משתמש:Yotam Givoli/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
האן סואין עריכה
רוזלי מתילדה קואנג'ו-צ'ו[1] (12 בספממבר 1917 (או 1916)-2 בנובמבר 2012)[2] הייתה רופאה אירו-אסיאתית [3] ילידת סין וסופרת המוכרת בשם-העט האן סואין. היא כתבה באנגלית וצרפתית על סין המודרנית ומיקמה את הרומנים שלה במזרח ודרום-מזרח אסיה, וכן פרסמה זיכרונות אוטוביוגרפיים שהקיפו את אזור סין המודרנית. חיבורים אלה העניקו לה מוניטין של תומכת רהוטה ונחושה של המהפכה הקומוניסטית הסינית. היא חיה שנים רבות לוזאן, שוויץ, שם מצאה את מותה.
ביוגרפיה עריכה
האן סואין נולדה בסיניאנג, חנאן, סין. אביה, צ'ו ווי, היה מהנדס סיני ממוצא האקה, שהוכשר בבלגיה, ואימה הייתה פלמית. היא החלה לעבוד כקלדנית בקולג' הרפואה פקין יוניון ב-1931, לפני שמלאו לה 15 שנה. ב-1933 התקבלה לאוניברסיטת ינצ'ינג, שם חשה מופלית בשל היותה אירו-אסיאתית. ב-1935 עברה ללמוד רפואה בריסל. ב-1938 חזרה לסין ונישאה לטאנג פאו-הואנג, קצין צבא הקוומינטנג, שעמד להפוך לגנרל. היא עבדה כמיילדת בבית חולים אמריקאי נוצרי מיסיונרי צ'נגדו, סיצ'ואן. הרומן הראשון שלה, "היעד צ'ונגצ'ינג (1942), התבסס על חוויותיה בתקופה זו. ב-1940 אימצו היא ובעלה את ביתם, טאנג יונגמיי.[4]
ב-1944 עברה עם ביתה ללונדון, שם הוצב פאו שנתיים קודם לכן כנספח צבאי, כדי להמשיך את לימודי הרפואה שלה ב"רויאל פרי הוספיטל". לאחר מכן נשלח לוושינגטון, ארה"ב,ומאוחר יותר לחזית המנצ'ורית.[5] ב-1947, בעודה בלונדון, נהרג בעלה בפעולה במסגרת מלחמת האזרחים הסינית. היא הוסמכה בהצטיינות ב-1948 כבוגרת תואר ראשון ברפואה וניתוח, וב-1949 עברה להונג קונג להתמחות ברפואה בבית החולים "קווין מארי". שם פגשה את איאן מוריסון, כתב אוסטרלי שהוצב בסינגפור. על אף שהיה נשוי, השניים התאהבו, אך כבר ב-1950 נהרג מוריסון בקוריאה כשסיקר בה את המלחמה. סואין הציגה את מערכת היחסים בינה לבין מוריסון ברומאן A Many-Splendored Thing (ג'ונתן קייפ, 1952), שהיה לרב-מכר. את הבסיס העובדתי של מערכת היחסים ביניהם תיעדה בכרך הרביעי של האוטוביוגרפיה שלה, My House has Two Doors (1980).[6]
ב-1952 נישאה סואין ללאון קומבר, קצין בריטי בכוחות המלאים המיוחדים[7], ועברה איתו לג'והור באהרו, מלאיה (כיום מלזיה), שם עבדה בבית החולים הכללי של העיר, ובמקביל פתחה קליניקות הן בג'והור באהרו והן בסינגפור.[8] ב-1953 אימצה בסינגפור בת נוספת, צ'ו הוי-אים (הואינג). ב-1955 לקחה חלק בייסודה של אוניברסיטת נניאנג בסינגפור. היא עבדה כרופאה עבור המוסד. הנשיאה הראשונה של האוניברסיטה, המחברת הסינית לין יוטאנג, ביקשה לגייסה כמרצה במחלקה לספרות, אך היא סירבה בטענה שיש לה תשוקה "ליצור ספרות אסיאתית חדשה, לא ללמד דיקנס".[9] עוד באותה שנה הוסרט הרומאן המפורסם שלה, "A Many-Splendored Thing". שיר הנושא של המחזמר זכה בפרס האקדמיה לשיר המקורי הטוב ביותר. ב-My House has Two Doors התנכרה לסרט, באמרה שעל אף שהוא משך קהל רב במשך שבועות רבים בקאת'י סינמה בסינגפור, היא מעולם לא הלכה לצפות בו, ולמעשה הזכויות אליו נמכרו רק כדי לממן ניתוח לביתה המאומצת, שסבלה משחפת ריאתית. שנים לאחר מכן עובד הסרט לאופרת סבון יומית, והיא הוצגה בטלוויזיה האמריקאית בין 1967 ל-1973.
ב-1956 פרסמה סואין את הרומן "And the Rain my Drink", שעסק במלחמת הגרילה של עובדי ענף הגומי הסיניים במלאיה נגד הבריטים. המגמה האוהדת של הספר כלפי לוחמי הגרילה נתפסה כביקורת על המדיניות הבריטית, והיא שהביאה ככל הנראה להתפטרות של בעלה קומבר כנציב משנה במשטרת המודיעין הבריטית במלאיה. בריאיון ב-2008 אמר קומבר: "הרומן הציג את כוחות הביטחון הבריטיים באופן מוטה, כך סברתי. היא הייתה אז אינטלקטואלית ורופאה שמאלנית. הבנתי את הסיבות לכך שקומוניסטים הרגישו כפי שהרגישו, אבל לא הסכמתי שיתחמשו".[10] לאחר שהתפטר נכנס לעסק המו"לות כנציג המקומי של המו"ל הלונדוני "Heinemann" [11].
ב-1960 נישאה סואין בשלישית לקולונל הודי בשם וינסנט רטנסוואמי, וחיה לתקופה מסוימת בבנגלור, הודו. לאחר מכן התיישבו השניים בהונג קונג ואחר כך בלוזאן, שווייץ, שם נשארו. הם נותרו נשואים עד מותו של רטנסוואמי ב-2003, על אף שבשלב מסוים החליטו להיפרד. אחרי 1956 ביקרה האן-סואין בסין כמעט פעם בשנה. היא הייתה אחד מבעלי האזרחות הזרה הראשונים לבקר בסין אחרי 1949, ואף הייתה שם בשנים של מהפכת התרבות. ב-1974 הייתה דוברת מרכזית בכנס הייסוד הלאומי של אגודת החברים ארה"ב-סין בלוס אנג'לס.
האן נפטרה בלוזאן ב-2 בנובמבר 2012, בגיל 95. תיאור אנושי ומקיף אודותיה ניתן לקרוא בחיבור של ג. מ. גלסקין אישה רבת-פאר: זיכרונות של האן סואין, שפורסם ב-1995.{{הערה|Gerald Marcus Glaskin, A Many-Splendoured Woman: A Memoir of Han Suyin (Singapore: Graham Brash, 1995. {{ISBN|978-981-218-045-2.
השפעות עריכה
האן סואין מימנה את איגוד המחברים הסיניים כדי ליצור את "פרס הקשת הלאומית לתרגום הספרותי הטוב ביותר" (הקרוי היום על שם לו שון), במטרה לסייע בפיתוח תרגום ספרות בסין. "פרס האן סואין לתרגום הטוב ביותר", הנתמך על ידי קבוצת ההוצאה לאור הבינלאומית של סין, נוסד גם הוא על ידה, ועד שנת 2009 הוא הספיק להעניק פרסים 21 פעמים.[12]
להאן אף הייתה השפעה על הספרות הסינו-אמריקאית. ספריה פורסמו באנגלית וכללו תיאורים של אסיאתיים השונים באופן רדיקלי מאלה המצויים הן בספריהם של מחברים אנגלו-אמריקאים והן באלו של אסיאנו-אמריקאים. באחד ממאמריו שיבח הסופר פרנק צ'ין את סואין על היותה אחד הסופרים הסיניים-אמריקאים (מילים שלו) היחידים שלא מתארים את הסינים כ"מסורסים ומעוררי-דחייה מינית", ועל היותה מהיחידים שכתבו "מתוך ידע ואותנטיות על אגדות סיניות, מסורות הרואיות, והיסטוריה".[13]
ביבליוגרפיה עריכה
מאבקים תרבותיים ופוליטיים החוצים את החלוקות מזרח ומערב בהיסטוריה המודרנית משחקים תפקיד מפתח בעבודות של האן סואין. היא אף סקרה את מאבק השחרור בדרום-מזרח אסיה ואת מדיניות הפנים והחוץ של סין המודרנית מאז סוף השלטון האימפריאלי. רבים מכתביה עוסקים במציאות הקולוניאלית במזרח-אסיה במהלך המאות ה-19 וה-20. את גישת הניתוח הפוליטי שלה הגדירה בכרך השלישי של הביוגרפיה שחיברה על מאו טסה-טונג, כך:
"כמו שיש מאבק מעמדי בחברה, כך הוא משתקף בתוך המפלגה, בה הוא הופך לעימות אידיאולוגי בין שני 'קווים' של מחשבה פוליטית. ישנו, אפוא, מאבק תמידי בין 'שני-קווים', גלוי או סמוי, חבוי או מתפרץ לכדי משבר פומבי, בתוך המפלגה. מאבק זה רחוק מלהיות מקרי, למעשה אין הוא אמור להפתיע, שכן הוא מתיישב עם חוק הדיאלקטיקה, אחדות הניגודים, שהוא חוק אוניברסלי השולט בכל התופעות, האירועים והדברים בעולם. רעיונות וטרנדים נפוצים מגולמים באנשים, נושאי רעיונות, המתארגנים בקבוצות או קליקות. גם מפלגה לא יכולה לחמוק מהחוק הזה. 'סתירות מצויות בהליך ההתפתחות של כל הדברים'. ניתן להודות בהן כל עוד הן בגדר הבדלי עמדות, שאינם פוגעים בכיוון של המהפכה או בעצם קיומה של המפלגה. כשהן מאיימות על קיום המפלגה, לפלג אותה או להסית אותה ממטרתה, או אז מתנהלים מאבקים גדולים. יהיה זה פשטני לראות בעימות התמידי הזה 'מאבק כוחות' על רקע אישי בלבד. אין ספק שלאישיות יש משקל; עם הלקויות שלה, התשוקות הכמוסות, תאוות-הבצע, השאפתנות, כושר-האינטריגות, הקנאה וצרות-העין... אך מאפייני האישיות האלה משניים. עמדת מוצא מעמדית היא המסגרת בתוכה מצויים הגישות וההתנהגויות שקובעים את מקומו של היחיד במאבק". [14]
רומנים עריכה
- Destination Chungking (1942)
- A Many-Splendoured Thing (1952)
- And the Rain My Drink (1956)
- The Mountain Is Young (1958)
- Two Loves (1962), which consists of two novelettes: Cast But One Shadow and Winter Love
- Cast But One Shadow (1962)
- Four Faces (1963)
- Till Morning Comes (1982)
- The Enchantress (1985
עבודות אוטוביוגרפיות עריכה
- China
- The Crippled Tree (1965) – covers China and her and her family's life from 1885 to 1928
- A Mortal Flower (1966) – covers the years 1928–38
- Birdless Summer (1968) – covers the years 1938–48
- My House Has Two Doors (1980) – covers the years 1949–79 – split into two when released as paperback in 1982, with the second part called Phoenix Harvest
- Phoenix Harvest (see above)
- Wind in My Sleeve (1992) – covers the years 1977–91
- A Share of Loving (1987) – a more personal autobiography about Han Suyin, her Indian husband Vincent and Vincent's family
- Fleur de soleil – Histoire de ma vie (1988) – French only: Flower of sun – The story about my life
מחקרים היסטוריים עריכה
- China in the Year 2001 (1967)
- Asia Today: Two Outlooks (1969)
- The Morning Deluge: Mao Tsetung and the Chinese Revolution 1893–1954 (1972)
- Lhasa, the Open City (1976)
- Wind in the Tower: Mao Tsetung and the Chinese Revolution, 1949–1965 (1976)
- China 1890–1938: From the Warlords to World War (1989; historical photo-reportage)
- Eldest Son: Zhou Enlai and the Making of Modern China (1994)
מאמרים עריכה
- Tigers and Butterflies: Selected Writings on Politics, Culture and Society (London: Earthscan, 1990)
- "Water Too Pure...", in Sarah LeFanu and Stephen Hayward (eds), Colours of a New Day: Writing for South Africa (London: Lawrence & Wishart, 1990), pp. 80–92.
הערות שוליים עריכה
- ^ Alison Lake (4 November 2012). "Han Suyin, Chinese-born author of 'A Many-Splendoured Thing,' dies at 95". The Washington Post. She later changed her middle name to Elizabeth, the name she preferred.
- ^ "Renowned Chinese-born author dies". Australian Network News. 4 November 2012.
- ^ "Han Suyin – In voicing her Eurasian identity, she defined a people". Time Magazine. 13 November 2006. Retrieved 17 May 2012.
- ^ Ding Jiandong. "Han Suyin Research". Archived from the original on 4 August 2005. Retrieved 17 May 2012.
- ^ John Gittings (4 November 2012). "Han Suyin – Chinese-born author best known for her 1952 book A Many-Splendoured Thing" (obituary). The Guardian.
- ^ John Jae-nam Han (2001). "Han Suyin (Rosalie Chou)". Asian-American Autobiographers: A Bio-bibliographical Critical Sourcebook. p. 104. ISBN 9780313314087.
- ^ Margalit Fox (5 November 2012). "Han Suyin Dies; Wrote Sweeping Fiction". International New York Times.
- ^ Han Suyin (1980). My House Has Two Doors. London: Jonathan Cape. p. 217. ISBN 0-224-01702-0.
- ^ "Sinologists – Lin Yutang". Archived from the original on 9 August 2013.
- ^ Martin Vengadesan, "The officer who loved Malaya", The Star online, 30 November 2008.
- ^ Monash Asia Institute: Dr Leon Comber Archived 26 March 2012 at the Wayback Machine. Retrieved 17 May 2012.
- ^ Sculpture of Han Suyin Unveiled Dong Chun
- ^ Chin, Frank. "Come All Ye Asian American Writers of the Real and the Fake", 1990. Reprinted in The Big Aiiieeeee!, Meridian, 1991. Above quote is on p. 12
- ^ .Han Suyin: Wind in the Tower: Mao Tse-Tung and the Chinese Revolution, p. 10