ויקיפדיה

משתמש:Sivanperes/תלונות שווא

תלונת שווא היא תלונה כוזבת שהוגשה למשטרה או לרשות חקריה אחרת. תלונת שקר עשויה להיות על עבירה שמעולם לא התרחשה, על עברה שבוצעה ע"י אדם שאינו הנילון, או על עברה שאכן בוצעה ע"י הנילון, אך מתוארת בתלונה באופן חלקי או מסולף. בישראל תלונת שווא היא עבירה שעונשה המרבי שלוש שנות מאסר, או חמש שנות מאסר אם תלונת השווא הוגשה על עבירה מסוג פשע[1].

תלונות שווא בחוק הישראלי עריכה

תלונות שווא אינן מעוגנות בחוק, אך עם זאת ישנם סעיפים המתייחסים לשיבוש עשיית משפט על פי חוק העונשין:

עדות שקר [א/117, 118] [תשל"ג] עריכה

237. (א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים.

(ב) לעניין עדות שקר אין נפקא מינה –

(1) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

(2) באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד; [תשכ"ט]

(3) אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות;

(4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי.

בידוי ראיות [א/119] [תשכ"ט] עריכה

238. הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו - מאסר חמש שנים.

שבועת שקר [א/120] עריכה

239. מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שהוסמך לקבל את התצהיר, דינו - מאסר שלוש שנים.

עדויות סותרות [א/120א] [תשכ"ה, תשכ"ט, תשל"ב] (תיקון מס' 12) תש"ם-1980 עריכה

240. (א) המוסר הודעות או עדויות, בעניין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי העניין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו - מאסר חמש שנים.

(ב) "רשות", לעניין סעיף זה - בית משפט הדן בפלילים, בית דין משמעתי, שוטר או רשות אחרת שערכו על פי דין חקירה קודם לאישום בבית המשפט או בבית הדין המשמעתי, ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, או מי שנתמנה לפי סעיף 13 לחוק האמור.

(ג) פרוטוקול של המשפט והודעה או עדות שנרשמו כדין בחקירה כאמור, יהיו ראיה לכאורה לדברי העד שבהם.

סירוב להעיד [א/120ב] [תשכ"ח] עריכה

241. (א) מי שחייב להעיד או למסור ראיה אחרת בהליך שיפוטי והוא מסרב לעשות כן, דינו - מאסר שנתיים.

(ב) הטלת מאסר לפי סעיף 5 לפקודת בזיון בית המשפט על אדם שסירב כאמור, אין בה כדי למנוע שפיטתו לפי סעיף קטן (א), אולם מי שנדון למאסר לפי סעיף קטן (א), תנוכה מעונשו התקופה שבה היה אסור לפי סעיף 5 האמור.

השמדת ראיה [א/122] עריכה

242. היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי, והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו - מאסר חמש שנים.

ידיעות כוזבות [א/123] [תשל"ג] עריכה

243. המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע - מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

שיבוש מהלכי משפט [א/124] [תשל"ג] עריכה

244. העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לעניין זה, "הליך שיפוטי" - לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט.

נתונים לגבי תלונות שווא שמוגשות בישראל עריכה

בשנת 2012 פורסם כי 21,270 תיקים נפתחו בעבירות אלימות במשפחה ולהלן התפלגותם[2]: 47% עבירות נגד גוף האדם (תקיפה וחבלה), 17% איומים, 17% הפרת הוראה חוקית, 6% גרימת נזק לרכוש בזדון, 1% מהעבירות היו עבירות מין, 12% עבירות אחרות.

 

מתוך 21,270 התיקים שנפתחו בוצעו רק 5,836 מעצרים. כלומר, מהנתונים עולה תמונה חד משמעית לפיה המשטרה לא עוצרת באופן אוטומטי בכל פעם כשמוגשת תלונה. מעצרים בוצעו רק ב-27% מהתלונות שהוגשו.

לא ניתן להגיע לפילוח סטטיסטי של נתונים בדבר אחוז תלונות השווא בישראל, אך עם זאת ישנם נתונים רשמיים שהתקבלו בכפוף לחוק חופש המידע ממשרד המשפטים על תלונות שווא בין השנים 2012-2014[3]:

[[File:Aa4e54 6dbe524b13ac4a569d2eae7caf926fb1.jpg|thumb|טבלת תלונות שווא בשנים 2012-2014]][4]

מתוך הפילוח הסטטיסטי הנ"ל נתן להסיק כי בין השנים 2012-2014 המדינה הגישה 182 כתבי אישום על "תלונה כוזבת" בנוגע לאלימות, מרמה, הסגת גבול, גניבה אלימות מינית ועוד. מתוך כלל כתבי האישום הללו מספר תלונות השווא נגד נשים היה 9 בשלושת השנים, כ-3 בשנה. כלומר זעום.

מקורות הבלבול ביחס לכמות תלונות שווא בישראל עריכה

בניגוד למחשבה הרווחת כי סגירת תיק, חוסר ראיות וחוסר אשמה פלילית הינן הוכחות לכך שיש ביסוס לתלונות שווא אין כך הדבר:[2][3] עריכה
  • סגירת תיק אינה מהווה ראיה להגשת תלונת שווא מאחר ולעתים לאחר החקירה לא ניתן לגבש ראיות חותכות להוכחת האישום בבית משפט.
  • חוסר ראיות- סגירת תיק מחוסר ראיות משמעה כי בחומר החקירה קיימת לפחות שמץ ראיה שקושרת את החשוד למעשה העבירה בגינה נחקר וסיבה זו לסגירת תיק אינה מבטאת את חפותו המוחלטת של החשוד.
  • עילת חוסר אשמה פלילית- הנטל להוכחת המעשה הינו על המאשימה- מדינת ישראל- ולעתים המדינה, מסיבות שונות, לא מצליחה לבסס דיי הצורך את ההוכחות. בית המשפט אז יזכה את הנאשם אך זיכוי מחמת הספק תמיד מותיר ספק בחפות הנאשם.
  • העובדה כי תיק נסגר לא מרמזת על שקר. אין משמעות הדבר כי הוגשה תלונה כוזבת אך גם לא ההפך. ניתן להסיק אך ורק כי לא ניתן להגיע להכרעה. כלומר, במידה ולא התקיים משפט, אין דרך לקבוע מיהו האשם.

תלונות שווא על תקיפה מינית בישראל עריכה

קשה לדעת כמה תלונות שווא על עבירות מין באמת בישראל. ארגוני הנשים אומרים שפחות משני אחוז; אחרים טוענים שמדובר במכת מדינה; המשטרה והפרקליטות אינן מוסרות נתונים מדויקים. [5]

קיימים ממצאים על תיקים שנפתחו עקב תלונות שווא, אך לא ברור כמה מתוכם על רקע תלונות שווא לפגיעה מינית. בסוגיה של שיבוש הליכי משפט, גם אילו אחד מסעיפי שיבוש הליכי משפט התקיים, אין הכרח שתהיה עילה להגשת תלונה בגין תלונת שווא, אלא אם כן המדינה תבעה את האדם שהתלונן. מנגד, אין וודאות כלל שבכל או ברוב המקרים של תלונות שווא בכלל הוגשה תלונה מסודרת ונפתחו תיקים במשטרה.

בשנת 1993 פורסמה הנחיה 2.5 של הפרקליטות במסגרתה קבעה פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש[6], את "מדיניות התביעה, בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה". ההנחיה מתייחסת באופן כללי למדיניות העמדה לדין, ולא רק ביחס לתלונות הקשורות בתקיפה מינית. בשנת 2003 הוסיפה עדנה ארבל, פרקליטת המדינה בעת ההיא, שני סעיפים המתייחסים לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ולנפגעות ונפגעי אלימות בכלל:

  1. בזמן קבלת החלטה על נקיטת הליכים נגד עד שהיה קורבן לעבירת מין או אלימות, ראוי לקחת בחשבון את מצבו הנפשי של העד בעת המשפט (במיוחד כשמדובר בקורבן שהוא קטין שצריך להעיד נגד קרוב משפחה) ולבחון האם העדות המקורית היא עדות אמת והסתירה נובעת מחשש מהנאשם, מרצון להשכין שלום בית, מקיומם של רגשות אשם כלפי הנאשם, מהעדר כוח נפשי הנדרש כדי להעיד נגדו בבית המשפט עדות מפלילה וכדומה. במקרים אלה, קבעה ארבל, יש לנקוט גישה זהירה ולהימנע, ככלל, מהעמדת הקורבן לדין בגין מתן עדות סותרת. # בהתאם לסעיף 1, רק במקרים נדירים יש מקום לניהול הליכים פליליים נגד העד במקרה שכזה ובוודאי שאין מקום לעצרו לצורכי חקירה. יחד עם זאת, מובן, כי עדיין יש מקום לנהל חקירה שתחשוף האם הודח הקורבן לחזור בו מעדותו במשטרה, ואם כן - מי האחראי לכך.

כלומר, אין להעמיד לדין אדם אשר התלונן על פגיעה מינית או אלימות במידה והתברר כי הוא שיבש הליכי משפט והתלונה הייתה תלונה כוזבת- תלונת שווא. בשנת 2002 נפתחו למעלה מ-20 אלף תיקים נגד גברים על אלימות במשפחה. 4500 חשודים נעצרו, 15 אלף תיקים נחקרו אך לא הגיעו לכדי מעצר.[7]

בנוסף, מרכזי הסיוע מדווחים כי אחוז התלונות של קורבנות אלימות מינית למשטרה עומד על כ-2% וכי האחוזים הגבוהים הם של נשים וגברים שלא מתלוננים כלל על פגיעות מיניות שעברו. [8][9][10]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סעיף 243 לחוק העונשין תשל"ז -1977, באתר נבו
  2. ^ 1 2 עו"ד יערה רשף, האם יש מגיפה של תלונות שווא על עבירות מין?, ‏27.03.14
  3. ^ 1 2 אלינור פוקס, סרק, סרק, באתר מאקו, ‏19/08/15
  4. ^ שלומית הברון, על תלונות שווא והנחיה 2.5, באתר אחת מתוך אחת
  5. ^ אלינור פוקס, שמעון איפרגן, סרק, סרק: על כמות תלונות השווא על עבירות מין, מאקו, 19 באוגוסט 2008
  6. ^ על תלונות שווא והנחיה 2.5, באתר אחת מתוך אחת
  7. ^ יצחק הלפרין, למה לנשים קל יותר להגיש תלונות שווא נגד גברים?, ‏7/3/2012
  8. ^ איגוד מרכזי הסיוע, עובדות, באתר איגוד מרכזי הסיוע
  9. ^ גל שרגיל, תלונות שווא - שכפול המיתוס, באתר העוקץ, ‏6 לאוגוסט 2013
  10. ^ עוד קרן בר יהודה, "זה הפך לנשק הכי קל לנשים. כשמשהו לא מוצא חן בעיני אישה היא ישר מספרת שהיא הוטרדה מינית, והופ- הבעיה נפתרה", באתר onlife, ‏21 בנובמבר 10
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Sivanperes/תלונות_שווא&oldid=24750940"