudices". The New York Times. ארכיון מ-12 בנובמבר 2016. נבדק ב-4 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  46. ^ 1 2 "Mail-order bride killed by husband". The Independent. ארכיון מ-25 בספטמבר 2015. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "The Chosun Ilbo (English Edition): Daily News from Korea - Cambodia Bans Marriage to Korean Men". ארכיון מ-4 במרץ 2015. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ koreatimes.co.kr
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק. This is only the women from the Philippines.
  49. ^ 1 2 3 4 "Filipina Mail-Order Brides Vulnerable to Abuse". koreatimes.co.kr. 11 באוקטובר 2009. ארכיון מ-1 בפברואר 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ 1 2 "Why Korean Men Marry Foreign Women". The Chosun Ilbo (English Edition). 2012-10-18. ארכיון מ-2013-03-15. נבדק ב-2013-03-30.
  51. ^ Tokbaeva, Dina (9 במרץ 2012). "Kyrgyzstan: South Korea is Attractive Destination for "Mail-Order" Brides". ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017 – via EurasiaNet. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Cook, clean, and be pretty". koreatimes.co.kr. 12 באוקטובר 2012. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Uzbek Wife Married to South Korean Man a Hit on Korean TV - koreaBANG". koreabang.com. ארכיון מ-3 בנובמבר 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "An Uzbek Civil Servant in Korea". chosun.com. ארכיון מ-10 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ admin (17 באוקטובר 2011). "Multicultural Korea: 'Dirty' Foreigners Spoil the Sauna Water and Spread AIDS". thethreewisemonkeys.com. ארכיון מ-25 בדצמבר 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Gay saunas in Seoul ban old, unattractive foreigners". koreaobserver.com. 2 ביוני 2015. ארכיון מ-7 בינואר 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Naturalized Korean decries refusal of entry to sauna". koreatimes.co.kr. 13 באוקטובר 2011. ארכיון מ-30 בדצמבר 2016. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Sauna operator advised not to discriminate against foreign residents". koreatimes.co.kr. 17 בינואר 2012. ארכיון מ-1 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "Naturalized Korean decries refusal of entry to sauna". koreatimes.co.kr. 13 באוקטובר 2011. ארכיון מ-1 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ Hee-Yeon Cho; Lawrence Surendra; Hyo-Je Cho (12 בנובמבר 2012). Contemporary South Korean Society: A Critical Perspective. Routledge. pp. 24–. ISBN 978-1-136-19128-2. {{cite book}}: (עזרה)
  61. ^ Hyejin Kim (8 ביוני 2010). International Ethnic Networks and Intra-Ethnic Conflict: Koreans in China. Palgrave Macmillan. pp. 175–. ISBN 978-0-230-10772-4. {{cite book}}: (עזרה)
  62. ^ Sounds of Chinese Korean: A Variationist Approach. 2008. pp. 13–. ISBN 978-0-549-64819-2.
  63. ^ In-bŏm Chʻoe (1 בינואר 2003). The Korean Diaspora in the World Economy. Peterson Institute. pp. 116–. ISBN 978-0-88132-358-0. {{cite book}}: (עזרה)
  64. ^ Ton van Naerssen; Ernst Spaan; Annelies Zoomers (13 בפברואר 2008). Global Migration and Development. Routledge. pp. 271–. ISBN 978-1-135-89630-0. {{cite book}}: (עזרה)
  65. ^ John D. Palmer; Amy Roberts; Young Ha Cho; Gregory S. Ching (9 בנובמבר 2011). The Internationalization of East Asian Higher Education: Globalization's Impact. Palgrave Macmillan. pp. 100–. ISBN 978-1-137-00200-6. {{cite book}}: (עזרה)
  66. ^ Nicole Constable (3 באוגוסט 2010). Cross-Border Marriages: Gender and Mobility in Transnational Asia. University of Pennsylvania Press. pp. 107–. ISBN 978-0-8122-0064-5. {{cite book}}: (עזרה)
  67. ^ David I Steinberg (2010). Korea's Changing Roles in Southeast Asia: Expanding Influence and Relations. Institute of Southeast Asian Studies. pp. 316–. ISBN 978-981-230-969-3.
  68. ^ Wen-Shan Yang; Melody Chia-Wen Lu (2010). Asian Cross-border Marriage Migration: Demographic Patterns and Social Issues. Amsterdam University Press. pp. 135–. ISBN 978-90-8964-054-3.
  69. ^ "Chinese-foreign Marriage in Mainland China". nottingham.ac.uk. 10 בפברואר 2014. ארכיון מ-2 בפברואר 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ 1 2 France-Presse, Agence (27 ביוני 2013). "Philippines rescues 29 mail-order brides to South Korea". abs-cbnnews.com. ארכיון מ-1 ביולי 2013. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "For better or worse: foreign brides in South Korea". GlobalPost. ארכיון מ-17 באוקטובר 2015. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ abs-cbnnews.com
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק.
  73. ^ Hamid, Rashitha A. "'Mail-order brides' leave Malaysian hubbies in a tight spot". The Star (באנגלית). נבדק ב-2021-10-03.
  74. ^ TAN, JUDITH (20 בספטמבר 2015). "Viet woman saves up for a year to fly to Singapore in hope of finding a husband". the new paper. ארכיון מ-11 באוקטובר 2016. נבדק ב-15 ביולי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ^ "Taiwan men seek mail-order brides from Vietnam". Reuters. 5 במאי 2017. ארכיון מ-10 במרץ 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  76. ^ Billo, Andrew (2012-05-30). "The Plight of Vietnam's 'Mail-Order' Brides". theatlantic.com. ארכיון מ-11 במאי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ 中華電視公司 (20 במאי 2010). "烏茲別克女傳統 工程師娶妻滿意". ארכיון מ-11 באוגוסט 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ ftvn53 (20 במאי 2010). "烏茲別克美女 百萬優生新娘". ארכיון מ-4 ביולי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ 中時電子報 (13 באוקטובר 2011). "花150萬娶烏茲別克新娘 回台如「老佛爺」". ארכיון מ-13 ביולי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ TomoNews 台灣 (8 במאי 2013). "自認被歧視 烏茲別克妻揮刀掐女店員頸". ארכיון מ-9 ביולי 2017. נבדק ב-1 בפברואר 2017 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ "Behind the smiles of Vietnam's flight attendants". Tuoi Tre. 11 ביולי 2014. ארכיון מ-13 ביולי 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  82. ^ "Turkmenistan's Marriage Decree Helps Deepen the Isolation of Citizens". EurasiaNet.org. ארכיון מ-17 באוקטובר 2015. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ "Turkmenistan: Marriage Gets Cheaper As Turkmenbashi Drops $50,000 Dollar Foreigners' Fee". RadioFreeEurope/RadioLiberty. ארכיון מ-6 ביולי 2008. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ "Russian Mail Order Bride Case Study." Welcome to American University, Washington, DC USA. Web. 10 Oct. 2010.
  85. ^ "Violence against women"
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק., 109th U.S. Congress (2005–2006)
  86. ^ "Mail Order Bride in Works"
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק., CBS News July 5, 2003
  87. ^ "Mail Order Bride Law Brands U.S. Men Abusers"
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Webarchive
    פרמטרי חובה [ url ] חסרים         Error in Webarchive template: url ריק., Wendy McElroy January 11, 2006
  88. ^ "Violence Against Women and Department of Justice Reauthorization Act of 2005 (2006; 109th Congress H.R. 3402) - GovTrack.us". GovTrack.us. ארכיון מ-4 בפברואר 2012. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ NSOPW. "United States Department of Justice National Sex Offender Public Website". ארכיון מ-5 במאי 2014. נבדק ב-8 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Shalomhag/טיוטה&oldid=34894704"